שדי חמד דברי חכמים קטז

מוהרב"א ואין מקום לקבל שלא בפני בע"ד אלא כשיש חשש סכנה בדבר ובדבר הזה צריך עיון רב ומתינות גדול עכ"ל הנך רואה דפשוט וברור לו דאין לקבל עדות שלא בפני בע"ד כשבאי' לפוסלו ולהוציאו מחזקתו והמליץ בעד הרמ"ז כי היה אחר מעשה (וכלומר אין שומעי' לו כמ"ש כל ת"ח שאמר הלכה אם לאחר המעשה אין שומעים לו) ושמשום שהי' בדיעבד מועיל אבל לכתחלה ודאי אסור לקבל עדות שלא בפני בע"ד כשרוצים לפוסלו והנה מ"ש דהרמ"ז התנצל כי בדיעבד מועיל וכו' דנראה דלכתחלה גם הוא מודה שאין לקבל שלא בפניו הנה שו"ת הרמ"ז אין בידי לעיין בדב"ק אך עיקרי הד"ט ביו"ד סי' א' אות כ"ו כתב בשמו דהוסיף תת כחו דהיתרא דיאי ויאי למיעבד הכי אפילו לכתחלה משום דבאיסורין מקבלים שלא בפני בע"ד עי"ש ואשר נמצא בידו ס' התורה הזה יראה איזה יכשר הזה או זה

ומה שנראה מדברי הרב שו"מ הנ"ל דהרב נו"ב במ"ק סי' ע"ב ס"ל (עפ"י סברת הרב המאירי דמשום אפרושי מאיסורא מקבלים שלא בפני בע"ד) דיכולים לקבל עדות שלא בפניו להוציאו מחזקת כשרותו תמיה לי דאיך אפשר לייחס כן בדעתו שהרי שם בסתירת היתר החמישי הביא מ"ש הריב"ש בסי' רס"ו וה"ד מרן הב"י בח"מ סימן ל"ח שלפסול עדות כיון שאין העדים מתחייבים בזה שום חיוב אלא שהם נפסלים יכולים לקבל עדות עליהם וע"ז כתב דהרב ש"ך האריך לפלפל בדברי הריב"ש וכתב שאין לו שום ראיה וכו' וכתב הנו"ב בשם הג' מ"ז שכתב בגליון הטור וז"ל נראה מדברי הריב"ש שלפסול אדם לעדות יכולים לפוסלו שלא בפניו כיון שאין מחייבין אותו לא עונש גוף ולא עונש ממון אבל צ"ע לדינא עכ"ל מ"ז ולענד"ן אחר מח"כ הריב"ש לחלוק על דבריו אחרי שגם פשטא דגמרא לא משמע כדבריו ואעידה לי עדים נאמנים דחולקי' בדבר זה וכו' ואחר שהאריך להוכיח דלא כסברת הריב"ש סיים וז"ל שוב מצאתי בהדיא שאין הלכה כהריב"ש והמורה כן ראוי להענישו וז"ל הב"י באה"ע סי' מ"ב מצאתי כתוב וכו' (כמו שכתבתי למעלה בד"ה והרב) עכ"ל הב"י הרי לך בהדיא פסק הלכה למעשה דלא כהריב"ש ואפילו ראוי להעניש הפוסק כן וכן הכנה"ג ח"מ בהגהב"י אות ג' כתב בשם הרלנ"ח דכל המפרשים חולקים על הריב"ש ושהאריך דלא ליתי איניש דלאו דסמכא ויסמוך על הריב"ש ושגם הריב"ש לא סמך על טעם זה לבד רק סניף בעלמא. והאריך עוד בדעת הריב"ש הלזו וכתב (בד"ה ועוד דחשיד דמודה) וגם הוכחתי לך בכמה ראיות לסתור דעת הריב"ש ואי אפשר לפוסלם שלא בפניהם עכ"ל הנו"ב הרי שפתיו ברור מללו דס"ל דאי אפשר לקבל עדות שלא בפניהם לפסלם לעדות ואיך נייחס לו דיסבור דלפסול אדם מחזקת כשרותו אפשר לקבל שלא בפניו ומה שבסתירת היתר הרביעי הביא לנדונו מ"ש הרב המאירי דלאפרושי מאיסורא מקבלים עדות שלא בפני בע"ד ושבזה נסתר ההיתר מטעם קבלת עדות שלא בפני בע"ד כבר מבואר בדבריו דבנדונו היה מותר לקבל העדות שלא בפני האשה מטעם ששלחו לה ולא באה והו"ל כנתקבל העדות בפניה לאוסרה על בעלה ורק על מה שנתקבל העדות שלא בפני הבעל כתב כיון דלגבי הבעל אין כאן שום עונש ולא פיסול רק אפרושי מאיסורא הוא דאיכא מקבלים עדות שלא בפניו כיעי"ש אבל ודאי מודה דאם באים לפסול האדם ולהוציאו מחזקת כשרותו אסור לקבל העדות שלא בפניו (ומה שיש לפקפק ע"ד הרב נו"ב במ"ש דמותר לקבל שלא בפניה משום ששלחו לה שתבא כתבתי לעיל באות א' בד"ה אלא שיש לפקפק עי"ש

) וכן ראיתי בשו"ת הרב רמ"ץ בחיו"ד סי' ד' אות ז' שכתב אף דבאיסורין דע"א נאמן גם כשהוא נוגע נאמן מ"מ לפסול לשוחט מחמת שהוציא טרפה מתחת ידו ולהוציאו מחזקת כשרותו בעינן תורת עדות ככל משפטיו עדים כשרים ובפני הנידון אף דבאיסורין אין אנו צריכים לזה וכן הרא"ם בח"ב מתשובותיו לא קבל עדות לפסול להשוחט מחמת שהיו נוגעים והעידו שלא בפניו עי"ש בסי' כ"ד וכן נראה ממוהריק"ו בתשו' סי' ל"ג ומש"פ עכ"ל מבואר דנקיט כן להלכה ולמעשה דלפסול האדם להוציאו מחזקתו בעינן שתתקבל העדות בפני בע"ד ולפי מה שנראה מדברי הרב כנה"ג הנז"ל (בד"ה וכתב הרב כנה"ג) דלפסול איש מחזקת כשרותו דומה ללאסור אשה על בעלה א"כ אף למה שכתבו הפוס' דהרדב"ז ס"ל דמשום אפרושי מאיסורא מקבלים שלא בפני בע"ד מ"מ להוציא האיש מחזקת כשרותו גם הוא מודה דאין לקבל שלא בפניו שהרי לאסור אשה לבעלה כתב הרב דברי ריבות בסוס"י ד' בשמו שהרב מוהר"י בי רב והרב מוהר"ש בן סיד הפריזו על המדה לקבל עדות שלא בפני בע"ד לאסור אשה לבעלה ואני וחברי חלקנו עליהם עכ"ל וכ"כ בשאר התשו' שציין הרב כנה"ג באה"ע סי' מ"ב הגב"י אות ע"ח הנז"ל בשם הרדב"ז כיעי"ש וכן דעת הרבה פוסקים כמו שרשמתי לקמן אות ט"ן דאין לקבל עדות שלא בפני בע"ד. וכל זה הוא אף באם אין בדבר דררא דממונא רק לפסול מחזקתו י"ל דהוי כדיני נפשות ואי אפשר לקבל העדות שלא בפניו כ"ש כשבאים לפוסלו מאומנותו ויש לו בזה הפסד ממון כמו בשוחט אם לא ישחוט וכיוצא וכמ"ש הרב שו"מ הנ"ל (בד"ה ומצאתי) עפ"י מ"ש הרב"א בתשו' סי' ה' דכל היכא דפתיך ממונא בהדי האיסור אסור לקבל שלא בפניו וכן מצאתי אליו עוד בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ב' ח"ד סי' ע"ד שהיה ערעור על השו"ב שמעלים דמי השחיטה ושאסר עצמו לשחוט אם יעלים והודה שהעלים ונשאל ע"ז ולא רצה להשיב אך כאשר נשאל שהוגבה עדות שהכשיר הבהמה בלא בדיקה נטפל להשיב וכתב דלפי הנראה העדות נגבה שלא בפניו ולא שלחו לו כלל שיבא שם ולזה כתב דלפי מ"ש המאירי באיסורין מקבלים שלא בפניו ושוב כתב די"ל דה"ד כשאין באים לפוסלו אבל לפוסלו מחזקת כשרותו הוי כד"ן וכו' וכ"ש דאיכא דררא דממונא דמפסיד אומנותו והיכא דפתי' ביה ממונא כתב הרב בצלאל וכו' (ככל מ"ש בתשו' שבמ"ק ח"א סי' ג"ן הנז"ל) וסיים דעכ"פ ניכרים הדברים שהשו"ב אין בו יראת שמים והוא עצמו הודה שהעלים דמי השחיטה אף שאינו נפסל עפ"י עצמו מ"מ מכוער הדבר ויש להעבירו על איזה חדשים כפי שיראה בעיניהם לייסרו אבל לא לפוסלו מלשחוט אתוד"ק עי"ש

גם אשו"ר להרב מים חיים (ראפאפורט) בחיו"ד סי' ל"א שנשאל על שו"ב שקבלו עדות שלא בפניו וכתב האב"ד טעמו משום דקי"ל באלם מקבלים שלא בפניו ובנדון זה יש בהצד העוזרי' להשו"ב אלמים ומותר לקבל שלא בפניו ועוד שאם לא יקבלו עתה יש לחוש שיפסיד העדות מחמת עיכובים דדוקא במקום שמוציא ממון בעינן בפניו וכו' והשיב ע"ז דמשום אלמות אין שייך בנדון זה כיון שהשו"ב עצמו אינו אלם א"כ מה שנמצא איזה אלם בהצד שלו אינו מפסיד זכותו וכמ"ש הרמ"א בתשו' סי' י"ב. ולטעם השני השיב עדים המעידים לאסור לבעלה יוכיח דקי"ל שאין לקבל עדות אלא בפניהם והיינו משום שבאים להוציא האשה מחזקת כשרות בעינן דוקא בפניהם וא"כ גם בשו"ב שבאים העדים להוציא השו"ב מחזקת כשרותו ולאוסרו שלא יהיה עוד שו"ב בעינן בפניו גם ממה שהביא הרב"י בסי' כ"ח בשם הנמוק"י בסוף יבמות נראה להדיא דגם בנדון שו"ב צריכים להעיד בפניו וכו' וכן ממ"ש שם בשם הרשב"א בעידי קידושין וכו' מוכח ג"כ כשמוציאין מחזקתה בעינן דוקא בפניו שוב ראיתי בשו"ת בית אפרים סי' ל"ד בשו"ב שקבלו הב"ד עדות שלא בפניו וכתב וז"ל יש להפליא על הב"ד שקבלו העדות שלא בפניו שהרי דבר ברור הוא בש"ס וכל הפוסקים וכו' ותמה תמה אקרא איך קבלו עדות ואיך יעלה על הדעת לעשות מעשה רב עפ"י הגב"ע הנ"ל להעביר השוחט מאומנותו וכו' וכמעט קרוב לדיני נפשות עי"ש שהאריך בזה ע"כ תו"ד הרב מ"ח ודבריהם מסכימים לדעת רבנן קדיש' הנז"ל דאין לקבל עדות לפסול האדם מחזקתו אלא בפניו. ותמיה לי על הרב מים חיים במה שביטל טעם דאלמות משום דהשו"ב עצמו אינו אלם וכו' דמשמע דאם באמת השו"ב עצמו היה אלם היה מודה להאב"ד דשפיר דמי לקבל עדות שלא בפניו והוא תימה דהרי בתשו' הרמ"א הנ"ל כ' מפורש דמ"ש מוהרא"י דאם הוא אלם דדחלי מניה מקבלים שלא בפניו ה"ד בממון דהפקר ב"ד הפקר אבל לאפקועי אשה מבעלה דלדידיה לא מהני כלל מה שהוא אלם וכיון דהרב מ"ח עצמו מדמי חזקת השו"ב לחזקת האשה היה לו לדחות דברי האב"ד דאף אם הי' השו"ב