שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים עא

ערכת יום הכיפורים סימן א (בדין קודם יום הכיפורים) א) בענין ברכת הלבנה אם לברך קודם יום הכיפורים או במוצאי יום הכיפורים הוא מחלוקת בין הפוסקים יש מקדימין ויש מאחרין ומנהגנו לברך במוצאי יום כיפור (הצבור מברכין בבית הכנסת תכף אחר תפלת ערבית ומנהגי לילך לביתי להבדיל ולטעום ואחר כך לברך כמו שהזהירו בזה הקדמונים שלא לברך על הלבנה בעינוי ובלא נעילת הסנדל) ואף כי טעם המקדימין נראה יותר נכון מכל מקום נראה שלא לשנות המנהג ומה גם כי לפעמים ממהרים לצאת מבית הכנסת קודם צאת שלשה כוכבים בינונים ובמה שיתעכבו עד אחר אמירת ברכת הלבנה אדהכי והכי תהיה לילה ודאי ולא יהיה ספק בין השמשות חלילה ומרן החבי"ף בשו"ת לב חיים ח"ב סי' קס"א הביא דברי הפוסקים זה אומר בכה וזה אומר בכה ומסיק דהנכון לברך קודם יום כיפור ובספרו עיני כל חי הנדפס מחדש בד' י"ז ע"ד הביא דברי הרב יד נאמן דמקובל אצלו שכל מוצאי יום הכיפורים שלא ברכו הצבור ברכת הלבנה משום אונסא דאתייליד שהיה מעונן מריעין בסופה לשונאי ישראל ונפקא מינה לאפושי ברחמי ע"כ וכתב על זה בעיני כל חי ומזה נתחזק מנהגנו לברך קודם יום הכיפורים ואם היה אז מעונן יברך אחר יו"כ ויזהר לנעול מנעלים ולטעום מידי אחר ההבדלה ואחר כך יברך עכ"ד וממה שכתב ביד נאמן הנ"ל מתבאר דהמנהג הוא לברך אחר יום הכיפורים ואם רצון הבורא יתברך לזכות את ישראל להראות להם סימן למיפש ברחמי אינו נכון בעיני להתחכם על זה לכן כל אחד יחזיק במנהגו ובספר רוח חיים סי' תר"ג אות ג' מחזיק במנהג לברך קודם יום כיפור מתלת טעמי שמברכים במנעלים של בגד ובעודם מעונים ובמרוצה למהר להפסיק התענית עי"ש וירא שמים יצא ידי כולם ומנהג עיר הקדש ירושלים תוב"ב וכן עיר הקדש חברון תוב"ב הוא לברך קודם יום הכיפורים וברכתי גם אנכי הדל עמהם ומלבד הטעם שכתבו הפוסקים כי תקדמנו ברכות להכריע כף הזכיות אף גם ראיתי לידידי הרה"ג מוהרי"ף יצ"ו בספר יפה ללב חלק הששי (הנספח לספר לב חיים ח"ג) סי' תכ"ב שכתב טעם לרמוז שחייב כל אדם לפייס את חבירו קודם יום הכפורים על אשר חטא לו על פי מה שכתב מרן חיד"א בספר יוסף תהלות במזמור ה' על פסוק כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו כי בא ללמד אשר עין בעין יסתכל המסתכל השכל וידוע כי הנה אלוהי עולם השם שליט בעולמו על שמיעט הירח הרבה צבאותיה ליתובי דעתה ומזה ישכיל האדם לפייס את חבירו על אחת כמה וכמה וזהו שאמר כי אראה שמך וכו' ירח וכוכבים אשר כוננת לפייס אותה קל וחומר לאנוש כערכו שאם חטא לו צריך להרבות לפייסו וזהו מה אנוש כי תזכרנו וכו' לכן טוב להקדים לקדש הלבנה קודם יום הכפורים שישא עיניו בלבנה ובכוכבים לזכור בזה לישא קל וחומר לפייס את חבירו אם הקניטו באיזה דבר קודם יום הכפורים כדי שלא יהיה לו שום קטרוג ודבר המעכב לתשובה ביום הכפורים:

ב) במנהג הכפרות ידוע שמרן הוא הקדוש בסי' הר"ת קרא תגר וכתב דיש למנוע המנהג ושרים רבים כתבו לאשר ולקיים המנהג כי מנהג ותיקין הוא כמבואר בדברי הרמ"א ובכל רבני האחרונים הלא בספרתם ואני הדל טרם בואי לעיר הזאת נהגתי כדעת מרן וגם בעיר גדולה של חכמים אשר גרתי בה כשלש עשרה שנה ראיתי בני עליה והנם מועטים אשר אחזו במנהג זה ורובא דרובא דההיא מתא קושטא שמיה לא נהגו מנהג זה אך בבואי הנה וראיתי שנתפשט מנהג זה בכל בני העיר בין בעדת האשכנזים ובין בעדת הקירימצאקים הי"ו אחזתי גם אנכי ואתנהג במנהג זה בלא נדר משום אל תפרוש מן הצבור:

אך בזאת צר לי מאד וחששני מחטאת מחמת הבהלה והמהומה מרוב השחיטה אשר קשה מאד ליזהר בכל הפרטים הנצרכים על פי דת ודין תורתינו הקדושה וכבר ראיתי דברי הגאון בספר מטה אפרים בסי' תר"ה אות ז' הן מזהירין מן הדין על כמה פרטים שצריכים ליזהר המשחיטים והשוחטים עיין שלא להבות דב"ק ואחר כל זאת אי אפשר לומר ונקה ולכן נכון הדבר להרחיב ולהרבות זמן השחיטה דכולי האי ואולי יש תקוה שלא יבואו לידי תקלה חלילה:

לכן ראיתי נכון לצוות להכריז בכל הבתי כנסיות שבעיר שאין הדבר נחוץ שתהיו הכפרות דוקא בערב יום הכיפורים אלא יכולים להקדימן יום או יומים לפני ערב יום הכיפורים והודעתי להם שגם אני אעשה כן איה"ש וכן עשיתי ונתפרסם הדבר והן רבים עתה ששמחו לקול השמועה הזאת וממני ראו וכן עשו והוגד לי מפי מגיד אמת הי"ו שראה בעיר גדולה מערי ליטא (מינסק) שנהגו כן על פי הוראת הגאון הגדול מאריה דאתרא ושהיו מכריזים בשמו בכל שנה בראש השנה או בשבת שובה להיות זריזין מקדימין לעשות הכפרות יום או יומים לפני ערב יום הכיפורים ובזה היתה הרוחה ולישרי לב (השוחטים) שמחה ומנוחה והוא תיקון גדול לצאת מחשש כמה תקלות ביום הקדוש נורא תהלות. והנה בבואי אל הארץ הטובה זכיתי בספר מועד לכל חי (בשאלה) ועוררני רב אחד מידידי יצ"ו לעיין שם בסי' ט"ו אות מ"ז שכתב שהנהיג לעשות הכפרות של בני ביתו ביום שלפני ערב יום הכיפורים זולת הגברים באשמורת והגם שכתב בנגיד ומצוה שצריך ביום ט' וכו' מכל מקום יותר טוב הוא שיהא בישוב ובמתון מלשחוט באשמורת בבילבול ויהיו כמה חששות וכו' וכבר ראיתי בס' חיי אדם מה שכתב בזה יהי רצון שלא יצא שום תקלה בשום בית ישראל עתה ראיתי באשל מפרי סי' תר"ה דכתב וזה לשונו ובמקום הדחק ויש לחוש לשחיטה שאינה הגונה טוב יותר לשחוט יום או יומים קודם ערב יום הכיפורים וכן ראיתי נוהגין עכ"ל הספר מועד לכל חי:

ובנוסח מה שאומרים בשעת עשיית הכפרות זה חליפתי וכו' כתב הרב זכור לאברהם אביגדור בתשובה סי' ג"ן שאין לומר זה תמורתי דתמורה לישנא דאתפוסי הוא ומשמע או שניהם לחיים או שניהם חס ושלום להיפך ואף דאומר אחר כך זה התרנגול ילך למיתה ויכנס פלוני לחיים (כן אני רגיל לומר ויכנס פלוני לחיים ולא כמו שאומרים וכן נעתק בזכור לאברהם ופלוני יכנס לחיים כדי שלא לסמוך ופלוני ללמיתה) יש לחוש שמא יתפסו לשון ראשון דלא כמו שכתב בכנסת הגדולה סי' תר"ה לומר תמורתי אלא יאמר זה תחתי וכו' ע"כ ולפי הנראה לא ראה מה שכתב רש"י בשבת ד' פ"א ע"ב ד"ה האי פרפיסא וכו' בשם תשובת הגאונים שהיו אומרים זה תמורתי עי"ש שלא היו חוששים ללישנא דאתפוסי אף שלא הוזכר שהיו מסיימים כמו שאנחנו מסיימים זה התרנגול ילך וכו' ואף שגם הרב דברי מנחם נמשך אחר דברי הרב זכור לאברהם הנ"ל ועיין בס' רוח חיים בסי' תר"ה אות ג' כמדומה לי שמנהג העולם לומר זה תמורתי ומכל מקום נכון לחוש לזה והנה בספר רוח חיים שם אחר שהביא מה שכתב הרב זכור לאברהם שלא לומר תמורתי סיים ועיין בתשובות באר שבע סי' ג"ן מה שהשיב על הרא"ש ועיין בספר נוהג כצאן יוסף הלכות ימי תשובה ד' ע"ד ע"ג ובתשובות הגאונים שבסוף ספר נהרות דמשק סי' רצ"ט ובמה שכתב בספר מור וקציעה ובספר ראש יוסף ובספר אליהו זוטא שם עכ"ל והנה מה שציין לתשובת הגאונים שבספר נהרות דמשק הנה התשובה ההיא הביאה רבינו הטור בסי' תר"ה ומרן הבית יוסף מראה מקום הוא לפסקי הרא"ש והרב המרדכי בסוף יומא וכונתו בציון זה לפי הנראה היא לסייע להרב זכור לאברהם שהרי בתשובה ההיא אמור רבנן שיאמר זה תחת זה (ולא הזכירו לשון תמורה) ואינו מוכרח שיש קפידא שלא לומר לשון תמורה ועי"ש להרמ"א בדרכי משה שכתב הנוסח בלשון תמורה ושאר הספרים לא היו מצוים בידי ולא הייתי יודע אם יש בהם הכרע לאיזה משתי הנוסחאות אך שוב השגתי ספר באר שבע ועיינתי שם ואינו מדבר בענין הנוסח הזה כלל ודבריו הם שמתפלא על מה שכתבו הגאונים בתשובה שהביא הרא"ש שסומך ידיו על הכפרה וכו' דמה ענין סמיכה לעוף שאין בה שחיטה אלא מליקה וכו' ועוד התפלא על מה שנראה מדברי הגאונים שעושים זה לשם תמורה והלא אין אדם רשאי להמיר וכו' ועוד האריך בתמיהות על דבריהם וסיים ומי שדעתו רחבה יתרץ דברי הגאונים וישא ברכה עי"ש שלא נזכר בדבריו מענין הנוסח אם לומר תחתי או לומר