שדי חמד דברי חכמים קכט

לגבי הקודם לו ואין בזה גריעותא לשבת אם יהיו ימים שלאחר יו"ט מרובין לענין הבדלה יותר מימים של שבת משום דגבי שבת נמי אם לא היו הימים שלפני השבת ביום ד' ואילך נקראים מקמי שבתא היתה ההבדלה נמשכת עד יום הששי ולכן הדבר ברור דכל ימי החול שלאחר יו"ט רשאי להבדיל בהם ואין בזה בית מיחוש ובנ"ד דמבדיל ליל ב' למוצאי יו"ט אין כאן ספק דרשאי הוא להבדיל ושכן הורה הלכה למעשה ע"כ עי"ש. עכ"ד הרב מעש"א בשם הרב ב"י וסיים ע"ד וז"ל הרי דס"ל דליו"ט יש תשלומין לפעמים יותר משבת ואף דבמוצאי יו"ט ראה תע"ח יכול להבדיל בלילה שאחריו ושוב האריך קצת בראיית הרב ב"י מדברי הרש"ך ובסברת ר"ח הנ"ל וכתב דארבע דעות נאמרו בפוסקים לענין גט ולדיני ממונות באומר אחר הרגל עד היכן נמשך דהרא"ש והטו"ר והרשב"א והר"ן ורי"ו והב"ח כולהו סברי כרבינו חננאל דאחר הרגל הוא ט"ו יום ואף באחר הפסח אמנם הרבנים ע"ש וש"ך סברי בדעת ר"ח דבשאר רגלים הוי ט"ו יום ובחג הפסח הוא חצי הימים שבין פסח לעצרת והרי"ף והרמ"ה וסמ"ע וכנה"ג סברי דהוא חצי הזמן שבין רגל לרגל ודעת הריטב"א דאחר הרגל שוה ללאחר השבת דהוא ג' ימים דוקא וריא"ז ס"ל דאחר הרגל הוא שבעה ימים ומסיק לענין הלכה אם שכח ולא הבדיל במוצאי חגים ומועדים יש לו תשלומין כהבדלת מוצאי שבת אם אין שבת מפסיק עכ"ל גם בתחילת הסי' כתב דמלבד דמסתברא דיו"ט שוה לשבת בזה ועוד אם איתא דאינם שוים היה להפוסקים לבאר החילוק שבין יו"ט לשבת אלא ודאי מדשתקו ולא ביארו מוכח דקי"ל דיו"ט ושבת שוים וסמכו על מה שפסקו בהבדלה דמוצ"ש דממנה נלמוד דה"ה ליו"ט אתו"ד וכבר ראה דברי מרן חיד"א בברכ"י ומחב"ר ובכל זאת פסק כנז"ל ומתבאר ממה שכתבתי בשמו דעכ"פ חלוק בצד מה בדינו של הרב ב"י דלהרב ב"י אם חל ליל מוצאי יו"ט בליל ב' יש לו חמשה ימים לתשלומין עד יום השבת ואילו להרב מעש"א דס"ל דשוה יו"ט לשבת אין לו תשלומין אלא ג' ימים ולפי זה מ"ש הרב דברי מנחם דהרב כס"א כתב שדינו של הרב"י אמת ושכן פסק במעש"א אינו מכוון כמובן ואם גם הרב כס"א לא כתב להסכים לדעת הרב"י אלא דוקא עד סוף ג' ימים וכסברת הריטב"א שהביא במעש"א א"כ שניהם (כס"א ומעש"א) שוים הם וחלוקים עם הרב ב"י וצל"ע בגוף דברי הכס"א בזה וכל לגבי דידי כיון שלא נמצא דבר זה מפורש בדברי הפוסקים אשר מימיהן אנו שותים שיהא הדין כן בהבדלה אלא שהרב ב"י מדמי לה לההיא דלענין גט ומרן חיד"א וחד דעמיה גדול בדורו לא ישרו דבריו בעיניהם וכתבו דאין לסמוך עליו למעשה דמשמע ליה דאין הנדון דומה לראיה מאיזה טעם שיהיה ונמשכו אחריו הרבנים הנז"ל אף דגם בסברת הרב"י איכא דס"ל הכי עד שלשה ימים מיהא או לכל הפחות ביום מוצאי יו"ט שהוא יום אס"ח שכן מתבארת דעת הרב משחא דרבותא (שאביא דבריו להלן איה"ש) מ"מ כיון דפליגי במידי דברכות אית לן למימר ספק ברכות להקל דמידי פלוגתא מיהא לא נפיק ומה שהכריח הרב מעש"א המה שלא ביארו הפוסקים דחלוק יו"ט משבת בזה וכו' לענ"ד אין זה הכרח כלל ולכן שב ואת"ע במילי דברכות עדיף

וכתב שם (במעשה אברהם) דהרב משחא דרבותא בסי' תר"א נשאל במי ששכח ולא הבדיל במוצאי ראש השנה לא בתפלה ולא על הכוס אם יכול להבדיל עד ג' ימים והשיב מסתברא שאינו יכול להבדיל כלל לפי שאילו טעה בג' רגלים היה יכול להבדיל ביום שהוא אסרו חג שיש לו שייכות לרגל אבל בר"ה אינו יכול להבדיל לפי שר"ה אינו נקרא חג וקרא כתיב אסרו חג דוקא מי שנקרא חג אבל ר"ה ויוה"כ אין נקראים חג ועוד שהוא יום תענית ואם יבדיל אינו יכול לשתות וגם להטעים לתינוק אי אפשר דבעינן שהמברך יטעום וזה אינו טועם אלא נותן לתינוקות אלו תוד"ק והרב המחבר הרבה להשיב עמ"ש דר"ה אינו נקרא חג דהכתיב בכסה ליום חגנו ודרשינן איזהו חג שהחדש מתכסה בו וכו' וגם עמ"ש דאינו יכול לברך על דעת להטעימו לתינוק תמה עליו ממ"ש הרמ"א בסי' תקנ"א דבשבוע שחל ט"ב לא ישתה כוס ההבדלה אלא נותנים לתינוק וגם בתשעה באב שחל במ"ש י"א דיכול להבדיל בליל ט"ב ויתן לתינוק וכתב דממ"ש מרן בסי' תקט"ן סימן ז' והרמ"א בסי' תרכ"א ס"ג במילה בט"ב ויוה"כ שמטעמין הכוס לתינוק אין ראיה דשאני ברכת הגפן דמילה מברכת הגפן דהבדלה דחיובא רמיא ביתר שאת ומסיק הרב המחבר דהיותר טוב הוא לחזור אחר איזה חולה שרשאי לאכול ביום צו"ג ויבדיל לו ביום צו"ג ואם לא ימצא יכול לברך הוא בעצמו בלילה שאחריו שר"ה שוה לשאר רגלים אלו תוד"ק וכל זה הוא לפי שיטתו שהזכרתי למעלה דס"ל דיש תשלומין להבדלת יו"ט דלפי שיטה זו שפיר קאמר דגם ר"ה הוא יו"ט ודינו שוה לשאר ימים טובים ודעת הרב משחא דרבותא היא סברא שלישית דרק באסרו חג הוא דיש תשלומין ולא נתבררה לענ"ד מנ"ל סברא זו דאי לשבת מדמינן לה אית לן למימר דאית לה תשלומין כמו בשבת ג' ימים ואי מדיני גטין וממונות ילפינן נימא נמי כאחת מהארבע דעות שהביא הרב מעש"א אבל שיהיה לה תשלומין רק יום אחד מנ"ל לבדות סברא זו מדעתנו מה שאין זכרון לזה בדברי הפוס' דאף שכתב טעם לדבריו דכיון שהוא אסרו חג שייך לחג וכו' מ"מ לא נמצאת סברא זו בפוסקים וקשה לחדש דבר מדעתינו

ויותר היה נכון בעיני לומר דיום אסרו חג דיכול להבדיל בו לא מפני היותו שייך לחג אלא משום שהיום הולך אחר הלילה וכשאמרו להבדיל במוצאי יו"ט לאו דוקא בלילה אלא גם היום הוא כלל מוצאי יו"ט ולמדתי דבר זה מתוך דברי הר"ן בפ' ע"פ אההיא דמי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך וכו' דנחלקו הראשונים לפי גירסתם בש"ס במילתיה דרבא בד' ק"ז דיש גורסים כגירסתינו מבדיל והולך כל השבוע (היינו עד יום ד') ויש גורסין כל היום כולו וכן דעת בה"ג וכתב הר"ן דלסברא זו ט"ב שחל במו"ש אין מבדילין במוצאי ט"ב אבל בה"ג כתב דאעפ"י דהבדלה אין לה תשלומין אלא כל היום כיון שא"א להבדיל במ"ש מבדיל במוצאי ט"ב והקשו עליו דכיון דנקיטינן דאינו מבדיל אלא כל היום נמצא שאין לה תשלומין כלל וכיון דיום הולך אחר הלילה כל יומא מוצאי שבת הוא עי"ש הרי דכשאמרו חכמים להבדיל על הכוס במוצאי שבת לאו דוקא בלילה אלא גם היום הולך אחר הלילה לא משום תשלומין אלא שמשמעות מוצאי שבת הוא לילו ויומו וא"כ כמו כן יש לומר דכשאמרו להבדיל במוצאי יו"ט לאו דוקא בלילה אלא גם ביום דהיום הולך אחר הלילה (דרך אגב אודיע חזות קשה הוגד לי בדברי הרב מוהרש"א שע"ד התוס' בד' ק"ז ע"א בד"ה אמימר שכתבו דט"ב שחל במוצאי שבת רגילין להבדיל אחר התענית וכן בסדר רב עמרם כתב וז"ל אע"ג דכבר עבר יום ראשון מבדילין כמ"ד דמבדיל עד רביעי וק"ל עכ"ל דמשמע מדבריו דהאי מנהגא לא אתי אלא למ"ד דמבדיל עד יום ד' דלמ"ד אינו מבדיל אלא יום א' לא מצי לאבדולי בתר ט"ב ותימה שנעלם ממנו דדעת בה"ג דמבדיל רק יום ראשון וס"ל נמי דמבדיל במוצאי ט"ב וכמ"ש הר"ן הנז"ל ולא ניחא לי למימר דקושטא דמילתא קאמר שדעת התוס' ורב עמרם כמ"ד דמבדיל עד יום ד' ועיין לקמן בד"ה והנה וכו' מה שהבאתי בדעת בה"ג) אלא שבאמת אין סברא זו מוכרחת שהרי הר"ן תירץ קושיא זו די"ל לדעת בה"ג דלעולם משום תשלומין נגעו בה ודין ההבדלה כתשלומי תפלה דאין תשלומין אלא לשוכח אבל הזיד ולא התפלל אין לו תשלומין ובהבדלה אם שכח כל היום דינו כמזיד כיון שלא נזכר כל היום ולכן אינו מבדיל אח"כ אבל בט"ב שלא היה יכול להבדיל גם ביום יכול להבדיל במוצאי ט"ב דסמכינן אמ"ד עד יום ד' עי"ש נמצא לפי זה דאין לנו הכרח לומר בזה דהיום הולך אחר הלילה וגם יום מוצאי שבת בכלל מ"ש הוא אלא משום שחכמים קבעו לה תשלומין הוא דמהני וא"כ במוצאי יו"ט דלא מצינו שקבעו חכמים תשלומין להבדלתו אין לנו לומר מסברא דגם ביום אס"ח יכול להבדיל משום שהיום הולך אחר הלילה וכל זה לדעת בה"ג וכן דעת הרי"ף (לפי גירסת הר"ן והרב קרבן נתנאל שם באות ה"ן כתב שט"ס הוא מ"ש בהרי"ף מבדיל והולך כל היום ולא הזכיר דברי הר"ן ועיין לה"ה בפרק כ"ט מהלכות שבת דין ד') והגאונים כמ"ש הה"מ אבל לדעת הרמב"ם והרא"ש וש"פ דמבדיל עד סוף יום ג' על כרחין לומר שהוא מדין תשלומין שכך קבעו חכמים להשלים עד