שדי חמד דברי חכמים קכח

החיים הנ"ל ורואה אני שזה נכלל במה שסיים הרמ"א ואם אינו ידוע מי הגורם אין הבעל נאמן לומר שהיא המתחלת שכל הנשים בחזקת כשרות ומושיבים ביניהם אחרים לראות בשל מי הרעה הזאת וכו', עכ"ל דמשמע דלא זו בלבד שצריך בירור בדבר שהיא מזלזלת ומקללת אלא גם צריך בירור שלא היה הוא המתחיל והגורם. אמנם זאת אגיד אשר ראיתי עתה לגדול בדורנו הגאון המפורסם מוהרנצ"י ברלין יצ"ו בס' הנורא העמק שאלה בפרשת וישב שאלתא ז"ך סו"ס ק"ו שכתב דמעיקר הדין אית לן למינקט כסברת האוסרים וכתב דבזה נחלקו רש"י עם הרמב"ם ורבינו בעל השאלתות דלרש"י בב"ק ד' כ"ח ע"א גבי נרצע שפגע בו היובל ורבו מסר לו כבר שפחה כנענית ועתה מסרב בו לצאת ואינו רוצה דרשאי להלקותו משום אפרושי מאיסורא כיעי"ש כיון שיודע בעצמו שעושה איסור רשאי להלקותו ואין צריך עדים לזה. ולהשאלתות והרמב"ם אסור להכות אם לא שיש לו עדים על כך, והרמ"א שהסכים לסברא ראשונה לא עמד על דעת רבינו השאלתות והרמב"ם אבל ביש לו עדים כ"ע מודים דרשאי להכותה וכמ"ש הים של שלמה בב"ק פרק המניח אל תוד"ק ועיין במה שכתבתי באות הקודמת בד"ה ובדברי הרדב"ז: סימן פט (מקונטרס הכללים מערכת הה"א אות ח')

פט הלל אם מותר לומר בלילה הנה רב חת"ס בא"ח סי' נ"א כתב דמשמע מסופ"ק דמגילה דדוקא ביום מדכתיב ממזרח שמש ועד מבואו וזה היום והוקשה לו מהלל דליל פסח שאומרים בלילה ויישב דדוקא הלל שקורין בכל יו"ט ויום גאולה שתקנו לומר לכשיגאלו כדאיתא בפסחים קי"ז ע"א הוא דבעינן דוקא ביום אבל בליל פסח שהיא שעת הנס ממש ע"ז נאמר כליל התקדש חג. ומרן חיד"א בשיורי ברכה סי' רי"ט כתב וז"ל כתבתי בקונטריס חיים שאל ח"ב סי' י"א דצבור שנעשה להם נס ורוצים לקרוא הלל אין ראוי לתקן לומר ההלל בלילה ושם נאמר טעם לדבר עש"ב. ושמעתי כי חכם אחד השיג עלי דהרי אמרו אין קורין הלל בפורים דקריאתה זו הלילה והרי קורין מגילה בלילה עכ"ד. ואני תמיה על החכם שהקשה זה, והדבר פשוט דתקון רבנן קריאת מגילה ביום ובלילה וילפי לה מקרא כמ"ש פ"ק דמגילה ודוקא מגילה שהוא סיפור הנס הפרטי ויש להם טעם בנגלה ובנסתר על דרך הסוד נשגב מאד בקריאת המגילה וכונת הש"ס כי בזה יצאו ידי חובת קריאת ההלל אף דאם היו מתקנים לקרוא בפורים לא היו מתקנים אלא ביום, והעד חנוכה וימים טובים שלא תקנו בלילות לקרוא ההלל זולתי בליל פסח ועל דרך האמת יש טעם גדול ומה ענין קריאת המגילה בלילה ואלו הדברים פשוטים ואין להאריך עכ"ל, ודב"ק א"ץ חזוק ופשוט דמה שהשיג עליו החכם לאו השגה היא כלל וכן תראה להרב חת"ס שם שעמ"ש הרב א"ר שהביא שם דקריאת ההלל צריך מעומד הקשה דא"כ איך קורין המגילה עומד ויושב הא מגילה קריאתה זוהי הלילה ותיהוי כהלל בעמידה דוקא ולא ק"ל אדנפשיה אמה שהוכיח דקריאת ההלל היא ביום מדקרינן המגילה שקריאתה זוהי הלילא בלילה אלא ודאי הדבר פשוט כדאסברא לן מרן חיד"א כנז"ל וס' חיים שאל אין מצוי אצלי וראיתי שהרב פתח הדביר בח"ב ד' פ"א ע"ד הביא דב"ק במילואם, ולפי שאין הס' מצוי ביד כל אדם אעתיק דב"ק והוא שנשאל בעיר אחת שנעשה להם נס שניצולו מצרתם ותקנו שיתענו עשרה יחידים ובלילה יאמרו כל הקהל הלל גמור אחר י"ח אי שפיר דמי או לא והשיב דאין לתקן לומר הלל בלילה בציבור דכיון דלא תקון רבנן בימים שגומרים ההלל כיו"ט וחנוכה לאומרו בלילה א"כ לא נכון לצבור זה שנעשה להם נס לומר ההלל בלילה ואל תשיבני ממה שאומרים הלל בלילי פסח והוא עפ"י מס' סופרים דהתם יש סוד גדול עד"ה והוא מוכרח לומר ההלל הגדול בעת ההיא כידוע לאשר הריחו בסוד ה' אבל בלילי יו"ט אחרים ולילי חנוכה לא תקון לומר ההלל בלילות וא"כ מהיכי תיתי בנס קהל פרטי שיאמרו הלל בלילה ובכולהו מילי צריכים אנו לעשות כמעשה הראשונים וכההיא דברכות ד' ט' וד' כ"ט ע"א וזה הוא בכללות טעם מספיק שלא לאמרו בלילה עכ"ל. וראיתי להרב ימי שלמה בד' ל"ב ע"ב שהביא מ"ש מרן חיד"א שאין לומר הלל בלילה וכתב דאפשר מה"ט כתב רבינו מוהר"י ן' מיגאש בתשו' סי' מ"ד דקריאת הלל בליל פסח לאו מצוה היא ואיני מבין דבריו אי ס"ל לרבינו דאין לומר הלל בלילה א"כ כיון דס"ל דליכא מצוה בליל פסח היה לו לומר שלא יאמרו הלל כלל ובתשובתו מבואר דאומרים הלל בליל פסח רק שאין מברכים עליו לפי שאינו מצוה (וכבר תמה עליו מרן חיד"א בברכ"י סי' תפ"ז אות ז' דבמס' סופרים מבואר הקריאה והברכה) וא"כ ודאי אין לומר שטעמו משום שאין אומרים הלל בלילה, וידי"ן רא"ג הרב המגיה יצ"ו כתב דמתוך השקו"ט שבברכ"י (ולא ציין מקומו ולפי הנראה כונתו למ"ש בברכ"י סי' תקע"ה אות י"ב עי"ש), על מעשה שעשו בעיהק"ו ירושת"ו בתענית גשמים שנענו אחר חצות והשלימו ואמרו הלל הגדול תצא דינא דאין לומר הלל בלילות עכ"ד ועיינתי שם ולא ראיתי בעניותי שום הוכחה לזה כמו שיראה הרואה

ומי שאין לו מגילה בפורים אם יקרא את ההלל רשמתי במערכת פורים עי"ש, ובקונטריס הכללים במערכה זו אות ע"ב. ובמה שאין אומרים הלל בבית האבל רשמתי במערכת אבלות אות רט"ו: סימן צ (מקונטרס הכללים מערכת הה"א אות ט"ו)

צ הבדלה אם שכח להבדיל במוצאי יו"ט יכול להבדיל כל ימי השבוע בית יהודה סי' כ"ח וכל הבאים אחריו חלקו עליו ואמרו דאין ראיתו מכרעת ואין לסמוך עליו בזה עכ"ד הרב חכמה ומוסר בהלכות יו"ט אות קצ"ב. הנה מ"ש בשם שו"ת בית יהודה עיינתי שם בקשתיהו ולא מצאתיהו וראיתי בספרו מטה יהודה סי' רצ"ט שכתב דין זה שכתבו בס' בני יהודה סי' כ"ח ומ"ש דכל הבאים אחריו חלקו עליו הנה מרן חיד"א בס' ברכ"י רס"י תצ"א הביא מ"ש בב"י הנ"ל וכתב ע"ד ואין ראייתו מכרעת ושם במחזיק ברכה כתב שאחר זמן שמע מאחד מגדולי דורו שאין דעתו נוחה בזה ולא שמיע ליה הוראת הרב ב"י ואין לסמוך עליו למעשה עכ"ל והביאו מסקנתו הרבנים שע"ת בסי' תצ"א וזכור לאברהם בח"א סוף דף כ"ו וחסד לאלפים בסי' רצ"ט אמנם הרב דברי מנחם נר"ו בסי' תצ"א כתב בשם הרב כסא אליהו בסי' רצ"ט שדינו של מוהר"י עאיש אמת שהריטב"א הביא כמה דעות דאומר אחר יו"ט וכ"פ הרב מעשה אברהם סי' מ"ז עכ"ל וס' הנ"ל אמצ"א לעיין בדב"ק והרב יד אהרן במ"ב סי' רצ"ט הביא דברי הרב ב"י בשתיקה. והנה עד עתה לא ידעתי טעמו ונימוקו של הרב ב"י כי הרבנים הנ"ל הביאו תוד"ק בלבד ועתה שהשגתי ס' מעשה אברהם ראיתי שהביא שם דב"ק במי ששכח ולא הבדיל במוצאי יו"ט של ש"ת ולא נזכר עד היום והיה היום ההוא לו תענית חלום ונשאל אם יבדיל בלילה שאחריו והשיב דבר זה אעפ"י שלא נתבאר גבי הבדלה יש ללומדו מדין גטין שהרי בפ' ער"פ מדמה להו אהדדי דכל האומר אחר השבת הוי ג' ימים ע"ס יו"ג וכל קודם השבת הוא מיום ד' ע"ס יום הששי כמ"ש בטור אה"ע סי' קמ"ד ולא נתבאר שם אם אמר לאחר יו"ט מה דינו ומיהו ראיתי להש"ך בח"מ סי' מ"ג דשטר שכתוב בו זמן הפרעון לאחר הרגל הוא עד ט"ו יום אחר הרגל וכ"כ משם ר"ח שדבריו דברי קבלה ושלמד זה מעולי רגלים שנתנו להם גבול החזרה לביתם עד שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת שהוא ט"ו יום אלמא דכל ט"ו יום שייכי לרגל וכ"כ הטור גבי גט בסי' קמ"א ולפי זה נראה לכאורה דהה"ן בכותב או אומר אחר יו"ט דינו כאומר לאחר הרגל דפי' יו"ט ופי' רגל שוים הם ונראה דגם לענין נדרים בסי' רי"ז לטי"ד יהי' הדין כן אע"פ שלא נתבאר שם מיהו מסתברא דלענין הבדלה אין לאחר כ"כ דכיון דהשבת מפסיק ובא זמן הבדלה של מו"ש לא נשאר שום שייכות להבדלת מוצאי יו"ט ונפק"מ לפי"ז דאם היה מוצאי יו"ט ליל ב' בשבוע ושכח ולא הבדיל יהי' זמנו נמשך עד יום ו' דאע"ג דהסברא אינה מסכמת לזה לכאורה שיהי' דין יו"ט חמור מדין שבת דלשבת אין תשלומין אלא שלשה ימים וליו"ט יותר אתמהה מ"מ אין זה מן התימה דהכל תלוי במה שיש לו קריאת שם שלאחר שנטפל