שדי חמד דברי חכמים קלב

קאמרי לה וכבר קדים והזהיר ע"ז הרב דב"מ בח"ג בח"מ סי' י"ב ד' ס' ע"ד שאין לסמוך למעשה אם לא יראה הדברים במקומן עי"ש והבאתיו בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ו אות ו'), ועכ"פ לדאתאן עלה נראה שהסכמת הרב ויקר"א ג"כ למעשה היא כמו שנראה מדברי מרן חיד"א שאין לה תשלומין כלל אלא שנראה מדבריו שאם גם בתפלה לא הבדיל יש לה תשלומין ואין דעתי העניה נוחה בזה כלל ואית לן למינקט דאין לה תשלומין כל עיקר

וכתב עוד הרב ויקר"א שם דהרב אות אמת בד' דק"ל פשיטא ליה דבמוצאי יו"ט לחוה"מ מבדיל כל ימי השבוע כיון דקי"ל שיש לקרבנות החג תשלומין כל שבעה ומשם למדו לאבלות דרבנן כמ"ש בסי' תקמ"ח וביו"ד סי' שצ"ט והה"ד שיש ללמוד להבדלה ורק בהבדלה שבמוצאי יו"ט לחול מספקא ליה אם יש לה תשלומין ולא איפשיטא ליה והרב המחבר דחה דבריו דאין ללמוד מתשלומין דקרבנות מכמה טעמים שבאר עי"ש. והנה מה שנשאל והשיב הרב ב"י הנז"ל היה על הבדלה של מוצאי יו"ט של ש"ת (כמ"ש בשמו הרב מעש"א הנ"ל) שהיא מיו"ט לחול ומרן חיד"א בברכ"י הביא דבריו עמ"ש מרן בש"ע במוצאי יו"ט בין במוצאי יו"ט לחול בין במוצאי יו"ט לחולו של מועד מבדיל כמו במוצאי שבת וכו' מוכח קצת דס"ל דאין חילוק בין הבדלה שבמוצאי יו"ט לחוה"מ להבדלה שבמוצאי יו"ט לחול שאם לא כן לכל הפחות היה לו להזכיר מפורש שהיה נדון הרב ב"י במוצאי ש"ת שהוא מוצאי יו"ט לחול. וכתב עוד הרב ויקר"א והדעת נותנת מ"ש בס' משחא דרבותא סי' תר"א (הביא כל דברי המשד"ר שהביא במעש"א) והביא כל מה שהשיגו במעש"א וכתב ליישב השגותיו וגם תמה במקצת דבריו וגם כתב שבס' קנין פירות ד' י"ט הביא דברי הרב משד"ר הנ"ל וסיים ועיין למוהרי"ע שהסכים כמו כן רק שלא יעבור זמן הבדלה במוצ"ש וכתב שדבריו מעורבים דמשמעות דבריו הוא דהמשד"ר והב"י אמרו דבר אחד, ואין הדבר כן דלהב"י מבדיל כל השבוע ולהמשד"ר אינו מבדיל אלא ביום אסרו חג שנסרח ונדבק עם החג, ואנכי תולעת אוסיף ע"ד הרב שהדין עמו שדברי הק"פ בזה במח"כ אינם בדקדוק דמלבד שמשמעות דבריו הוא ששניהם אמרו דבר אחד ואינו כן אף גם סברת הרב משד"ר לא הביאה כמו שהיא באמת שדברי הק"פ הם שם אות א' שכתב בזה"ל היכא ששכח ולא הבדיל במוצאי ר"ה בין בתפלה בין על הכוס עיין להרב משד"ר שנשאל אם יכול להבדיל עד ג' ימים כדקי"ל גבי שבת או דילמא דוקא גבי שבת אמרינן הכי ועי"ש שהשיב דדוקא גבי שבת יכול להבדיל עד ג' ימים ולא גבי יו"ט ועיין להרב ב"י ח"ב סי' כ"ח שהסכים כמו כן רק שלא יעבור זמן ההבדלה במוש"ק עכ"ל, ומשמעות דברים אלו הוא שהרב משד"ר ס"ל דאינו תשלומין להבדלת יו"ט דדוקא לשבת אמרו שיש תשלומין, ובאמת אין כן דעת הרב משד"ר אלא גם ליו"ט יש תשלומין אלא שזה יום אחד וזה ג'. גם מ"ש בשם הרב"י אינו מובן דמאחר דלדבריו הרב"י מסכים להמשד"ר דאין תשלומין להבדלת יו"ט מה זה שסיים רק שלא יעבור זמן הבדלה. ואנכי הרואה שם בק"פ בד' כ' אות ז' שהביא הדברים כהוגן סברת הרב ב"י ומה שחלק עליו מרן חיד"א במחב"ר וציין למ"ש בד' י"ט אות א' ולא חלי ולא מרגיש לתקן דבריו שבאות א' עי"ש, וממ"ש הרב ויקר"א והדעת נותנת כמ"ש בס' משד"ר וכו' נראה שמסכים עמו דביום אסרו חג מיהא יש לה תשלומין חוץ מיום מוצאי ר"ה שאי אפשר וכו'. אך לענ"ד גם ביום אסרו חג יש לפסוק דאין לה תשלומין

ויש להעיר על הרב ויקר"א שבהתווכחו ליישב השגות המעש"א על המשד"ר כתב וז"ל אבל מה שהקשה לו שם עמ"ש דא"א לומר שיברך הוא ויטעים לתינוק דבעינן שיטעום המברך ממ"ש מור"ם בסי' תקנ"א במילה בט"ב יטעים לתינוקות וגם לדעת מרן סי' תקנ"ט דאינו כן יש לחלק בין כוס דמילה לכוס דהבדלה ע"כ קושטא קאמר דהרי בכוס של קידוש דעת מרן בסי' רע"א דאם לא טעם המקדש וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו יצא והכא דאין כאן מסובין אחר נמי ששותהו אין כאן ברכה לבטלה עכ"ל ודבריו תמוהים הן במ"ש בשם הרמ"א לגבי מילה דהרואה יראה דהרמ"א לא איירי בהכי בסי' תקנ"א סעיף יו"ד אלא בכוס של בהמ"ז וכוס של הבדלה והן במ"ש שאין כן דעת מרן בסי' תקט"ן שהרי מפורש שם ס"ז בדברי מרן להטעים הכוס להיולדת ואם אינה במקום המילה יברך על הכוס ויטעים לתינוקת ומה שהבין מדברי המעש"א דמקשי על המשד"ר מדין כוס של מילה שכתב הרמ"א דמטעימין לתינוק ושאף למרן שאין דעתו כן (כלומר אלא אין יכולין להטעים לתינוק) י"ל דמילה שאני שאין הכוס אלא ממנהגא אבל הבדלה שהיא מדינא על הכוס יכולין להטעים לתינוק היכא דאי אפשר בענין אחר וסייעו מדברי מרן ובאמת היא עזר כנגדו דהן אמת דמדברי מרן מתבאר דטעימת אחר מהני ומזה מיסתייעא מילתין במאי דכתיבנא לעיל בסוד"ה וכתב שם) דהסברא נותנת דבכוס של חובה יש לנו לומר דיברך ויטעים לתינוק כשאי אפשר בענין אחר משא"כ בכוס שאינו חובה אלא מנהגא י"ל לא זה יברך ולא זה יטעום. מ"מ דעת הרב מעש"א לא כן היא שהרי אחר שכתב דמדין כוס בהמ"ז והבדלה בבין המצרים שכתב הרמ"א דמטעימים לתינוק וכן מדין הבדלה בליל ט"ב שהביא הרב זל"א די"א שמבדיל ומטעים לתינוק קשה על המשד"ר דכי היכי דבהנהו גווני מטעים לתינוק הה"נ ביום צום גדליה יכול ליתן לתינוק היפך הרב משד"ר סיים בלשון ומיהו ממ"ש מרן בסי' תקנ"ט אם יש תינוק למול (העתיק כל לשון מרן עד ויטעים לתינוק) וכן בסי' תרכ"א כתב רמ"א וי"א דמברכין בכוס ונותנים לתינוק הנימול אין משם ראיה דשאני ברכת הגפן דמילה מברכת הגפן דהבדלה דחיובא רמי' ביתר שאת עכ"ל ולפי דעתי ממרוצת דבריו הנ"ל מתבאר יפה יפה שבתחלה רצה להקשות מההיא דסי' תקט"ן וכן מדסי' תרכ"א על המשד"ר והדר ניחא ליה אך בחלקות ישית בין ברכת היין למילה לברכת היין להבדלה ומוכרח שכונתו לומר דדוקא בכוס שאינו של חובה הוא דמצינו דמהני הטעמת התינוק ולא בכוס של הבדלה דאיירי בה הרב משד"ר דכיון שהוא כוס שלחובה לא מהני ביה הטעימה לתינוק כנלע"ד ברור בכונתו ולכן כתבתי למעלה ע"ד דאיפכא מסתברא ואפריון נמטייה להרב ויקר"א שהביא סיעתא לדברי אמנם גוף דבריו תמוהים כאמור

ודע דמקרוב יצא לאור ספר הבהיר בנין שלמה לידידי הגאון המפורסם מוהרש"ל מווילנא יצ"ו וראיתי שם בקונטריס תיקונים והוספות בסי' י"ח שבד' ה' ע"ג שכתב בדינים אלו ואיה"ש לעת הפנאי אעתיק תורף דב"ק במערכת יו"ט בעה"י (עי"ש בסי' ב' אות י"ב ואיה"ש יועתק לקמן בקונטריס זה סי' קל"ב): סימן צא (מקונטרס הכללים מערכת הה"א מתוך אות ט"ז)

צא מחבת שמטגנים בה נחלקו הראשונים אם צריכה ליבון או סגי לה בהגעלה ופסק מרן בסי' תנ"א דלענין חמץ בפסח ניתרת בהגעלה ובשאר איסורין צריכה ליבון כמ"ש ביו"ד סי' קכ"א והרב פר"ח מצריך ליבון גם למחבת חמץ וכתב מרן חיד"א במחזיק ברכה בשם רבני האחרונים דנקיטינן דלא כהרב פר"ח וסגי בהגעלה וכ"כ בש"ע הרב מוהרש"ז באות ל"ז גם הרב שלחן גבוה בס"ק ל"א השיב ע"ד הרב פר"ח והעלה כפסק מרן דלחמץ מהני הגעלה וכתב שאף שבס' חמ"י כתב להצריך ליבון אינו רואה טעם בדבר לאסור בלא ליבון כי אם מי שרוצה לחוש להחמיר אפילו כסברא יחידאה עי"ש וכמעט זהו מוסכם מכל רבני האחרונים דאף דבשאר איסורין יש להחמיר מ"מ לענין חמץ מותרת בהגעלה ובטעם החילוק שבין שאר איסורין לחמץ כתבו הרבנים ש"ך וט"ז דחמץ היתרא בלע והרב פר"ח ביו"ד סי' קכ"א סק"ח כתב דטעם ה לא יתכן לדעת מרן שהרי בסי' תנ"א בכמה דינים סובר דחמץ איסורא בלע מיקרי שהרי בשפודין הצריך ליבון משום דלית ליה דחמץ היתרא בלע מיקרי וכן בדין חביות של חרס כתב בב"י על סברת המרדכי שהתיר בהדחה ובניגוב משום דהיתרא בלע וז"ל וכבר כתבתי בסי' זה דטענה זו דהיתרא בלע לא מהניא לדעת רוב הפוסקים עכ"ל והסכים מפני זה לטעמו של הרמ"ע שהביא הש"ך עי"ש ורב אחד הובא בשביתת יום ד' קכ"א כתב ע"ד הרב פר"ח דשאני מחבת דאית בה ס"ס דילמא הלכה כמ"ד דחמץ היתרא