שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים עב

תמורתי וכנראה שכונתו בציון זה היא רק לציין ספרים המדברים בעיקר מנהג הכפרות (ולא על הנוסח הוא מתכוין) ועיין שם באות ד' מה שהביא בשם הרב מוהר"א גאטינייו בספר תועפות ראם מהא דאין סמיכה בעוף וכו' ושם היה לו לציין דברי הבאר שבע וכן מה שציין לספר מור וקציעה הנה עתה יש בידי ספר הקדוש הזה וראיתי שמתמיה על מה שכתבו הגאונים שתרנגול מובחר לפי שנקרא גבר כדאמרינן מאי קרא הגבר קרא תרנגול ותמורת גבר בגבר טפי מעלי דאם כן למה תרנגולת לנקבה והיא ואותה אינן קרויין גברתא וגם על מה שהקשו הגאונים למה לא יקחו בהמה לכפרה והשיבו דתרנגול מצוי בבית וכו' כתב דלא קשיא מידי שאם היו לוקחים בהמה היה נראה שכונתם לקרבן לכך לוקחים תרנגול שאינו כשר לקרבן אלו תורף דב"ק ותו לא מידי:

ודאתאן עלה (בנוסח זה תמורתי) מסיגנון דברי הרב רוח חיים הייתי מבין שקבל דברי הרב זכור לאברהם (שלא לומר זה תמורתי) בשתיקה כהודאה אך עתה שהשגתי ספרו מועד לכל חי ראיתי שבסימן ט"ז אות ד' כתב והנה הרב זכור לאברהם פקפק בלישנא דתמורתי ואני בעניי השבתי עליו בספרי רוח חיים ועיין נמי בספר נוהג כצאן יוסף ובספר עמודי שמים ובתשובות הגאונים שבספר נהרות דמשק סי' רצ"ט עכ"ל סיגנון לשונו מורה שאין דעתו נוחה במה שחשש הרב זכור לאברהם ומה שכתב שהשיב עליו וכו' הנה ברוח חיים שם לא ראיתי שהשיב עליו וכן לא בהשמטות שבסוף הספר כמו שיראה הרואה שם:

ועל מה שכתב הרב באר היטב בשם הרב בית חדש דאין לחזור אחר תרנגול לבן דהוי כדרכי האמורי רק אם יזדמן לו לבן יקח הנה ראיתי בספר תניא רבתי בהלכות ראש השנה סי' ע"ב (בד"ה ומנהגנו) כתב ומחזרין למצוא תרנגול לבן על שם אם יהיו חטאיכם וכו' ולא פניתי לעיין בספרים אם הביאו סברתו:

ג) בחיוב האכילה בערב יום הכיפורים יש להסתפק במי שיש לו חולי הנופל וכיוצא שבא לו בזמן ידוע ולפי החשבון זמנו הוא ביום הכיפורים ועל פי דברי הרופא אינו רשאי להתענות ביום שבא לו החולי אם חייב לאכול בערב יום כיפור ומצד הסברא נראה דאינו חייב כיון דטעם חיוב האכילה בערב יום כיפור הוא להיות עתיד ומזומן לעינוי של מחר וזה לא יתענה למחר אלא דקשה להקל במצות עשה דאורייתא בפרט אם קל לו לאכול בלא צער אך באשה כי האי גוונא יש להקל ממה נפשך אי דרשינן טעמא דקרא מטעם הנ"ל אשר בזה הוא דיש לנו לחייב נשים אף דמצוה שהזמן גרמא היא אם כן אשה זו שלא תתענה למחר אינה חייבת ואי נימא דגזרת הכתוב הוא אם כן נשים פטורות מצד מצוה שהזמן גרמא כנ"ל נכון לדינא כן כתב הגאון כתב סופר בא"ח סוף סי' קי"ב ולי הדל נראה דיש סברא להחמיר דאף דזמנו קבוע לבא לו החולי למחר מכל מקום מי יודע מה יולד יום ואולי ירחם ה' עליו ויתרפא למחר היפלא מהשם דבר ואיך נפטור אותו מחובת היום שהוא חייב בודאי ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי ומה גם לפי מה שכתב הגאון העמק שאלה נר"ו בפרשת הברכה בשאלתא קס"ז אות י"ב דהגם דמדברי רש"י ביומא נראה דכל עיקר מצוה זו היא כדי שיוכל להתענות ביום כיפור מכל מקום בדברי רש"י בראש השנה ד' ט' כל דמפיש באכילה ושתיה עדיף משמע דלא מזה הטעם אלא אכילה עצמה היא מצוה ואם כן לפי זה ודאי אין שום צד לפוטרו ואף דדברי רש"י ביומא נכונים וכן כתב רבינו הטור בסי' תר"ד כמו שכתב שם בכתב סופר מכל מקום כיון שיש צד לומר שישלח ה' רפואה למחלתו אין נראה לפוטרו היום ויבטח וישען באלהינו מרחם ישלח דברו וירפאהו:

וכתב בהעמק שאלה שם דלפי הטעם דחיוב אכילה בערב יום הכיפורים כדי שיוכל להתענות ביום כיפור מי שיודע בודאי שאפילו לא יאכל בערב יום כיפור יכול להתענות למחר אין עליו מצוה כלל לאכול בערב יום כיפור ומיושב בזה גירסת רב האי גאון בההיא דמר בריה דרבינא דהוה ציים כוליה שתא לבר מתרי יומי ואם כן הוה ציים גם בערב יום כיפור והוא משום דידע בנפשיה דיכול להתענות אף אם לא יאכל היום וכתב דמטעם זה לא תקנו ברכה על אכילה בערב יום כיפור משום דהאכילה היא רק הכנה למצוה ע"ש ובהורמנותיה דמר אומר אני אף שדבריו נכונים ליישב גירסת רה"ג מכל מקום אין להורות כן ואין למדין ממר בריה דרבינא דדש כולי שתא וממה שסתמו הפוסקים בסי' תר"ד שאסור להתענות בו אפילו תענית חלום ולא חלקו דמי שיודע שיכול להתענות למחר אף אם לא יאכל היום יתענה מוכח דאין לסמוך על זה וחייב לאכול היום שמא יארע לו איזה קלקלה ולא יוכל להתענות אם לא יאכל היום ומה גם דלפי הגירסא שלנו מר בריה דרבינא גופיה לא היה מתענה בערב יום כיפור אף שמסתמא היה יכול להתענות למחר וכל שכן לדידן ויש לעשות סניף להחמיר דעת מי שסובר שאין טעם לחיוב אכילה זו אלא גזרת הכתוב היא:

ואם חייב לאכול פת בערב יום הכיפורים הנה הגאון מנחת חינוך כתב בפרשת אמור סי' שי"ג סק"ט (בד"ה והנה הרהמ"ח) דחיוב אכילה זו אינו בפת דוקא כמו בשבת ויום טוב דלא מצינו זה בשום מקום רק מצוה לאכול ויוצא בכל דבר וכן הוא במגן אברהם הלכות מגילה גבי פורים וכאן נמי בודאי הוא כן פשיטות עכ"ד ולפום ריהטא נראה דזה תלוי בטעמי חיוב אכילה זו דאם נאמר דהטעם הוא כדי שנכין עצמנו לתענית של יום הכיפורים צריך לאכול פת או שאר מידי דמיזן ואינו יוצא ידי חובתו באכילת שאר דברים ואין ראיה מפורים ואם הטעם הוא משום קדושת היום עצמו אפשר דיש לדמותו ליום פורים ויוצא ידי חובתו בכל דבר כמו שכתב הרב מגן אברהם בסי' תרצ"ה סק"ט אלא שהגאון מנחת חינוך סובר דאכילה זו היא גזרת הכתוב עיין לקמן בד"ה וכתב עוד) ולא משום שנכין עצמנו לתענית ולכן סובר דסגי גם בלא פת וכבר הבאתי בריש אות זו שדברי רש"י ביומא (שהיא כדי להכין עצמנו להעינוי) נכונים ואם כן יש להחמיר בזה:

וכתב עוד הרב מנחת חינוך שם דכיון דאכילה זו נפקא לן מלשון עינוי אפשר דאינו יוצא אלא אם אוכל בערב יום הכיפורים שיעור ככותבת דבכי האי גוונא לא הוי עינוי ביום הכיפורים ואכילה זו גזרת הכתוב דנקראת עינוי אבל בפחות משיעור זה דביום כיפור לא עבר על מצות עינוי והוי כמתענה אם כן בערב יום כיפור לא יצא דהוי כמתענה דפחות מככותבת הוי עינוי ובערב יום כיפור אסור להתענות על כן צריך לאכול שיעור כותבת בתוך אכילת פרס ושאני משאר שבת ויום טוב דמצוה לאכול והוי בכזית או בכביצה אבל כאן דנפקא לן מעינוי דיום הכיפורים צריך להיות ההיפוך מיום כיפור עכ"ד ואין כן דעת הרב כתב סופר סי' קי"ד שהבאתי לקמן אות ד' עי"ש דמוכח שסובר דלחיוב אכילה זו יוצא ידי חובתו בפחות מככותבת ביותר מכדי אכילת פרס גם בס' מנחת קנאות להרה"ג מוהרמ"א אבד"ק יאזלוויץ יצ"ו בקונטריס מנחת פתים בסי' תר"ד הוכיח במישור מדברי הרב טורי זהב בסק"א במה שכתב אלא דקשה למה לא אמר בהדיא ואכלתם וכו' שלא כדברי המנחת חינוך דלדבריו לא קשיא מידי דאם היה כתיב ואכלתם היה השיעור בכזית וכדאמרינן ביומא ד' ע"א דמהאי טעמא לא נאמרה אזהרה בעינוי:

ומה שלא תקנו ברכה על אכילה בערב יום הכיפורים רשמתי בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת ברכות סי' א' אות ט"ז וידידי הרב הגדול מוהר"ר צבי הירש הלוי בליווייס בעל הגהות כור לזהב (על חידושי הריטב"א כתב לי בזה וז"ל בספרו שדי חמד בחלק אסיפת דינים הביא בשם הגאון נצי"ב מל"ך שליט"א שחקר למה אין מברכין על אכילת ערב יו"כ ועל תשובתו יש להעיר אבל אין אני רוצה להטריח את כבודו באריכות וגם מה שהביא בשם פתח הדביר שחקר על שלש סעודות של שבת למה אין מברכין ועל דבריו בודאי יש להשיב כי אין הדמיון עולה יפה למה שכתב האבודרהם בענין ארבע כוסות שהם מצוה אחת בהפסק. וסעודות שבת שלש מצות הם ולמה לא יברך על כל סעודה בפני עצמה ככל שאר המצות אמנם בשנה העברה שאלני חכם אחד מפה על זה וזאת אשר השבתי לו אז:

דרשת ממני להגיד לך כיון שאכילת ערב יום הכפורים היא מצוה מן התורה מקרא דועניתם למה לא תקנו חז"ל לברך עליה ברכת על אכילת ערב יום הכפורים הנני להשיבך