שדי חמד דברי חכמים קכא

ד"ר עכ"ל. הרי דגם בחשש שהוא על צד הטבע מחמת צינה אמר מר לסמוך אשומר מצוה וכו', ולפי חילוק הרב פתח הדביר הנ"ל אתי שפיר דיש לומר דלא חשיב זה בריא היזקא משום הכי סמכינן אשומר מצוה וכו'. ועיין במ"ש בשו"ת אור לי סי' קל"ג ד' קל"ד ע"ב ועיין בקובץ יגדיל תורה קונטריס י' סי' קס"ב אות י' ד' רצ"ז ע"ב ד"ה וכזה ראיתי וכו' שכ' בשם גאון מובהק שהורה להקל בדג ובשר שנתבשלו בע"ש דאין חשש איסור מפני סכנה וכו' דמשום כבוד שבת י"ל שומר מצוה לא יד"ר וסיים ע"ז שי"ל שבדבר שמזיק מן הטבע אין להקל בכך והאריך עוד בעניינים אלו ולא פניתי כעת לעיין בדבריו לך נא ראה וגם צריך להתיישב במה שהביא הגאון יד שאול בסי' רס"ג בשם האחרונים שהקשו במת לו אחיו מחמת מילה אמאי לא סמכינן דשומר מצוה לא ידע דב"ר. ולפי הנראה סכנה זו היא בדרך הטבע, וא"כ משמע דגם בכיוצא לזה שייך לומר שומר מצוה לא יד"ר

עתה השגתי ס' דרכי הוראה לאחד מגאוני דורנו יצ"ו וראיתי בח"ב פרק ע"ה שכתב בשם הגאון ישועות יעקב דדגים שנתבשלו בערב שבת ונתערב בהם בשר מותרים משום שומר מצוה וכו' וכתב דלפי דבריו אפילו בפחות מששים מותר וע"ז האריך הרב הנ"ל יחיה דלפי שיש לחוש שיבא הטועה ויטעה לפסוק כן ויאמר כדאי הג' ישוי"ע. לסמוך עליו אפילו שלא בשעה"ד ובאמת לאו שעה"ד הוא דיכול הוא להרבות מים לבטל בששים ואין זה איסור שיהיה בו משום ביטול איסור הוצרך להביא ראיות ברורות שחלילה לסמוך על דבריו להקל בזה והיה טעמו עפ"י מ"ש להכריח דהא דשומר מצוה וכו' לא מהני אלא לסכנה רוחנית ולא לסכנה טבעית וראיותיו הן מהירוש' דתרומות גבי גילוי הנ"ל ומסוגיא דבבא בתרא ד' צ"ז אין אומרים קידוש אלא על יין הראוי לנסך ע"ג מזבח למעוטי מאי אי למעוטי מגולה וסד"א כיון דאיכא מצות קידוש שומר מצוה וכו' קמ"ל אלא ודאי דבסכנה טבעית לא אמרי' כן ועוד ממ"ש בשבת אין מדליקין בצרי מפני שהוא עף וכו' אף דהדלקה בשבת מצוה ועוד מהירוש' פ"א דשבת ה"ג דאמרינן אבל מסתכל הוא מה שבכוס ובקערה מפני הנקיות ומפני הסכנה ועוד ראי' מהירושלמי סו"פ ג' דברכות גבי טבילת בעל קרי וכל אלו ראיות ברורות שאין לסמוך בזה בסכנה טבעית אבל בסכנה רוחנית מתבאר מדברי הרמ"א בסי' תנ"ה דסומכין ע"ז אף שהדבר תמוה דאין חיוב אכילת מצה כי אם לילה אחת ואיך יאכל משם ואילך ואפילו תימא משום שמחת יו"ט מצוה היא מה נעשה לחוה"מ וע"כ כיון דגם בהו הוי מצוה דרבנן ויהיה מזה ראי' דגם במצוה דרבנן אמרי' שומר מצוה וכו' אתוד"ק

והנה מ"ש בשם הישועות יעקב לפי הנראה הוא מ"ש ביו"ד סס"י קי"ו ותמיה לי שמייחס אליו מה שאין כן במשמעות דבריו ואעתיק דבריו וז"ל אחר שכ' שנחלקו האחרונים אי מהני בסכנה ביטול ששים ושיש ראיה מהש"ס דבמידי דסכנה לא מהני ביטול ואסור במשהו) ומ"מ בהיותי בק"ק פ' אירע באחד שהיה נזהר כל ימיו לכבד השבת בדגים פעם אחת לא נעדר ונפל לתוך יורה של דגים מעט בשר בליל שבת והיה הדבר קשה על הרב הנ"ל התרתי הדגים ע"י בטול ששים בצרוף מאחר שכונתו למצוה יש לצרף סברת שומר מצוה לא יד"ר עכ"ל הנה מפורש יוצא דלא התיר אלא ע"י ביטול ששים שכיון שנחלקו האחרונים בזה אף בדבר הרשות יש לנו להכריע כדבריהם לדבר מצוה מיהא ולא סמך ע"ד מצוה לבד לומר שומר מצוה וכו' אלא עשהו סניף לדעת המתירים ע"י בטול ששים ואם כן אין כדאי להרעיש עולם ע"ז שיבא הטועה וכו' כמ"ש הרב הנ"ל נרו' גם איני מבין מ"ש ובאמת אינו שעה"ד דיכול להרבות מים וכו' דאם היתה התערובת הזאת קודם השבת אולי היה אפשר לעשות כדאמר רב יחי' להרבות מים ותבלין ולבשלן שנית ואולי היו ראוים לאכילה. אך הרי מפורש בדברי הרב ישוע"י דהתערובת היה בליל שבת קדש ואם ירצה להרבות ונתן עליו מים חיים אל כלי שיש בו הדגים הא ודאי אין זה מתקן המאכל אלא מקלקל ותחת ענג שבת יהיה לו לנגע צרעת ומה שחשב לראיות ברורות לחלוקו הנ"ל הרואה יראה דלפי כל הרשום למעלה יש לדחות אחת לאחת שלא להכריח חילוק הנ"ל יש מהם מפני שהם ברי היזקא ויש מהם מפני שכל שאפשר לתקן הדבר שלא לסמוך אהא דשומר מצוה עבדינן ואההיא דב"ב י"ל עוד דאין להכריח מכח קושייתו די"ל דאין הכי נמי דהוה מצי למימר הכי ולא אמר דבלא"ה משני שפיר ומעין זה כתבו הראשונים דזימנין דהו"מ הש"ס למימר איכא בינייהו בגוונא אחרינא ממ"ש בש"ס ולא אמר כמו שרשמתי במער' האלף אות קי"ד ומ"ש לתמוה אההיא דסי' תנ"ה דהתינח ביו"ט משום שמחת יו"ט אך בחוה"מ מאי איכא למימר וכו' עיין מה שרשמתי בקונטריס אסיפת דינים מער' חוה"מ אות ו' ואין להאריך וראיתי לידידי הרב הגדול המפורסם מוהרא"פ נ"י בסה"ב מר ואהלות באהל ברכות ד' כ"ט ע"ג דמתבאר דנקיט להא דשומר מצוה גם למה שהוא דרך הטבע כיעי"ש ויש קצת לפלפל בדבריו לעת הפנאי בל"ן. ועיינתי שנית בקובץ יגדיל הנ"ל וראיתי שם מ"ש בד' רצ"ז ע"ד בד"ה האחרונים וכו' ולא כתב שם הספר החדש שהביא בשמו ונראים הדברים שהן דברי מי שגדול בספר דרכי הוראה הנ"ל וראיתי שם כמה דברים מכוונים למה שכתבתי עי"ש בד"ה ושמחתי וכו' עוד תשוב ותראה בקונטריס מכילתא דרבנן ד' כ"ג ע"א סי' ב' שכתב רב אחד יחי' לחלק כן בין סכנה שאינה עפ"י הטבע דבזה סמכינן בדבר מצוה אשומר מצוה לא יד"ר לסכנה שהיא עפ"י הטבע דבזה אין לסמוך וכו' דפשוט שאם נתערב סם הממית במים שלנו לא הותרו משום שו"מ לא יד"ר וכו' וכתב דסכנת בשר ודגים היא סכנה מצד סגולה לא עפ"י דרך הטבע ועפ"י חילוק זה כתב לדחות מ"ש ביגדיל תורה הנ"ל בד"ה האחרונים וכו' עי"ש ואם האמת שהדברים ההם מאיש לוקחו מס' דרכי הוראה (כאשר דמיתי) הנה הרואה יראה שם דגם הוא נרו' מודה לחילוק זה רק דמשמע ליה דסכנה דבשר ודגים חשיב סכנה שעל פי הטבע עי"ש סימן פג (מקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות ס"ב)

פג שביתת בהמתו דאדם מוזהר עליה אם הוא דוקא בשבת או גם ביוה"כ רשמתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת יוה"כ סי' ב' אות י"א

ואם נשים ישנן בעשה דתשביתו רשמתי בקונטריס זו במערכת המ"ם אות ק"י

ובהמה שהיא בשותפות ישראל עם הנכרי אם יש בה משום שביתת בהמתו הוא מחלוקת בין הפוסקים דמרן הב"י בסוס"י רמ"ה (בד"ה ואם ישראל ונכרי) כתב בשם שבולי הלקט דאם ישראל ונכרי שותפים בבהמה יש לו להתנות תחלה עם הנכרי וכו' ושמתשו' הריצב"א נראה דלא מהני תנאי משום דסוף סוף חלק הישראל עושה מלאכה בשבת ואסור משום שביתת בהמה וכ"כ בכל בו בהדיא וכו' עי"ש מתבאר דלכ"ע מיהא בלא תנאי מתחלה אסור משום שביתת בהמה דסברי דאיסור זה הוא גם בבהמה דשותפות עם נכרי אמנם בסוף הדבור הביא דברי הריב"ש בתשו' דליכא משום שביתת בהמתו אף שלא התנה בתחלה כיון שהנכרי עושה בה מלאכה בשבת מחמת חלקו על כרחו שלא ברצון הישראל עי"ש ועם שלא גילה דעתו לענין דינא נראה ודאי דמסתמא דעתו כמו שמתבאר מהשבולי הלקט ותשו' ריצב"א והכל בו דאיכא איסור שביתת בהמה כשלא התנה מתחלה מיהא דכיון דספק פלוגתא באיסור תורה הוא אית לן למיזל לחומרא ובפרט כי ברבים היו הסוברים כן נגד דעת הריב"ש ולכן בש"ע סי' רמ"ו ס"ה לא כתב להתיר אלא ע"י שיתנה מתחלה עי"ש וכ"כ הרב הלבוש שם דכשלא התנה תחלה אסור לפי שחצי הבהמה היא של ישראל ומצוה על שביתת חלקו עי"ש ובמה שפסקו דמהני תנאי בתחלה יש לתמוה דכיון דספק פלוגתא בדאוריתא הוא הו"ל למיפסק לחומרא דכיון דמתשו' ריצב"א נראה דלא מהני תנאי וכ"כ בהדיא הכל בו כמ"ש מרן בב"י אף דהשבה"ל והריב"ש סברי דמהני תנאי תחלה אית לן למיזל לחומרא ואולי משום שאינו מפורש בדברי תשו' הריצב"א דס"ל דלא מהני (אלא שכן נראה מדבריו) לא חשיב ליה מחלוקת שקול