שדי חמד דברי חכמים קכ

אתי שפיר דודאי מאן דאזיל לחינגא חשיב משא ומתן דרך קבע ואסור מדאוריתא כפותח חנותו ומוכר וקונה. אחר זמן רב השגתי ספר היקר העמק שאלה לג"ע הגאון המפורסם אבד"ק וואלוזין יצ"ו, וראיתי שם בתחילת הח"ג בהשמטה שאחר פתח העמק שהאריך מר חתנו הגאון נרו' בענין מקח וממכר בשבת אם אסור מדאוריתא וכ' דהגרע"א בסי' י"ז רצה לומר דמו"מ אסור מה"תו אמר המחבר המעיין שם בד"ה והנה וכו' יראה דשם הביא כן בשם חד מחבריא והגרע"א לא נחה דעתו בזה משום דפשיט"ל דמו"מ אסור מדרבנן כיעי"ש ומ"מ מה שהשיג הרב נר"ו גם על הגרע"א קשה דהי"ל לדחות דברי החד מחבריא עפי"ד הר"ן דפ' משילין) וכ' ע"ד ז"א דהא דעת הר"ן בפ' משילין דמקח וממכר אינו אסור רק מדרבנן עי"ש, דפשיטא ליה כן דמו"מ הוא מדרבנן וכתב ג"כ דכ"מ מהרמב"ם פכ"ג מה"ש וכתב עוד דכן מוכח מדברי הרי"ף והרמב"ם שפסקו ההיא דפוקק לה זוג ומטייל עמה בחצר אע"ג דפסקו כרב דכל מקום שאס"ח מפני מראית העין אסור אפילו בחדרי חדרים ועכ"ל דסברי דלא אמרי' כן אלא בדאיכא חשד איסור תורה משא"כ בהא דמו"מ אינו אסור אלא מדרבנן. ולפי הוכחתו נשמע דאף במקח וממכר שאינו דרך עראי סברי הרי"ף והרמב"ם דאינו אלא מדרבנן דלא כמ"ש לחלק בזה הגאון חתם סופר הנ"ל, דהא ודאי דוחק לומר דאזיל לחינגא נמי חשיב מו"מ דרך עראי וצ"ע

ואי איסור תענית בשבת הוא מדאוריתא רשמתי לקמן במערכת התי"ו אות ט"ל

ואם מותר להעניש בשבת רשמתי בקונטריס אסיפת דינים: סימן פב (מקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות נ"ח)

פב שומר מצוה לא ידע דבר רע כתב הרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ג סי' רמ"ו בשם רבינו מוהר"דך בית ב' חדר י"ג דלא אמרי' כן אלא בשומר לשמה ונזהר בה כל ימיו והוא זריז ומהיר בה כל ימיו כר"ח בן תרדיון בקופה של צדקה ובלאו הכי לא הוי בכלל שומר מצוה, ומבואר בדברי הרב מוהרד"ך שם דהרב מוהרלנ"ח לא ס"ל הכי שכ' דביבמה ליכא דין קטלנית משום דשומר מצוה וכו' וע"ז הוא שחלק עליו ואמר מר דלא אמרי' כן אלא בעושה לשמה וכו', ונמצא שדבר זה שנוי במחלוקת. והרב קה"י סתם הדברים והג' ח"ץ בסי' א' כ' ע"ד רבינו מוהרלנ"ח וז"ל, ומ"ש הרב דשומר מצוה לא יד"ר מאן לימא לן דלא שכיח היזקא מקרי ע"כ, מוכח שדעתו ג"כ דלכל אדם נמי אמרי' שומר מצוה וכו' (לולא דשכיח היזקא) ולפי הנר' כל הפוס' שכ' בא"ח סי' תנ"ה דאין לשפוך מים שלנו משום מת דשומר מצוה לא ידע דב"ר לא סברי כהרב מוהרד"ך דסתמו כפירושו שכ' כן על כל אדם ובפרט למ"ש הרב ט"ז שם סק"ג דאסור לשפוך אותם דהוי מזלזל במצוה וכו' שקל בעיניו מאמר הכתוב שומר מצוה וכו' עי"ש. נראה ודאי דלא ס"ל כהרב מוהרד"ך דא"כ מהיכא תיתי לחוש לזלזול מצוה במקום שיש לתלות במה שהוא האמת כי מי יעצור כח לומר שהוא שומר המצוה לשמה וזהיר וזריז בה כל ימיו כר"ח ב"ת אלא ודאי משמע דכל אדם יש לו לסמוך אהא דשומר מצוה וכו' גם הג' נודע ביהודה במ"ק סי' יו"ד כתב מסברא דאין דין קטלנית ביבום משום דשומר מצוה לא יד"ר ולא חלק בין אדם לאדם ויש להעיר עליו כי לא זכר שדבר זה שנוי במחלוקת בין גדולי האחרונים, ועיין למרן חיד"א בברכי יוסף סי' ט'. ולפי הנראה לזה נתכוון הרב פ"ת באה"ע סי' קס"ה סק"ה בציונו למ"ש בפ"ת סי' ט' עי"ש ובסי' ט'. ומ"ש עוד הנו"ב דדבר זה תלוי אם מצות יבום קודמת נלע"ד דכונתו דאע"ג דגם למ"ד מצות חליצה קודמת איכא מצוה ביבום מ"מ אין לו לסמוך אשומר מצוה וכו' כמ"ש הרב בית יאודה בא"ח סי' מ"ג דכל שיש ביד האדם להציל עצמו מהסכנה אין לו לסמוך אהא דשומר מצוה, וכשכתבו הפוס' שלא לשפוך מים שלנו וכו' צ"ל דס"ל דהיינו דוקא כשאין לו מים אחרים, וכן דקדק הרב פתח הדביר בסי' צ' אות ד' ד' צ"ד א' ממ"ש הא"ר בשם הר' האגודה בפ' כ"מ סי' מ"א אם אירע מת לא ישפוך מים שלנו אם אין בעיר מי יתן לו דמשמע דאם יש מי שיתן לו ישפוך וכתב שכ"כ הרבנים פרי חדש ביו"ד סי' קט"ז ובד' י' נ"ו וקפ"א, וא"כ למ"ד דעיקר המצוה בחליצה מסתברא ודאי לומר כמ"ש הנו"ב שלא לסמוך לייבם אהא דשומר מצוה, אבל למ"ד מצות ייבום קודמת יכול כל אדם לייבם וסמוך נפשו אהא דשומר מצוה לא יד"ר דלא כהרב מוהרד"ך ועיין במג"א סי' ר"ו סק"ח בבירך על המים ושמע שיש מת בשכונתו שישתה מעט כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה ושומר מצוה לא יד"ר, וכן בשמע שהתקופה נופלת אף אם יש סכנה וכו' וכן העתיקו דברים אלו רבני האחרונים עי"ש והיינו ודאי לכל אדם

הן אמת דהיה נראה שיש סוברים כדעת הרב מוהרד"ך והם הרבנים ל"ח פ' הרואה סי' ס"ט, (הביאוהו הרבנים עט"ז וא"ר בפי' א') והמג"א בסי' א' סק"ג שכתבו דמ"ש הרמ"א בסי' א' ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לאו דוקא מיד אלא ישהה מעט משום חשש סכנה עי"ש ואמאי לא ניסמוך אשומר מצוה וכו' כיון דליקרא דקוב"ה עביד אך אי ס"ל כמוהרד"ך ניחא, אלא שקשה לייחס זה בכונתם דכיון דמתבאר מדברי הפוס' ומכללם הרמ"א בסי' תנ"ה הנ"ל דסברי בהיפך איך יתכן להם לפרש דברי הרמ"א כשיטת הרב מוהרד"ך. אלא י"ל כיון דאינו אלא זריזות וחסידות לא חשיב מצוה לסמוך אשומר מצוה וכ"כ הרב פתח הדביר שם דמ"ש הרמ"א מיד כשנעור וכו' הוא מד"ח ומחלק שם בין בריא היזקא להיכא דלא בריא היזקא ומיישב בזה מה שהוק' לו דיש מקומות שנראה דסמכינן אהא דשומר מצוה כי ההיא דסי' תנ"ה. וכן בפסחים ד' ח' ע"ב בעו מיניה דרב בני בי רב דדיירי בבאגא מהו למיתי קדמא וחשוכא אמר רב ליתו עלי ועל צוארי דודאי לא יזוקו דהמצוה מגינה להם. ואילו בסי' תרי"ג ס"ה פסקו הפוס' לגבי הקבלת פני רבו ביוה"כ, דמותר לעבור במים דדוקא אם אין המים רודפים אבל אם רודפים אף בחול אסור משום סכנה ולא סמכינן אשומר מצוה וכו' ובסי' ק"ד סק"א כתב הרב מג"א דהעומד בתפלה מפסיק למלכי אוה"ע ואין למדין מאותו חסיד וכו' וכן בירושלמי פ"ח דתרומות ופ"ב דע"ז באותו ששתה יין מגולה לכבוד סעודת ערב יוה"כ ולא אספיק למישתי עד דאתחלחל וכו' אתד"ק לענ"ד מההיא דסי' תרי"ג לק"מ דודאי יש לחלק בין חשש סכנה סגוליי לחשש סכנה טבעי דבמה שיש סכנה עפ"י דרך הטבע אין לסמוך אשומר מצוה וכו' וההיא דפסחים נראה ודאי שלא היה להם פחד מבני אדם לסטים וכיוצא רק פחד מן המזיקים ומשום הכי אמר רב ליתו וכו' אבל אההיא דסי' תרי"ג וכיוצא דיש סכנה דרך טבע לסמוך ודאי אין אשומר מצוה וכו' וההיא דהרמ"א סי' א' הנ"ל אי חשיב סכנה דרך טבע אין אנו צריכים למ"ש לעיל דאינו אלא זריזות וחסידות דבלא"ה ל"ק. ועי"ש בפתח הדביר שכ' שהרב אדני פז חלק על המ"א סי' א' הנ"ל דכיון שהוא עושה כן לעבודת בוראו שומר מצוה וכו' ומני"ר דחה דבריו בסי' א' אות י', והכי מסתברא ועיין להרב יפה ללב נרו' בסי' א' אות י"א וראיתי למרן החבי"ף בס' חיים ושלום ח"ב סי' צ"א שכתב בשם הרב צרור הכסף בחיו"ד סי' ו' שהכריח דכשיש חשש סכנה גם בדבר מצוה יש להחמיר דלא אמרינן שומר מצוה לא יד"ר ושהביא ראיה ממ"ש בס' החסידים דלא ישא בת אחותו והרי נושא בת אחותו מצוה היא ואסמכוה אקרא ומבשרך לא תתעלם אם לא שנאמר דהיכא דאיכא סכנה אף במקום מצוה חיישינן לה עכ"ל. ואיני מבין דב"ק בעניותי והלא כי אמרו לסמוך אשומר מצוה היינו ודאי בדאיכא חשש סכנה דאי ליכא חשש סכנה מאי איריא דבר מצוה. ושמא כונתו דבמצוה דרבנן לא סמכינן משום חשש סכנה אשומר מצוה לא יד"ר ואין זה במשמע דבריו או אפשר דמ"ש דבמקום שיש לחוש לסכנה לישנא דלחוש לאו דוקא וכונתו שיש ודאי סכנה והיכא דשכיח היזקא בבירור לא סמכינן אשומר מצוה וצריך לעיין בגוף הספר לידע במאי קעסיק ואינו מצוי אצלי

שוב ראיתי סתירה לסברתי (שכתבתי לחלק בין חשש נזק דרך הטבע וכו') והוא מדברי הג' חכם צבי סי' י"א במה שאוסר לטבול בליל ש"ק בחמין, והטוב והישר הוא שתטבול בצונן וכו', ומה שאומרות מן האסטניסות מילי דכדי נינהו ושומר מצוה לא