שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים עז

שוות ששתיהן הן מצות של תורה שאף שזו נראית קלה בעינינו וזו נראית חמורה מכל מקום כיון שלא נתפרש שכרן אנו אומרים אולי הקלה בעינינו חמורה היא אבל כשהאחת של תורה והאחרת מדברי קבלה אטו מי אית לן לספוקי בהו איזו קלה ואיזו חמורה הא ודאי של תורה חמורה ואם כן בדין הוא לדחות הקלה מפני החמורה ותצא דינ"א (לפי דרך הרב יצ"ו) לדחות מצוה דמדברי קבלה שהיא צום גדלי' מפני מצוה של תורה שהיא עינוי יום הכיפורים ותרווייהו רבנן קדישי הרדב"ז והחכם צבי שוים בדין זה ובטלה מחלוקת שהמציא ביניהם הרב הנ"ל יצ"ו:

ורבין חסידא בארעא דרבנן סוף אות א' נסתפק במי שיש לפניו שתי מצות אחת דאורייתא ואחת דרבנן ופגע ברישא בההיא דרבנן אי אמרינן בכי האי גוונא אין מעבירין על המצות ויעשה המצוה דרבנן או לא נאמר כלל זה אלא בשתיהן דאורייתא או שתיהן דרבנן וכתב לדייק דגם במצוה דרבנן נגד של תורה אין מעבירין וכו' והוא מדברי רש"י בפרק ערבי פסחים ד' ק"ג (עלה דאמרינן התם לא נחלקו על המזון שהיא בתחלה) שכתב דכיון שגמר סעודתו בההיא איחייב ברישא דאין מעבירין על המצות עכ"ל דמשמע טעמא משום דברכת המזון קדמה ואתיא הא אי נר ובשמים אתו ברישא אינהו הוו קדמי משום דאין מעבירין וכו' ולפי זה נראה דכל שכן דמידי דהוא מדברי קבלה דאתי ברישא קדים לדאורייתא מטעם דאין מעבירין על המצות אך כבר בא חכם הרב גזע ישי בסימן כ"ו ודחה דיוקו מדברי רש"י הנ"ל ומסיק לדידי חזי לי מסברא דליכא משום אין מעבירין טל המצות במצוה דרבנן מפני מצוה דאורייתא כי למצוה דאורייתא משפט הבכורה דהוי מקודש טפי ממצוה דרבנן וכבר כתבנו דלגבי תדיר ושאינו תדיר וכן מקודש ושאינו מקודש ליכא משום מעביר על המצוה היכא דמעביר על שאינו תדיר מפני התדיר וכן על שאינו מקודש מפני המקודש עכ"ל ואם כן לגבי שתי מצות דאורייתא ודדברי קבלה יש לומר גם כן דדאורייתא קודמת דהויא מקודש טפי ואף שצדד שם לומר דגם בדרבנן אמרינן (לגבי מצוה דאורייתא) דאין מעבירין על מצוה דרבנן היינו משום שהחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה עי"ש אבל בדברי קבלה דאינם צריכים חיזוק ודאי אית לן למימר דמצוה דאורייתא דעדיפא מדברי קבלה הוא קודמת ואין על המצוה דדברי קבלה משום אין מעבירין על המצות כלל:

שם (בגזע ישי) סי' כ' הביא תשובת הרדב"ז גבי חבוש בבית האסורין הנ"ל והביא שכדברי הרדב"ז כתב מפורש הרמב"ם בפירוש המשנה ריש פרק שני דאבות אמתניתין דהוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו' שהכונה שלפי שלא הגיד הכתוב שכר מצות עשה לא נוכל לידע איזו קלה ואיזו חמורה אצל השם יתברך ולכך אמרו אין מעבירין על המצות וכו' עי"ש דב"ק שמתבאר כדברי הרדב"ז ושכן מתבאר מסוגיא דמועד קטן ברומיא דקראי דפלס ואל תפלס הנז"ל והביא מה שהקשה הגאון חכם צבי על הרדב"ז והרבה להשיב על דבריו ועוד הביא דברי איזה רבנים שדברו בזה ושקיל וטרי בדבריהם ובסוף הסימן כתב כלל היוצא מכל מה שכתבנו דבמצות שלא פורש בתורה מעלת האחת על חברתה כגון ששתיהן תדירות או מקודשות או שאינן תדירות ולא מקודשות אף שנראה לנו שזו חמורה וזו קלה לא למראה עינינו נשפוט ואין מעבירין על הקלה (בעינינו) מפני החמורה אמנם במצוה שמפורש מעלתה על חברתה כגון תדיר ואינו תדיר מקודש ואינו מקודש ובאה לידו תחלה השאינה תדיר או השאינה מקודשת מעביר עליה כדי לעשות התדירה או המקודשת וכו' אלו תורף דב"ק על פי סוגיא דמועד קטן ודברי הרמב"ם והרדב"ז הנ"ל ומדבריו יש לנו ללמוד לשתי מצות דאורייתא ודדברי קבלה שאין על המצוה דדברי קבלה משום אין מעבירין וכו' ויכול לדחותה כדי לקיים מצוה דאורייתא:

הן אמת דבמכתב לחזקיהו בסוגיא דיומא דף ל"ג ע"ב (בדפי הספר ד' ע"ז ע"ב בד"ה תו חזיתיה) כתבתי דלפי שיטת הרמב"ן דאין לדישון מזבח הפנימי עיקר מן התורה ובכל זאת איתמר בש"ס התם גבי דישון אין מעבירין וכו' מוכח דאף דחדא מצוה דאורייתא וחדא מדרבנן אמרינן בההיא דרבנן אין מעבירין וכו' והבאתי שהראוני שהרב בתי כנסיות בבית אבטינס ד' ל"ג ע"ד קדמני בזה עי"ש מכל מקום הא אנן הכא במאי עסקינן אליבא דהרדב"ז והרי לשיטת הרדב"ז והרמב"ם הנז"ל ודאי נכונים דברי הרב גזע ישי שכיון שהטעם דאין מעבירין וכו' הוא לפי שאין אתה יודע שכרן של מצות ואין אתנו יודע איזו קלה ואיזו חמורה אם כן במצוה שידוע שהיא גדולה על חברתה ודאי לא נוכל לומר על הקלה אין מעבירין אלא מעבירין הקלה מפני החמורה ואף לשיטת הרמב"ן הנ"ל יש לומר דמאי דמוכח מסוגיא דיומא אינו אלא לקדימה אבל לא לדחות של תורה לגמרי ועוד יש לומר כמו שצדד בגזע ישי דבמצוה דרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריהם ולכן אין דוחים אותה מפני מצוה דאורייתא החמורה ומינה דהיכא דאיכא תרי מצות חדא דדברי קבלה וחדא מדאורייתא יש לנו לומר דמעבירין על הקלה דדברי קבלה מפני החמורה של תורה כיון שדברי קבלה אין צריכים חיזוק כן נראה לי הדל שלא כדברי הרב אהל משה יצ"ו שכתב שלדעת הרדב"ז יש לו לקיים המצוה דדברי קבלה אף שיצטרך לבטל מצוה של תורה:

אלא דבנדון השאלה הנ"ל אם יתענה בצום גדלי' או לא כדי שלא יצטרך לאכול ביום כיפור נראה לדעתי הקצרה דכיון דמצוה של תענית צום גדלי' היום הוא זמנו ועינוי של יום הכיפורים לא הגיע זמנו רק שאנו באים לדון מחמת שעל ידי העינוי היום יבא לידי ביטול העינוי הגדול ממנו שהוא יום הכיפורים אם יש לו לחוש לזה ויבטל העינוי של היום או לא יחוש ויתענה היום הנה בכי האי גוונא כולי עלמא מודו שחייב להתענות היום (צום גדלי') שהוא חובת היום ואין פוט"ר אותו מפני מה שיצטרך לחלל יום הכיפורים לאכול בו שאף שהדבר פשוט שאסור לאדם לעשות קודם יום הכיפורים דבר שיגרום לו לחלל את יום הכיפורים משום פיקוח נפש כל מקום זהו כשעושה דבר הרשות דבענין זה כיון שאינו מוכרח לעשות אותו הדבר אסור לו לעשותו כדי שלא יגרום לו לבטל העינוי דיום כיפור אבל כשעושה מפני שברי בחיובא הוא היום לעשותה אינו רשאי לבטל מצות היום מפני מה שימשך מזה לבטל העינוי דיום כיפור והיה ביום ההוא אם יצטרך לאכול אין בו עון אשר חטא כי הוא עשה בצום גדלי' ברשות המצוה והחובה אשר הוטלה עליו בו ביום ומה שיאכל ביום כיפור מקיים מצות השם וחי בהם אמר רחמנא כן נראה מצד הסברא:

וגם יש להביא ראיה לזה מתשובת הריב"ש שהביא מרן הבית יוסף בסוף סי' רמ"ח (בד"ה וכתב עוד) על היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שצריכים לחלל את השבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לשבת לבדם בשבת אם ראוי למחות בידם שלא יצאו בשיירא במדבר תשובה דבר זה מתורתו של הרז"ה למדנו שהוא נתן טעם לההיא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם שבת משום דמקום סכנה הוא וכל שלשה ימים קודם השבת קמי שבתא מיקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת מפני שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש והוא הדין ליוצא במדבר בשיירא וכל מקום סכנה שאדם עתיד לחלל את השבת עכ"ל הרז"ה ולפי זה כל היוצא מן הישוב למדבר ביום א' ויום ב' ויום ג' מותר לפי שאלו השלשה ימים מתייחסים לשבוע שעבר ונקראים בתר שבתא ואין לו להמנע מחמת שבת הבאה שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחלל מפני פיקוח נפש מותר הוא ואין כאן חילול אבל היוצא ביום ד' וכו' אסור לפי ששלשה ימים אלו מתייחסים לשבת הבאה ונקראים קמי שבתא ואם כן נראה כנכנס בכונה במקום סכנה כדי שיחלל בו את השבת ואף שהרי"ף והרמב"ם פירשו הברייתא בדרך אחרת מכל מקום הדין אמת וכן כתב מורי הר"ן עכ"ל הריב"ש וסיים מרן שכן כתב הרשב"ץ בתשובה ושכתב דלדבר מצוה מותר לצאת אפילו בערב שבת עי"ש ופסק כן בשלחן ערוך הרי דאזלינן בתר השתא ולא חשחין אנחנא למה שעתיד לבא וכל שהמעשה שעושה עתה הוא בהיתר אף שידענו בבירור שיהיה מוכרח לחלל את השבת מותר ומזה נובין ונדון לנדון שלנו שהוא מתענה בצום גדלי' לקיים מצותו דפשיטא שאין לו למנוע מזה מפני מה שיצטרך לחלל את יום כיפור וכשיאכל ביום כיפור אנוס הוא על פי הדבר ואין בו שום חטא על זה: