שדי חמד דברי חכמים קלא

עד דנפיק חד בשבא ומבדיל כד שארי תענית מקמי דליטעום מידי ושארי תעניתיה ואע"ג דאמר מר מבדיל כל היום כולו כל היום אין טפי לא ה"מ היכא דהוה שרי ליה למיכל אבל הכא דהוה אסיר ליה למיכל בחד בשבא מבדיל לאורתא דתרין בשבא עכ"ל עי"ש ומצאתי שהרמב"ן בס' תורת האדם בענין אבלות ישנה (בד' ס"ח ע"ב בדפוס ווארשא תרל"ו בד"ה כתב בהלכות גדולות) הביא דברי בה"ג ככתבו וכלשונו ככתוב בה"ג שלפנינו ממש עי"ש ומעתה אין כל ספק שכן דעת הבה"ג דאינו מבדיל אלא יום אחד ותו לא ותימה על הרב דברי מנחם שנעלם ממנו כל זה ונחזור לענייננו (במי שלא הבדיל במוצאי יו"ט אם יש לו תשלומין)

שוב התבוננתי דיש מקום לקיים מה שעלה בדעתי לומר דכיון דקי"ל היום הולך אחר הלילה א"כ כל היום אסרו חג הוא בכלל מוצאי יו"ט ויכול להבדיל בו ביום בין בשוגג בין במזיד וכן הדין ביום מוצאי שבת יכול להבדיל כל היום אפילו אם הזיד בלילה דכל היום הוא נמשך אחר הלילה ומה שכתבו הפוסקים בסי' רצ"ט שכח הוא משום התשלום שעד סוף היום שלישי שזהו רק מדין תשלומין ודינו כבתפלה שאם הזיד אין לו תשלומין אבל ביום ראשון עצמו שאינו מתורת תשלום אלא משום שהיום הולך אחר הלילה אין לחלק בו בין בשוגג למזיד ויתכן שמפני זה דקדק הרמב"ם לכתוב ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי דלכאורה הוא שפת יתר ודרך רבינו למינקט לישנא דגמרא והכי הו"ל למימר ואם לא הבדיל בלילה מבדיל והולך ע"ס יום ג' כלישנא דגמרא ואמאי פלגינהו לתרי ונקיט הבדלה ליום מחרתו לעצמו והבדלה אחריתי לעד סוף יום ג' אך לפי האמור ניחא דבא לרמוז ההבדל שבין מבדיל ביום ראשון למבדיל אח"כ והכי קאמר אם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר משום שהיום הולך אחר הלילה ודינו שוה לדין הקידוש שהזכיר לפני זה דמקדש כל היום כשלא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד שאינו מדין תשלומין כדי לחלק בו בין שוגג למזיד כי אם משום שהיום הולך אחר הלילה) והדר קאמר ומבדיל והולך ע"ס יום ג' וזהו מדין תשלומין ודינו כמו בתפלה דאין לה תשלומין אלא בשכח או נאנס אבל לא בהזיד וכן הוא משמעות דברי הרמב"ן בספר תורת האדם בענין אבלות ישנה שכתב (בדף ס"ט ע"א) וז"ל ומכל מקום למ"ד מבדיל והולך כל היום כולו משום דכולי (עלמא) יומא כלילא של מוצאי שבת הוא עכ"ל נראה דס"ל דמה שמבדיל ביום מוצאי שבת עצמו אינו מדין תשלומין כלל אלא משום שזמנו הוא דהיום הולך אחר הלילה וא"כ למ"ד מבדיל והולך כל היום אין דין תשלומין בהבדלה אבל למ"ד מבדיל עד יום ד' יש לה תשלומין שני ימים כי מה שמבדיל ביום א' לא מדין תשלומין הוא אלא מפני שבכלל זמנה הוא ולא ניחא לי למימר דלא כתב כן אלא למ"ד מבדיל כל היום אבל למ"ד מבדיל עד יום ד' גם מה שמבדיל ביום ראשון עצמו הוא מדין תשלומין דמנ"ל למימר הכי וכן משמע ממ"ש דלמ"ד עד יום ד' כולהו תשלומי דראשון נינהו ולא אמר כולהו תשלומי דמוצאי שבת נינהו (שאם היה כותב תשלומי דמ"ש נינהו היה אפשר להבין דתשלומי דליל מו"ש קאמר אבל מדכתב תשלומי דראשון משמע דתשלומי דיומא קמא נינהו קאמר אבל יומא קמא זימניה הוא) ובדרך זה נוכל ליישב דברי ש"ע הרב מוהרש"ז דמ"ש שכח או הזיד היינו לענין התשלום ביום ראשון דלהבדיל ביום ראשון אין חילוק בין אם מה שלא הבדיל בלילה היה שוגג או מזיד דיום ראשון מה שמבדיל בו אינו מתורת תשלומין אלא משום דזימניה הוא דהיום הולך אחר הלילה אבל אם לא הבדיל בכל יום ראשון וצריך להבדיל ביום או בליל ב' או ג' אין הכי נמי דגם הרב מודה דאינו מבדיל אלא א"כ מה שלא הבדיל היה בשוגג או באונס ולכן כשכתב ואם לא הבדיל ביום א' יבדיל ביום ב' וכן ע"ס יום ג' לא כתב שגג או הזיד כמ"ש גבי יום ראשון עיי"ש. ואם כנים אנחנו בהשערה זו יוצא לנו מזה דגם במוצאי ראש השנה אם לא הבדיל בלילה יכול להבדיל ביום צו"ג על הכוס אם הוא בעצמו חולה שמותר לו לאכול בו ביום או שיש חולה אחר שיבדיל לו כמ"ש הרב מעש"א דלא כהרב משד"ר דתלי לה באס"ח ומשמע ליה דמוצאי ר"ה אינו אס"ח דאף אם נאמר דאינו אס"ח מותר לו להבדיל באופן הנ"ל וכל זה הוא לפלפולא בעלמא אבל למעשה לענ"ד אין לנו לזוז ממה שכתב מרן חיד"א ונמשכו אחריו רבני האחרונים הנז"ל דמשמע דמר סבר דאין להבדלת מוצאי יו"ט תשלומין כלל לא יום ולא שלשת ימים ובמידי דברכות שב ואל תעשה עדיף

ומה שכתב הרב משחא דרבותא שאי אפשר שזה יברך וזה יטעום משום דבעינן שהמברך יטעום באמת לענ"ד קשה עליו ממילה ביום תענית דמברכין ומטעימין לתינוק ומה שדחה לזה הרב מעש"א דמילה לפי שאין ברכה על הכוס חובה מהני משא"כ בהבדלה דחיובא רמיא ביתר שאת איני מבין בעניותי מאי נפ"מ אם הברכה היא חובה או לא דכיון דהחשש בנדון זה הוא משום דלא יתכן שזה יברך בלא טעימה דהמברך צריך שיטעום כמ"ש הרב משד"ר א"כ גם במילה אף שאינה חובה לא היה לנו להתיר ביום תענית שזה יברך ויטעים להתינוק ואדרבא בהבדלה דמן הדין צריכה כוס היה לנו לומר כיון דלא סגי בלאו הכי שרי משא"כ במילה דעל הכוס הוא מנהגא היה לנו לומר דבתענית לא יברך על הכוס ואחר שכתבו הפוסקים גבי מילה דיכול לברך על דעת להטעים לתינוק ואין בזה חשש דמברך ואינו טועם א"כ ה"ה בהבדלה יש לנו לומר כן ואין בו חשש

ובחפשי בס' דבי רב מצאתי להרב אח"א בס' ויקרא אברהם סי' י"ט שעמד בעיקר דין זה (אם יש להבדלת יום טוב תשלומין) והביא מ"ש הרב ב"י הנ"ל ושגם הרבנים י"א ועה"ד ד' ע"ט (הוא בחא"ח סי' כ"ב אות ח') הביאו דבריו והביא מ"ש מרן חיד"א בברכ"י ומחב"ר הנ"ל וכתב שדבריו סתומים הרבה ולא הודיענו אם עמ"ש שכל השבוע יכול להבדיל הוא שחלק עליו או על עיקר דינו, דבמוצאי יו"ט כלל כלל לא (לענ"ד הרי הוא כמפורש שדעת מרן חיד"א לחלוק עליו שאין תשלומין להבדלת יו"ט כלל וכן ראיתי שם בסוד"ה וראיתי שכתב שעל הרוב כן נראה דעת הרב חיד"א מדסתם כ"כ). שוב כתב וראיתי בכסא אליהו סי' רצ"ט דנראה דהבין בדבריו דעד ג' ימים מיהא מבדיל כמו בשבת שכתב שם עיין בריטב"א בפ' מי שאחזו שהביא כמה סברות וכיון דלכ"ע בהא דג' ימים מישך שייכי לרגל הכי עדיף טפי ורמז מדברי הב"י וברכ"י וסיים והדין אמת. וציין ממ"ש הרי"ף בתשו' סי' קכ"ג ולכל ג' ימים מישך שייכי לרגל, וכבר ידוע שכן הוא בענין שבת ודכוותא ליו"ט ע"כ, והיא הכרעת עצמו הואיל ולר"ח ט"ו יום איקרי אחר הרגל, ולהרי"ף והרמ"ה חצי הזמן שבין רגל לרגל כמ"ש הר"ן בסוף מי שאחזו ובכלל מאתים מנה דג' ימים לכ"ע הוי אחר הרגל ודעתי אינו כן וכו' (שקו"ט קצת בדעות הפוסקים באומר אחר הרגל לענין גטין ולדיני ממונות וסיים) וכיון שלא הוברר בש"ס ג' ימים אחר יו"ט בענין איסורא כמו שהוברר גבי שבת בהבדלה ובגט אין לנו לעשות מעשה בפרט בספק ברכות דלהרמב"ם ברכה שא"ץ הוא מדאוריתא (אינו פשוט שכן דעת הרמב"ם כמו שמתבאר ממה שהבאתי בקונטריס הכללים במערכת הבי"ת אות קט"ו) ומוטב לסמוך על מה שהבדיל בתפלה. ועל הרוב כן נראה דעת הרב חיד"א ממה שסתם כ"כ בברכ"י ומחב"ר ע"כ תו"ד צר לי מאוד כי אין ס' כס"א אצלי לעיין בדבריו דמדברי רב אח"א הנ"ל שאחר שכתב דלא גלה לנו הרב חיד"א אם חולק לגמרי וכו' כתב שראה בכס"א שנראה שהבין מדבריו וכו' משמע שהרב כס"א הבין מדברי הרב חיד"א דלשלשה ימים אחר השבת מודה לו ומלבד שאינו מובן מנ"ל להרב כס"א להבין כן בדברי מרן חיד"א, ועוד שהוא כתב בשם הרב כס"א שרמז דברי הב"י וברכ"י ואין ברמ"ז הרומ"ז על האר"ש שום גילוי דעת לשום צד כי אינו אלא מראה מקום כדרך כל המחברים בכיוצא לזה. וגם תמיה לי דשני רבני דורנו דברי מנחם ויקרא אברהם מר אמר חדא ומר אמ"ח ופליגי בדעת הרב כס"א דממ"ש בויקר"א מתבאר שדעת הרב כס"א היא דעד ג' ימים יש לה תשלומין ולא כל ימי השבוע שאחריו ואילו בדב"מ הנ"ל כתב בשמו שדינו של מוהרי"ע אמת שמשמעותו שמודה לו שיש לה תשלומין כל ימי השבוע אף אחר ג' ימים ומי שנמצא אצלו ס' כס"א יראה איזה יכשר, (כיוצא לזה הבאתי בכמה מקומות בקונטריס זה ובקונט' הכללים שני רבנים מכחשים זה את זה זה אומר בכה וזה אומר בכה ותרוייהו משמיה דר' פ' שקדמם