שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים ק

תורף דבריו וכל זה נדחה קרינן לה לפי דברי התרומת הדשן הנ"ל שהרי לדידיה גם הרא"ש סובר כהתוספות (לפי הבנתו בדבריהם) דאין מונין מעת לעת ולא כתב דמונים מעת לעת אלא אליבא דהלכות גדולות וביאר גם כן דאין שייך לומר בזה ספק בפיקוח נפש להקל אמנם האמת הוא שכל דברי רבינו התרומת הדשן בזה הם דחוקים במחילת כבוד קדושתו שאם הרא"ש לא היה סובר שהדין הוא דבעינן מעת לעת היה לו לכתוב שהרב הלכות גדולות סובר דהני שלשה ושבעה מעת לעת נינהו והוה מישתמע דרק אליבא דבעל ההלכות הוא דקאמר וליה לא סבירא ליה אלא ודאי מוכח שכונתו שכן הדין פשוט וברור דמונים מעת לעת ואתי שפיר פסק דינו של הגאון ישועות יעקב להקל באשה שחולה קצת כנז"ל:

ואומר אני הדל בהורמנותיה דרבינו התרומת הדשן שמה שכתב כן אליבא דהרא"ש הא גרמא ליה למר לפי שלא ראה דברי הרא"ש בתשובה כלל כ"ו סי' ג' (אההיא עובדא שניה שבפרק הדר הנ"ל דאמרינן נישיילה לאמיה אי צריכה ליחים ליה אגב אימיה) וז"ל פירש רש"י דאי אפשר על יד ישראל דאמרינן חיה משבעה עד שלשים אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין לה על ידי ארמאי ואפילו אם תמצא לומר דמשכחת לה דביום המילה הוי תוך שבעה משום דשבעה של חיה מנינן לה מעת לעת כדאמרינן בריש פרק הערל (ד' ע"א) דקטן שחלצתו חמה נותנים לו שבעה ימים להברותו אפילו הכי אי אפשר לומר דניחים לה על ידי ישראל וכו' דאי על ידי ישראל לא הוה שרי להרבות בשביל הקטן כדאיתא במנחות ד' ס"ד חולה שאמדוהו לשלש גרוגרות וכו' ועוד אמרינן בחולין ד' ט"ו המבשל לחולה אסור לבריא שמא ירבה בשבילו אלא ודאי על ידי נכרי קאמר דניחים ליה אגב אמיה אבל לצורך הקטן אסור אפילו על ידי נכרים וכו' וביאר דאיסור דרבנן ועל ידי נכרי מותר בשביל הקטן לפני המילה כאידך עובדא דאישתפיך חמימיה והורה רבא להביא על ידי נכרי מחצר שלא עירבו אבל לא לומר לנכרי להחם חמין כדי לרחוץ את הקטן לפני המילה ובהלכות גדולות משמע דאפילו איסור תורה שרי על ידי נכרי לצורך המילה שפירש הוראת רבא אפילו דרך רשות הרבים ולפי זה צריך לפרש האי עובדא דאמר ניחים ליה אגב אמיה דמיירי לאחר שלשה שכבר נתרפא הילד אבל סוגיא דגמרא לא משמע כדבריהם לכך נהגו בו איסור כמו שפירשתי אלו תורף דב"ק הנה שפתיו ברור מיללו דדעת עצמו היא דמנינן להני יומי מעת לעת ומביא ראיה מההיא דחלצתו חמה דריש פרק הערל ולא משמע ליה לחלק כדאמר מר התרומת הדשן אך בחלקו"ת ישית בין חולה דעלמא לחולה דמחמת לידה ובודאי דאין לומר בענין זה דחזר בו הרא"ש בתשובה מפסקיו (או מפסקיו לתשובה) ובאנו למחלוקת הפוסקים באיזה מהם יש לנו לתפוס עיין במה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' י"א אות ח' שלא נאמרו הדברים אלא בסתירה מפורשת שאין לנו מקום פתור אלא לומר שחזר בו אבל הכא אין לנו הכרח לומר דאליב דהלכות גדולות הוא דקאמר ואדרבא משמעות דברי הרא"ש הנ"ל הם דסברא דנפשיה הוא דקאמר ואם כן אמרינן שפיר ילמד סתום (בפסקיו דסברא דנפשיה הוא) מן המפורש (בתשובה הנ"ל) כן נראה ברור ואם כן חזר הדין למה שכתבנו דכיון שהתוספות והרא"ש והריטב"א סוברים דמונים ימים אלו מעת לעת והדבר נוגע לפיקוח נפש הכי אית לן למינקט לכל הפחות באשה חולה קצת אלא שעל כל פנים בודאי נכון לעשות כמו שכתב הגאון ישועות יעקב להאכילה פחות פחות מכשיעור שמסתמא גם זה יספיק לה לצאת מידי חשש סכנה:

שוב ראיתי שבספר האשכול שם (בהלכות מילה) בסי' ל"ו צד 114 הביא מסקנא דאמרי נהרדעי חיה שלשה שבעה שלשים ואחר שביאר דיניהם כתב וז"ל חזי לן דהני תלתא זימני מעת לעת חשבינן כההיא דאמרינן להברותו שבעה ימים מעת לעת וכתב הגאון בנחל אשכול וז"ל גם הרשב"א לשבת ד' ק"ל מיישב דעת הלכות גדולות באופן ששבעה ימים שלמים בעינן ונחתו לסברא זו הריטב"א בעירובין ד' ס"ח ותוספות שם ובבא קמא ד' פ' כמו שכתב מוהרש"א בשני מקומות אלה והרא"ש בבבא קמא שם כתב בפשיטות מעת לעת וכן איסור והיתר ריש כלל ט"ן אף על גב דלא מפורש בגמרא בהדיא אין זה סתירה דהא בכתובות ד' ס' גבי פירש מן החלב שלשה ימים אין מחזירין לא מפורש בבבלי מעת לעת ובירושלמי מפורש וכן קיימא לן וכן לא מפורש בפסחים ד' ה"ן גבי תרנגולת שישבה על הבצים שלשה ימים ובירושלמי מפורש מעת לעת וכן בשלחן ערוך סי' פ"ו לענין כ"א יום ומה שכתב בתרומת הדשן והביאו בשלחן ערוך סי' תרי"ז דמהתוספות בגטין ד' ט' לא משמע כן (תימה) הכי מפני כך נדחו כל הנך רבוואתא בספק נפשות להקל וכן כתב הגאון מהר"ר נתן אדלער בגיליון מ' דבעינן מעת לעת כה"ג (כהלכות גדולות) ובנודע ביהודה קמא באבן העזר כתב חכם אחד שמה שאמרו אין מעידים אלא עד שלשה ימים היינו מעת לעת שאי אפשר לומר שזה ישתנה במ"ט שעות וזה בע"ב שעות והוא משיבו אפשר כמו בנותן טעם לפגם בלינת לילה שלהסוברים סוף לילה גורם לאו באריכות השעות תלוי אלא זמן עלות השחר גורם השינוי והכא נמי סוף שקיעת החמה שלשה פעמים גורם שינוי צורת פנים דבריו נכונים בענין זה אבל לענין חולשת הלידה לא מסתבר למימר לזאת תסיר החולשה במ"ט שעות ולזו בע"ב שעות שהרי אנו רואין שהשקיעה לא גרמא מידי להברותה ולהחזיקה ואדרבא אנו רואין להברות התינוק בעינן מעת לעת כראיה שהביא רבינו ובספר תורת שבת העיר על פרישת העונה אם בשעה אחרונה ביום מותר מיד בלילה (ונדה ל"ח שיפורא גרים ואבן העזר ס"ד סעיף י"ד) מכל זה אין ראיה נגד נדון דידן דהסברא נותנת לחזור לבריאות תלוי באורך הזמן עכ"ל ומתוך מה שכתבתי למעלה מתבאר מה שיש להעיר על דברי הגאון נחל אשכול הן במה שכתב בשם התוספות בעירובין (דהתוספות בעירובין לא דברו מזה) והן במה שכתב על הריטב"א שם והרא"ש דסוברים דבעינן מעת לעת (שיש לדחות כמו שדחה התרומת הדשן על דברי הרא"ש דאליבא דהלכות גדולות קאמר וליה לא סבירא ליה וכן יש לדחות בדרך זה מה שהביא מחידושי הרשב"א שגם הוא אליבא דהלכות גדולות קאי כיעויין שם) והן במה שתמה על התרומת הדשן איך נפסוק כן בספק פיקוח נפש (שהרי כבר ביאר בתרומת הדשן שאין שייך בזה לומר ספק פיקוח נפש להקל כמו שכתבתי למעלה) על כל פנים לדאתאן עלה הנה דעת רבינו בעל האשכול מפורשת דחשבינן מעת לעת ולדידיה כל הני רבוואתא דסברי גבי שבעת ימים דלהברותו שהם מעת לעת הכי נמי הני תלת זימני שלשה שבעה ושלשים דגבי יולדת מעת לעת נינהו וכן מפורשת דעת האיסור והיתר והגאון נחל האשכול הביא לנו שכן דעת גדול האחרון מוהרנ"א (כמדומה שהוא מר רבו של הגאון חתם סופר) בגיליון שלו וכן היא דעת עצמו כמו שמתבאר מדבריו הנ"ל ואם כן פשיטא שיש לסמוך עליהם לכל הפחות באשה חולה קצת וכדברי הגאון ישועות יעקב הנ"ל ולא זו בלבד אלא נראה לדעתי הקצרה אחרי ראותי חבל נביאים הנז"ל דאפילו בסתם אשה יש להתיר לה בהנך שלשה ימים דמעת לעת והגאון ישועות יעקב שהצריך חולה קצת כתב כן לפי שלא ראה דברי הראשונים בדין קטן להברותו ודברי רבינו האשכול דיליף מניה ליולדת כנז"ל ועל כל פנים באשה חולה קצת ברור שיש להקל:

וראיתי שהגאון חתם סופר בחלק יורה דעה סי' ק"ץ (ד"ה ויש) כתב ביולדת דאמרינן בסוף פרק מפנין שלשה ימים ופסק הרא"ש בפרק מרובה דמעת לעת קאמר ואמנם התוספות בגטין ח' ע"ב פליגי וסברי דדוחק לפרש כן דמעת לעת אמרינן עיין בדבריהם והכי פסקו הפוסקים עכ"ל והנה גם הוא הבין בכונת התוספות דהדוחק הוא לומר דמונין מעת לעת ומוכח שדעתו דאין מונין מעת לעת אחרי שכתב בשתיקה כהודאה שכן פסקו הפוסקים (ומסתמא לא ראה בזה תורת רבו הגאון מוהרנ"א בגליון שהביא בנחל אשכול הנז"ל) אמנם לענין דינא אין להביא ראיה מדבריו בזה שהרי המעיין בדב"ק יראה דלא נחית לעיין בפרטות בדין זה רק מראה מקום הוא לכמה עניינים שנאמרו בש"ס ופוסקים שתלו זמנם במספר ימים (שלשה שבעה וכיוצא)