שדי חמד דברי חכמים קל

סוף יום ג' וכיון דמדין תשלומין הוא ובהבדלה של מוצאי יו"ט לא ראינו שתקנו חכמים לה תשלומין מנא לן לומר מסברא דנפשין דיום אסרו חג הולך אחר הלילה

ועפ"י מה שכתבנו דמה שמבדיל עד סוף יום ג' הוא מדין תשלומין מתיישב אצלי מאי דהוה ק"ל בדברי רבינו הטור ומרן בש"ע והרב הלבוש והוא זה דבש"ס אמרינן מי שלא קדש בלילה וכו' ולא נזכר חילוק בין שכח להזיד גם הרי"ף והרא"ש העתיקו לשון הגמרא וכן בק"פ הרא"ש שם בסי' י"ג ואין זכרון לראשונים הנ"ל לחלק בין שוכח למזיד ומסתמא משמע דאין חילוק ורבינו הטור בסי' רע"א כתב וז"ל ואם לא קידש בלילה יש לו תשלומין למחר כל היום וכתב ר"ע אם לא קידש בלילה מחמת שכחה או אונס יקדש למחר אבל הרמב"ם כתב לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד יקדש למחר והכי מסתבר טפי עכ"ל וכן פסק מרן בש"ע ס"ח וכן הרב הלבוש דאם לא קידש בין שוגג בין מזיד מקדש כל היום ומשמע דה"ה להבדלה תשלומין דידה הוא בין לאם לא הבדיל בשוגג בין אם לא הבדיל במזיד דבש"ס מדמינן להו אהדדי דאמרינן בד' ק"ה ע"א בעי מניה רבינא מר"ן בר יצחק מי שלא קודש בערב שבת מהו שיקדש כל היום כולו א"ל מדאמרי בני ר' חייא מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל כל השבת כולה הכא נמי מי שלא קדש בע"ש מקדש כל היום כולו הרי דקידוש ילפינן מהבדלה וא"כ לפי מ"ש הפוסקים הנ"ל גבי קדוש דבין שוגג ובין מזיד מקדש כל היום היה נראה דכן צריך להיות הדין בהבדלה דאם לא הבדיל במ"ש בין בשוגג בין במזיד מבדיל והולך עד יום ד' אמנם עינינו הרואות בטור וש"ע ולבוש סי' רצ"ט ס"ה כתבו שכח ולא הבדיל במ"ש וכו' מבדיל עד סוף יום ג' וממה שדקדקו לכתוב שכח ולא הבדיל משמע ודאי דדוקא בשכח הוא דסברי דיכול להבדיל עד סוף יום ג' אבל אם הזיד ולא הבדיל אינו מבדיל וקשה לכאורה מנ"ל לחלק בזה בין שוגג למזיד. והרמב"ם כתב אם לא קדש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף י"ג ויש לצדד בכונתו דמדאיכפל תנא גבי קידוש לאשמועינן דבין שוגג בין מזיד מקדש כל היום וסתים לן בהבדלה י"ל דבהבדל' אינו כן אלא דוקא בשכח וי"ל ג"כ דאדסמיך ליה קאי וכונתו דגם בהבדלה בין בשוגג בין במזיד ועפ"י זה יש ליישב קצת מה שהוקשה לי בדברי הרב מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' רצ"ט ס"ח שכתב עיקר מצות הבדל' בלילה שכח או הזיד ולא הבדיל בליל מו"ש יבדיל למחר ביום וכו' ואם לא הבדיל למחר ביום א' יבדיל ביום ב' קודם שיטעום וכן עד סוף יום ג' עי"ש והוא תמוה שהוסיף הזיד וכל הפוסקים הנ"ל לא כתבו אלא שכח ואם היה הדין נותן כן גם במזיד היו כותבים כן בפירוש כמו שכתבו גבי קידוש או לכל הפחות הי' להם לכתוב סתם מי שלא הבדיל כלשון הש"ס וממה שדקדקו לכתוב שכח מוכח ודאי דבמזיד אין הדין כן אמנם עפ"י האמור י"ל שהבין כן מדברי הרמב"ם דמדנקיט להו בחד בבא סתמו כפירושו דהבדלה שוה לקידוש דבין בשוגג ובין במזיד מקדש ומבדיל אלא דמ"מ קשה מנ"ל להמציא מחלוקת בזה ומנ"ל למינקט כהרמב"ם וצ"ע ואיך שיהיה עכ"פ מדברי הפוסקים מתבאר שדעתם לחלק בהבדלה בין שוכח למזיד ולכאורה טעמא בעי מה בין הבדלה לקידוש

אמנם עפ"י האמור יש ליישב דסברי מרנן דמה שמקדש כל היום לא משום תשלומין הוא אלא משום שכל היום קדוש הוא וקרא כתיב זכור את יום השבת כל היום במשמע אלא דלכתחלה יש לקדש בכניסת היום דהיינו בלילה וכיון שאינו משום תשלומין בודאי אין לחלק בו בין שוגג למזיד וכ"כ הרב ב"ח בסי ער"א ס"ח דדעת הרמב"ם דקידוש זמנו כל היום אלא דעיקר המצוה לקדש מיד כשקידש היום אבל אם עבר ולא קדש משקדש היום אפילו עבר במזיד יקדש למחר דלאו מתורת תשלומין נגעו בה אלא דעדיין לא עבר זמן הקידוש עי"ש אבל מה שמבדיל ע"ס יום ג' הוא משום תשלומין וכן מצאתי להרמב"ן בס' תורת האדם בענין אבלות ישנה (בדפוס ווארשא תרל"ו ד' ס"ט ע"א) שהביא סברת בה"ג דאם חל ט"ב במוש"ק מבדיל במוצאי ט"ב דאף ע"ג דבעלמא מי שלא הבדיל במו"ש אינו מבדיל אלא יום ראשון הכא שאני כיון שלא היה יכול לאכול ולשתות בט"ב והשיג ע"ד וז"ל ואנן לא חזינן לה להך סברא דכיון דלא חזי לאבדולי אלא מוצאי שבת ויומו כי אסור למיכל בהני מאי טעמא ליבדיל מכאן ואילך ואדרבא איפכא מסתברא דכי אסור למיכל באפוקי שבתא ולא חזי לאבדולי בחד בשבא לא מבדיל בתרי בשבא דהא לא חזי בשעתיה לאבדולי וטפי איכא למימר דאפילו למ"ד מבדיל והולך כל השבת כולה ה"מ היכא דמוצאי שבת חזי לאבדולי אבל היכא דמוצאי שבת לא חזי לאבדולי לא מיבדיל עד רביעי בשבת דכולהו תשלומי דראשון נינהו וכיון דבזמניה לא חזי להבדלה לא מבדיל בלא זימניה משל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו עכ"ל שו"ר שגם הרא"ש בפ"ד דמס' תענית סי' מ' הביא דברי הרמב"ן הללו מבואר דלמ"ד דמבדיל עד יום ד' הוא תשלומין דראשון וא"כ כיון שהוא משום תשלומין יש לחלק בה בין שוגג למזיד כמו בתפלה וכמ"ש הר"ן ולכן נקטו האי דינא בלשון שכח ומעתה כיון שהוא מדין תשלומין ולא מצינו שאמרו חכמים שיש תשלומין להבדלה של מוצאי יו"ט אין לנו לומר כן מדעתינו דהיכא דתקון תקון והרי בקריאת מגילה דהיא מדברי קבלה וילפינן מקרא דמצוה לקרותה בלילה ולשנותה ביום קי"ל דמי ששכח או נאנס בלילה אין לקריאת הלילה תשלומין כמ"ש מרן חיד"א בברכ"י סימן תרפ"ז עי"ש ובבית עובד בדינים השייכים לחיוב קריאת המגילה אות ג' אלמא דהיכא דלא אשכחן דתקון רבנן תשלומין בהדיא לא אמרינן מסברא דיש לה תשלומין ויש לדחות כמובן ועכ"פ אף אם נאמר כן מדעתינו יש לנו להשותה להבדלה של מוצאי שבת שהיא עד סוף ג' ימים אבל שיהיה דוקא ביום אסרו חג כמ"ש הרב משחא דרבותא לא ידעתי מנ"ל וספרו אין מצוי אצלי לעיין בדב"ק

והנה מה שכתבתי למעלה דדעת בה"ג דמבדיל רק כל היום כתבתי כן עפ"י דברי הר"ן בהלכות בפרק ע"פ שכ"כ בשמו כיעי"ש שו"ר להרב דברי מנחם בסי' רצ"ט אות ה' שאחר שביאר סברות הפוסקים בזה כתב דיש להסתפק בדעת בה"ג כמאן ס"ל ומה שהביאו לבית הספק הוא לשון בה"ג שהביא הריב"ה שם (כתב בה"ג ה"מ דמבדיל ביום ראשון דלא טעים מידי אבל טעים מידי לא ואע"ג דקי"ל טעם מבדיל ה"מ היכא דאבדיל לאורתא אבל אי אבדיל למחר אי טעים מידי אינו מבדיל דמדכתב ה"מ דמבדיל ביום א' וכו' נראה דס"ל דיום א' הוא דמבדיל ותו לא או אפ"ל דאה"ן דסובר דעד יום ג' מבדיל ומ"ש דאם טעם אינו מבדיל היינו דאינו מבדיל כלל דטעימה שטועם ביום א' מבטלו מלהבדיל עוד וכתב ששוב מצא מפורש בהל' הבדלה לרבינו יצחק ן' גיאת שכתב מפורש בשם בה"ג שסובר שמבדיל עד יום ג' והעתיק לשון רי"ץ ן' גיאת ובאשר לא העתיקו בשלימות (כי סרס הלשון וכתב וכו' כיעי"ש) לא אוכל לדון ולהבין היטב כונתו דלפי מה שהעתיק בשמו נראה דסברת הבה"ג היא דדוקא יום ראשון מבדיל אבל תמיה לי שלא ראה דברי הר"ן שכ' מפורש שדעת בה"ג דמבדיל יום א' בלבד ורק בט"ב שחל ביום א' ס"ל דמבדיל במוצאי ט"ב כיון דלא הוה אפשר ליה לאבדולי לא בלילה ולא ביממא. גם הרא"ש בפ"ד דמס' תענית סי' מ' העתיק לשון הבה"ג בדין הבדלה במוצאי ט"ב דמבדיל כשחל ט"ב ביום א' וסיום הלשון הוא אע"ג דאמר מר מבדיל והולך כל היום כולו כל היום כולו אין טפי לא ה"מ היכא דהוה שרי למיכל וכו' עי"ש הרי לנו שני עדים נאמנים מעידים שדעת בה"ג שאינו מבדיל אלא יום ראשון זולת כשחל ט"ב במ"ש ובאמת בה"ג שבידינו בהלכות קידוש והבדלה כתוב מפורש כן (בד' י"ג ע"ג בדפוס ווארשא תרל"ה) אמר רבה הלכתא טעם מקדש וכו' מי שלא הבדיל במו"ש מבדיל והולך כל היום כולו וה"מ הוא דלא טעים מידי ואע"ג דאמר מר טעם מבדיל היכא דאבדיל מאורתא אבל בקמבדיל למחר אי לא טעים מידי מבדיל ואי טעים מידי לא מבדיל ע"כ והן הדברים שכתב רבינו הטור בשמו ושוב כתב (שם ע"ד) היכא דאיקלע ט' באב בחד בשבא דמיתבעי לאפסוקי ממיכל ומישתי מבעי מהו לאבדולי כיון דאמר מר מתפלל אדם של מ"ש בשבת ומבדיל הכא נמי אומר הבדלה מבע"י או דילמא כיון דמבדיל קבליה לט"ב וכו' הלכך ליתרח