שדי חמד דברי חכמים קיט

הי"ג דמקח וממכר אינו אסור אלא מדרבנן גזרה שמא יכתוב וגם רש"י לא כיון לומר שהוא מן התורה דלא כתב אלא דאסור מקרא דממצוא חפצך אינו מוכרח שיהיה מן התורה ואף דברש"י שבהרי"ף שם כתוב מדאוריתא עכ"ל דט"ס הוא או לישנא בעלמא ולאו דוקא דאפילו בש"ס נמצא כמה פעמים לשון דאוריתא חוה"מ דאוריתא וכיוצא ולאו דאוריתא ממש הוא והאריך עוד בזה והביא ג"כ דהרב מים רבים בסי' ל' כתב בפשיטות דאינו אלא מדרבנן עי"ש. והנה אף דמ"ש להוכיח דלשון מדאוריתא שברש"י לאו דוקא מדמצינו כן בש"ס ומשמע ליה דכ"ש דנימא הכי בלשון הפוסקים אין דבריו מוכרחים לענ"ד דמצינו בכמה עניינים דהגם דבלשון הש"ס ניחא לן לפרש שלא כמשמעות הלשון מ"מ בדברי הפוסקים דחיקא לן לפרש הדבר שלא כמשמעות לשונו משום דדרך הפוסקים לפרש כידוע, מ"מ במאי דקמן שפיר מצינן למימר דלשון דאוריתא שכ' רש"י לאו דוקא הוא דמצינו שכותבים הפוס' לשון זה אף בדבר שאינו מדאוריתא כמ"ש מרן הב"י ביו"ד רסי' קפ"ד עמ"ש התוס' והרא"ש והסמ"ג דפרישה סמוך לוסת דאוריתא דלאו דוקא מדאו' וכ"כ הרב מחזה אברהם ד' י"א דמ"ש רבינו יונה בפ"ג דברכות דבק"ח מדאוריתא אין כונתו שהוא מדאו' ממש אלא ר"ל שנרמז בתורה עיין במכתב לחזקיהו בחלק השי' ד' מ"ג, והכי נמי מצינו לפרש בדברי רש"י הנ"ל אלא דיש לדחות דלא דמי להנך דהנהו אית להו אסמכתא מקרא באוריתא דמשה ושפיר מצינן לפרש דאוריתא דנקטי הפוס' בלישנייהו הכונה דאית ליה סמך או רמז באוריתא משא"כ במשא ומתן בשבת דלא מצינו שום סמך בקרא דאוריתא היכא נימא דדאוריתא ר"ל דרמיז באוריתא והא היכא רמיזא ולכן לענ"ד אם באנו להסכים דעת רש"י לדעת הרמב"ם דאינו אלא מדרבנן צ"ל דט"ס הוא בדברי רש"י שבהרי"ף וניגרוס מקרא (כדברי רש"י שבש"ס) או מדרבנן כמ"ש הרב עפרא דארעא. וראיתי למרן חיד"א ביעיר אזן מער' המ"ם אות ס' שתמה על הרב עפרא דארעא דמה כל החרדה הזאת הלא כי היכי דנימא בדברי רש"י שבהרי"ף דלשון דאוריתא לאו דוקא הכי נמי נימא בדברי הרב ארעא דרבנן דמ"ש מן התורה לאו דוקא ובבהורמנותי דמר אין דבריו נראין לענ"ד דעל הראשונים אנו מצטערים לפרש כן בדבריהם בכיוצא לזה בדבר שאין לנו אסמכתא בקרא דאוריתא ונוסיף לפרש כן בדברי רבני אחרוני אחרונים, ומ"ש עוד מרן חיד"א דנעלם מהרב עפ"ד מ"ש הרב אד"ר לקמיה באות קע"ו מדברי הרא"ש במ"ק דקרי הש"ס עשה מילתא דכתיב בדברי יחזקאל דהוי מדאוריתא ממש כדאמרינן בעלמא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל אסמכיה אקרא לפי זה שפיר כתב הרב אד"ר דהוי מן התורה עכ"ל. הנה דברי הרא"ש הם בפ"ג דמ"ק סס"י נו"ן ולאו סברא דנפשיה היא אלא שכ"כ לדעת רש"י דמשמע ליה דמ"ש בש"ס אתי עשה וכו' הוא מדאוריתא אבל הרא"ש לא ס"ל הכי אלא אין לאבלות כל עיקר מה"תו כיעי"ש. ויהיה איך שיהי' נלע"ד דאין מתיישב בזה דברי הרב אד"ר דאף שכ' הרא"ש דמ"ש בקרא דיחזקאל הוי דאוריתא ממש, מ"מ לא ללמד על הכלל כולו כתב כן לומר דכל מה שנאמר בדברי הנביאים הוא מדאו' ממש דזה ודאי לא יתכן שהרי מצינו עניינים רבים שנאמרו בדברי קבלה ולא הוו מדאוריתא ממש אלא דהיכא דאשכחן בש"ס דאיכא גילוי מילתא בההוא עניינא דהוא מדאוריתא מצינן למימר דגמרא גמירי לה ואתא נביא ואסמכי' אקרא, ולכן בההיא דמ"ק דאמרי' בש"ס אתי עשה וכו' ודחיקא לן למימר דלאו דוקא עשה קאמר שפיר מצינן למימר דעשה ממש הוא וגמרא גמירי לה עד דאתא יחזקאל וכו' אבל במקח וממכר דאין לנו שום רמז בש"ס דהוא מדאוריתא מהיכא תיתי לן לומר דדאוריתא הוא דגמרא גמירי לה וכו' ומאחר דמפורש יוצא בדברי הרמב"ם דאינו אלא מדרבנן מנא לן להמציא מחלוקת זה לפרש בדברי רש"י דמ"ש דמו"מ אסור מקרא ר"ל מדאוריתא. וגם מ"ש הרב ארעא דרבנן דהתוס' צדדו שהוא מדרבנן דמשמע דרש"י החליט שהוא מה"תו, והתוס' מספקא להו וצדדו לכאן ולכאן אינו מובן, דהרי הרואה יראה דדברי רש"י ודברי התוס' שוים דמתחלה כתבו דמו"מ אסור מקרא וכו' ושוב כתבו אי נמי וכו' ואיך נחליט בדברי רש"י דס"ל דהוא מה"תו ולזה נתכוון הרב עפ"ד במ"ש בסו"ד והתוס' שם לא הוסיפו כלום וכו' עי"ש וק"ל

וראיתי להרב יד המלך בנימוקיו על הש"ע סי' ש"א סכ"א דמכח קושית הי"מ שהביא שם עמ"ש התוס' כתובות ד' ס' סוע"א דלא אמרו כ"מ שאסרו מפני מראית עין אסור בחדרי חדרים אלא במידי דאיכא חשד שעושה איסור תורה הרי בההיא דחינגא הוי דרבנן ועכ"ז אסרו הוצרך לומר דהתוס' בכתובות סברי דמו"מ אסור מדאו' כמו שיראה מדברי רש"י ותוס' ביצה לחד שינויא עכ"ל. ואינו נכון לייחס כן בדעת התוס' דכתובות דהרב משמע ליה דלחד שינויא שבתוס' במסכת ביצה מיהא הוי מדאוריתא וכבר כתבנו דאינו מוכרח. ועל קושית הי"מ שערי תשובה לא ננעלו עיין במג"א סי' ס"א ס"ק נ"ו ונהר שלום ועוד עיין במה שרשמתי במער' הכ"ף אות כ"ה ואכמ"ל ובשו"ת חתם סופר ח"מ סי' קצ"ה אות ב' כתב אמנם נמצא בדברי חכמי התלמוד מקח וממכר בשבת אסור מדרבנן ועיין תוי"ט פ"ג דביצה מ"ו עכ"ל מ"ש בתוי"ט שם הוא שהביא דברי רש"י ד' ל"ז הנ"ל הנך רואה דכ"כ פשוט בעיניו דמשא ומתן בשבת הוא מדרבנן עד שכ' שנמצא כן בדברי חכמי התלמוד, ואנכי לא ידעתי איה מקום כבוד דברי הש"ס בזה, וצ"ע וחפוש עכ"פ פשיטא ליה דמדרבנן בעלמא הוא

ומכל מקום אף אם נייחס באמת בדעת רש"י דס"ל דהוא מדאוריתא העיקר הוא כסברת הרמב"ם דאינו אלא מדרבנן דהרי רבינו הטור ומרן בש"ע ח"מ סס"י רל"ה העתיקו דברי הרמב"ם בסוף הלכות מכירה המוכר או קונה קנין בשבת ויוה"כ ויו"ט אעפ"י שמכין אותו על שעבר ע"ד חכמים מעשיו קיימים ע"כ, הרי כתבו מפורש שעבר ע"ד חכמים. והר"ן בההיא דלא מקדישין וכו' משום מקח וממכר כתב ואע"ג דמו"מ לא מיתסר אלא מדרבנן חדא מילתא נינהו וכו' עי"ש. וכן נקטי בפשיטות רבני האחרונים, עיין בשלטי הגבורים פ' משילין (על מה שמביא הרי"ף שם בשם הירושלמי דקונה או מוכר בשבת מעשיו קיימין) שכ"כ דמו"מ בשבת הוא רק מדרבנן וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' פ"ז סק"ו וכ"כ הפרי חדש שם סק"ז וכ"כ הרב לשון לימודים בחא"ח ד' ע"ג וע"ד, גם רעק"א בתשו' סי' י"ז (בד"ה והנה חד), אף שהבין בדעת רש"י לטעם ראשון דהוא מדאוריתא כמו שהבין הרב ארעא דרבנן מ"מ כתב דהעיקר כטעם השני ואינו אלא מדרבנן והביא דברי הרמב"ם בפכ"ד מהל' שבת וכן נקיט גם בסי' עק"ד עי"ש, ובשו"ת שואל ומשיב מ"ק ח"ב סי' ס' שקו"ט אם אפ"ל דאמירה לנכרי הוא איסור מן התורה וכתב ואני תמה דאם נאמר דמשום ודבר דבר אסור מן התורה א"כ יהיה מקח וממכר מה"תו, והרי מו"מ אינו אלא מדרבנן לכ"ע וציין דברי רש"י דביצה הנ"ל וסיים דע"כ דאינו רק מדרבנן עי"ש. הנה פשיטא ליה כן בדעת רש"י ומשמע דס"ל דגם לטעם הראשון אינו אלא מדרבנן. וכ"כ בפשיטות בשו"ת נודע ביהודה או"ח סי' כ"ט דמקח וממכר בשבת אינו אלא משום שבות, וכ"כ בשו"ת רמ"ץ יו"ד סי' פ"ו אות ה' הבאתי דבריו בקונטריס אסיפת דינים מערכת אבלות אות ו' ע"ש, ועיין ג"כ בשו"ת צמח צדק החדש בחאה"ע סי' רנ"ט הבאתיו בקונטריס הנ"ל במערכת גט סי' כ"ו אות ד'

ולפי מ"ש בחתם סופר שם לחלק בזה בין מקח וממכר שהוא דרך עראי קונה או מוכר לשעה שזה מדרבנן לבין מו"מ בדרך קבע כמעשהו בחול פותח החנות ומסתחר שזה אסור מה"תו כדמוכחי קראי דנחמיה סימן י"ג עי"ש, לא נפלאת לומר דמ"ש ברש"י שבהרי"ף דהוא מדאוריתא, וכן מה שהבינו הרבנים הנ"ל ברש"י שבש"ס לטעמא קמא דכונתו לומר דהוא מן התורה הוא אמת והיינו במו"מ שהוא בדרך קבע ומדוקדק קצת לשון הפוס' בח"מ סס"י רל"ה המוכר או קונה קנין בשבת (כלומר קנין אחד היינו דרך עראי) אע"פ שעבר ע"ד חכמים וכו', ועפי"ז אפשר ליישב מה שהקשו הקדמונים עמ"ש התוס' כתובות ד' ס' דלא אסרו מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אלא בדבר שיחשדוהו שעושה איסור תורה דא"כ מאי מק' בשבת ד' ס"ד מהא דפוקק לה זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר הא אף אם יחשדוהו דאזיל לחינגא מקח וממכר הוא מדרבנן (עיין לעיל ד"ה והרב) ואם נאמר דהתוס' סברי לחלק כמ"ש החת"ס