שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים עו

יוסף ושערי תשובה שם הנשיאים הביאו בשם הרב דברי יוסף סי' ס"א דהמיקל לאכול סעודה המפסקת על גבי מטה וספסל לא הפסיד ובא לידי עתה ספר קיצור שלחן ערוך להרב מוהרש"ג וראיתי שם בסי' קל"א אות ו' שסתם גם כן כהמגן אברהם וכתב בהגהה ובשערי תשובה כתב בשם דברי יוסף וכו' והספר הזה אין אתי ולא ידעתי טעמו עכ"ל ולזכות את הרבים אעתיק תורף דברי הרב דברי יוסף הנ"ל והוא שבתחלה הביא דברי הרב מגן אברהם הנ"ל ושכן כתב המגן אברהם בסי' תקמ"ח ס"ק י"ד דישיבה על גבי קרקע וחליצת מנעל נוהג עד שתחשך כדכתב הטור ביו"ד סי' ת' ודוקא רחיצה מתירים אחר מנחה משום דכשרוחץ עכשיו נהנה ממנו ברגל וכו':

וכתב על זה דטעם המתירים לרחוץ אחר מנחה אינו כדכתב המגן אברהם אלא הוא משום דאחר מנחה הוי כאילו נכנס יום טוב כדכתב מרן הבית יוסף והביא ש"ס דמועד קטן ד' י"ט אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים כשחל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב ופירש רש"י דהוא עד הלילה אבל התוספות כתבו בשם הרי"ט דעד הערב היינו מבערב יום טוב ורוצה לומר דלא שרי מצפרא וכן כתב הג"א בשם ראב"ן דהיינו עד תפלת המנחה דעמדו מנחמים וכן כתבו קצת מרבוותא והם הם היש מתירים לרחוץ אחר מנחה שהביא מרן בש"ע הרי דאף על גב דלא הקלו לומר מקצת היום ככולו להתירו מן הבוקר מכל מקום אחר מנחה שרי דהוי כאילו כבר נכנס יום טוב ואם כן לא שנא רחיצה לא שנא שאר דיני אבלות פוסק אחר תפלת המנחה ערב הרגל דכבר נכנס שמחת הרגל:

ומה שהביא המגן אברהם מהטור יו"ד סי' ת' (לענין זקיפת המטה בערב שבת דעלמא דאסור לישב בה עד הלילה) התם בשבת איירי דאינו פוסק האבלות מה שאין כן רגל דמפסיק ומבטל גזרת שבעה וזה מתחיל אחר תפלת מנחה לכן נראה לי דהמיקל לאכול סעודה המפסקת על הכסא וספסל לא הפסיד עכ"ל ועין רואה כי דבריו טובים ונכוחים ראוים למי שאמרן והגאונים ברכי יוסף ושערי תשובה הביאו דבריו לדינא בשתיקה כהודאה המדקדק בדברי הברכי יוסף ושערי תשובה עיניו תחזינה כי השערי תשובה ראה בגוף תשובת הדברי יוסף ולא שהעתיק מהברכי יוסף) ואם כן ודאי דיש לסמוך עליהם ומתוך מה שהעתקתי הראת לדעת כי אין טעם הקילא להיות סעודה המפסקת דאין בזה מעלה ומוריד ועיקר הטעם הוא משום שהוא אחר תפלת המנחה שאם עושה סעודה המפסקת קודם תפלת המנחה אין לי מי שיתירנו לאכול על הספסל והברכי יוסף והשערי תשובה כתבו סתם לפי שדברו חכמים בהוה שרוב בני אדם עושים סעודה המפסקת אחר תפלת המנחה ובספר מטה אפרים סוף סי' תר"ו סתם כהמגן אברהם ומכל מקום לא הזניח סברת הדברי יוסף וכתב ויש מקילין וכו' ואם המחבר שערי תשובה מר ניהו הרב מוהרא"ף מחבר ספר מטה אפרים (עיין במה שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ו אות כ"ח) צריך לומר דחזר בו מסברתו שבשערי תשובה דשם נראה דנקיט לדינא כהרב דברי יוסף והרה"ג מוהרא"ף בספרו פדה את אברהם במערכת הפ"א אות ד' כתב עשינו מעשה עם הרב חינא וחסדא להקים את האבל בערב פסח אחר מנחה גדולה תכף ולומר לו לא יבא עוד שמשך וכו' וכן עשינו בערב יום כפור בשביל סעודה המפסקת אלא דהרב קול אליהו ח"ב סי' ס"ד החמיר עד הלילה והפריז על המדה וכו' עכ"ל:

ט) מנהג פשוט להשכים בליל ערב יום הכיפורים לומר סליחות קודם עשיית הכפרות אלא שיש מקומות שמרבין בסליחות ויש שאין מרבין בליל ערב יום הכיפורים כמבואר בדברי הפוסקים בסי' תר"ד וזה היה פשוט בעיני שאין חולק בדבר אמנם עתה ראיתי בספר תניא רבתי בהלכות יום הכיפורים בריש סי' ע"ח כתב בערב יום הכיפורים אין משכימין לומר תחנונים וסליחות ואין נופלים על פניהם וכו' עי"ש ואיה"ש צריך לעיין בפוסקים אם הביאו סברתו שוב ראיתי שבספר רוח חיים סי' תר"ה הביא דברים אלו בשם שיבולי הלקט כלל ק"א וכתב שהם מחזקים גם הלילה ליום טוב וסיים דאף שמנהגנו הוא להשכים גם בליל ערב יום כיפור ולומר סליחות מכל מקום אין להרבות משאר לילות ואדרבא נכון למעט כדי להראות שהוא יום טוב עכ"ל ומנהג הקירימצאקים הי"ו למעט בסליחות בליל ערב יו"כ ומשמיטים איזה פיוטים מהנהוגים אצלם לאומרם בכל לילי הסליחות ואמרו שכן המנהג מקדם קדמתה מאבות אבותיהם ואין אתם יודע טעם ההשמטה והייתי סבור שטעמם בזה לפי שבלילה הזו כל העם טרודים בעשיית הכפרות (אשר נוהגים לעשותם כל בני העיר איש לא נעדר) וגם עושים אחר הסליחות סדר התרת נדרים לכן ממהרים לצאת על ידי השמטת הפיוטים ועתה אני אומר שאולי טעם המייסדים המנהג היה כדי להראות שמחזקים הלילה הזאת כמו יום טוב ויהיה מאיזה טעם שיהיה המנהג נכון הוא:

י) מי שברור לו שאם יתענה צום גדלי' יזיק לו צום יום כפור ויהיה לו מחלה שנוגע לספק פיקוח נפש ויצטרך לאכול ביום כיפור ותענית צום גדלי' ברור לו שלא יזיק ולא יגרע שום דבר מהתענית נשאל הרה"ג מוהרמ"ק דומ"ץ מעזריטש יצ"ו בספר אהל משה סי' ט"ז אם יצום צום גדליה ולא יחוש למה שיגרום לו שלא להתענות ביום הכפורים לפי שאם לא יתענה ביום כפור הרי הוא אנוס או נימא לא יתענה בצום גדליה כדי שיוכל להתענות ביום כיפור וכתב דלכאורה תלי בפלוגתא דהרדב"ז וחכם צבי שהובאה בבאר היטב סי' צ' סקי"א בחבוש בבית האסורים ולא היה יכול להתפלל בעשרה והתחנן לפני השר ולא אבה ליתן לו רשות רק יום אחד איזה יום יבחר לו אם יצא תכף או יבחר לו יום ראש השנה בכדי לשמוע קול שופר (אמר המחבר תיבות אם יצא וכו' עד קול שופר אינם בבאר היטב רק הם תוספת שהוסיף משה מדעתו הרב המחבר יצ"ו לבאר יום הבחירה וכתב כן לפי שלא נמצא אצלו ספר שו"ת הרדב"ז ששם צייר יום הבחירה יום הכיפורים או יום פורים והקולות יחדלון כי לא נזכר שם קול שופר עיין שם והיא בתשובות הרדב"ז דפוס ווארשא תרמ"ב בחלק ד' סי' אל"ף פ"ז ונחזור לדברי הרב יצ"ו) ופסק הרדב"ז שלא יחמיץ המצוה ויתפלל תכף בעשרה ואין מעבירין על המצות והחכם צבי חולק עליו והביא ראיה מפרק התכלת ד' מ"ט דאיבעיא לן צבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם ומוקי לה במוסף דהאידנא ותמיד דלמחר תדיר עדיף או מקודש עדיף ולהרדב"ז אף אי תדיר עדיף מוספין קדמי דאין מעבירין על המצות והאריך ושוב מצא סוגיא ערוכה בפרק קמא דמועד קטן ד' ט' ע"א רומיא דקראי כתיב פלס מעגל רגליך וכו' וכתיב ארח חיים פן תפלס לא קשיא כאן במצוה שאפשר על ידי אחרים כאן במצוה שאי אפשר על ידי אחרים ופירש רש"י פלס וכו' לשקול ולעיין איזו מצוה גדולה ותעשה הגדולה פן תפלס משמע כל מצוה שיבוא לידך עשה אותה בין גדולה בין קטנה ולא תניח קטנה מפני גדולה מצוה שאפשר על ידי אחרים תפלס אי אפשר על ידי אחרים אל תפלס מצוה שבאה לידך עשה גדולה או קטנה ובחיי אדם כלל ס"ח ובנשמת אדם הכריע כהחכם צבי דלא שייך בזה אין מעבירין על המצות ואם כן בנדון דידן נמי להרדב"ז צריך להתענות צום גדליה אף שזה מדברי קבלה וזה מן התורה אין מעבירין על המצות ולהחכם צבי לא יתענה בצום גדליה כדי שיוכל להתענות ביום כיפור אלו דברי הרב יצ"ו:

והנה אנכי לא אטפל להשיב ולהורות כדת מה לעשות בשאלה הלזו רק לפי שרואה אנכי שיש לפלפל בדברי הרב יצ"ו אמרתי לרשום מה שיש לי להעיר אזן שומעת בענין זה על כל מה שכתב הרב יצ"ו ואכתוב בסיעתא דשמיא על סדר דבריו וראיותיו והמעיין יכריע לענין דינא ואומר כי מאי דפשיטא ליה דאף היכא שזו מדאורייתא וזו מדברי קבלה סובר הרדב"ז שאין מעבירין על המצות במחילת כבוד תורתו אין נראה לי כן בדעת הרדב"ז שהרי כתב באותה תשובה בזה הלשון אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא דאנן קיימא לן דאין מעבירין על המצות ואין חולק בזה כלל הילכך המצוה ראשונה שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורין קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחילה היא קלה או חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות וזה פשוט מאד עכ"ל הרי דקאמר טעמא דאין מעבירין על המצות משום שאין אתה יודע שכרן של מצות וזה ודאי אין שייך לומר כן אלא בשתי מצות