שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים צט

והגאון מוהראנ"ח בחלק שני ובספר מים עמוקים) בסוף סי' ל"ח אחר שנשא ונתן בהוראת הרשב"ץ במילה שלא בזמנה שאין למולו בחמישי בשבת משום שנראה כמתנה לחלל את השבת ורצה לומר שלפי סברא זו גם ביום רביעי בשבת יאסר כמו שאסור להפליג בספינה מרביעי בשבת מטעם זה שנראה כמתנה לחלל את השבת ודחה זה דלא דמי לדין ההפלגה וכו' ושוב כתב ומכל מקום עדיין יש לדקדק שאין נימול לרביעי משום דכי נקטת שלשה ימים מעת לעת אין משלימין לו שלשה עד יום שבת בבוקר ונמצא בכל ליל שבת עדיין הוא בכלל הסכנה ושייך הכא נמי כמתנה לחלל השבת ואף על פי שיש לספק אי מנינן הנך שלשה ימים מעת לעת או לא מכל מקום אית לן למיזל לחומרא וכל שכן דבפרק הערל אמרינן דיום א' של תינוק חשבינן מעת לעת ובפרק קמא דגטין נראה מדברי התוספות דלא חשבינן מעת לעת והרא"ש נראה דפליג עלייהו בפרק מרובה גם התרומת הדשן נסתפק בחיה תוך שלשה ימים לענין אכילה ביום כפור אם מונין מעת לעת עכ"ל ומתבאר שגם הוא הבין מדברי התוספות בגטין כמו שהבין רבינו התרומת הדשן דהדוחק קאי אלומר דבעינן מעת לעת ולכן ייחס בדעתם דלא חשבינן מעת לעת ועם שכתב בלשון נראה והיה אפשר שאומר כן כמסתפק לפי שעלה בדעתו שיש לפרש דבריהם כמו שפירש הגאון ישועות יעקב אבל הרי גם על הרא"ש כתב בלשון נראה אף שבדברי הרא"ש מפורש דמונין מעת לעת ובאמת שדברי הגאון ישועות יעקב נראין בכונת התוספות כמו שהכריח ממטבע הלשון שאין שייך בזה לומר שהוא דוחק דהא דינא הוא או דמנינן מעת לעת או דלא מנינן והיה להם לומר ולא מסתברא למימר דהני שבעה ימים מעת לעת מנינן וההוא עובדא הוה תוך שבעה של מעת לעת דמלשון זה היה מובן שאין דעתם נוחה לומר דמנינן הני יומי מעת לעת (או משום דפשיטא להו איפכא דלא מנינן מעת לעת או משום דלא ברירא להו האי דינא אי מנינן מעת לעת או לא) אלא ודאי הדוחק הוא לאוקמי ההוא עובדא דבתוך מעת לעת הואי אבל הא פשיטא להו דהני יומי מעת לעת מנינן להו:

ולא תעזוב נפשי לשאו"ל במה שכתב הרב מהראנ"ח דכיון דאיכא ספיקא אי מנינן הני יומי מעת לעת או לא אית לן למיזל לחומרא לאסור למול גם ברביעי משום שנראה כמתנה לחלל את השבת דלפום ריהטא משמע דהא דאסרינן משום שנראה כמתנה לחלל את השבת אינו אלא מדרבנן ואי הכי כי מספקא לן איבעי לן למיזל לקולא ככל ספק בדרבנן דנקטינן לקולא:

. והנה בשו"ת הרב מוהראנ"ח הנ"ל כתב הרב המעתיק בסיום התשובה עכ"ן כתוב ופתרונו עד כאן נמצא כתוב ואין רגיל לכתוב כן בכל התשובות ובמקומות שכותב כן כנראה להורות נתן שנראה לו מתוך כתבי הרב המחבר שלא סיים דברי תשובתו (אף דמר ניהו רבה חתים בה) והיה כתוב עוד ולא נמצא הסיום ואם האמת הוא כהשערתי יש לומר דבמסקנתו הסכים למה שמפורש בדברי הרא"ש ולא סמך על מה שנראה מדברי התוספות שהרי כתב שבדברי הרא"ש אמרינן בפרק הערל דיום א' של תינוק חשבינן מעת לעת (ויש איזה טעות סופר) וכונתו לפי הנראה למאי דאמרינן התם בדף ע"א סוף עמוד א' גבי תינוק חולה שחלצתו חמה שנותנים לו כל שבעה דאלו השבעה מונים מעת לעת ואף דבפרק ר' אליעזר דמילה ד' קל"ז ע"א איבעיא לן באלו השבעה אי בעינן מעת לעת ולא איפשיטא כתב הרי"ף דאיפשיטא דמונין מעת לעת ופירש הר"ן כונתו דאיפשיטא בפרק הערל והרא"ש סובר דלא איפשיטא ומכל מקום כיון דספק נפשות הוא יהבינן ליה מעת לעת ובספר האשכול בהלכות מילה סי' ל"ה (צד 110) הביא הסוגיא דפרק הערל וסיים והני שבעה ימים מעת לעת נינהו כדמסיק שם וכן כתב בהלכות גדולות ורב אחא ובנחל אשכול שם הביא מה שכתב הרא"ש דלא איפשיטא הבעיא וספק נפשות להקל וגם מה שכתב הר"ן בדעת הרי"ף (שכתב דאיפשיטא הבעיא) וסיים ומצאתי בהלכות גדולות דגריס אמר שמואל נותנים לו שבעה ימים מעת לעת להברותו איני והא תני יום הבראתו כיום הולדו מאי לאו דלא בעינן מעת לעת לא עדיף יום הבראתו וכו' וכן נראה גירסת השאלתות פרשת אחרי (שאלתא צ"ג) לכך הביא רבינו כאן הלכות גדולות ורב אחא עכ"ל והאריכו הגאונים בשאילת שלום והעמק שאלה על דברי השאלתות איך היתה גירסתו בש"ס בזה עי"ש וחידוש הוא שלא זכרו שלשת הרועים הנ"ל דהסמ"ג בעשין כ"ח הביא מימרא דשמואל וגריס בה מעת לעת כגירסת בעל ההלכות גדולות וכבר קדם בזה הרב שבת של מי בסוגיא דשבת ד' קל"ז עיין שם ועל מה שתמה הגאון קרבן נתנאל על מה שכתב הר"ן דאיפשיטא הבעיא בפרק הערל דלשאר שינויי דשאר אמוראי בתראי דמוקמי לברייתא במילי אחריני ליכא פשיטותא יפה השיב הרב שבת של מי בסוגיא ההיא (בדפי הספר ד' רכ"ז סוף ע"ב) דאין כונת הר"ן דנפשטה הבעיא מברייתא דלודא רק כונתו מדמשני התם סתמא דתלמודא בעינן מעת לעת שמעינן דהכי נקיט הש"ס והיינו דנפשטה הבעיא וכן כתב ידידי הגאון אבד"ק ראקישאק יצ"ו בספרו שפת אמת (ביאור על ספר הלכות גדולות) בהלכות מילה שבסוף מסכת שבת עיין שם (נחזור לעיקרא דדינא דשבעה ימים דתינוק):

הנה מפורש שדעת הראשונים הלכות גדולות והשאלתות וספר האשכול דבעינן מעת לעת להברותו וכן פסקו כל הפוסקים דמונים מעת לעת וכונת הרב מוהראנ"ח להוכיח מזה דדבר התלוי בבריאות אינו מספיק הזמן שנתנו בו חכמים אלא אם כן הוא מעת לעת ואם כן גם ביולדת שפטרו אותה והקילו בה מחמת חלישות גופה בשלשה ובשבעה ובשלשים כולם הם מעת לעת כן נראה כונת הרב מהראנ"ח והיא ראיה ברורה לדעתי הקצרה והנה אמת דרבינו התרומת הדשן כבר נרגש מזה שהרי כתב ואף על גב דבפרק הערל פוסק דיום הבראתו של תינוק בעינן מעת לעת אלמא מידי דהבראת הגוף בעינן מעת לעת יש לומר דיש חילוק בין חולי הגוף מחמת לידה לחולי הגוף דעלמא עכ"ל:

אמנם להרב מוהראנ"ח נראה לו דוחק כמו שהוא האמת שאם היו אומרים בש"ס בפירוש בדין יולדת דלא מנינן מעת לעת כי הוה קשיא לן מההיא דתינוק היינו מוכרחים לומר דיש חילוק בין החולים כדאמר מר הרב תרומת הדשן אבל כיון שלא נמצא זה מפורש בש"ס דאין מונין ליולדת מעת לעת מסתמא יש לנו לומר דחולי הבא מחמת לידה הרי הוא כחולי הבא מעלמא ומונין מעת לעת וכל שלא ידענו איזה טעם וסברא נכונה לחלק בנושאים הדעת נותנת שהם שוים וילמד סתום (יולדת) מן המפורש (תינוק) ומנינן מעת לעת בתרוייהו ואם כן לא נפלאת לומר שמסקנת רבינו מוהראנ"ח היתה כפי מה שנראה לו מדברי הרא"ש בפרק מרובה דמנינן מעת לעת לפום מאי דמשמע ליה דדין היולדת שוה לדין התינוק שחלצתו חמה שדעת כל הפוסקים דמנינן ליה שבעה מעת לעת כנז"ל ואף אם נאמר שלא דבר עוד מרן מוהראנ"ח בזה ואין לנו אלא מה שכתוב בספר מכל מקום נראה דאית לן למיזל לקולא בדין היולדת למנות לה מעת לעת שכבר כתבתי עדות נאמנה מגדול בדורו הריטב"א בחידושיו לעירובין שהתוספות סוברים כן וכן היא דעתו וכיון שהתוספות והרא"ש והריטב"א סוברים כן והדבר נוגע לספק נפשות נראה ברור שיש לפסוק כן לכל הפחות באשה שהיא חולה קצת כהוראת הגאון ישועות יעקב הן אמת דרבינו התרומת הדשן כתב בסוף התשובה דאף דבעלמא בפלוגתא דרבוותא פוסקים להקל משום ספק בפיקוח נפש שאני הכא דהאשיר"י לא כתב כן אלא כדי ליישב דעת ההלכות גדולות ואהא פליג רב אלפס ור"י וקיימא לן כרב אלפס היכא שאין התוספות חולקים והכא התוספות מסייעי וכו' אלו תורף דב"ק הרי שביאר שאין אומרים בזה ספק פיקוח נפש להקל ושגם הרא"ש לא כתב כן אלא אליבא דהלכות גדולות ויתכן שמפני זה כתב הרב מהראנ"ח שנראה מדברי הרא"ש דמונים מעת לעת ולא כתב שמפורש בדברי הרא"ש משום שיש לומר דאליבא דהלכות גדולות קאמר וליה לא סבירא ליה ואם כן גם מדברי הריטב"א אין הכרח דנקיט הכי שהרי ליישב דברי בעל הלכות גדולות הוא שכתב כן כמו שיראה הרואה ומזה יש להעיר על הגאון ישועות יעקב שכתב שבעל תרומת הדשן עשה מחלוקת בין הרא"ש שכתב להדיא דמונים מעת לעת ובין התוספות דגטין וכו' וליתא אלא גם התוספות דגטין מודו להרא"ש וכו' וכיון דספק נפשות אזלינן לקולא וכו' אלו