שדי חמד דברי חכמים קיז

עצמו אלם לא מהני קבלת עדים שלא בפניו וא"כ לבתר דנחית לומר דלא מהני שלא בפניו להוציאו מחזקתו דדמי לאסור אשה על בעלה היה לו לדחות בזה גם טעם דאלמות אף אם היה השו"ב אלם ועכ"פ לדאתן עלה מבואר דעתו דלפסול אדם ולהוציאו מחזקת כשרותו בעינן קבלת עדות בפניו והרב משאת בנימין בסי' ק"ו כ' ועוד דעדות זה העידו שלא בפני בע"ד וכבר כתבו הרא"ש והטור ורוב גדולי המחברים הסכימו עמהם שאין דנים על עדות זה וכו' ואע"ג שיש חולקים וס"ל דבדיעבד כשר נראה דהיינו דוקא בד"מ וכיוצא בהם שאין פוסלים את האדם בעדותם אבל היכא דפוסלים את האדם בעדותם וכיוצא בזה שמעידין על קידושין ואוסרין את האשה על כל העולם דברי הכל אין דנים עפ"י אותו עדות עד שיעידו בפניו וכ"כ מורי מוהרש"ל בסי' י"א דאף ראב"ן לא פליג אלא בדיני ממונות אבל אם העדות כדי לפסול אדם מכשרותו ולפגום בכבודו או בכבוד אבותיו או לפגום בתולת ישראל בכה"ג אפילו ראב"ן מודה דפסול אפילו בדיעבד וכן משמע בפ"ב דכתובות וכו' עכ"ל ולפי הנראה נעלם מהרב מ"ח תשו' הרב מ"ב הלזו שמדבריו ומדברי מר רבו יש סיוע גדול לדבריו

איך שיהיה לדאתן עלה מתבאר מכל הנז"ל דאין לעשות מעשה לקבל עדות שלא בפני מי שרוצים לפוסלו ולהוציאו מחזקת כשרותו ואף אם קבלו העדות שלא בפניו קרוב לומר דלדעת רבנן קדישי הנז"ל לא מהני העדות כלל, ומפני זה לא רציתי לקבל העדות לפסול את האיש הידוע (בעיר זו) כיון שלא רצו העדים להעיד בפניו ע"פ אמתלא כי גברא אלמא הוא וכו' ומלבד כי לאו כל כמינייהו לומר דגברא אלמא הוא ויראים ממנו כי כל דבריהם בזה פטומי מילי נינהו ואין לנו שום הוכחה ברורה דגברא אלמא הוא ועוד לו יהי דגברא אלמא הוא ובגברא אלמא מקבלים עדות שלא בפניו מ"מ היינו דוקא עדות ממון אבל לקבל עדות להוציא האיש מחזקת כשרותו זה לא יתכן לקבל אלא בפניו. ומלבד דהסברא מחייבת דלאו כל כמיניה דבעל דבר לומר שחברו אלם ויקבלו עדות שלא בפניו הנה מצאתי כן מפורש שכתב הרב חשק שלמה בסי' כ"ח הגהט"ו אות מ"ה וז"ל אם הבע"ד אלם מקבלים עדות שלא בפניו עיין בכנה"ג ס"ק מ"ד ומה שהביא שם משם רש"ל סי' ל"ג דלאו כל כמיניה דבעל דין לומר לחברו גברא אלמא הוא אלא דוקא כשיש רגלים לדבר יעי"ש עיין בפר"ח מ"א ח"א סי' פ"ח והיא התשו' דח"ב סי' פ"ח שהביא ראיה מתשו' הריב"ש סי' רל"ט ובנדון דידן שאינו מוחזק לאיש שסורו רע רק שאינו מתנהג עם כל אדם בהכנעה וענוה כחביריו ואינו מהאוהבים את השמא ושונאים את מה בכך וידוע לכל כי מפני זה יש לו שונאים הרבה ולא ראיתי ולא שמעתי מי שרוצה להעיד עליו טרם קדם לו איזה דברי קנטור עמו. נראה פשוט דאסור לקבל עליו שום עדות שלא בפניו ולקצת מהאנשים אשר שמעתי שהם יודעים איזה דבר פסול עליו אמרתי בחשאי שאם יסכימו להעיד בפניו אני אזמין אותם ואותו ואז אטיל עליהם בפניו חומר הענש באם לא יגיד וכו' שבזה יהיה להם פתחון פה כי הוכרחו להעיד ואחרי שהוא יראה כן בעיניו לא יהא לו שום תרעומת עמהם אם רק יגידו בפניו האמת והצדק ולא נתפייסו בזה ואני את נפשי הצלתי ונזדמן שבא לעירנו רב מופלג אחד חריף ובקי יצ"ו ושבת פה שתי שבתות וכמעט בכל יום בא לבית מדרשי להשתעשע בד"ת ב' או ג' שעות ולא הגיד לי אשר נתמלאו אזניו משמוע מפי אותם המערערים על אותו האיש עד עת נסיעתו (בעת שבא לקבל ברכת פרידתו לחטו"ל) שנתוכח עמי ע"ז כי לדעתו משום אפרושי מאיסורא מותר לקבל עדות שלא בפניו וכאשר אמרתי לו כי מפורש בדברי הפוסקים דאין לקבל עדות להוציא אדם מחזקת כשרותו עד שיעידו בפניו אמר לי כי עתה נתפשט המנהג בעיירות גדולות לעשות משום מיגדר מלתא לקבל עדות שלא בפניו כשיש משום אפרושי מאיסורא ולא היה לו פנאי להתעכב כי תכף נסע לחטו"ל ועם כי איני כדאי להרהר אחר מעשה ב"ד בעיירות גדולות. לא ראיתי חובה לעצמי לזוז מדעתי העניה ע"פ דברי הפוסקים הנ"ל עד שאדע טעם ברור בדבר ואילו עלה בדעתי בדברו אתי בדבר זה לשאול ממנו יגיד לי באיזה עיירות או עיר עשו מעשה כזה כי אז הייתי חוקר ודורש מדייני אותה העיר וקרוב בעיני כי הרב הנ"ל יצ"ו אמר כן מאומד ומשמועה ולא שידע כן בבירור ואם באמת באיזה מקום הורו ב"ד יפה כן אולי היה להם טעם נכון בענין ההוא ולא אמרו לקבוע הלכה כן ואין דנים מן הפרט על הכלל כולו כי אין כל הנושאים שוים ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ות"ל כל באי שער עירי יעידון יגידון שכונתי לשמים לא לשום תכלית ופניה חלילה ואם שגיתי אתם והוא רחום יכפר ומה שכתבתי למעלה בשם הרב פרמ"א שהביא ראיה מתשו' הריב"ש סי' רל"ט וכו' עיינתי בתשו' הריב"ש ולא ראיתי שום הוכחה לזה כמו שיראה הרואה אך אחר זמן ראיתי שבטעות נרשם סי' רל"ט והיא בסי' רל"ז וז"ל אבל מצאתי בתשו' הרא"ש שבקבלת עדות כנגד למעליל עלילות שקר כדי להרע אין צריך לקבל העדות בפניו וע"ש טעמו ונמוקו ובנדון זה אין נראה שיהא בדרך זה שהרי לא הוחזק ברשעתו גם שאין נראה שיהא גברא אלם ואיש זרוע ולזה ראוי לקבל העדות בפניו אלא א"כ יראה בעיני הדיינים שיש סכנה בזה שאז לצורך השעה יכולים ב"ד לעשות שלא מן הדין לעשות סייג לתורה כההיא דשמעון בן שטח וכו' עכ"ל הריב"ש הנך רואה שלא הותר לקבל שלא בפניו אלא למי שמוחזק ע"י ג' פעמים למעליל עלילות על שקר או שיראה בעיני ב"ד שיש סכנה בדבר שאז יכולים לעשות למיגדר מילתא וכו' ובנדון שלפנינו ליתנהו לא הא ולא הא וברור בעיני דאסור לקבל עדות שלא בפניו

ועל סברת הריב"ש סי' רס"ו שכתבתי למעלה (בד"ה ומה שנראה) דיכולים לפסול את העדים שלא בפניהם כיון שאין מתחייבים שום חיוב ממון וכו' ושהרב נו"ב חלק עליו ושהביא בשם הכנה"ג בשם מוהרלנ"ח וכו' הנז"ל הנה עיינתי בכנה"ג וראיתי שאחר שהעתיק דברי מסקנת הרב מוהרלנ"ח כתב וז"ל והר"ם אלשקאר בסי' ס' כתב ע"ד הרלב"ח האמת עם כת"ר ומ"ש כנגד הריב"ש רובם ככולם דברי טעם הם והראנ"ח בח"א סי' ס"א כתב אינו רואה עצמי כדאי להכריע בין הריב"ש והרלנ"ח ומורי הרב בתשו' חאה"ע סי' ל"ז הליץ בעד הריב"ש וכתב דספיקא הוי והרש"ך בח"ג סי' א' האריך בזה. וכתב דהוי פלוגתא דרבוותא ובעדות מרומה דקידושין יש לסמוך על הריב"ש וסיעתו ועיין הרדב"ז ח"א סי' כ"ו והר"י אדרבי סי' קכ"ב עכ"ל. גם בכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגב"י אות קע"ח הביא מחלוקת זה (עמ"ש המצאתי כתוב שהביא מרן הב"י ועוד היו פסולי עדות דאוריתא אם לא נתקבל עדות פיסולם בפניהם עדות הפוסלים בטלה). וכתב וז"ל וכן נראה מדברי הרא"ם בח"א סי' כ"ד וכ"ה הר"י אדרבי בסי' ה' וז' והר"ם אלביל בתשו' ב"י והר"א ד"ב בתשו' כ"י סכ"ג. ומיהו מה שתפס הר"י אדרבי בסי' ה' וש"ל כדברי האומרים שצריך לפוסלם בפניהם הוא מפני שמחזר להצריכה גט לפיכך חשש לסברא זו אבל הריב"ש בסי' רס"ו כתב בשם הרמב"ן דיכולים לפסלם שלא בפניהם, וכן הסכים הריב"ש וכ"כ ברלנ"ח סי' קל"ו והרש"ך ח"ג סי' א' וכ"כ משפטי שמואל סי' ס"ח ופ"ג בשמו ובשם מוהר"ר גבריאל, וכתב הרש"ך שם דלדעת הרמב"ן והריב"ש אפילו אחר שנתקבל עדותם בפני ב"ד יכולים לפסלם שלא בפניהם, ועיין בהרש"ך ח"א סי' קס"ה. ובתשו' למורי הרב חאה"ע ס' ל"ז ומ"ג ומוהריב"ל בח"ד סי' ב' והראנ"ח ח"א סי' ס"ח כתב דהוי פלוגתא דרבוותא עכ"ל. והרב חשק שלמה בסי' כ"ח אות ט"ל כתב בשם הרב נאמן שמואל סוס"י ע"ה י"א דאין מקבלים עדים לפסול עדים אחרים בגזל או בשאר פיסול הגוף לבטל עדותם שלא בפניהם זולת אם העידו עליהם בדבר מפורסם ותמה עליו דנראה דנעלם ממנו דברי הריב"ש בסי' רס"ו שכתב דלפסול העדים לא בעינן בפניהם וכתב ששו"ר מ"ש הכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגב"י אות קע"ח וכונתו דלפי מ"ש בכנה"ג דיש מחלוקת בזה, י"ל דהרב נאמן שמואל לא נעלם ממנו סברת הריב"ש אלא שפסק כסברת החולקים, גם הרב בגדי כהונה בשו"ת אה"ע סי' ג' (ד"ה ובזה נראה) כתב דלפוסלו לעדות בודאי צריך להעיד בפניו חוץ מהריב"ש סי' רס"ו דס"ל דהזמה שלא בפניהם מהני לפסלם, וכבר הוכיח בס' נו"ב דהתוס' לא סברי כהריב"ש וגם רוב הפוסקים חולקים עליו עכ"ל, נמצינו למדין דסברת הריב"ש