שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים פ

אין אנו חוששים למה שנראה כמתכוין לחלל את השבת אף שבאמת ידוע הוא שיחלל שבת מותר לעשות כן ומה שיחלל אחר כך את השבת פיקוח נפש הוא ושרי ואם כן באישתפיך חמימי נמי נימא הכי שיעשה המצוה למולו אף שיודע שיצטרך לחלל שבת אחר כך משום פיקוח נפש הוא ושרי וצריך לומר דדוקא בערב שבת הוא דשרי לצאת לדבר מצוה אף שידוע שיחלל את השבת ולא חיישינן למיחזי כמתכוין לחלל את השבת אבל ביום שבת עצמו שהחילול עתיד להיות בו ביום והרי הוא עושה מצוה זו על דעת כן שיחלל תיכף את השבת כמו באישתפיך חמימי בכי האי גוונא לאו מיחזי כמתכוין לחלל את השבת הוא אלא מתכוין ממש לחלל את השבת חשיב ולפיכך אסור ואם כנים אנחנו בחילוק זה נראה דבנדון השאלה הנ"ל יש לומר דמטעם זה גם להרז"ה יתענה בצום גדלי' ולא יחוש למה שעל ידי זה יצטרך לאכול ביום כפור כיון שאינו עושה מעשה זה אלא לפני כמה ימים קודם יום כפור הרי זה דומה ליוצא למדבר ולשאר מקום סכנה משום דבר מצוה לפני השבת דשרי ולא חיישינן למיחזי כמכוין לחלל את השבת כיון דמשום מצוה הוא עושה:

שוב כתב (הרב אהל משה שם) דמטעם אחר טוב שיאכל בצום גדלי' כדי שיהא מוכשר ביום כפור מהא דקיימא לן בסימן תקצ"ה דודאי דרבנן נדחה משום ספק דאורייתא דהכי אמרינן התם מי שאינו בקי בתקיעות ולא בסדר תפלת מוסף ולפניו שתי עיירות באחת בקיאים בתקיעות ולא בתפלת מוסף ובאחת בקיאים בתפלת מוסף ולא בתקיעות הולך למקום שבקיאים בתקיעות אפילו של מוסף ודאי ושל תקיעות ספק משום דתקיעות דאורייתא וברכות דרבנן הרי מפורש דודאי דרבנן נדחה משום ספק דאורייתא וכמו כן יש לומר דודאי דדברי קבלה נדחה מפני ספק של תורה ואם כן יש לדחות תענית דצום גדלי' מפני התענית דיום כפור ואין סברא לחלק דבברכות דראש השנה שאני דמבטל הברכות בשב ואל תעשה אבל הכא קום עשה הוא שיאכל בצום גדלי' וגם דכאן יש חשש שימות דנראה ברור דאין לחלק דהנה מה שיש לחוש שמא ימות הרי הוא ספק אם יקיים את המצוה דאורייתא וכבר פשטינן מהתם דאף דהברכות נדחות בודאי והתקיעות הוא בספק שמא לא ימצא שם תוקעים ומכל מקום נדחות הברכות מחמת ספק דאורייתא וכן בנדון דידן דחיישינן שמא ימות אם כן הוי ספק ודברי קבלה נדחין מחמת דאורייתא אף מחמת ספק דאורייתא וגם אין לחלק בין שב ואל תעשה לקום עשה כיון דאמרו בש"ס דדחינן לדרבנן מחמת ספק דאורייתא ודאי אין שום חילוק בין קום עשה לשב ואל תעשה וזה ברור כשמש ואם כן בשאלתינו במי שחושש שאם יצום בצום גדלי' לא יוכל להתענות ביום כפור ודאי יאכל בצום גדלי' מחמת הספק אולי יצטרך אחר כך לדחות יום הכפורים עכ"ל יצ"ו:

ולפום ריהטא נראה דאין לדמות נדון השאלה לההיא דתוקעין ומברכין לפי מה שכתב הריטב"א בחדושיו בסוגיא ההיא (בדף ל"ד ע"ב) דהא דמניחין את הודאי דרבנן (ברכות) מפני הספק של תורה (דתקיעות) היינו שהעיר שתוקעין בה כבר הוחזקה משנים שעברו שיש שם שופר ותוקע אלא שעכשיו אנחנו מסתפקים אולי אין שם שופר או תוקע דמשמע מזה דאם יש לפניו מקום שמברכין בודאי ואין לו מקום שהוחזק מכבר שיש שם שופר ותוקע רק שמסתפק על מקום אחד אולי יש שם שופר ותוקע אינו מניח מקום הודאי שמברכין מפני מקום הספק שלא הוחזק מכבר שיש שם שופר ותוקע וכן כתב בקונטריס מנחת פתים שבסוף ספר מנחת קנאות בדף ס"ה ע"ג דמשמע מדברי הריטב"א דאי לאו דמוחזק מימים שעברו אין לו להניח מקום שמברכין ולחפש איזה מקום דילמא תוקעין שם ונמצא שמה שהולכין אחר הספק של תורה הוא משום שמעמידין אותו המקום על חזקתו אבל אם לא היה לאותו מקום שום חזקה אין מניחין הודאי דרבנן מפניו ואם כן לגבי השאלה דנדון שלנו שאין שייך לומר שהוחזק יום הכפורים שאיש הזה יתענה בו כיון שאנו חוששים בו שמא ימות לפי שהוא זמן מרובה דהיינו יותר משבעה ימים וממילא הדר דינא לפי מה שביאר הריטב"א שאין לו להניח הודאי דדברי קבלה שהוא תענית צום גדלי' מפני הספק דיום כפור כיון שאין שייך על זה חזקה:

ומה שכתב (הרב אהל משה יצ"ו) דודאי דרבנן נדחה אפילו בקום עשה מפני ספק דאורויתא יש להביא ראיה לדבריו מדברי הרב הלק"ט בח"א סי' קמ"ג שכתב על ברכת מעין שלש (שהוא ספק מחמת פלוגתא אם הוא דאורייתא) שאם נסתפק אם ברך או לא דצריך לברך משום דאיסור ברכה שאינה צריכה אינה אלא מדרבנן וברכת מעין שלש היא ספק דאורייתא והאיסור דרבנן נדחה מפני ספק דאורייתא הרי דאף לברך בקום עשה קאמר דשרי מפני הספק של תורה ואף שמרן הפרי חדש חולק בדינו של הרב הלק"ט וכתב דברכת מעין שלש אם נסתפק אם ברך אינו חוזר ומברך דלא יהא אלא ספק שב ואל תעשה עדיף כבר ביאר טעמו הרב זכור לאברהם בח"א במערכת הבי"ת ד' ט"ו ע"א דאף דספק דאורייתא עדיף מודאי דרבנן ומפני זה כשאכל כדי שביעה ומסתפק אם ברך צריך לברך מכל מקום בברכת מעין שלש דאעיקרא ספק הוא אם חייב לברך אותה מן התורה או אינו אלא מדרבנן אם כן כשנסתפק בה אם כבר ברך או לא הנה בכי האי גונא לא הוי ספק דאורייתא דהא אפילו למאן דאמר שהיא מדאורייתא מכל מקום מה שצריך לברך משום דספק דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן דחומר הספקות הוא מדרבנן לדעת הרב פרי חדש בסי' ק"י בכללי הספק ספיקא וכן דעת הרב הלק"ט בח"ב סי' עז"ר ולכן כתב דשב ואל תעשה עדיף דתרוייהו דרבנן ואין לדחות ודאי דרבנן מפני ספק דרבנן אבל בודאי דרבנן נגד ספק דאורייתא דחונן הודאי דרבנן ומברך בקום עשה משום הספק דאורייתא ומכל מקום לנדון שלפנינו מסתברא דהמצוה דרבנן שזמנה עתה אין לדחותה לעבור עליה בקום עשה מפני החשש שמא יבא אחר זמן לדחות בסבתה את של תורה אף שדחייתה תהיה גם כן בקום עשה והשם לא ימנע טוב להולכים בתמים ולא תאונה אליו רעה אחר זמן השגתי ספר אשל אברהם החדש להגאון מבוטשאטש וראיתי בסי' תר"ב שכתב וז"ל בהגהה למחרת ראש השנה וכו' צום גדלי' ספק חשש על ידי שיתענה ביום כפור שייך בכך מה שאמרו חז"ל עוקרים מצוה דאורייתא בשב ואל תעשה על ידי תקנה דרבנן ויתענה ואם אחר כך לא יוכל להתענות ביום כפור הקדוש הרי אז יהיה אנוס ומותר ובפרט אם פקוח נפש הותרה והגם שיהיה אז קום ועשה מכל מקום הרי פורשים לספינה או למדבר בשיירא גם שעל ידי זה יהיה פקוח נפש אז דוחה שבתורתנו הקדושה וכל שכן שכן הוא מצד תענית דברי קבלה שלא לעשות קום ועשה נגד דברי חז"ל ובפרט דצום גדלי' יותר משלשה ימים לפני יום הכפורים ושלשה ימים לפני שבת פורשים אל שיירא כנ"ל ואם על ידי צום גדלי' ספק חשש אבר יש לומר דקיל עכ"ל הרי פשיטא ליה להרב הנ"ל כמו שכתבתי בס"ד דצריך להתענות בצום גדלי' שבא לפניו ואין פוטר אותו מחשש שלא יוכל להתענות ביום כפור שאם לא יוכל להתענות הרי הוא אנוס ברשות התורה:

יא) אין נותנים חרם (במקומות שיש רשות לזה מצד הממשלה) וכן אין משביעים אדם בבית דין עד אחר יום כיפור כן כתב הרמ"א בסי' תר"ב בשם מהרי"ל וכתב הגאון חתם סופר בחלק חשן משפט סי' ע"ז (בד"ה ויעיי' מג"א) שזה מנהג קבוע אבל יש מקומות שנוהגים כן כל חדש תשרי וכן נוהגים פה ואין הטעם משום לתא דיום טוב שרוב חדש תשרי הוא כמו יום טוב ואין אומרים באשכנז תחנה ממוצאי יום כיפור עד סוף החדש וכעין שאין נותנים חרם בשבת ויום טוב וכתב בחינוך פרשת ויקהל כדי שישבתו גם החוטאים מיגונם דאם כן גם בניסן יהיה כן שהוא יום טוב טפי אלא הטעם הוא משום שכל החדש תלוים קצת בדין אפילו אחר סוכות וכתב עוד שם בחתם סופר דמשמע מדברי הגאון בפרי מגדים שאם רצה הנתבע לישבע אין מונע ממנו השבועה משמע שטעם המניעה היא לטובת הנתבע ואין כח בתובע להביא הנתבע בסכנת הדין וכו' וכתב שאין דבריו מוכרחים דכיון דבעון שבועת שקר נפרעים מכל העולם לאו כל כמיניה להביא את כל העולם בסכנה וכו' עי"ש מה שכתב לענין מעוברת שכתב הרמ"א בחשן משפט סי' צ"ו דאין מוסרין שבועה למעוברת עד שתלד וקצת