שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים צז

שכתב המגן אברהם בסי' שכ"ח ס"ק ט' לבאר הטעם שכתבו הקדמונים דמוטב לשחוט ולא להאכילו נבלה (משום דבנבלה עובר על כל זית וכזית ובשחיטה ליכא אלא איסור אחד) דאף כשאין צריך רק כזית אחד מכל מקום כל משהו ומשהו הוי איסור אחר דחצי שיעור מן התורה וכמו שכתב הפרי מגדים אך בשו"ת חתם סופר סי' ע"ט כתב דהרשב"ץ בחלק שלישי סי' ל"ח הקשה על הר"ן וכי חולה אוכל הרבה זתים וכתב החתם סופר דלא קשיא מידי דעל כל פנים צריך יותר מזית אחד עי"ש ומבואר דבשביל זית אחד אין שוחטין רק מאכילין נבלה אם כן לעולם אין היתר לחלל שבת בהרבה מלאכות אלא כשאינה כל כך הרבה כשיעור הזתים שצריך אכן העיקר כמו שכתבתי לדעת מגן אברהם כנז"ל דבלאו הכי יש עוד הרבה טעמים דמוטב לחלל שבת מלהאכיל נבלה וכו' (האריך קצת לפלפל בענין זה ומסיק בסוף ד"ה והנה ביומא) ולפי זה מותר גם כן להשחיז הסכין ולהעמידו כדי לשחוט כדי שלא להאכילו נבלה אמנם זה בשבת אבל ביום כיפור צריך עיון אם מותר להשחיז סכין כדי לשחוט ובנודע ביהודה נסתפק אם איסור נבלה הוי איסור מוסיף לגבי יום כיפור משום דנבלה יש בה טומאה עי"ש אכן הריטב"א בקידושין ד' ע"ג כתב בפשיטות דנבלה שנתנבלה היום אין איסור נבלה חל על איסור יום כיפור ועיין שבועות כ"ד ופסחים ל"ו אם כן כשישחוט בסכין פגום וינחור ויעקור (בדליכא נכרי) נמי לא יהא ביום כיפור איסור נבלה ואין לחלל יום כיפור בהשחזת סכין בחנם ואין כאן צורך בשחיטה רק אי נימא דמחיים איכא איסור עשה דשאינו זבוח עיין תוספות ביצה כ"ה אך לדעת ריצב"א בתוספות שבועות כ"ד אין בזה איסור עשה אם כן אסור להשחיז סכין רק לשחוט בהסכין כמות שהוא דאף דביבמות ל"ג ב' קאמר נפקא מינה לקברו בין רשעים גמורים עי"ש אין נראה להתיר בשביל זה חילול יום כיפור בהשחזת סכין כמובן וכו' ומסיק דבכי האי גוונא מוטב להשחיז הסכין על גבי עץ או אבן דמבואר בסימן תק"ט דאינו אלא איסור דרבנן מלהאכילו ספק איסור עשה דשאינו זבוח אלו תורף דב"ק:

סימן ג (בדין עינוי ביום הכיפורים) א) יולדת אחר שלשה ימים עד שבעה נראה מדברי הפוסקים בסי' תרי"ז דדוקא אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה הא סתמא אין מאכילין אותה עי"ש והרא"ש בפרק מפנין סי' ה' כתב לענין חילול שבת ואסיקנא נהרדעי אמרי חיה שלשה שבעה שלשים שלשה וכו' שבעה אם אמרה אין צריכה אני אין מחללין עליה שבת הא סתמא מחללין עליה את השבת וכתב שם הגאון קרבן נתנאל אות ל"ד מכאן תימה רבה על ש"ע סי' תרי"ז שפסק לאחר שלשה אם לא אמרה צריכה אני אין מאכילין אותה הא אפילו באיסור סקילה מקילינן כל שכן באיסור כרת ואין אחד מהאחרונים שהרגיש על כן פסק הלכה דבסתמא מאכילין אותה ביום כיפור תוך שבעה עכ"ל ולפי הנראה לא הביט עין בדברי רבינו הטור שכתב בסי' תרי"ז כסיגנון לשון מרן אף דבקיצור פסקי בשבת שם ובטור סי' ש"ל כתב כמו שכתב הרא"ש הנ"ל עי"ש והיה לו לתמוה עליו מדידיה ולא זו בלבד אלא שגם דברי הרא"ש קשו אהדדי שבפרק בתרא דיומא סי' יו"ד הביא לשון הרמב"ן משלשה ועד שבעה אמרה צריכה אני מאכילין אותה ולא חלק עליו וכן פסק בקיצור פסקי שם משמע הא סתמא אין מאכילין אותה והוא היפך ממה שכתב בפרק מפנין הנ"ל וגם מה שהקשה על מרן כאן מדברי הרא"ש היה לו להגדיל התימה עליו מדידיה אדידיה דבסי' ש"ל ס"ד כתב כדברי הרא"ש הנ"ל דאם אמרה אין צריכה אני אין מחללין דמשמע דבסתמא מחללין וכבר הרגיש בכל זה הגאון דגול מרבבה בסי' תרי"ז וכתב ובסי' תרי"ז מיירי בשחברותיה אומרות שאינה צריכה וכן מדוקדק לשון שלחן ערוך הגאון מוהרש"ז בסי' תרי"ז אות ד' משלשה ימים עד סוף שבעה ימים ללידתה אם אמרה צריכה אני לאכול אף על פי שחברותיה וכן הרופאים אומרים שאינה צריכה אף על פי כן מאכילין אותה מיד פחות פחות מכשיעור עכ"ל והרי הוא כמבואר שאף הוא היה מתכוין ליישב שני פסקי דינים ההיא דסי' ש"ל והאי דקמן דבסי' ש"ל שאין חברותיה אומרות אינה צריכה לכן מסתמא נמי מחללין אבל הכא דמיירי בשחברותיה אומרות אינה צריכה משום הכי בעינן אמירתה ואם כן אם אין חברותיה אומרות אינה צריכה גם בדינא דקמן מאכילין אותה בסתמא וכן ראיתי לרב אחד גדול בדורנו אבד"ק סאגוראן יצ"ו הובאו דבריו בקובץ יגדיל תורה קונטריס ט' סי' קכ"ז אות ח' שפירש כן כונת דברי שלחן ערוך הרב הנ"ל ודקדק על מה שכתב בש"ע הנ"ל בסי' תרי"ח סעיף י"ג וכתב שגם בנתיב חיים פסק דבסתמא מאכילים עי"ש גם הרב קנין פירות במערכת יולדת אות א' בשם הרב גאל שהביא דבריו הרב פחד יצחק (במערכת יולדת ודיניה) כתב דבסתמא כגון ששתקה מאכילין אותה כמו שמחללין עליה את השבת ושכן כתב הר"ן ביומא דברי הר"ן הם בריש פרק יום הכיפורים (בד"ה ולענין חיה) שכתב ולענין תענית דיינינן לה כלענין חילול שבת דשלשה אינה מתענה שבעה אמרה אינה צריכה מתענה והולכת ואם לאו מאכילין אותה עי"ש מתבאר שדעת רבנן קדישי הנ"ל להקל להאכילה בסתמא (שלא אמרה צריכה אני ואין חברותיה אומרות שאינה צריכה):

גם בספר האשכול בהלכות מילה סי' ל"ו (צד 114) הביא מסקנת הש"ס דנהרדעי אמרי שלשה שבעה שלשים וכו' וביאר דין השלשה וסיים משלשה עד שבעה אמרה אינה צריכה אין מחללין שתקה מחללין מספק וכתב על זה הגאון נחל אשכול בס"ק ט' וז"ל מספק כרה"פ (כרוב הפוסקים) ובשלחן ערוך סי' ש"ל לא פירש בשתקה ובסי' תרי"ז כתב אמרה צריכה מחללין משמע סתם לא וזה נגד רוב הפוסקים והטור בסי' ש"ל כתב להדיא סתמא מחללין וכן תמיהני על הרע"ב שפירש לא אמרה צריכה אני אין מחללין משמע שתקה אין מחללין נגרר אחר לשון מר זוטרא אבל מסקנא דנהרדעי דוקא אמרה איני צריכה אין מחללין אבל שתקה מחללין עכ"ל ודברי רבינו עובדיא שהזכיר הם בסוף פרק מפנין עי"ש וצריך לעיין במפרשים אם עמדו על דברי הרע"ב על כל פנים למדנו שדעת רבינו האשכול היא דבסתמא מחללין ומעיד הגאון נחל אשכול שכן דעת רוב הפוסקום וגם הר שבח של מי בסוגיא דשבת ד' קכ"ט כתב שהדין אמת דגם בסתמא מאכילין וכתב ליישב לשון מרן שכתב אם אמרה צריכה אני מאכילין דנקט הכי משום סיפא דמכאן ואילך הרי היא ככל אדם עי"ש בדף ר"ג וכן כתב בספר איסור והיתר בדין פיקוח נפש בכלל ט"ן אות ב' משלשה ועד שבעה אם אמרה אינה צריכה אין מחללין עליה את השבת אבל אם שתקה ואין צריך לומר אם אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת עכ"ל ומשמע ודאי דכל שכן לענין עינוי ביום הכיפורים דבשתקה ולא אמרה צריכה אני מאכילין אותה אמנם צריך עיון דבאיסור והיתר כלל ס' אות ב' כתב ויולדת וכו' משלשה עד שבעה תלוי באמרה צריכה אני עכ"ל ומדלא כתב תלוי באמרה אינה צריכה אני מוכח דבסתמא אין מאכילין:

וראיתי להגאון אבד"ק יוזעפוף בספרו ספר החיים בסי' תרי"ז סעיף ד' שדקדק מלשון מרן (אם אמרה צריכה אני וכו') דבסתמא אין מאכילין אותה והביא דברי הדגול מרבבה שהקשה הפסקים אהדדי ומה שתירץ דבסי' תרי"ז מיירי כשחברותיה אומרות אינה צריכה וכתב על זה שהוא דוחק ולכן חילק ידע באופן אחר דבההיא דסי' ש"ל דמיירי בדברים השייכים ליולדת דוקא לענין זה הוא דמסתמא מחללין שהדברים ידועים שצריכים לכל יולדת ואפשר שהיא בעצמה אינה מרגשת שצריכה לאותו דבר ולכן כל שלא אמרה בפירוש שאינה צריכה מסתמא מחללין עליה אבל לענין אכילה הרי היא כשאר חולה ועינוי האכילה היא מרגשת ולכן דוקא אם אמרה צריכה מאכילין אותה ולא בסתמא והאריך להכריח ולהסביר חילוק זה והעלה כן לדינא דיולדת תוך שבעה כל שלא אמרה צריכה אני אין מאכילים אותה אלו תורף דב"ק והוא שלא כדברי רבנן קדישי הנז"ל ואף שלפום ריהטא דבריו נראים נכונים מכל מקום לדינא אפשר לסמוך על דברי רבנן קדישי הנז"ל ובפרט שנמצא כן מפורש לחד מקמיא רבינו בעל האשכול כנז"ל והשגתי ספר ארחות חיים החדש וראיתי בסי' תרי"ז אות ד' שהביא