שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים פא

יש לדקדק על הרב פרי מגדים דאף אם לא היה בשבועה עונש לכל העולם כי אם להנשבע אם הוא רוצה לישבע למה אין מונעים ממנו שבועה הרי זה בעצמו אסור להביא עצמו לידי חשש סכנה והאומר הריני מסכן בעצמו ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד בכך מכין אותו מכת מרדות כמו שכתב הרמב"ם בפרק אחד עשר מהלכות רוצח דין ה' וכל שכן שימנעו בית דין להביאו לידי חשש סכנה וכן יש לדקדק על הרב חתם סופר שנראה דלולא שהעונש מגיע לכל העולם הוה ניחא ליה דברי הרב פרי מגדים ואמאי הרי כיון דאף אם נשבע באמת לפעמים נענש כעובדא דבש"ס דמייתי בחתם סופר למה לא ימנעו ממנו השבועה בבית דין בימים אלו שהם ימי הדין כשם שאנו חוששים לחשש סכנה של כל העולם כן יש לנו לחוש לסכנה דידיה ולכן מן הראוי למנוע ממנו שבועה אף אם הוא רוצה ומצינו בכמה דברים שכתבו הפוסקים בכיוצא בזה שאם אומר הריני מסכן בעצמי ומה לכם עלי אין שומעין לו כגון לענין קטלנית ולענין עלייה לספר תורה אב ובן ושני אחים זה אחר זה שהוא מחשש עין הרע ולענין שני מחותנים משם אחד ולעניין עשיית מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה כמו שרשמתי במקום אחר והא נמי דכוותייהו היא ועיין בספר חמדת משה לידידי הרה"ג מלאדיז יצ"ו בסי' ח"י שנסתפק באם יש חשש שיפסיד התובע אם אין משביעין אותו עתה כגון שהנתבע נחוץ לדרכו ולא יהיה בעיר אחר יום הכיפורים אם משביעים אותו או אף בכי האי גוונא אין משביעים אותו והביא דברי הפרי מגדים הנ"ל דמשמע דאם רצה הנתבע לישבע משביעין אותו וכתב על דבריו דכיון שעונש שבועה הוא על כל העולם נהי שהנתבט יכול לחוב בעצמו אבל איך יכול לחוב לכל העולם וכו' ובמחילת כתה"ר אומר אני דגם לעצמו אינו יכול לחוב כאמור ועי"ש שהביא שו"ת הגאון חתם סופר הנ"ל ולענין ספקו אם מפני הפסד של התובע אם משביעים אותו נשאר נבוך בדין זה ולא איפשיטא ליה:

יב) מי שנדר או נשבע בערב יום תשעה באב בחצי היום שלא לאכול בשר ששים יום נסתפק הרב משה ידבר אם מותר לאכול בשר בערב יו"כ בסעודה המפסקת דנימא מקצת יום ששים ככולו או דלמא אסור כל יום ששים כן כתב הרב יהודה יעלה (ספרדי) בחלק יו"ד סי' כ"ה וכנראה דהרב משה ידבר לא איפשיטא ליה והרב המחבר כתב דהדין פשוט דמותר לאכול בערב יום כיפור אחר חצי היום שכבר שלמו ששים יום מעת לעת בחצי יום תשעה בתשרי שהרי תכף בשעה שנדר התחיל נדרו וזה נדר ששים יום ולא ששים וחצי והביא מתניתין ריש פרק קונם יין שאיני טועם יום אחד שבת אחת וכו' ונפסקה להלכה בסי' ר"ך ופירש הרא"ש שאם נדר יום אחד והיה עומד בחצי היום אסור עד למחר בחצי היום וכו' וכן כתב הרב המאירי וכו' ואין סברא לחלק בין יום אחד שבוע אחת וכו' לששים יום וכו' אלו תורף דב"ק:

ומי שנשבע שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בערב יו"כ נשאל על זה הרב הלק"ט בח"א סי' כ"ו והשיב דאעיקרא אפילו להתענות מותר בו והוא אחד מעשרת ימי תשובה ואף בראש השנה ושבת בינתים מותר להתענות וכל שכן ערב יום כיפור אלא שבגליל היו נוהגים להרבות בשמחה והשוו אותו לעינוי כדאמרינן כל האוכל ושותה בו כאילו התענה תשיעי ועשירי עכ"ל והרבנים המו"ל (שו"ת הלק"ט הוצאה שניה) יצ"ו ציינו לעיין בשלחן ערוך סי' תר"ד ובמגן אברהם סוף סי' תק"ע וכונתם לתמוה על הרב הלק"ט דהרי שלחן הלכה פסוקה דמצוה לאכול בו וכתב הרמ"א דאסור להתענות בו אף תענית חלום גם בסי' מבואר שיש מבוכה אם מה שאסור להתענות בו הוא מדאורייתא ממש או אינו אלא אסמכתא מדרבנן ודעת הרב מגן אברהם שם שהיא דרשה גמורה והיכי פשיטא ליה להרב הלק"ט שמותר להתענות בו ויפה העירו על זה וכבר הרבנים בית הרואה ויד אהרן המה ראו כן תמהו על הלק"ט בזה כמו שכתב בשמם מרן חיד"א בברכי יוסף וציין גם דברי הרב מגן אברהם כיעויין שם ומסתמא אין אצלם ספרים הללו והרב יד אהרן כתב עוד ולשאלתו עיין בדברי מרן הבית יוסף בסי' תי"ח ובשפתי כהן יו"ד סי' רט"ו עכ"ל ודברי מרן שבסי' תי"ח הם בד"ה ומיהו לדעת הרמב"ם וכו' ששם נסתפק על ראש חדש וערב יום כפור אם שבועה חלה עליו ורצה לומר דתלי הא באיסור התענית בהם אם מן התורה או מדרבנן ושקיל וטרי עוד עיין שם ודברי השפתי כהן שבסי' רט"ו הם בס"ק י"א שכתב דאף אם איסור התענית בהם הוא מדאורייתא מכל מקום כיון שאינו מפורש ומדרשא הוא דאתו שבועה חלה עליהם עי"ש והתמיהות הללו בריאות וטובות ומה שכתב ידידי הרב המובהק מוהר"ר בן ציון אלקלעי יצ"ו בחבורו על הלק"ט (שנדפס בעיק"ו ירושת"ו בשנת תרנ"ה) ונקרא בשם הלכה רווחת שם בסי' כ"ו בביאור כונת הרב הלק"ט לסלק מעליו כל התמיהות הנ"ל במחילת כתה"ר לא נראו דבריו בעיני דלאו שפיר חזו והמעיין יבחר ויקרב:

ובספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק ספינקא יצ"ו הביא בסי' תר"ד דברי הרב הלק"ט וציין לעיין במגן אברהם סוף סי' תק"ע אף הוא היה מתכוין למה שנתכוונו הרבנים המו"ל הנ"ל והביא שם דברי מר מחותנו ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו וז"ל דברי הלק"ט תמוהים שלא הזכיר מכאן ובפרט מדברי הרמ"א דאפילו תענית חלום אסור להתענות בו אך דמכל מקום יש לומר דהשבועה מבשר ויין חלה דאין חיוב לאכול בשר דוקא אפילו בשבת כמו שכתב ביורה דעה ריש סי' שמ"א ושפתי כהן שם עכ"ל ומשמע מדבריו דלהתענות לגמרי אין שבועה חלה עליו ואיני יודע למה כתב כן בפשיטות ובדברי הגאון שפתי כהן סי' טו"ר הנ"ל מבואר דאף אם אכילה בערב יום כיפור מן התורה מכל מקום כיון שאינו מפורש בתורה שבועה חלה עליו ואם כן אף אם בכלל המצוה דאכילה ביום הקדוש הזה היא לאכול בשר שבועה חלה עליו ומה שכתב שאין חיוב לאכול בו בשר חידוש הוא לגדול שכמותו שלא זכר מתניתין דפרק ח' דנדרים משנה ו' קונם בשר שאיני טועם עד הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום וכתב רבינו עובדיא שמצוה להרבות בסעודה בערב יום כיפור הרי קאמר דאיכא מצוה באכילת בשר ולכן מותר לאכול בו גם הגאון ישועות יעקב בסי' תר"ח סוף אות ב' כתב דמצוה לאכול בשר בערב יום כפור דאין שמחה אלא בבשר וכיון דקיימא לן דאין שמחה אלא בבשר בהמה יש לאכול בשר בהמה כבשאר רגלים אך פשיטא דאף בשאר רגלים די באכילת בשר בהמה פעם אחת ביום ולכן בסעודת שחרית של ערב יו"כ אף שאין לאכול מאכלי חלב מכל מקום מותר לאכול בשר עוף וכו' ובסעודה המפסקת היו רגילים בבשר בהמה וכו' אלו תורף דב"ק הרי דנקיט דאיכא חיובא לאכילת בשר בערב יום כפור ושמחה זו למדנו מההיא דבגליל היו מרבין בו בשמחה כמו שהזכיר הרב הלק"ט אלא דמה שכתב הטעם משום דאין שמחה אלא בבשר הנה הרשב"ש בסי' קע"ו הביא דבריו הרב ערך השלחן בהשמטות לסימן תק"ע כתב דאם נשבע שלא לאכול בשר בשבת ויו"ט שבועה חלה עליו דרק בבשר קדשים הוא דאמרו אין שמחה אלא בבשר כו' עיי"ש:

והרב ארעא דישראל במערכת הרי"ש אות ט' נסתפק במי שנשבע שלא לאכול ולשתות בליל ערב יום כיפור אם חלה שבועה עליו או אם נשבע להתענות לילה ויום תשיעי אם מיקרי כולל או דילמא גם בלילה אסור להתענות וחייב לאכול ולא חלה שבועה וכתב שכבר ראה להרב בני חיי בריש הלכות יום הכפורים ושאר אחרונים דסברי דמה שאמרו האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב וכו' היינו גם בלילה אך כתב דאין נראה לו כן מההיא דריש פרק קמא דכתובות דף ה' ע"א במה שאמרו גזרה שמא ישחוט בן עוף בשבת ופריך יום הכפורים שחל בשני שבת ידחה (שמא ישחוט לצורך תשיעי) ותירצו התם אית ליה רווחא הכא לית ליה רווחא פירש רש"י דבחתן הסעודה היא בלילה אבל ערב יום הכפורים הסעודה היא ביום דמתבאר מזה דאין חיוב סעודה בערב יום כפורים אלא ביום וממילא משמע דשבועה חלה עליו אם נשבע שלא לאכול בלילה וגם אם נשבע שלא לאכול לילה ויום תשיעי חיילה בכולל וכן מוכח ממתניתין דסוף פרק קונם יין בשר שאיני טועם עד שיהיה הצום אך לפי מה שכתבו התוספות בפרק קמא דברכות ד' ח' (ד"ה כאילו התענה) וכפי מה שהבין בדבריהם הרב פרי חדש בריש הלכות יום הכפורים תורה יוצאה דגם בלילה איכא מצוה אבל לדעתי אין הכרח לדבריו דאימור דבערב דאמר קרא היינו לאשמעינן תוספת