שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים צד

נראה מלשון מרן בסי' תרי"א דכל שאסור לטלטל בשבת אסור לטלטל ביום כפור ולא ביום טוב:

עוד הביא שם (בארחות חיים) דבספר ת"מ בפסחים ד' מ"ז נסתפק למאן דסובר מוקצה מן התורה אם גם ביום כיפור אסור מן התורה דמוקצה נפקא לן מוהכינו את אשר יביאו וביום הכפורים לא שייך זה והגאון יצ"ו כתב דבאסיפת זקנים בריש ביצה בשם הגהת רש"י כתב דאף למאן דאמר מוקצה מן התורה אינו אלא באכילה אבל בטילטול לכולי עלמא הוא מדרבנן אם כן אין נפקא מינה ביום הכפורים מזה:

יד) במה ששנינו בסוף יומא (דף פ"ה ע"ב) עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו ראיתי להרב מראה הגדול ח"א בדרוש ו' לתשובה (בד"ה ואשר) שכתב דנראה דהא דבעינן ריצוי חברו היינו בשאר שנים אבל בשנת השמיטה כיון שמקיים מצות השמיטה כתקנה ומשמט חובות חברו גם ה' לא ימנע טוב ומכפר לו גם עבירות שבין אדם לחברו בלא ריצוי מדה כנגד מדה וכו' עי"ש ועם כי לא מצאתי סתירה מפורשת לזה מכל מקום אין דעתי העניה מסכמת לחלק בזה אלא נראה דבכל זמן הוא הדין דאין יום הכיפורים מכפר בלא ריצוי חברו בעבירות שבין אדם לחברו:

טו) צריך לומר כל סדר הוידוים אף אם יש בהם עונות שלא עבר עליהם וכמו שכתבו גורי האר"י ובעל נפש ישתכל יפה בדברי הרמב"ם בזה הביאותים בקונטריס שם הגדולים דף ל"ז ע"ב וילבש חרדה כן כתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' זר"ת אות ב' ספר שם הגדולים שבידי הוא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים לשל דפום ישן לכן לא אוכל להעתיק דבריו עם כי זכורני שראיתי להבות דב"ק (שהוכיח לאיש חסיד שלא רצה להתודות כל הכתוב בסדר הוידוי כי ידע איניש בנפשיה שלא עבר עליהם והוא השיב לו דטועה בזה) וז"ל ספר החסידים בסי' תר"א כתיב חטאנו רשענו כלל עצמו בכלל לפי שכל ישראל ערבים זה לזה לכך צריך בלשון רבים לבקש סלח לנו אבינו כי חטאנו ואנו אומרים על חטאים שחייבים עליהם סקילה שרפה הרג וחנק אף על פי שידע האדם שלא חטא בכך שיהא חייב אף על פי כן צריך שיתודה כך לפי שכל ישראל ערבים זה לזה ועוד כדי שיודה החייב שלא יתבייש להתודות והוסיף מרן חיד"א בפירושו שם כי לא ידע האדם מה פעל ועשה בגילגולים שעברו וכן כתב רבינו האר"י שיתפלל בלשון רבים וכבר כתבנו בכמה מקומות מה שהשיב הרמב"ם לחסיד שלא היה רוצה להתודות וכו' והשיב לו דברים הראוים אליו עכ"ל והרב יפה ללב נר"ו בסי' זר"ת אות ט' הביא מה שכתב בספר החסידים הנ"ל ושכן כתב בספר החסידים סי' כ"ב וכתב עוד בשם ס' פ"ג ערבית יום הכיפורים וכן יאותה ליראי ה' כשישאלו כפרה על נפשם כהיום הזה לכוין לכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל שהוא משרשו או הקרוב לשרשו וכו' וכבר אמרו על חסיד אחד שמצאוהו צועק ובוכה ומתודה בקול מר ושאלוהו מה כל החרדה והשיב כי איש אחד משרש נפשו המיר דתו היום במקום פלוני וייצר לו כי נפשו לא מטוהרה לכן יתודה ככל הוידוים אף עונות שלא חטא ויכוין לכל אחד מאלו ויכופר לו ולהם:

טז) בקריאת התורה במנחה שהקורא שלישי הוא המפטיר אין אנחנו נוהגים לומר קדיש אחר קריאת התורה קודם ההפטרה וכן בשלחן ערוך סי' תבר"ך לא נזכר לומר קדיש קודם ההפטרה ובספר מטה אפרים שם כתב בפירוש שלא לומר קדיש אך בספר תניא רבתי בסי' פ"א ד' פ"ז ע"א כתב ומקדישין בין קריאת התורה להפטרה ומפטיר בנבואת יונה וכו' וצריך לעיין בפוסקים איה"ש אם הביאו דבריו:

יז) מה שנהגו שלא ללבוש הקיטי"ל בראש השנה ויום כיפור בשנה ראשונה של חתונה מה טעם יש בזה ואם אחד רוצה ללבשו אם גוערים בו נשאל הגאון מוהר"ם שיק חוף סי' כ"ח וכתב שלא ראה בפוסקים שהזכירו מנהג זה ואולי הוא משום שהחתן מסתמא הוא פחות מבן עשרים כי בן י"ח לחופה ולבישת הקיטיל יש בו שני טעמים א) להדמות למלאכי השרת וזה אין שייך בבן פחות מעשרים שאין בו דעת צלולה כבן עשרים שמטעם זה אינו מוכר בנכסי אביו פחות מבן עשרים וטעם ב) כדי לזכור יום המיתה וכיון דאין בית דין של מעלה מענישים לפחות מבן עשרים לא ראו להקפיד בו שילבש הקיטיל וכו' ומכל מקום כיון שלא נזכר מנהג זה בשלחן ערוך אין גוערים במי שרוצה ללובשו עיין מגן אברהם סי' תר"ץ ס"ק כ"ב:

חי) בסדר עבודת יום הכיפורים ובפיוטים שיסדו על זה האריך בספר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) בקונטריס שיורי טהרה במערכת העי"ן מאות נ"א עד סוף אות ע"ח עי"ש ביאור יפה בכמה דברים שבפיוטים גם הגאון מוהר"א תאומים בשו"ת חסד לאברהם מהדורא תניינא בחידושים שבסוף הספר האריך מאד בפילפולים חריפים וישרים כדרכו בקודש עי"ש מדף ל"ב עד סוף הספר גם הרב בית דוד בסי' תל"ו כתב סדר עבודה לספרדים וכתב עוד שהרא"ש בסוף יומא כתב סדר העבודה באורך ואחר כך כתבה בקיצור נמרץ ולפי שיש הרבה שיבושים מהמדפיס טרח וכתב לה כפי מה שצריך להיות והוא זה א) תמיד של שחר ב) וידוי פרו ג) הגרלה ד) וידוי פרו שנית ה) שחיטת פרו ו) הקטורת ז) הזאת דם הפר על הכפורת אחת ושבע ח) שחיטת שעיר ט) הזאת דמו על הכפורת אחת ושבע י) הזאת דם הפר על הפרוכת אחת ושבע יא) עירוי דם הפר ודם השעיר ליתן על ארבע קרנות מזבח הזהב ושבע על טהרו יב) וידוי שעיר המשתלח יג) שילוחו של שעיר המשתלח יד) הוצאת אמורי פר ושעיר טו) קריאת התורה טז) אילו ואיל העם יז) הקטרת אמורי פר ושעיר יח) הוצאת כף ומחתה יט) פר העולה ושבעה כבשים ושעיר הנעשה בחוץ כ) תמיד של בין הערבים זה סדר של ר' אליעזר ולר' עקיבא עם תמיד של שחר פר לעולה ושבעה כבשים ואחר כך עבודת היום שעיר הנעשה בחוץ ואילו ואיל העם ואמורי פר ושעיר והוצאת כף ומחתה ותמיד הערב ויש לידע שחסר גם כן לשון שאחר הזאת דם הפר לפני הפרוכת מביא (בסדר שבהרא"ש) הזאת דם פר ושעיר על קרנות המזבח ואינו כן כי קודם להזאת קרנות היה חוזר ונוטל דם השעיר ומזה על הפרוכת ממנו כמו שעשה מדם הפר ואחר כך היה מערבן להזאת הקרנות ואין ספק שהוא טעות סופר כי בפנים בסדר העבודה בארוכה הביאו הרא"ש וצריך להגיה בסדר עבודה הקצר כך הזאת דם הפר על הפרוכת אחת ושבע הזאת דם השעיר על הפרוכת אחת ושבע עירוי דם הפר וכו' וכן הוא בסדר אתה כוננת וכן מבואר במשנה ד' ג"ן ע"ב ויליף לה בדף נ"ו ע"ב מדכתיב וכן יעשה לאהל מועד וכן כתב רש"י בחומש:

וחקר הרב בית דוד בסי' תל"ו ד' קי"ד סוף ע"א למה לא תקנו ברכה לכהן גדול קודם סדר עבודה שיברך אשר קדשנו במצותיו וציונו לעשות כך וכך כמו שתקנו בשאר מצות ולא כתב שום טעם ובגליון הספר שלפני כתוב עיין אבודרהם ד' ע"ד שכתב שהיו מברכים הכהנים על הקרבנות עכ"ל וחתים עלה ח"פ הי' והנה דברי הרב אבודרהם שציין לפי הנראה כונתו היא למה שכתב בדיני ברכת המצות ומשפטיה (בד"ה צריך אני שתמסור לי וכו' ובדפוס שלפני ווארשא תרל"ח הוא בדף ח' ע"א ושם בעמוד ד' קרוב לסופו כתב) וז"ל וכן על הקרבת הקרבנות ועל הסמיכה וזריקה והקטרת אמורין ושאר מעשיהן והוא הדין ליציקת שמן על תנוך אזן מצורע ועל בוהן ידו ומאי דדמי להו וכל מעשה מנחות דהיו מברכים עליהן עכ"ל ונראה מדברי הרב הכותב שכונתו לומר שלפי דברי הרד"א תורה יוצאה שעל כל מעשה עבודת הקרבנות ביום הכיפורים היה מברך שלא כדברי הרב בית דוד דפשיטא ליה שאין מברכים וחתר לדעת טעם הדבר שאין מברכין ושפיר קאמר:

והנה ביום הכיפורים היו בכלל העבודות הרבה חטאות כידוע ולגבי חטאות אינו פשוט שהיה מברך והא מילתא מספקא ליה להרב אביר יעקב (שיטה למסכת כריתות) בסוגיא דדף כ"ה ע"א דבהדי דשקיל וטרי בסוגיא דעגלה ערופה כתב בדף קי"ד ע"ב דממה שכתב הרב מוהרד"א שהיו מברכין על הקרבת הקרבנות ולא חילק בין שאר הקרבנות לחטאות ואשמות מוכח ודאי שגם על הקרבת חטאות ואשמות היו מברכין והקשה מאי שנא מהשבת