שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים עה

שוב ראיתי (בשנתינו היא ס "ר) בשו"ת חסד לאברהם תאומים במהדורא תניינא סי' ס"ה שהביא מה שנסתפק רבינו עקיב"א אם נשים חייבות באכילה דערב יום כיפור והגאון המחבר כתב ולדידי אין שום ספק כיון דמצוה זו נפקא מועניתם וכו' ממילא כיון דנשים ישנן בועניתם ישנן נמי בכל המצות הנכללות בעינוי וכו' ושוב הוקשה לו דמהסוגיא דסוכה ד' כ"ח הנ"ל מוכח דפטורות דאם לא כן מאי קושיא הא איצטרך לרבויינהו בעינוי בכדי שתהיינה חייבות גם במצות עשה דאכילה בערב יום כפור דנפקא לן מועניתם ולא סגי במה דאיתרבו (כלומר במה דאיתנהו) בלאו וכרת ותירץ דבפרק בתרא דיומא ד' פ"א יליף תנא מקרא דועניתם תוספת מחול על הקדש ואמרינן דתנא דיליף מעצם עצם מיבעי ליה קרא דועניתם להא דכל האוכל בערב יום כפור וכו' ונמצא דפליגי תנאי אי קרא דועניתם אתי לתוספת או לאכילה דערב יום כפור וכיון דחד מהני מילי מידריש מקרא דועניתם או תוספת יום הכפורים או אכילה דערב יום כפור נקיט הש"ס חד והוא הדין לאידך דכל חדא וחדא כדאית ליה אתי האזרח לרבויי נשים במילתא דאיכא בכלל העשה וליתא בכלל הלא תעשה אלו תורף דב"ק ונראה לומר לפי דרכו דמשום הכי נקיט הש"ס הך דתוספת ולא עביד איפכא למינקט הך דאכילה ונימא דהוא הדין לאידך משום דהוה מצינן למימר דילמא לא ילפינן מקרא אלא חדא מילתא וכיון דהש"ס קאמר דאתי קרא לאכילה דערב יום כיפור לא הוה אמינא דאיתרבו נמי לתוספת דאין לנו שום סברא לומר מדאיתנהו באכילה דערב יום כפור איתנהו נמי בתוספת משום הכי קאמר הש"ס דאתי לתוספת עינוי וממילא מישתמע דאתי נמי לרבויינהו לאכילה דערב יום כפור דמדאיתנהו בעינוי כאנשים לגמרי מסתברא ודאי דאיתנהו נמי באכילה דערב יום כפור ועוד תירץ הגאון חסד לאברהם דלא הוי מצי הש"ס למימר דהאזרח אתי לעינוי כי היכי דנימא דנשים איתנהו באכילה דערב יום כפור על פי דברי המקנה בקידושין ד' ל"ד דבמצוה דאיכא נמי לא תעשה נשים חייבות בה אף שהיא מצוה שהזמן גרמא וכו' עי"ש שעל פי דבריו יש לסתור מה שכתבתי בטעמא דלא נקיט הש"ס דקרא איצטריך משום אכילה דערב יום כיפור ועל כל פנים למדנו שדעת הגאון גם כן דנשים חייבות באכילה דערב יום כיפור:

ו) מה שטובלים בערב יום הכיפורים יש בזה שני טעמים א) משום טהרה מקרי ב) משום תשובה וכתב הרב מגן אברהם בסי' תר"ו סק"ח דמהאי טעמא טובלים גם נערים ובתולות שהם בני מצות וכן כתב בש"ע הגאון מוהרש"ז סעיף י"ב ובמטה אפרים ס"ח (ובקיצור ש"ע להגאון מוהרש"ג נר"ו בסי' קל"א סעיף ו') דגם נערים ובתולות יש להם לטבול וקצת תימה על הבאר היטב אשר דרכו בקדש צדיק עת"ק דברי המגן אברהם ובזה קרא שמיטה כיע"ש שוב ראיתי דיפה עשה על דבר השמיטה והוא על פי מה שכתב הריב"ש בסוף סי' תכ"ה דאף על גב דבדורות הראשונים היו מטבילין אף את הקטנות כמו שנראה בש"ס מכל מקום כתב הרמב"ן שבטלוה בדורות אחרונים משום דהוי חומרא דאתי לידי קולא שיבואו בה לידי מכשול להקל באיסור דרבנן עי"ש שהרב השואל התפלא למה לא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יכשלו בה רבים ועל זה השיב דאדרבא אם היו מתקנים כן היה מזה תקלה כי איסור נדה חמיר להו והביא דבריו בקיצור מרן הבית יוסף ביו"ד סוף סי' קפ"ג ובמחצית השקל שם על דברי הרמ"א וכן כתב בבאר היטב א"ח ריש סי' ש"ג ועל פי דברי הבאר היטב בסי' ש"ג הנ"ל ראיתי למרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד ריש פרק במה אשה שכתב ליישב יתור לשון התנא דתני לא תצא אשה (ולא תני סתמא לא תצא) דאתי לאשמועינן דדוקא אשה הוא דלא תצא דילמא מיתרמי לה טבילה וכו' אבל בתולה דאסורה לטבול תצא כיון דלית גבה טבילה ולמיחוייא לא חיישינן שאינם דברים יקרים וכו' עי"ש הנה מבואר מכל זה דאין טבילה לבתולות דאיכא למיחש לתקלה כמו שכתב הריב"ש בשם הרמב"ן:

איברא דדברי מרן מוהרד"ף קשים לדעתי הקצרה שהרי מבואר בדברי הריב"ש דבזמן הש"ס מיהא היו נוהגים להטביל הקטנות אלא דבדורות אחרונים הוא דבטלוה לטבילתא דחשו לתקלה ואם כן איך יתכן לפרש דתני תנא אשה למעוטי בתולה שהרי היא גם כן מותרת לטבול אם תרצה לצורך טהרות ויש לחוש דילמא שלפא ואתי לאתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים (ועוד יש לעמוד על דבריו וכבר ראיתי להרב נחמד למראה בריש פרק במה אשה ד' ט"ז ע"ב שעמד על דבריו עי"ש) ודוחק לומר דדוקא כשטובלת ליטהר לבעלה הוא דחשו חכמים דשלפא ומייתינהו משום דבהולה היא ליטהר לבעלה אבל משום טבילת הרשות לא חשו חכמים לזה איך שיהיה הנה מבואר מכל הנז"ל דיש חשש תקלה בטבילת בתולות ואם כן מסתברא דאין להניח לבתולות לטבול גם בערב יום הכיפורים דהוי חומרא דאתי לידי חשש תקלה ולכן לדעתי הקצרה יפה עשה הרב באר היטב שהשמיט דבר זה ואף דנהגו משפחות המיוחסות בישראל שטרם שתתחיל הבתולה לספור שבעה נקיים לדם חימוד טובלת ואחר כך היא לובשת לבנים וכל זה טרם כניסתה לחופה כבר כתב הרב נחמד למראה שם דאין סתירה למנהג זה מתשובת הריב"ש דכיון דטבילה זו סמוכה לפרק בתולה נשאת כדי שתהיה רגילה בזה אף שאינה טבילה של מצוה מותרת לטבול דבכי הא חששא רחוקה היא שתזנה סמוך לחופתה עי"ש אבל בעלמא החשש הוא במקומו ואף ביום אדיר בימי שנה יום הכיפורים כי קדוש היום למיחש בעי כבנהרדעא דאבעיל כמה בתולתא ביומא רבה (עיין יומא ד' י"ט סוף ע"ב) ואף אם לא נחוש שמא תזנה בו ביום או ביום הכיפורים כי אימת יום הכפורים עליהם אבל אחר יום הכפורים כיון שטהרה ממקור דמיה יש לחוש לתקלה ח"ו ושב ואל תעשה עדיף ובתשובת הרשב"א סי' תתל"ח הובאה תשובת מוהר"ם והביאה מרן בבית יוסף יו"ד סי' קפ"ז (בד"ה וכתוב בתוך) דרואה דם מחמת תשמיש דאסורה לבעלה תתגרש מיד ואסור להשהותה אף אם אינו רוצה לבא עליה דחיישינן שמא יבא עליה כיון דוסתות דרבנן חיישינן משום דאיסור דרבנן קיל וכו' עי"ש והוא הדין דיש לחוש בטבילת הבתולות כיון דאיסור קל הוא נגד איסור נדה:

ודע דלפי האמור דיש לחוש למה. שכתב הריב"ש לאו דוקא בתולה אלא כל פנויה לא תטבול אחת בתולה ואחת אלמנה וגרושה ואף דנראה מדברי השושנים לדוד דמשמע ליה דדוקא בתולה הוא דאסורה לטבול (דהא ודאי אלמנה וגרושה מן הנישואין גם היא נקראת אשה ואי סבירא ליה דגם הן אסורות קשה היכי תנא אשה סתמא) כבר כתב בנחמד למראה שם דמבואר בדברי הריב"ש דכל אשה פנויה היא בכלל האיסור עי"ש וגם דברי השושנים לדוד אפשר לפרש בדוחק שכן היא גם דעתו ואם כן אין חילוק בזה עתה נדפס ספר מור ואהלות לידידי הגאון מהר"א פוסק יצ"ו וראיתי שם באהל ארץ גוד ד' פ"ד סוף ע"א שהביא מה שכתב המגן אברהם לטבול בתולות בערב יום הכפורים והרב המחבר נר"ו כתב דנראה לו שלא תטבלו הבתולות מחשש תקלה וכו' וכן כתב שם ד' צ"ד ד"ה אך עי"ש נהנתי מאד שמצאתי תנא דמסייע לי:

אף שנחלקו הרמב"ן והרא"ש גבי ערב תשעה באב אם כל זמן שמותר לאכול דהיינו שלא קבל עדיין התענית מותר גם כן ברחיצה וסיכה דלהרמב"ן אסור והרא"ש השיג עליו שדבר תימה הוא שיאכל וישתה ויהיה אסור ברחיצה ועיין בפוסקים בסי' תקנ"ג מכל מקום נראה פשוט דהרמב"ן מודה בערב יום הכיפורים דכל זמן שמותר לאכול מותר ברחיצה דדוקא גבי תשעה באב יש לומר דאסור משום מה שהנאת הרחיצה וסיכה הנאה דאחר שעה היא כמו שכתב הרמב"ן שנראה שרוחץ לצורך תשעה באב ואינו בדין שיתענג בתשעה באב אבל גבי יום הכפורים לא שייך לאסור מה שנהנה אחר שעה לקדוש ה' מכובד ותבא עליו ברכה כן כתב הגאון מנחת חינוך בפרשת אמור סי' שי"ג אות ט':

ח) מי שהוא אבל תוך שבעה בערב יום כפור כתב הרב מגן אברהם בסוף סי' תר"ו שכל דיני אבלות נוהג עד הלילה לענין ישיבה על גבי קרקע וכיוצא זולת הטבילה דמותר לטבול שעה או שתים קודם הלילה וכן כתב הרב חיי אדם כלל קמ"ג אות ח' ובש"ע הגאון מוהרש"ז סי' תר"ו אך הגאונים ברכי