שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים עג

אבל תחילה אשאל אותך מדוע העמדת דבריך על אכילת ערב יום כפור ולמה לא שאלת על אכילת שבת ויום טוב שאכילתם היא גם כן מצוה מן התורה ולא תקנו עליהם לברך על אכילת שבת או על אכילת יום טוב אבל אגיד לך פשר דבר חז"ל לא תקנו ברכת המצוה אלא על דבר שניכר מתוך מעשיו שעושה דבר זה מחמת המצוה אשר צונו הבורא יתברך כיון שצונו לעשות דבר זה לשם מצוה זו כגון שצונו לאכול מצה או מרור אשר בלתי צוואת השם יתברך היה יכול לאכול כל מה שירצה להשביע את נפשו והוא יתברך צונו לאכול בדוקא מצה או מרור בזה שייך שפיר לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו מה שאין כן סעודת שבת ויום טוב ואכילת ערב יום הכפורים הא גם בלתי צוואת הבורא יתברך היה גם כן אוכל כי הטביע הטבע כי כל אדם יתאוה תאוה לנפשו לאכול כדי שבעה ואין ניכר באכילתו שום ענין שאוכל מחמת צוואת השם יתברך כיון שלא נצטוה על שום דבר מיוחד שיהא ניכר מתוך מעשיו שעושה זאת מחמת הציווי דהא בכל יום ויום הוא אוכל כן לכן לא ראו לתקן בזה ברכת אשר קדשנו במצותיו ודוגמא לזה תמצא בסנהדרין ד' מ"ב ע"א אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא וליבריך עליה הטוב והמטיב אמר ליה אטו כי חסר מי מברכינן דיין האמת דליבריך עליה הטוב והמטיב וליברכינהו לתרווייהו כיון דהיינו אורחיה לא מברכינן ע"כ ועפירש"י שם עכ"ד והאריך עוד לבאר על פי זה כמה עניינים ולפי שאינם שייכים לטעם קביעות הברכה השמטתי בזה דברי הרב יצ"ו אמר המחבר עם שדבריו נראין נכונים יש לפקפק שהיה להם לתקן אשר קדשנו במצותיו וצונו שלא להתענות בערב יום הכפורים דאף שלא תקנו ברכה על קיום הלאוין היינו משום שהקיום הוא בשב ואל תעשה אבל הכא שמקיים המצוה (דשלא להתענות בו) על ידי שעושה מעשה שאוכל בו ביום ודאי שייך לברך וכל כי הא מינכר דמשום מצוה הוא שאינו מתענה דהא בכל יום אי בעי אכיל ואי בעי מתענה והיום הזה שמקבל עליו שלא להתענות ודאי מינכרא מילתא שהוא לקיום המצוה וכי תימא שלא היו יכולים לתקן הברכה שלא להתענות שאם כן היה מובן שכל שאוכל משהו ושותה כל שהו שמוציא עצמו בזה מידי עינוי יוצא ידי חובתו ובאמת אינו יוצא בזה ידי חובתו שהרי צריך לאכול כדי שובעו כדי שיוכל לסבול התענית של מחר ובפרט אם נאמר שצריך לאכול פת וככותבת שכל זה לא היה מובן אם היה מברך שצונו שלא להתענות אם כן הדרא החקירה שהיה להם לתקן לברך על זה והיה מובן שהוא לקיים המצוה דהרי מצד הטבע שהטביע הבורא יתברך לאכול לא היה צריך לאכול היום הזה פת וככותבת והיה יכול לאכול דברים אחרים למלאות נפשו כי ירעב:

אחר זמן רב קבלתי מכתב ידידי הגאון אד"ר אבד"ק מיר ומלפנים בק"ק פאניוועז יצ"ו תוכו רצוף הערותיו היקרות על דברתי בשדי חמדתי ובענין זה כתוב למר ניהו רבה וז"ל בדבר אכילת ערב יום כפור מה שכתב שם שאין לברך מפני שאין עצם האכילה מצוה רק אם יתענה ביום הכיפורים לי צע"ק דנהי דבהרא"ש פרק יום הכפורים כתב דזהו טעם מצוה אבל מכל מקום מנא לן לדרוש טעמא דקרא ושלא לברך מהאי טעמא יעיין בתשובת רעק"א (סי' ט"ז שנסתפק אם נשים חייבות באכילת ערב יום הכפורים (ובהגהת הרש"ש בסוכה (דף כ"ח ע"ב ל"ז (לא זכר) דברי הגרעק"א) ולא דרש האי טעמא אפילו להחמיר ועיין תוספות פסחיל ודף ק"ט ע"ב) ובכ"מ (ובכמה מקומות) אלא שיש לומר דהכא עדיפא דהוה ליה כמו היקישא דמצה לחמץ כפסחים (ד' מ"ג ע"ב) ועיין תוספות יבמות (דף יו"ד) ומנחות (דמ"ג ע"ב) כעין זה ואם תמצא לומר דמכל מקום למעט בברכות עדיף וכהא דתשובת הגאונים שכתב רש"י ותוספות משמייהו בשבת (דף כ"ד ע"א) שלא לומר עננו בשחרית מטעמא ש"י (שמא יאחזנו) בולמוס קשיא לי טובא איך מצאנו ידינו ורגלינו בברכת ספירת העומר שהלכה רווחת בישראל שאם שכח לברך יום אחד שוב אינו מברך משום דכתיב תמימות (ומעודי נפלאתי באמת מאי טעמא זכה האומר כן לקבוע הלכה כמותו ובטור סי' תפ"ט היא דעה יחידית ואכמ"ל) ואם כן איך תקנו כלל ברכה על ספירת העומר אף שנאמר דגם למיתה דזמן שבעה שבועות לא חיישינן מכל מקום לשכחה בזמן ז"ש (שבעה שבועות) ודאי יש לחוש ואם כן הוו למפרע ברכותיו לבטלה וצל"ע עכ"ד יצ"ו:

דא מי שהיה אנוס בערב יום הכיפורים ולא היה אפשר לו לאכול עד זמן תוספת יום הכפורים נראה להלכה דמצות אכילה דערב יום הכפורים דוחה לאיסור התוספת משום דאיסור עשה קיל טובא מלא תעשה דקיימא לן דעשה דוחהו אבל למעשה אין לסמוך על זה כיון דאכילה בערב יום כפור לא איתברר שהוא מן התורה אפילו בהרמב"ם כתב מרן כסף משנה בשלישי מהלכות נדרים דאפשר דסובר דדרשא זו אסמכתא בעלמא היא אבל אפשר להקל לאכול פחות מככותבת ביותר מכדי אכילת פרס וכו' כן כתב הגאון כתב סופר בסוף סי' קי"ד והרב לימודי ה' בלימוד ט"ן הוקשה לו על מוני המצות דאתו רבנן ובצרי חדא שלא מנו בכלל המצות מצוה זו דלאכול בערב יום כיפור וניחא ליה על פי דברי מרן כסף משנה דאינו אלא אסמכתא עיין שם איברא דמדברי הרבה מרבני האחרונים המובאים בסימן זה הם המדברים בענין אכילה בערב יום הכפורים מוכח דנקטי דהוא דרשא גמורה ומה שלא מנו אותה מוני המצות לא קשיא משום דאינה מצוה בפני עצמה אלא מכשיר מצוה:

ה) נשים אף דבמצות עשה שהזמן גרמא פטורות מכל מקום חייבות באכילה בערב יום הכיפורים מתרי טעמי א) כיון דנפקא לן מועניתם בתשעה לחדש וכו' כל דאיתיה בעינוי דיום הכיפורים איתיה באכילה דערב יום הכיפורים ב) לפי הטעם שהוא להכין עצמו שיוכל להתענות למחר כמו שכתבו רש"י והטור אם כן גם נשים צריכות לזה ואדרבא הן תשושי כח יותר מהאנשים וכן כתב במנהגי מוהרי"ל דגם נשים חייבות ובתשובת הגאון רבינו עקיבא איגר בסי' ט"ז הניח דין זה בצריך עיון לעת הפנאי אבל נראה שהדין אמת כמו שכתב מוהרי"ל אלו תורף דברי הגאון כתב סופר סי' קי"ב וקצת יש לפקפק בטעם הראשון מי שם פה לדרוש כל דאיתי' וכו' ומסורת בידינו שלא לדרוש דרשות מדעתינו אף דרשה דאיתא דכוותה בתלמוד וצריך להתיישב במה שרשמתי בזה בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות נו"ן אולי יש לחלק בין להקל ללהחמיר ומכל מקום הדין אמת יהיה מאיזה טעם שיהיה כמו שמפורש במנהגי מוהרי"ל ונעלם זה מהרבנים לימודי ה' ויד דוד בחידושיו ליומא על דף פ"א ע"ב שכתב ביד דוד דבלימודי ה' לימוד נ"ט נסתפק אי נשים חייבות בזה וכתב על דבריו ולדידי אין ספק דכיון שמצוות איום הכיפורים גם זה בכלל עכ"ל והרי מפורש כן בדברי מוהרי"ל:

והנה מלשון הרב יד דוד היה נראה דהרב לימודי ה' לא איפשיטא ליה אי נשים חייבות או לא אמנם אחר זמן רב השגתי ספר לימודי ה' וראיתי בגוף דב"ק שגם הוא פשט ספקו דחייבות ובתחלה כתב להביא ראיה מסוגיא דפרק הישן ד' כ"ח יום הכיפורים מדרב יהודה נפקא וכו' וצדד בזה ולא ירדתי לכונתו ואני בתומי אכתוב מה שנראה מסוגיא דסוכה ד' כ"ח (שציין הרב) והוא דמוכח לכאורה דנשים פטורות מאכילה דערב יום כיפור דהכי אמרינן התם בעמוד א' דהאזרח דכתיב בעינוי יום הכיפורים תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר האזרח לרבות נשים ופרכינן למה לי קרא מדרב יהודה אמר רב נפקא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ויום כיפור לא תעשה וכרת הוא ומשנינן לא נצרכה אלא לתוספת עינוי סלקא דעתך אמינא הואיל ואין בתוספות עינוי לא עונש ולא אזהרה לא נתחייבו נשים כלל קמשמע לן עד כאן בגמרא ונראה שמזה יש להוכיח דנשים אינן חייבות באכילה דערב יום כיפור דאם כן הוה לן למימר דאיצטריך לרבות נשים מהאזרח דאי לאו הכי נהי דידעינן דנשים איתנהו בעינוי דיום הכיפורים משום דהשוה הכתוב וכו' אבל לא הוה ידעינן דנשים חייבות באכילה דערב יום הכיפורים ואיתרבו נשים בהאזרח ואז ממילא חייבות נמי באכילה דערב יום הכיפורים ומדלא אמרינן הכי מוכח לכאורה דנשים אינן חייבות באכילה דערב יום כיפור:

אלא שיש לדחות דלא ניחא ליה להש"ס למימר דהאזרח להכי הוא דאתא דכיון דטעמא דאכילה בערב יום הכיפורים