שדי חמד דברי חכמים קכז

ש' תרמ"ב היא אלף שכ"ט) שנשאל בנער בן ארץ ישראל שבא לחו"ל ונכנס לשרת בבית יהודי אחד ורוצה שיעשה לו מלאכה גמורה ביו"ט שני ואחר שפסק שאסור לו לעשות מלאכתו סיים ואמר ואם עשה מעצמו ראוי למונעו מזה ומותר בארץ ישראל להכותו עד שימנע מלעשות מלאכתו שכיון שהוא משרתו מוטל עליו להפרישו מאיסורא וכן כל אדם מוטל עליו להפריש את אשתו ואת בני ביתו מאיסור וזה ברור עכ"ל הרי דגבי משרתו שמוטל עליו להדריכו בדרך ישרה ס"ל דמותר להכותו כדי להפרישו ולזה אין צריך שיהיה איש חשוב ומופלג וכו' כמ"ש הרש"ל דזהו דוקא לענין אדם דעלמא שבא עליו מצד תוכחה אבל בעל לאשתו ורב למשרתו דמוטל עליו בפרטות להדריכו בדרך ישרה חייב או עכ"פ רשאי כל אדם לעשות זאת כן נראה להשוות הדעות ולא להמציא מחלוקת בין הרש"ל והרדב"ז דלהרדב"ז אפי' כל אדם דעלמא שאינו חשוב ומופלג ולהרש"ל דוקא אדם חשוב וכו' מותר ועוד אחרת דלהרש"ל לאו דוקא רב למשרתו ובעל לאשתו אלא הה"ד לכל אדם ואילו מהרדב"ז נראה בעליל דדוקא רב למשרתו ובעל לאשתו. אך לפי מה שכתבתי י"ל דלא פליגי דהרדב"ז דמיירי באיש יהודי משמע מאן דהוא הוצרך לטעם שהוא משרתו וכו' וק"ל

ומדברי הרדב"ז הנ"ל אנו למדים דכשאמרו דמשום אפרושי מאיסורא מותר להכות לאו דוקא לאפרושי מאיסורא דאוריתא אלא גם משום אפרושי מאיסורא דרבנן מותר להכותו שהרי ביו"ט שני דרבנן קעסיק ואמר דמותר להכותו אם לא ישמע לו כנז"ל ובאמת כי מצד הסברא היה נלע"ד דכיון דבהכאה איכא איסור תורה ועובר אלאו דפן יוסיף נהי דבמקום תוכחה להפרישו מאיסורא יהא שרי לן מיהו היינו דוקא כדי שלא לעבור איסור תורה אתי עשה דתוכחה ודחי פן יוסיף אבל משום איסור דרבנן דמן התורה אין בדבר שום איסור והיתר גמור הוא ככל דבר הרשות מהיכא תיתי שיהא מותר לעבור על לאו דהכאה כדי להפרישו מאיסור דרבנן. אמנם לרבינו הרדב"ז נהירין שבילי דנהר דעה והדבר פשוט בעיניו וחובתינו לשמוע בקול דברו כשלא נמצא סתירה מפורשת מהש"ס וגדולי הפוסקים ומצאתי לרב תנא המשל"מ בפ"ג מהלכות עבדים דין ג' (בד"ה שוב ראיתי) שכתב דאף דהרמב"ם ס"ל דאיסור שפחה כנענית אינו אלא מד"ס שפיר פסק שם דין ה' דנרצע שמסר לו רבו שפחה והגיע היובל ורבו מסרהב בו לצאת לחירות ואינו רוצה וחבל בו פטור לפי שנאסר בשפחה דאף ע"ג דאיסור שפחה מדרבנן מ"מ כשאמרו בש"ס דמשום דאפרושי מאיסורא הוא פטור אין חילוק בין איסור של תורה לאפרושי מאיסור דד"ס עי"ש ויתכן שגם הרדב"ז מה שפשוט אצלו כן הוא שלמד מדברי הרמב"ם ואף דיש לדחות דהרמב"ם לא אמר אלא שאם חבל בו פטור אבל שיהא מותר לחבול בו זו לא שמענו מ"מ אי ס"ד דלכתחלה אסור לחבול בו א"כ אמאי אם חבל פטור הרי לא ירד ברשות ב"ד אלא ודאי מוכח דמן הדין רשאי לחבול בו ומשו"ה הוא דפטור ובאמת הרמב"ם נקט כלשון הבריתא מנין לנרצע וכו' וחבל בו שהוא פטור וכו' ורש"י שם בד"ה איסורא כתב ורשאי להלקותו ולהפרישו דלאו דינא לנפשיה הוא אלמא דניחא ליה לפרש לישנא דבריתא פטור דפטור ומותר הוא והיינו ודאי מטעמא דכתיבנא דאי הוה איסורא לא הוה מיפטר וא"כ לא נפלאת היא לפרש דברי הרמב"ם נמי בהכי כן נראה לצדד בזה שו"ר שגם הרב אורים ותומים ברס"י ד' נראה שהבין מדברי הרמב"ם דמשום אפרושי מאיסורא מותר לחבול בו (שכתב בזה"ל וע"ז קאמר הרמב"ם דיש רשות ביד חוב לחבול בו לפרוש מאיסור אף דאינו נוגע כלל לממון שלו כדעת הגמרא דאף דנחלקו בפי' הבריתא אבל הדין דין אמת לכ"ע דיש רשות ביד כל אדם אף שאינו נוגע לו לממון להכותו לפרוש מאיסורא ולא אמרינן על הב"ד לבד מוטל להפרישו עכ"ל) ועכ"פ מדברי הרדב"ז מתבאר דכדי להפרישו מאיסור דרבנן ג"כ מותר להכותו כאמור את כל זה ראיתי להציע לפני כת"ר לפי ששרוי כעת בלא חומה זו תורה ספרי הפוסקים אינם בידו תן לחכם ויחכם מכללות הדברים יבין הדין לנדונו וכתורה יעשה ועתה ראיתי למרן החבי"ף בס' חקקי לב בחא"ח סי' י"ט שהאריך קצת בדין אם מותר להכות חברו כדי להפרישו מאיסור והביא דברי הרבנים תה"ד וים של שלמה הנז"ל ופלפל קצת בדברי התה"ד שנראה מדבריו דדוקא בעל לאשתו ורב לעבדו הוא דשרי והרי מהש"ס דערכין ומדברי הפוסקים מתבאר דמשום תוכחה מותר כל אדם להכות חברו לאפרושי מאיסורא אם אינו שומע בלא זה והאריך קצת וחידוש הוא דכל רז לא אניס ליה ונעלם ממנו תשו' הרדב"ז שהבאתי למעלה כיעי"ש אחר זמ"ר השגתי ס' העמק שאלה להגאון המפורסם מוהרנצ"י ברלין יצ"ו וראיתי שם בפרשת וישב שאלתא ז"ך בסוף סק"ו שהבין מדברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות עבדים הנ"ל דס"ל דלכתחלה אסור להכות את העבד משום אפרושי מאיסורא מדכתב דאם חבל בו פטור וכתב דרש"י והרמב"ם פליגי בדין זה ודעת רבינו השאלתות כהרמב"ם אלו תוד"ק ובהורמנותיה דמר נלע"ד דאין דבריו מוכרחים דכבר ידוע דכלל גדול הוא בידינו דדרך הרמב"ם לתפוס לשון הגמרא משנה ובריתא ומה שנפרש בדברי הש"ס נפרש בדבריו וכלל זה אישרוהו וקיימוהו שרים רבים ונכבדים ומכללם מרן בב"י ובכ"מ ובבדה"ב בכמה מקומות כמו שמתבאר ממה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ה' אות א' עי"ש וכיון שבדברי הבריתא ניחא לן לפרש דפטור ומותר קאמר (משום שאם לא היה מותר לא היה לנו לפוטרו) כמו שפירש"י כן יש לנו לפרש דברי הרמב"ם ובפרט אחר שראינו שרבנים גדולים התה"ד ורש"ל והרדב"ז כתבו דמותר להכות חברו משום אפרושי מאיסורא והיינו משום דמשמע להו בפירוש הסוגיא כדברי רש"י וגם הרא"ש בב"ק פ"ג סי' י"ג כתב בפירוש דמותר להכות משום אפרושי מאיסורא כדאמרינן בגמרא ד' כ"ח גבי נרצע שהיה רבו מסרהב בו שיצא וכו' עי"ש ש"מ דמפרש מ"ש בבריתא וחבל בו פטור דפטור ומותר הוא כפירש"י ז"ל וכן דעת הרמ"א דמותר להכות משום אפרושי מאיסורא כמ"ש בח"מ סי' תכ"א סי"ג ובאה"ע סי' קנ"ד ס"ג ומ"ש הגאון העמק שאלה יצ"ו דהרמ"א כ"כ לפי שלא עמד ע"ד הרמב"ם ורבינו בעל השאלתות הנה על השאלתות נוכל לומר שלא ראה דבריו אבל על הרמב"ם רחוק לומר שנעלמו ממנו דבריו ואף אם נתפייס לומר כן על הרמ"א אנן מה נענה על הרא"ש והתה"ד והרדב"ז ורש"ל שכתבו כן בפירוש ואין גם אחד שלכל הפחות יזכיר שאין כן דעת הרמב"ם ולכן לענ"ד יותר נכון לומר שגם הרבנים הנז"ל המה ראו דברי הרמב"ם שכתב שאם חבל פטור וסברי דפטור ומותר הוא ולישנא דבריתא נקט וכמו שכן הבין בדברי הרמב"ם הרב אורים ותומים ומני"ר יצ"ו לא ראה דברי כל רבנן קדישי הנז"ל וחידוש הוא דרב גובריה וחיליה וכל רז לא אניס ליה כמו שנראה מספרו הנורא

ונסתפק הרב חסד לאלפים בסי' קנ"ו אות כ"א ד' פ"ח ע"ב אם המכה את חברו דרך שחוק ג"כ עובר בלאו זה וסיים דהכי מסתברא והרב יפה ללב נר"ו שס באות ט' כתב דיש ללמוד כן ממ"ש מר"ן בח"מ רס"י שמא אסור לגנוב וכו' ואפילו דרך שחוק וכו' אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך דכוותא במכה אסור אף בכה"ג ולענ"ד אם שאפשר ללמוד משם איסורא מ"מ אין מזה הכרח שהוא בכלל הלאו (דהרב חס"ל מספקא ליה אם עובר בלאו) דאפשר איסורא בעלמא ועכ"פ איסורא מיהא איכא: סימן פח (מקונטרס הכללים מערכת הה"א אות

פח הכאה אשה שמזלזלת בכבוד אבי בעלה או אמו או שמקללתו חנם והוכיחה בדברים ואינה משגחת עליו י"א דמותר להכותה אם יש רשות לזה מהשררה יר"ה וי"א דאסור, והסברא הראשונה עיקר כ"כ הרמ"א באה"ע סי' קנ"ד ס"ג ומצאתי כתוב בקונטריסי בשם מרן החבי"ף בספר כל החיים סי' א' אות י"א שכתב בתשו' דבזמן הזה דאחסור דרי אם יהיה רשות ביד כל אדם להכות אשתו רעה שמקללתו בחנם כל אדם יעביד דינא לנפשיה ויאמר שכתורה יעשה לכן אינו רשאי להכות עד שיברר בב"ד ובשכנים ובעדים כשרים שהאמת אתו בבירור. גמור אלה הדברים אשר כתבתי מאז (למעלה מעשרים שנה) בשמו, ועתה אין בידי ס' כל