שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים פח

בירושלמי דלא יצא כיון דלא נהנה חכו בכזית בבת אחת לפי זה לכאורה יהא מוכח דלא כחתם סופר שסובר שאם אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל שיצא ולענ"ד לא דמי מצה לשאר איסורין דלא קפדינן בהו הן לענין צירוף שיעור עיכול לאכילה הן מצד דבמצה בעינן תרווייהו הוא הדין דבעינן שהנאת החיך יהיה בבת אחת ואם הקיאו וחזר ואכל סוף כל סוף לא נהנה חכו בכזית בבת אחת ויש לפלפל בזה טובא בדברי אא"ז מו"ר זצ"ל אך לא עת האסף פה איברא הא דכתב הלבוש (בסי' תע"ה) דטעמא דבלע מצה יצא ובלע מרור לא יצא משום דאכילת מצה אף שהוא זכר לגאולה וחירות מכל מקום בעיקר אכילתו הוא לאכול לשובע למלא את כריסו כשהוא רעב לפיכך יוצא בה אף בבליעה דאף בבליעה מתמלא הכרס ואוכל לשובע נפשו אבל אכילת מרור אינו למלאות הכרס אלא לזכר וימררו וכשאינו מרגיש טעם המרירות אינו יוצא בה ובמצה יוצא דגם במצרים אכלו למלאות הכרס (ואא"ז מו"ר בא"ב הנז' הוכיח מזה דלא כהח"ס הנ"ל דבאכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל דיצא דנראה מהלבוש דאינו יוצא משום דבאכילת מצה המצוה היא על מלוי כרס מכזית ודבריו צדקו מאד) משמע לכאורה דסובר דבמצה לא בעינן הנאת גרון לפי זה הדרא קושיא אמאי לא משני הגמרא דשאני כפאו ואכל מצה דיצא דאיירי בכי האי גוונא שהאכילה היה בכפיה והמלוי הכרס טרם שנתעכל היה ברצון דלדעת הלבוש בזה מקיים המצוה וצריכין אנו לדחוק דאין כוונת הלבוש דלא בעינן כלל הנאת גרון רק דעיקר אכילת אדם הוא בשביל למלא כריסו ואף שממילא נהנה גרונו על זה אין עיקר דעתו ורצונו מה שאין כן במרור דצריך דוקא ליתן דעתו שירגיש המרירות לפיכך בלע מצה יצא דסוף סוף נהנה החיך גם כן דלפי זה הוכחת אא"ז מו"ר זצ"ל מוכרחת דלא כהחתם סופר דסובר דבאכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל דיצא דמדברי הלבוש מפורש להיפך דעל כל פנים מילוי כרס שהיא עיקר באכילות אדם למלא כריסו ובחצי זית לא נתמלא הכרס אבל לעולם דהלבוש נמי סובר דבעינן הנאת גרון והנאת מעיו עוד יש לומר דכמו שכתב הטורי אבן דראיית הרא"ה אינה מוכרחת דהני דשלחו לאבוה דשמואל לא נחתי לרבותא וכו' אלא לאשמעינן דהא דתוקע לשיר שוה למצה בהא מילתא דמיירי ביה במצה אבל לא נחית לאשמעינן מילתא חדתא דלא איירי ביה עיי"ש הוא הדין דלא נחתי לאשמעינן האי מילתא דכי הדר חלים טרם שנתעכל דיצא אך מה שכתבתי בראשונה הוא יותר מחוור דכמובן מאליו דברי הטורי אבן בזה לדחות דברי הרא"ה הוא דוחק גדול ובמה שביארתי דבאכילת מצה בעינן הנאת גרון דוקא בשיעור שלם והנאת מעיו בבת אחת לכאורה יש לפקפק בהא דהוכיח המהר"ם בן חביב שם דלהסוברים די"ג שנים ויום אחד דקטן בעינן מעת לעת מי שנולד ראש השנה בחצות ושמע תקיעת שופר קודם חצות דצריך שישמע אחר חצות מחדש דקודם חצות היה קטן ופטור כמו בכפאו ואכל מצה כשהוא שוטה הוא שוטה לכל דבר וגם אא"ז מו"ר זצ"ל בא"ב (ח' א"ח סי' י"א) העלה דאף לדידן דקיימא לן דלא בעינן י"ג שנה ויום אחד מעת לעת מכל מקום אם נשלם בשבת הי"ג שנים וקידש קודם צאת הככבים חייב לקדש שנית בלילה ממש דאז חל חיובו של תורה ולפי מה שכתבתי דבמצה בעינן תרתי הנאת גרון והנאת מעיו יל"ע ואכמ"ב גם י"ל קושית הטו"א מהא דהיה לו בנים בגיותו ונתגייר דקיים פו"ר ע"ש ולכאורה לפמ"ש ל"ק ובמק"א יישבתי עפ"י מה שתרצתי קושית המהרי"ט אלגאזי הל' בכורות בענין ממזר למה יוצא במצות פו"ר הא הוי מצוה הבאה בעבירה ואחר כך ראיתי במנחת חינוך שכ' קצת מזה בסי' א' ואכמב"ל:

י) ונחזור לדברינו דלענין אכילה בערב יום כיפור ודאי דלא יש מקום להחמיר להפסיק לאכול עד שיעור שיתעכל כשתחשך דגדולה מזה מצינו באיסור חמץ דהבעל המאור סובר שבאכילתו מקיים המצוה דתשביתו כיון שהוא מבער מן העולם והוה ליה לכל הפחות לאסור לאכול החמץ עד שיעור זמן שיתעכל קודם הלילה ויש לדבר בזה באורך עפ"י מ"ש לעיל בכוונת המהר"י מקורב"ל ואכ"מ) ואדרבא עוד מצוה להרבות מצד הכנה לתענית (ובמק"א עמדתי על מרן רעק"א שחקר לענין נשים אם מחויבות באכילת ערב יום כיפור כאנשים אשר כמדומני שראיתי בשדי חמד שעמד ג"כ עליו ואין בזכרוני כעת איה מקום משכן כבודו דלטעמא דהראשונים הנ"ל ודאי דחייבות) ופלפלתי עפ"י דברי הפנ"י ביצה (ד' ל') בענין דחידש דבר מתמי' שנשים חייבות במ"ע שהז"ג שהוא בשב ואל תעשה וליישב תמיהת הצל"ח אך אכמ"ב אולם לעשות סגולות שלא ירגישו כלל העינוי בעצם היום הק' על דעתי אני עומד שאין אריך לעשות כן לא מצד מדת חסידות ולא מצד להסיר מעצומו של היום הק' ואצפה להתבשם מתורתו הק' אשר יחוה דעתו הרמ"ה בזה לדינא להלכה למעשה:

מנחם נתן אויערבאך סימן ב (בדין קדושת היום) א) מנהג היה בעיר זו למכור ספר כל נדרי בליל יום כיפור והיה נמשך אמירת כל נדרי עד אחר שחשיכה ועל טוב יזכר שם הרב הזקן המ"ץ אשר קדמני ר' יהושע ז"ל מרמניסקי אשר ראה והתקין שתהיה מכירת הכל נדרי ושאר הספרים בשבת תשובה ולפעלא טבא אמרין יישר וכבר העיד כן מרן חיד"א בספר שיורי ברכה סי' שמ"א ד' י"ט ע"ב על כמה קהלות ששינו מנהגם כדי לומר כל נדרי קודם חשיכה ושכן ראוי לעשות יעי"ש אך בזאת חם לבי בקרבי כי לא הועילו חכמים בתקנתם והן עוד היום מאחרים לבא לבית הכנסת וכמה פעמים הוכרז ברבוים על זה וה' הטוב יכפר וצריך להודיע להשליח צבור כי לא ימתינו בשביל איזה נכבדים המאחרים לבא כי אף בחול אין נכון לעשות כן מפני טורח צבור ככתוב בפוסקים ואף כי בליל ויום הקדוש הזה ועוד שנמשך מזה לומר הכל נדרי בלילה וגם כי הרבה בני אדם כיון שיודעים שלא ימהרו להתחיל בבית הכנסת יתעכבו בבתיהם ויהיו נכשלים באיזה מהעינוים חס ושלום ותוספת מחול על הקדש מן התורה ובמקום חשש איסור אין חולקין כבוד לכן על השליח צבור מוטל להקדים ולא לאחר אלא כאשר יבואו הזריזים מקדימין ויש מנין בבית הכנסת יתחילו תכף ולא יחושו על המאחרים ובטחונינו בהשם שיעלה לרצון תפלותינו ועינויינו אמן:

ב) בני הכפרים וכן העומדים בלאזרטו (קארנטין) ואין להם ספר תורה יכולים לומר כל נדרי כי ספר תורה אינו מעכב לפי הטעמים שנאמרו באמירת כל נדרי בליל יום כיפור וכן יברכו ברכת שהחיינו וגם מצא בשיירי כנסת הגדולה שכתב בפירוש דהוצאת ספר תורה אינו מעכב לומר כל נדרי שאם לא הוציא ספר תורה כלל אין בכך כלום שו"ת לב חיים ח"ב סי' קס"ב ובספר שלמי צבור ד' ש"ך סוף ע"א הביא דברי השיירי כנסת הגדולה הנ"ל וסיים על זה וז"ל וכבר כתבו גורי האר"י שיש סמך גדול וסודות נוראים בענין הוצאת ספר תורה ע"כ משמעות דבריו הוא שמבין בכונת גורי האר"י שיש עיכוב בדבר שלא לומר כל נדרי בלא ספר תורה אמנם מרן החבי"ף נראה שהבין בכונתו דצריך להדר אחר ספר תורה דכלפי מה שכתב השיירי כנסת הגדולה שאם לא הוציא ספר תורה כלל אין בכך כלום דמשמע קצת דאין צורך בספר תורה כלל (כמשפט לשון אין בכך כלום) קאמר דבגורי האר"י כתבו שיש סודות וכו' ואם כן צריך להדר אחר ספר תורה לכתחלה מיהא ואם אי אפשר למצוא ספר תורה אינו מעכב כלל ויאמרו כל נדרי בלא ספר תורה והכי מסתברא ויש לתמוה קצת על הלב חיים הנ"ל שראה דברי הרב שלמי צבור ד' ש"ך סוף ע"ב ולא הזכיר מה שכתב שם בעמוד א' הנ"ל כיעו"ש:

ג) יום כיפור שחל בשבת אומרים כל נדרי ואחר כך זמן ואחר כך מזמור שיר ליום השבת דאין לומר דמזמור שיר הוא תדיר נגד הזמן דרגל ותדיר קודם דיש לומר דנהי דנגד זמן דרגלים הוא תדיר מכל מקום זמן גם כן תדיר בשאר דברים כגון קנה כלים ובית חדש ופרי חדש ואף דרש"י סוכה נ"ו פירש תדיר דזמן נגד סוכה משום דאיתיה בכל הרגלים דמשמע דמאי דאיתיה בעניינים דרשות לא חשיב תדיר וכן מוכח ממה שאמרו בפרק כל