שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים עט

לכן נראה שחזר בו ממה שכתב לסייע לדינו של הרדב"ז מסוגיא דמועד קטן לפי שיש לומר דמה שאמרו שם דמצוה שאי אפשר על ידי אחרים יש לו לעשות הקטנה שבאה לידו אינו אלא בשתי מצות שונות אבל במצוה אחת יש לו להמתין למחר לעשותה מן המובחר ודבר זה לא למדנו מפורש מסוגיא דמועד קטן רק שלפי דברי הרב תרומת הדשן מוכרחים אנחנו לחלק כן ומינה דבנדון הרדב"ז דהוא מצוה אחת (תפלה בצבור) יש לו להמתין ליום מצויין (פורים או יום הכיפורים) כדי שתהיה התפלה מן המובחר כן נראה לומר בכונתו אף שהוא דוחק גדול ודבריו סתומים מאד לכונה זו והרב גזע ישי בסי' כ' (בד"ה ומה שכתב) הבין הדברים כפשטן שכונתו ליישב דברי הרדב"ז דלא תיקשי לן עליה מההיא דמוספין דהאידנא ותמיד דלמחר והיה בהני"ח דתרוייהו כחדא מצוה חשיבי ובחדא מצוה מודה הרדב"ז שיש להמתין לעשותה מהודרת ועל זה הרבה להשיב עליו דהא נדון הרדב"ז מצוה אחת היא דהיינו תפלה בצבור ומכל זאת קאמר דאין מעבירין על היום שבא ראשון וכו' עי"ש ולפי דבריו צריך לומר שדעת הגאון חכם צבי מסכמת לדינו של הרדב"ז אחרי שיישב מה שהיה קשה עליו מסוגיא דהתכלת ומדברי התרומת הדשן (אלא שישובו אינו מובן כמו שתמה עליו הרב גזע ישי כנז"ל) והרי עינינו הרואות לרבני האחרונים שמייחסים אליו שחולק על דינו של הרדב"ז במי שהיה חבוש בבית האסורין הנ"ל ואם כן מוכרחים אנחנו לומר שגם הם הבינו בכונתו שחזר בו וכו' וכמו שכתבתי למעלה ואף שבאמת הוא דוחק נסבול זה הדחק כי היכי דלא נישוייה לגאון עצום דכוותיה דלא ידע מאי קאמר חס ושלום:

ולפי זה אם נאמר דתענית צום גדלי' וצום כיפור כחדא מצוה חשיבי דזה וזה יום תענית הוא יהיה הדין נותן לדעת הגאון חכם צבי להמתין ליום כיפור לעשות המצוה מן המובחר והוא דאף על גב שאינו מחוייב לחוש למה שיהיה גורם לו לאכול ביום הכיפורים כיון שעתה הוא מחוייב לקיים המצוה בשעתה ואם אחר כך יצטרך לאכול ביום כיפור אינו נקרא חילול וכמו שלמדנו כן מההיא דהולכי מדברות שאין חשש בדבר כל שעושה בהיתר דהיינו ביום א' וב' וג' אפילו אם יוצא לדבר הרשות ואם לדבר מצוה אפילו בערב שבת שרי מכל מקום הרי לדעת הגאון חכם צבי במצוה אחת יש לו להמתין לעשותה מן המובחר והכא נמי נאמר כן שיש לו להמתין לעשות התענית מן המובחר ביום הכיפורים והיה בהניח דתרוייהו כחדא מצוה חשיבי דזה וזה יום צום אבחרהו:

אמנם מלבד מה שכתב הרב אהל משה יצ"ו דהכא יש לחוש למיתה כיון שהוא יותר משבעה ימים דלדעת הפוסקים חשיב זמן מרובה עוד נראה לדעתי הקצרה דעד כאן לא אמרו להמתין כדי לעשותה מן המובחר אלא כשמבטל המצוה ביומיה בשב ואל תעשה כמו בברכת הלבנה וקרבן מוסף ותפלה בצבור אבל הכא בנדון השאלה אם נדחה התענית ליום כיפור יצטרך היום לעבור על מצות עינוי צום גדלי' בקום עשה שיאכל וישתה בו ביום וזה לא מצינו שיאמרו הפוסקים שמותר לעבור היום בקום עשה כדי לעשות מצוה מן המובחר ואין לומר דכיון דשיעור אכילה לאבד התענית הוא בכזית כמבואר בסי' תקס"ח לענין נדר להתענות או בככותבת לדעת הסוברים דשיעור תענית צבור הוא כמו ביום הכיפורים ורק לתענית שעל ידי נדר הוא בכזית כמו שכתבתי דעות אלו בשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת בין המצרים סי' ב' אות ט"ז אם כן יאכל זה בצום גדלי' פחות פחות מכשיעור ולא יאבד תעניתו היום וגם יוכל להתענות גם ביום הכיפורים דזה אינו דנהי דאינו מאבד תעניתו בפחות מכשיעור מכל מקום איסורא מיהא איכא אף בפחות מכשיעור ואם כן אינו רשאי לעבור על המצוה בקום עשה כדי לעשותה ביום כיפור מן המובחר כאמור:

ומה שהביא בשם הגאון קצות החשן שדחה ראית הגאון חכם צבי מההיא דפרק התכלת הנה לפי הנראה הביא דבריו בקיצור נמרץ ולא הייתי מבין כונתו ולא נטפלתי בדב"ק לפי שלא היה אצלי ספר קצות החשן ואחר זמן רב השגתיו בעזר ה' וראיתי דב"ק וז"ל (אחר שהביא דברי הרדב"ז הנ"ל) וראיתי בתשובת הגאון חכם צבי סי' ק"ו שהקשה על הרדב"ז מהא דפרק התכלת תדיר עדיף או מקודש עדיף ואי כסברת הרב אף אי תדיר קודם אין מעבירין על המצות ומוסף קדים אלא ודאי דלא אמרינן אין מעבירין אלא בשתיהן (שוות) אבל לא בחד מינייהו עדיף ולא קשיא מידי לפירוש רש"י בלשון אחר ופירוש תוספות דמקודש היינו אותו שזמנו מוקדם ואם כן היא היא איבעיא דש"ס תדיר עדיף או מקודש עדיף והיינו או שזמנו עכשיו נקרא מקודש עדיף אף על גב דמצוה שיזדמן אחר כך היא עדיפא ומסקינן דשניהן שוין ואם כן הוא הדין הרדב"ז אין חוששין למצוה קלה או חמורה דהמצוה ראשונה היא נקראת מקודש לפי שזמנה עכשיו ומקודש שוה למצוה החמורה שיבא אחר כך עכ"ל ולכאורה אינו מובן איך תתיישב בזה קושית הגאון חכם צבי דאף דנימא דהיינו בעיין דמקודש עדיף וכו' כלומר דמה שזמן מצותו קודם חשיב מקודש מכל מקום היכי מסקינן דשניהם שוים ואיזה שירצה יקדים הלא לפי דברי הרדב"ז אף אם המצוה שבאה לידו תחילה היא קלה והמצוה שלאחר כך היא חמורה צריך לעשות הקלה ולא ישגיח כלל על החמורה משום דאין מעבירין על המצות וכל שכן אם שתי המצות שוות דפשיטא שיש לנו לומר שיעשה המצוה הראשונה שבאה לידו משום דאין מעבירין על המצות:

ובשם הרה"ג מוהר"י העשיל ממעזריטש כתב (באהל משה שם) לפשוט הספק הזה ממחלוקת הרז"ה והרמב"ן שהביא הר"ן בפרק ר' אליעזר דמילה אמתניתין דמרחיצין את הקטן (בד"ה והביא דאישתפיך חמימיה) באי אישתפוך חמימי דלאחר המילה ואיכא חמימיה לקודם המילה אי דחינן המילה כדי שלא נצטרך לחלל השבת במכשירין או נימא השתא מיהא כדין מהלינן ובתר הכי פיקוח נפש הוא שדוחה את השבת וזו דעת הרמב"ן דשרי למימהליה שאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אחר כך לדחות את השבת דבתר הכי פיקוח נפש הוא דדחי ליה ודעת הרז"ה והרשב"א לדחות המילה בכדי שלא נצטרך לחלל השבת ואם כן שאלתינו תליא בהך פלוגתא דלהרז"ה והרשב"א לא יתענה בצום גדלי' כדי שלא ידחה יום הכפורים ולהרמב"ן יתענה ומה שיודחה יום הכפורים הוא מחמת פיקוח נפש (אמר המחבר כונתו מסתמא לפסוק כהרז"ה והרשב"א כי ברבים היו ועוד שמרן הבית יוסף בסוף סי' של"א כתב דנראה מהרי"ף והרמב"ם והטור בהלכות מילה שסוברים כן) והרב המחבר כתב דיש לדחות דהרז"ה והרשב"א אסרו למול משום שצריך לעשות מעשה אבל בשאלתינו שהוא בשב ואל תעשה והחיוב בא עליו תיכף אפשר דמודו שיתענה צום גדלי' אף שידחה יום הכפורים שהדבר נעשה מאליו בלי שום דחיה שהרי הוא מתענה ואינו עושה שום דבר עכ"ד יצ"ו ולי הדל נראה שאין נידחית בזה ראיה זו דאף שהחילוק בין לעבור בשב ואל תעשה לבקום עשה הוא חילוק נכון מכל מקום בנדון כזה לא יועיל חילוק זה דהתינח אם מה שהיינו אוסרים היה מעשה דרשות היה מקום לומר דממה שאסרנו לעשות מעשה לא נוכל ללמוד לאסור מה שהוא בשב ואל תעשה אבל כשמצינו שאסרו מעשה דמצוה רבה דמילה שהיא דאורייתא ונכרתו עליה י"ג בריתות והיא מצוה שיש בה כרת מפני שלא נצטרך אחר כך לחלל את השבת יש לנו ללמוד במכל שכן שיש לנו לאסור המצוה קלה דדברי קבלה כדי שלא נצטרך אחר כך לחלל את יום כיפור אף שאם באנו לקיים המצוה דדברי קבלה אין אנחנו עושים שום מעשה מכל מקום יותר יש לנו לחוש למה שלא נצטרך אחר כך לחלל את יום הצום הנורא על ידי קיום המצוה דדברי קבלה:

ובעיקר דברי הרז"ה הללו שאוסר למול היכא דאישתפיך חמימי כדי שלא נצטרך לחלל את השבת תמיה לי ממה שכתב הרז"ה עצמו גבי אין מפליגין בספינה וכו' שהבאתי לעיל (בד"ה וגם יש להביא) דמותר להפליג ביום ראשון ושני ושלישי בשבת אף שודאי יצטרך לחלל השבת אבל ביום ד' וכו' אסור וכתב הרשב"ץ דאם יוצא לדבר מצוה גם בערב שבת מותר והיינו לפי טעמו של הרז"ה ואם כן למדנו דלהרז"ה משום מצוה