שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים פד

ועל סתירת דברי הרא"ש מטבילה להדלקה שעמד הגאון חתם סופר כנז"ל הוה נזדמן לידי ספר שו"ת מהר"ם ריקאנטי ומחובר לטהור ספר מעשה בצלאל לידידי הגאון אבד"ק סייני יצ"ו וראיתי שכתב ליישב (אעתיק דב"ק לפי שצריך אני להשיב הספר לבעליו) וז"ל בסי' קס"ד נראה ליישב דמעשה דמנהג שהוא לתכלית הפרשה מאיסור אלים ממעשה דמנהג שאינו להפרשה מאיסור (ועל דבר שהוא לשמור מאיסור שייך גם כן ברכה כעין שכתב בחתם סופר א"ח סי' צ"ט דעיקר ברכת עירוב הוא על השמירה מאיסור הוצאה) ולכן מברכים על הדלקת נר יום הכיפורים שהוא להפרישו מאיסור תשמיש עיין פסחים ד' ג"ן מה שאין כן טבילת ערב יום הכיפורים דאינו להפריש מאיסור וכן בטבילה דעל דם טוהר שכתב החתם סופר הנ"ל לברך הוא גם כן משום דהא אין בועלים על דם טוהר ומיגדר ושמירה לחשש איסור עיין בית יוסף יורה דעה סי' קצ"ד עכ"ל ודבריו נכונים אבל לא היה צריך לזה שכבר יישב הרדב"ז בטוב טעם ודעת כנז"ל וכמעט הרי הוא כמבואר כן בדברי הרא"ש בסי' ז"ך:

טו"ב) על הצעת השלחן ליום הכיפורים כמו בשבת שכתב הרמ"א בסוף סי' תר"י בשם המרדכי ומנהגים הנה מרן בבית יוסף תמה ואמר ואיני יודע טעם לעריכת שלחן ביום הכיפורים כתב הרב מאמר מרדכי שמנהג פשוט ביניהם אחר סעודה מפסקת לערוך שלחן במפה יפה ועורכים עליו ספרים הרבה במקום הפת ומכסים אותם במפה אחרת ומניחים כן עד מוצאי יום הכיפורים ונראה שהמנהג נכון מאד ואין לשנותו שהוא לרמוז שזה היום אדיר ונורא מכובד מאד ואין לנו לכבדו במאכל ומשתה כי אם לעסוק בתורה ותפלה ולשוב אל ה' ודברי ריצוי ותחנונים לפני אבינו שבשמים יתברך שמו ובשם הרב נזירות שמשון כתב ידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו בספר ארחות חיים בסי' תר"י אות ז' הטעם כדי שיזכור תמיד שהוא יום הכפורים ולא יחלל בשום דבר כמו שכתב בסי' ש"א סעיף ט"ז בהגהה שלא יצא בשבת כדרך שהוא יוצא בחול ומהאי טעמא מציעים השלחן בשבת ויום טוב כל היום כמו שכתב רמ"א בסי' רס"ב:

אמר המחבר למודע"י אני צריך כי אות זו (י"ח) הוא תורת חכם ידידי הגאון מוהר"ר מנחם נתן אווערבאך איש ירושלים תוב"ב מחבר ספר היקר זכות אבות יצ"ו בן הגאון המפורסם אבד"ק לוגשיץ שליט"א נכד הגאון האדיר המפורסם הרב מקאלוע וראב"ד דעיהק"ו ירושת"ו בעהמח"ס אמרי בינה זצ"ל, אשר בקשני לספחה אל קונטרס הזה אף גם לעיין בה ולחוות דעתי הדלה על חקירתו הגדולה ועם כי לא עלתה בידו כעת להשלים רצונו ובשתים לא עלתה לי מגודל טירדתי בסידור קונטריסיי בעח"י תפלה עושה מחצה ויתענגו הלומדים בחריפותו ובקיאותו כי שלמה משנתו ועוד חזון איה"ש כי אקח מועד אולי אבנה גם אנכי לעשות רצון צדיק אשר חפצתי בעה"י:

יח) יש לחקור הא דנוהגין כמה אנשים לעשות בערב יום כיפור סגולות שונות שלא ירגישו הצום ואחרים מתחכמים עוד לאמר שזה הסגולה היא יותר בדוקה ומנוסה שלא יבא שום תאוה לא לאכילה ולא לשתיה ואני העני בדעת חושש אם יאות לעשות כן דפשטות הקרא דכל הנפש אשר לא תעונה וגו' הוא חיוב להיות בו בעינוי ואיך נעשה דברים הגורמים להסיר הענוי ביום הקדוש הזה ובשבת (ד' קט"ו) פירש רש"י ד"ה מותר בקטבת ירק דהכא משום עגמת נפש ואינו אוכל והרי קרוב לענוי שרי ודוקא מן המנחה ולמעלה שהוא שואף ומצפה לאכול ואיכא עגמת נפש וכן מפרש הר"ן (עיין במגן אברהם סי' תרי"א ס"ק ד') חזינן דכל מה שנוכל להוסיף הענוי הוא מצוה ואיך נעשה לכתחילה בקום ועשה להסר כל הענוי:

והנה הא דאיתא בשלחן ערוך (סי' תר"ח) דאוכלים ומפסיקים קודם בין השמשות שצריך להוסיף מחול על הקודש דמשמע דעד קודם בין השמשות אין שום סרך לאסור האכילה ושתיה יש לעיין דהלא באוכל קודם בין השמשות דפשיטא דלא יש שיעור עיכול עד הלילה ולהמבואר בשלחן ערוך הלכות שבת (סי' רע"א) דאם גמר סעודתו וקידש היום קודם שיברך ברכת המזון מזכיר של שבת דלא אזלינן בתר התחלת סעודה (ועיין בטורי זהב סי' קפ"ח ס"ק ז' מה שהאריך בפירוש התוספתא שם ובמגן אברהם סי' רט"א ס"ק י"ד וסי' רס"ז ס"ק א' ד"ה וצ"ע) לפי זה אל הדין לענין יום הכיפורים למה יהא מותר לאכול עד קודם בין השמשות דכל זמן שלא נתעכל המזון חשוב כאלו השתא אכל ונימא דאסור לאכול כל זמן שלא יש שיעור שיתעכל המזון קודם בין השמשות:

א) ולכאורה נוכל לדמות למה שכתב מרן רעק"א זצ"ל (באו"ח סי' קפ"ו)] לענין קטן שאכל ביום אחרון של שנת י"ג לעת ערב קודם הלילה ובתחלת הלילה שנעשה גדול עדיין לא נתעכל המזון אם מחויב לברך על השביעה שבמעיו או כיון דבשעת אכילתו הוי קטן אינו חייב מדאורייתא לברך וכתב דאם נידון דאורייתא יש לומר דאם בירך קודם הלילה דכשהחשיך צריך לחזור ולברך כיון דבעידן דבירך לא היה חייב מן התורה לברך אינו יכול לפטור חיובו של דאורייתא ומסתייע מדברי המגן אברהם (סי' רס"ז) ואף דמסיק הגרע"א ז"ל דאינו דומה להא דנסתפק החכמת אדם דאם אכל כשהוא אונן ונקבר המת קודם שותעכל המזון שבמעיו דהתם החיוב נמשך מן התחלת האכילה עד אחר העיכול אלא דבעידן דעוסק במצוה דהיינו באנינות פטור מלברך בזה יש לומר דתוכף כשגמר המצוה צריך לעשות מצותו דבברכת המזון אבל בבר מצוה דבעידן אכילה הגברא בעצמותו אינו בר חיוב יש לומר דמעולם לא נתחייב מדאורייתא עיין שם ולפי זה הוא הדין הכא בנידון דידן בעת שאוכל בערב יום כיפור הגברא בעצמותו אינו בר חיוב אז כי עדיין לא הגיע הזמן להיות בעינוי ומשום הכי אף דלא נתעכל האכילה בלילה מה שאכל אז בהיתר אכל אולם לפום ריהטא יש לעיין בזה מהא דאיתא ביומא ד' פ"א) זר שבלע שזופין של תרומה והקיאן ואכלן אחר הראשון משלם קרן וחומש שני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון בלבד וכתבו התוספות ישנים שם (ובכתובות ד' ל' ומנחות ד' ס"ט) דאף דעדיין לא נתעכל מכל מקום בתרומה כיון שנתחללה באכילת הראשון נפקא ליה מתורת תרומה כמו בכהן שסך דבן בתו מתעגל (כריתות ד' ז' עי"ש) ועיין בכפות תמרים יומא דהקשה על הרמב"ם מסוף פרק גיד הנשה (ולפי מה שכתבו התוספות ישנים דדוקא בתרומה נתחלל באכילת הראשון לא דמי לאכל חלב חצי זית והקיאו וחזר ואכל ואכמ"ל) חזינן דהעיקר תלוי בשיעור עיכול דאם הקיאן אחר העיכול אף בשאר איסורין חשיב כאילו לא הקיאן ולפי זה בברכת המזון דבר מצוה אם לא נתעכל עד הלילה אף דבשעה שאכל לא היה הגברא בר חיובא מדאורייתא מכל מקום אזלינן בתר השתא דכל זמן שלא נתעכל חייב מן התורה ואינו יוצא בזה שבירך קודם הלילה (וכהדר"ג בשדי חמד במערכת ברכות אות יו"ד עומד לימין דעת הרבנים שהביא הרב פתחי תשובה (ביו"ד סי' שמ"ג) דמה שמברכינן עד שיתעכל הוא זמן החיוב ולא תשלומין ומטעם זה סבירא להו דאונן דאכל ונקבר המת קודם שיתעכל דמברך ברכת המזון אחר הקבורה ובמערכת אנינות (אות ג') חוזר ושונה דהוא הדין בברכת המזון דכן הוא קבועות זמנה עד שיתעכל המזון אם קודם שנתעכל נקבר חיובא רמיא עליה לברך כיון שלא עבר כל זמנה דומיא דתפילה והבדלה מכל הלין מוכח כדברי ואני מתפלא על הדרג"ת שעיניו משוטטות בכל למה לא הביא בשם מרן רעק"א ז"ל במקום שהביא בשם הכתב סופר דהוא נכדו של הגאון רבינו עקיב"א ז"ל והיה לו דין קדימה להביאו וכמו כן בכללי הפוסקים (סי' ט"ו אות ל"ב) בענין החיי אדם הביא הדרכ"ת להקת נביאים אחרונים שפלפלו בדברי החיי אדם ולא הזכיר שגם מאורינו הגרע"א ז"ל מביא בכמה מקומות דברי החיי אדם וחכמת אדם ובהלכות אבלות (סי' ש"פ) כתב דהחכמת אדם צדד להקל הרי דהחזיק אותו מרן הגרע"א זי"ע לפוסק) נמצא דבנדון דידן שאוכל לכתחלה קודם שיעור שיתעכל המזון במעיו דבעת שיתחיל זמן חיוב הענוי עדיין לא נתעכל המזון היה לנו לאסור לאכול עד שיעור שיתעכל המזון במעיו קודם בין השמשות:

ב) והנה בספר קול אליהו (סו' ט') חקר במי שאכל או שתה והקיאו אם חייב לברך ברכת המזון והעלה להמבואר (בסוף גיד הנשה) שאף שהקיאו חייב לענין איסורי מאכלות אסורות כמו כן לענין ברכה איכא למימר בתר הנאת גרונו אזלינן ואף דקיימא לן כל שנתעכל המזון שוב לא יברך והכא נמי אין לך עיכול גדול מזה שהרי הקיאו וכתב דהא ליתא דלא יבצר אם לא