שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים צח

דברי הגאונים דגול מרבבה וקרבן נתנאל הנז"ל בלי חולק וכנראה אין אצלו ספר החיים הנ"ל מדלא הזכיר סברתו:

וכתב בספר קנין פירות ד' ב"ן אות ה' בשם הרב מוהרי"ך הובא בס' צרור הכסף סי' י"ג דאם ילדה דרך משל ביום ראשון בשבוע בין השמשות וביום רביעי הוא יום הכיפורים חשיב יום כיפור תוך שלשה ולא תתענה כלל:

ודע דמה שנזכר בדברי הפוסקים בדינים אלו יולדת לאו דוקא אלא אף המפלת יש לה דין יולדת לענין חילול שבת ויום הכיפורים ודוקא שהפילה לאחר ארבעים כן כתב הרב מטה אשר בנימוקיו על רבינו ירוחם בד' קכ"ב ע"ב בשם ס' גור אריה סי' ש"ל וסי' תרי"ז אחר זמן רב נדפס ספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו וראיתי בסי' תרי"ז אות ד' בהגהה מידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו שכתב בשם כתבי הרע"ק דבמפלת קודם הזמן של לידה אין להתיר תוך שלשה באמרה שאין צריכה ודוקא ביולדת בזמנה גם באמרה אינה צריכה מאכילין עכ"ל ולפי השערתי אין מצוי בעקד ספריו הספר היקר מטה אשר הנ"ל ונראה דכדאי הוא לסמוך עליו כי הוא רב גדול ומובהק וכל שכן שכתב כן בשם הרב גור אריה גם ראיתי שהרב פחד יצחק באות היו"ד (במערכת יולדת ודיניה) כתב כן מדעת עצמו (שלא ציין מי בעל דברים כדרכו בקודש וגם שכתב בלשון נראה לו) וז"ל עוד נראה לי שהמפלת יש לה דין יולדת לענין זה וכן לענין שבת דהא תנן בפרק בתרא דיומא עוברה שהריחה מאכילין אותה וכו' וכתבו רש"י והר"ן והביאם מרן הבית יוסף דהמפלת בחזקת סכנה היא מיהו דוקא כשהפילה לאחר ארבעים יום דבתוך ארבעים יום אין חוששין לולד וכן פסק טי"ד וב"י לקמן קצ"ד ס"ב עכ"ל והאמת שאף שספר גור אריה על השלחן ערוך אין אצלי מכל מקום לפי מה שראיתי בספר אוצר הספרים שהמחבר ספר גור אריה על השלחנות מייחסו בשם גור אריה הלוי גאל והרגיל בספר פחד יצחק יודע שבהרבה מקומות מביא וקורא בשם הרב גאל לבי אומר לי שהרב פחד יצחק העתיק דברי הרב גור אריה כמות שהם ונשמט לציין המראה מקום ואם האמת הוא כן נמצא דהרב פחד יצחק לאו סברא דנפשיה קאמר מכל מקום יש לסמוך על הרב גור אריה בפרט שהרבנים מטה אשר ופחד יצחק אשר ראו דב"ק ולא ערערו על דבריו מוכח קצת דנקטי אינהו נמי הכי:

ב) אשה שישבה על המשבר אף שעדיין לא ילדה דינה כדין יולדת תוך שלשה ימים ולא תתענה כלל ואף דלא כתבו כן הפוסקים בפירוש לענין יום הכיפורים מכל מקום יש ללמוד כן ממה שכתבו בסי' ש"ל ס"ג לענין חילול שבת שהרי השוו הפוסקים יום כיפור לשבת לענין יולדת בשלשה ושבעה ושלשים כנ"ל ברור וכן הוריתי הלכה למעשה ובפרט בהיות שהמילדת והנשים היו אומרות שצריכה לאכול כדי שתתחזק לסבול חבלי יולדת ללדת בריוח כן כתב הרב מאמר מרדכי סי' תרי"ז סק"ג ובספר מטה אפרים סי' תרי"ז ס"ד באלף למטה כתב בתחלה דלהאכילה ביום כיפור דינה כיולדת לענין שבת וסיים ומכל מקום נראה דבימים אלו מתחילין משעת לידה ממש ולא עיינתי עדיין בזה עכ"ל ולפי הנראה יש לסמוך על פשיטות המאמר מרדכי הנ"ל שהורה כן הלכה למעשה דודאי יש לומר דמה שלא כתבו הפוסקים בפירוש לענין יום כיפור הוא משום דסמכו על המובן דאם לגבי חילול שבת החמורה חשיבה יולדת כל שכן לענין איסור יום הכיפורים דקיל לגבי שבת:

ג) לענין יולדת דקיימא לן דתוך שלשה ימיה לא תתענה כלל וכו' כמבואר בסי' תרי"ז וכתב מרן דימים אלו אין מונין אותם מעת לעת כתב הגאון ישועות יעקב דאין דין זה מוכרח ורבים מהקדמונים חולקים על זה ומקור הדברים בעירובין ד' ס"ז בההוא ינוקא דאישתפיך חמימיה וכו' ועוד עובדא שנית שם ד' ס"ח ואמרינן אי צריך לאמיה ניחום ליה אגב אמיה וכתבו התוספות דעובדא השני' הוה דליכא נכרי והיה צריך על ידי ישראל ועל כרחין דסברי דהני שבעה יומי בעינן מעת לעת שהרי המילה היא בשמיני ולא מהני אף אם אמרה צריכה אני ולומר דאיירי שאמו חולה בחולי שיש בה סכנה מאי קאמר נישיילה לאימיה נישייליה לרופא אם צריכה דהיינו אם היא חולה שיש בה סכנה וכן כתב הריטב"א שם להדיא ובמסכת גטין ד' ז' (ד' ח' ע"ב ד"ה אע"ג) כתבו באמת דאיירי על ידי נכרי וכתבו דדוחק לומר דבעינן מעת לעת וכאן לא עברו עדיין שבעה ימים מעת לעת מבואר מדבריהם דבעינן מעת לעת אלא שכתבו שדוחק לומר דעדיין לא עברו מעת לעת ואין כונתם לומר שדוחק לומר דבעינן מעת לעת דאין שייך בזה ענין דוחק לומר דהרי דינא הוא או דבעינן מעת לעת או דלא בעינן אלא ודאי כונתם כיון דבעינן מעת לעת נוכל לומר דהך עובדא איירי שלא עברו מעת לעת לזה כתבו שדוחק לאוקומי שלא עברו מעת לעת והתרומת הדשן לא הבין כן לשון התוספות ולכן עשה מחלוקת בין תוספות להרא"ש שכתב להדיא בפרק מרובה סי' ט"ו דהני ימים דיולדת לענין שבת בעינן מעת לעת ולדעתי גם התוספות מודים להרא"ש ואני תמה על השלחן ערוך שהשמיט דעת החולקים וכיון דספק נפשות להקל ניזיל לקולא בזה והארכתי מאד במעשה שבא לידי ביולדת תוך שלשה שהיתה חולה קצת להקל ליתן לה על כל פנים פחות פחות מכשיעור ושלא כדברי השלחן ערוך אף שאני תמיד מיראי הוראה ובפרט נגד המשביר (מרן) מכל מקום לחומר פיקוח נפש היקלתי והסכימו עמי חכמי העיר עכ"ל וכן כתב בסי' ש"ל אות ב' לענין יולדת לחלל עליה את השבת ודבריו שם הם קיצור מדבריו שבסי' תרי"ז וכתב שהדין שוה בין לענין חילול שבת ובין לעינוי יום הכפורים עיין שם וכן כתב הגאון בפלפלא חריפתא על דברי הרא"ש שבפרק מרובה סי' ט"ו דשוים הם שבת ויום הכפורים וכתב שמפני שנעלם מעיני מרן הבית יוסף (בהיותו עסוק בהלכות שבת) תשובת התרומת הדשן (שהביא בבית יוסף סי' תרי"ז) לכן לא פירש שם דאין מונים ימים אלו מעת לעת וקצת נראה שנוטה דעתו כן עיי"ש:

והנה מה שכתב הגאון ישועות יעקב בתחילת דבריו דהתוספות סוברים דעובדא השני' שבפרק הדר ד' ס"ח ע"א בינוקא דאישתפיך חמימיה וכו' בדליכא נכרי והיה צריך להביא על ידי ישראל וכו' ומזה הכריח דסברי דבעינן מעת לעת וכו' הנה לא גילה איה מקום דברי התוספות ומובן שאין כונתו על דבריהם שבגטין שאחר כך הביאם והתוספות בפרק מרובה ד' פ' ע"ב (בד"ה אומר) כתבו דלספרים דלא גרסי התם על ידי נכרי נוכל ומר דעל ידי ישראל ותוך שבעה דמחללין עליה וכו' וכתב שם הגאון מוהרש"א שכונתם למה שמפורש בדברי הרא"ש שם דתוך שבעה מעת לעת מחללין על חיה ומתבאר אם כן שדעת התוספות שם דבעינן מעת לעת ואם לדבריהם נתכוון הגאון יש לו תנא דמסייע מר ניהו הגאון מוהרש"א שפירש כן בכונתם ובחידושי הריטב"א לעירובין בפרק הדר ד' ס"ח ע"א שציין בישועות יעקב (שכתב להדיא דהני שבעה דחיה מעת לעת הם) ראיתי שכתב כן בשם התוספות ובתוספות בעירובין לא דברו בזה רק כתבו שפירשו בגטין ד' ח' ואם כן מוכח דהריטב"א הבין בכונת התוספות דגטין דסברי דמנינן מעת לעת ואם כן בהכרח לומר שהבין (הריטב"א) במה שכתבו ודוחק לומר וכו' דלא על הדין דמעת לעת הוא אלא אמאי דנימא דההוא עובדא תוך שבעה מעת לעת הואי וכדפירש דבריהם הגאון ישועות יעקב ואף אם נאמר שמה שכתב הריטב"א בשם התוספות אין כונתו על דבריהם שבפרק קמא דגטין הנ"ל אלא שכתבו כן במקום אחר על כל פנים כיון שהריטב"א מעיד בגדלו שכן דעת התוספות יהיה באיזה מקום שיהיה כך היא חובתינו להשוות דבריהם ולומר שגם בפרק קמא דגטין סברי הכי ולא נימא דפלג"ן בהדייהו ודבריהם בשתי המקומות סתרא"י נינהו ואני הדל מצאתי עוד שבחידושי הריטב"א בפרק ר' אליעזר דמילה ד' ק"ל ע"ב (בסוף ד"ה כשם שאין מביאין אותו) כתב בתחילה להכריח דעובדא דההוא ינוקא על ידי נכרי קאמר דאיך אפשר על ידי ישראל והא אחר שבעה הוה ודחה וז"ל ואי מהא לא איריא דמשמע דהני שלשה שבעה ושלשים מעת לעת נינהו והילכך לא משכחת (נראה דתיבת לא הוא בטעות הדפוס וצריך להיות הילכך משכחת) לה מילה בשביעי שלה וכגון שנולד בערב עכ"ל הרי מפורש גם כאן דעת הריטב"א דמנינן הני יומי מעת לעת: