שדי חמד דברי חכמים קלג

בלע מיקרי והרב המחבר השיבו כיון דמרן פסק להלכה גבי שפודין דאיסורא בלע מיקרי איך יאמר את"ל דבאיסורין בעי ליבון ספק הלכה כמ"ד דחמץ היתרא בלע היפך פסק דינו עי"ש ואין זו תשובה לענ"ד דסוף סוף כיון דמרן ידע דיש סוברים דהיתרא בלע מיקרי אף דהוא לא פסק כמותם מ"מ סברא זו חזי לאצטרופי לסברת מ"ד דבאיסורין ג"כ די בהגעלה וכ"כ הרב חק יעקב בסי' תנ"א ס"ק ט"ל (אחר שהזכיר פסקי מרן שבא"ח ושביו"ד) וטעמו כיון שיש הרבה דעות במחבת דלא הוי כתשמיש ע"י האור וסגי בהגעלה ע"כ סומכין עליהם עכ"פ לענין חמץ דיש פוסקים דמיקרי היתרא בלע דלא כע"ש ופר"ח וכו' ולפמ"ש הנ"ל ניחא עכ"ל וכ"כ הרבנים ערך השלחן באות י"ג ונהר שלום באות ט' ובערך השלחן יו"ד סי' קכ"א אות י"ב ובביאורי הגר"א שם ועיין לקמן באות כ"ג שהבאתי שכ"כ ג"כ הרבנים מאמר מרדכי בסי' תנ"א סק"ז בדין סכינים וכן הח"י ועה"ש

ואף שדעת הרב כנה"ג דלדידן דקבלנו הוראות מרן אין לעשות ס"ס נגד פסקו דש"מ דאין אחר פסק הלכה כלום ואין להכניסו בספק כלל כבר כתב מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת הסמ"ך אות ל"ב דכמה אחרונים עבדי ס"ס נגד פסק מרן כל שיש חולקים עושים ספק ממנו עי"ש שהביא שהרב קול אליהו תמה על הכנה"ג בזה וכבר רשמתי ספרי דבי רב המדברים בזה בקונטריס הכללים במערכת הסמ"ך אות ח' והבאתי שם דאף אם השני הצדדים הם היפך פסק מרן עבדינן ס"ס עי"ש ועם שיש לחלק דלא דמי כ"כ למה שאנו עושין ס"ס נגד פסק מרן משום די"ל דמה שאנו תופסים סברת מרן לא מפני שמחזיקים זה על ודאי איסור אלא כספק בדבר אבל בדבר שמרן עצמו הסכימה דעתו שדבר זה אסור הרי כל לגבי דידיה הוי ודאי איסור ולא יתכן שוב להסתפק נגד זה מ"מ שפיר נוכל לומר דגם מרן לא פסק כן אלא משום שהוא מחלוקת אזלינן לחומרא לא שדעתו מכרעת כן מדין הגמור ויש פנים לומר דאנן בדידן אחר שקבלנו הוראות מרן לא יהיה לנו רשות לשנות בשום דבר מדעתו שלא נהיה כמטילין ספק בפסק דינו והרי קבלנו דינו אבל מרן עצמו יכול להכריע בזה כמר ובזה כמר ועכ"פ דעת רבני האחרונים כפסק מרן במחבת דגבי חמץ סגי בהגעלה ובשאר איסורין אם יש להחמיר להצריך ליבון עיין באות שאח"ז ומצאתי אחר זמן שהרב תפארת אדם בסימן י"ו עמד בדין זה והאריך קצת וכתב דלענין הלכה הסכמת הפוסקים דמחבת בפסח נתרת בהגעלה והכי נקיטינן דלא כהרב פר"ח שהצריכה ליבון ובישוב דעת מרן שפסק כן אף דס"ל דחמץ איסורא בלע מיקרי ראיתי שם שכתב בשם הרב חסד לאברהם אלקלעי סי' י"ג והרב שאול אב"ד דאמשטרדם הוב"ד בס' אשל אברהם סי' תס"ז שכתבו דכיון שיש הרבה דעות במחבת דלא הוי תשמישה ע"י האור וסגי לה בהגעלה אפילו באיסורא בלע סמכינן לענין חמץ דיש פוסקים דחשיב היתרא בלע וכו' כדברי הרבנים שהבאתי למעלה

וכתב עוד דלעניני הטאסין שאופין בו פאשטיל בתנור נחלקו האחרונים אם דינו כמחבת דהרב פר"ח כתב דנ"ל ברור דאף לדעת מרן דמחבת סגי לה בהגעלה בזה צריך ליבון שהרי אינו רוחש בשמן אלא נותנים מעט שמן בטאסין כדי שלא ישרף הפשטי"ל ואף בשפודין ואסכלאות עושין כן ואעפ"י כן מיקרי תשמישו ע"י האור והבאים אחריו יש שקבלו דבריו ויש שחלקו עליו והרב המחבר כתב דאין ראיה משפוד ואסכלה דכיון דאין להם בית קבול אינו אלא טיחה בעלמא והאור שורפו משא"כ בטאסין שיש בו בית קבול ונותנים בתוכו שמן אף אם הוא מעט יש בגוף העיסה לחלוחית השמן הנבלע בה והביא ע"ז דברי רבני האחרונים ושקו"ט בהו ובמסקנתו כתב וז"ל אשר ע"כ נלע"ד דכיון דיש פנים מסבירות לדברי השלחן גבוה שלא לחלק בין מחבת לטאסין וגם הוא והחמ"י מעידין שהמנהג להתירו בהגעלה המיקל לא הפסיד וכ"ש אם יעשו הגעלה וציפוי ומה גם דמסתמא אין משמשים בו בעודו בן יומו וא"כ אין כאן אלא איסור דרבנן לכתחלה משום גזרה אטו בן יומו ושאלתי את פי מורי הרב מוהר"י מנשה (בע"ס באר המים ואהל יעקב) ואמר שכן הסכים הוא בחברת הרב המקובל מוהריב"ש להקל עכ"ל

עוד כתב שם במה שנחלקו הפוסקים לענין ציפוי הבדיל אם מהני במקום הגעלה ויש נוהגים להחמיר ויש נוהגים להקל (והרב קמח סולת ד' ק"ם ע"ד כתב דהרבנים ב"ד ויד אהרן ולב שמח הסכימו להקל ועיין להרב זכור לאברהם בח"א ד' ק"ה סוף ע"ב ודעת הרב חכמה ומוסר ד' עק"ב אות צ"ת דבדיעבד יש לסמוך הסברת הרא"ם דמהני ציפוי ומכ"ש אם הוא שעת הדחק והפ"מ) הנה כתב בשם מוהרש"ג שאמר שהוא מורה ובא להקל וישנו בנותן טעם לצאת ידי סברת הרב פר"ח שכ' דלא מהני ציפוי במקום הגעלה לפי שהליבון שעושין בזמן הציפוי עושים אותו במהירות ואין האור שולט בכל הכלי ולזה אמר מוהרש"ג דהדבר ידוע דכשהכלי מלובן יפה יספיק לו מעט בדיל וכשאין הכלי מלובן יפה אין הבדיל ניתך יפה וצריך בדיל הרבה וא"כ בזמן הרב פר"ח שהבדיל היה בזול מאד לא היו מקפידין ללבנו יפה והיו נותנים בדיל הרבה אבל עתה שנתייקרו השערים והבדיל ביוקר מלבנים הכלי יפה יפה כדי להסתפק במעט בדיל ושפיר יש לסמוך עליו במקום הגעלה וכן שמע שמוהרש"ם מורה ובא להקל ומיהו במחבת וטאסין של פשטידא אין להקל כיון דיש סוברים דלא מהני להו הגעלה וכו' וכתב שמר רבו אמר שהם נטו להחמיר והיה נ"ל שמ"ש שרבו נטה להחמיר אעיקרא דדינא דציפוי קאי אמנם הרב המסדר המפתחות הבין דאמחבת וטאסין הוא דנטה דעת רבו להחמיר ולא משמע לי הכי עי"ש: סימן צב (מקונטרס הכללים מערכת הה"א אות י"ז)

צב הכשר מחבת מבשר לחלב או בהיפך זה היה מעשה ושאלו במחבת שמטגנים בה מאכלי חלב ששכחו וטיגנו מאכלי בשר וראיתי לרשום תחלה דעות הפוסקים בהכשר המחבת מבשר לחלב והוא זה כתב הרב ש"ך בסק"ח דלפי הטעם דסגי בהגעלה לגבי חמץ משום דהיתרא בלע ה"ה בבב"ח סגי בהגעלה אבל הרמ"ע כתב טעם שצריך ליבון בשאר איסורין לא משום דאיסורא בלע אלא מפני שמחבת של נכרים רוב תשמישן בלי מים אלא ע"י שאר משקין כגון שמן וכדומה לו וכו' משא"כ במחבת של חמץ וכו', ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי עכ"ל. והרב פר"ח בסק"ח דחה טעמא דאיסורא והיתרא בלע לדעת מרן וכתב דיותר נכון מ"ש הרמ"ע אף שגם הוא דחוק וא"כ גם בבב"ח צריכה ליבון ובסי' צ"ג סק"ד כתב דמהטעם שכתבו הפוסקים דחמץ איסורא בלע מיקרי משום דשמו עליו כן י"ל דבשר וחלב איסורא בלע מיקרי דשמו עליו עי"ש. והרב קהל יהודה בד' י' ע"א כתב דלא ראי זה כראי זה דבשר לאו שמא דאיסורא הוא אלא לאחר תערובותם דמעיקרא בשר מיקרי והשתא בב"ח ודמיא שפיר לנותר וכתב שכבר שמע דוחים כן, ושו"ר דהר"ן בפ' כ"ש כ"כ והובא בפר"ח א"ח סי' תנ"ב ס"א ד"ה ומ"ש הרי שכתב מפורש דהתם אין שם האיסור חל עליו דהיינו בשר בחלב אבל הכא מעיקרא חמץ והשתא חמץ ע"כ. והרב פרמ"ג בסי' תנ"א בא"א ס"ק י"א כתב וז"ל ומבשר לחלב דהיתרא מיקרי כמ"ש בתק"ט ס"ה דיוכל ללבן ביו"ט ליבון קל די בהגעלה אלמא בב"ח היתרא מיקרי ועש"ך יו"ד קכ"א ח' ופר"ח צ"ג אות ד' בשם הר"ן דבב"ח שמו עליו ואיסורא מיקרי ושאני נותר עי"ש עכ"ל, ובמחכ"ת אין דבריו מדוקדקים דמשמע דהרב פר"ח כ"כ מפורש בשם הר"ן ואינו כן דבאמת הר"ן ס"ל בפכ"ש דבב"ח היתרא בלע מיקרי אלא שהרב פר"ח סברא דנפשיה קאמר דנ"ל דבחמץ דשמו עליו כן בב"ח שמו עליו ויפה השיבו ע"ז הרב קהל יהודה כנז"ל. ואני ההדיוט מצאתי חבר להרב פר"ח הוא הרב עולת שבת בסי' תק"ט ה"ד הרב מאמר מרדכי שם בסק"ט שמדברי מרן שם בס"ה כתב דמוכח דס"ל לחלק בין היתרא בלע לאיסורא בלע, וציין לעיין למ"ש בסי' תנ"א, והרב מאמ"ר כתב ע"ד דודאי כ"ע מודו דיש לחלק בין היתרא בלע לאיסורא בלע כדאיתא בסוף מס' ע"ז ולא נחלקו הפוסקים אלא בחמץ אי משום