שדי חמד דברי חכמים קכב

דסברת הכל בו נגד השבה"ל והריב"ש יחידאה היא והלכה כרבים כנ"ל בדוחק ועכ"פ כשלא התנו מתחלה פשוט דדעת מרן והרב הלבוש לאסור דסברי דאף דהנכרי שותף בבהמה איכא משום שביתת בהמתו מפני חלקו של ישראל ועל מ"ש הרב מג"א בס"ק י"ג אף עפ"י שאין כאן משום שביתת בהמתו כיון שיש לנכרי חלק בו וכו' והם דברי הריב"ש שהביא מרן הב"י בסוס"י רמ"ה כ' הרב מחצית השקל ז"ל ומ"מ הרב ב"י לא פסק בזה כהריב"ש דהיכי דהנכרי שותף בבהמה ליכא משום שביתת בהמתו כמבואר בש"ע פה עכ"ל הרי דגם הוא הבין כדעת מרן דיש איסור שביתה בבהמה שישראל ונכרי שותפים בה

ותמיה לי על הג' מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' רמ"ו אות י"ד ואות ט"ו דפסק בפשיטות כסברת הריב"ש דבבהמה משותפת ישראל עם הנכרי ליכא משום שביתת בהמה ולא הזכיר כלל סברת החולקים כמו שיראה הרואה בדב"ק ואיני יודע למה ומה גם דמתבאר שכן דעת מרן והרב הלבוש כמש"ל וגם על הרבנים נתיב חיים ודגמ"ר ויד אפרים שבאו לתקן ולפרש דברי הרב מג"א כמו שיראה הרואה יש לתמוה שלא העירו עמ"ש המג"א דליכא משום שביתה וכו' שהעיר עליו הרב מחצה"ש כנז"ל וראיתי להר מופת דורנו בס' פתח הדביר ח"ג בסי' רמ"ו אות ט"ו ד' י"ט ע"ג שמייחס להריב"ש דס"ל דאם לא התנו מתחלה אסור משום דגם בבהמה ההיא בשותפת עם הנכרי איכא איסור שביתה ושכ"כ הרב הלבוש וכו' עי"ש ולפי זה תגדל התימה על הרב מוהרש"ז הנ"ל שכתב דאין בזה משום שביתת בהמה. אך באמת לענ"ד אין נראה כן מדברי הריב"ש ולפי הנראה הרב פתח הדביר הבין כן בדעת הריב"ש ממה שכתב אבל אם לא התנו מתחלה וכו' אסור אף אם אין כאן משום שביתת בהמתו מאחר שיש לנכרי חלק בבהמה וכו' יש איסור וכו' שלוקח שכר שבת שלא בהבלעה וכו' עי"ש דמדכתב כמסתפק (אף אם אין כאן משום שביתת בהמתו) ולא כתב אף שאין כאן משום שביתה וכו' משמע דרפיא בידיה וא"כ ודאי דעתו לאסור ולענ"ד אין מזה הכרח כלל והרי סיים הריב"ש ואמר ובענין זה שלא התנו מתחלה יותר היה אפשר להתיר בשלא יאמר לו כלל טול אתה חלקך אלא שיתן הנכרי לישראל חלקו בריוח כל השבוע' ביחד לפי שאז יקבלו שכר שבת בהבלעה ומשום שביתת בהמתו ליכא כיון שהנכרי עושה בה מלאכה מחמת חלקו ע"כ של ישראל ושלא ברצונו אלא שעשו הישראלים איסור מתחלה להשתתף עם הנכרי בלא תנאי והנכרי יעשה מלאכה בבהמות על כרחם עכ"ל הרי כתב מפורש דליכא משום שביתת בהמה כיון שהנכרי עושה בה מלאכה בעל כרחו של ישראל וא"כ בהכרח לומר דמ"ש בתחלה אף אם אין כאן משום שביתה אינו בדקדוק והרי הוא כאילו כתב אף שאין כאן משום שביתה. איברא דק"ק לפי זה מה שסיים הריב"ש שהישראלים עשו איסור מתחלה להשתתף בלא תנאי וכו' דמה איסור יש אחרי שבאמת אין בזה משום שביתת בהמתו

שוב ראיתי בפתח הדביר שם בד' ג' ע"א שהביא דברי הרב מוהר"י באסאן בס' תורת השלמים בח"ב ד' פ"ו ותורף דבריו (הצריך לענייננו) דהריב"ש לא ברירא ליה אי איכא משום שביתה בבהמה שהיא בשותפות עם הנכרי ושוב כתב ואפשר עוד דמ"ש הריב"ש אלא שהישראלים עשו איסור וכו' אינו אלא איסור דרבנן בעלמא על דרך שאמרו בפ"ק דבכורות ד' ג' ע"ב וכו' משום דמפקע לה משביתה עכ"ל וכתב הרב פתח הדביר שם בעמוד ד' דיפה השיב על דבריו הרב גזע ישי במערכת האל"ף אות ח' דאם כדבריו גם ע"י תנאי ליתסר וגם יאסרו מכירה משום דמפקע לה משביתה אלא ודאי דליתא וכי קאמר הריב"ש היינו משום איסור תורה דשביתה דאיתיה גם במשותפת שאם היו מתני' מעיקרא היה חלק הישראל קנוי לנכרי בשבת והיתה כולה של נכרי ולא היה בה איסור שביתה והרב פה"ד שם בע"ג פירש בכונת הריב"ש דאינו: ר"ל דמשום דהבהמה בשותפות עם הנכרי ליכא איסור שביתה אלא כונתו לומר דכשלא התנו מתחלה טול אתה וכו' הגם דמצד איסור שביתה המוטלת על הישראל אין בידו לתקן ולמנוע את הנכרי מלעשות בה מלאכה כי הוא יעשה בה בעל כרחו ושלא מרצונו של הישראל מ"מ אסר הישראל ליהנות מהשכר כיון שאינו בהבלעה ונמצא דגם הריב"ש ס"ל דיש איסור שביתה משום חלק הישראל וכ' בשם הרב בית עובד בחי' על הש"ע כת"י שכתב להוכיח דגם בבהמה משותפת עם הנכרי איכא משום שביתה ממה שהקשו כל הראשונים בפ"ק דע"ז ד' ט"ז אמ"ש דאין מוכרים בהמה גסה לנכרי משום נסיוני והו"ל מחמר דל"ל משום מחמר ת"ל משום שביתת בהמה ואם איתא לוקמה בבהמה משותפת עם הנכרי דליכא משום שביתת בהמתו ואיכא משום מחמר אלא ודאי דגם בכה"ג מוזהר משום שביתה ועוד הוכיח מסוגיא דבכורות ד' ב' ע"ב דאוקי לבריתא בדיהיב בהמה מעברתא לפטומא דכי יהיב בהמה לגוי לפטמה מקני ליה חלק בגוף הבהמה כמבואר בש"מ שם ע"א וקאמר דקנסי ליה אבהמה ש"מ דגם בשותף נכרי עובר הישראל על שביתת חלקו ומסיק הרב פה"ד דגם בבהמה משותפת עם הנכרי עובר הישראל משום שביתת בהמה על חלקו דלא כהרב תודת השלמים שצדד לומר דאינו עובר והאריך לדחות דבריו עי"ש

ואנכי עפר אחר שעיינתי בגוף תשובת הריב"ש וגם בתשו' הרב מוהרלנ"ח בסי' ק"ו (שדבריו בענין זה הם כמעט כדברי הריב"ש בתשו' סי' קנ"א כשני נביאים המתנבאים בסיגנון אחד כמו שיראה הרואה בד"ק) נלע"ד דדעתם בזה הוא דאחר שנשתתפו אין על הישראל איסור שביתה דלא חייבתו תורה לשבות מבהמה זו כיון שרשות נכרי עליה ויכול לעשות בה מלאכה בעל כרחו על דרך שכתב הרב דמשק אליעזר לתמוה על רבינו חיים שהביא בהגמ"ר פ"ח דחולין סימן תשמ"א (במה שלמד פיטור מזוזה בבית המשותפת עם הנכרי מדמעטינן בית המשותפת עם הנכרי מנגעים) דיש חילוק גדול דדוקא בנגעים ממעטינן שותפות הנכרי דאיך ינתצו ביתו של נכרי של ברשותו משא"כ במזוזה ומעקה דמאי איכפת לנכרי בזה וכו' וכמ"ש כ"ז הרב תודת שלמים שהביא בפה"ד בד' כ"ג ע"א עי"ש וזו היא ממש סברת הרבנים הריב"ש ומוהרלנ"ח דאחר שנשתתפו אין לבהמה זו איסור שביתה משום חלק הישראל אלא דסברי דלכתחלה אסור לו להשתתף עמו בלא תנאי אבל אחר שנשתפו ואיסורא דעבד עבד אינו מוזהר עוד בשביתתה כיון שאינה כולה ברשותו כנלע"ד דעתם בזה ואין סתירה לסברא זו מדברי הראשונים שהוקשה להם למה לי טעמא דמחמר ת"ל משום שביתה דעדיפא מינה משנו הראשונים כיעויין בדב"ק ועוד דאם נאמר דבבהמה משותפת עם הנכרי ליכא משום שביתה דלא חשיבה בהמתו הכי נמי אית לן למימר דליכא משום מחמר לדעת רוב הפוסקים דסברי דאיסור מחמר אינו אלא בבהמתו ודייקי לישנא דש"ס דמחמר אחר בהמתו (דלא כמ"ש הר"ן בפ"ק דע"ז אההיא דמכירת בהמה גסה וכו' ליישב קושית הראשונים למה לי משום מחמר ת"ל משום שביתה עי"ש) כמ"ש הרב קובץ על יד בפרק כ' מהל' שבת עי"ש וא"כ לא מצו לשנויי הכי כמובן אלא דלדעת הר"ן אינו מתיישב בזה וצ"ל דאידך שינויי דכתיבינן וק"ל וגם מה שהכריח מהש"ס דריש בכורות נראה דאין מזה הכרח דאיכא איסור תורה משום שביתה כל זה כתבתי דרך שקו"ט אבל להלכה כבר כתב הרב פה"ד שם דאית לן למינקט כמ"ד דאיכא איסור שביתה גם בשותפות עם הנכרי אחר שכן דעת מרן והרב הלבוש וכו' עי"ש דב"ק ותמיה לי שלא הזכיר כלל דברי הרב מחצית השקל שהבין בדעת הריב"ש דאין איסור שביתה בבהמה משותפת עם הנכרי ושאין כן דעת מרן בש"ע כנז"ל. וגם לא ראה דברי הרב מג"א ודברי הרבנים נתיב חיים ודגמ"ר ויד אפרים שלא העירו על דבריו בזה

ועל מ"ש הרב מוהר"י באסאן בס' תורת השלמים דכיון דמצוה זו נאמרה בלשון יחיד לנוכח יש למעט שותפות נכרי כדאמרינן בר"פ ראשית הגז דף קל"ה ע"א בפלוגתא דרבי אלעאי ורבנן דרבנן מחייבי בהמת השותפין בראשית הגז דדרשי צאנך ולא שותפות עם הנכרי דשותפות דישראל חשיב מיוחדת לך ור' אלעאי דריש למעט שותפות אפילו דישראל וקי"ל כרבנן למעט שותפות עם נכרי והביא מחלוקת הראשונים לענין מזוזה בבית של שותפות ישראל עם הנכרי ולמד מדברי הרב דמשק אליעזר דהא מילתא אי דרשינן למעט שותפות עם נכרי תלי בהיכא דמסתבר והכא נמי מסתבר למעט שותפות נכרי דאיך יוכל להכריח את הנכרי לשבות בשבת וכו' אתוד"ק. והנה