שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קלב

פנים הלמדן יפה אמר ויפה הורה והבעל הבית יש לדונו לכף זכות כי לא ידע מדברי המגן אברהם והיה נראה בעיניו כאיסור גמור גם על כל פנים הוא מדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וגם יש לחוש שמא יתירו גם קודם צאת הכוכבים ויפייס את הלמדן ויקבל פיוס כי לפי מה שחשב הבעל הבית הוא דבר זר ולאו כולי עלמא דינא גמירי עכ"ד ולי הדל מה שאמר הלמדן לחלק בין אכילה לשתיה אין נראה כן מדברי הפוסקים בסי' רצ"ד וסי' רצ"ו וסי' רצ"ט אלא משמע דבין אכילה בין שתיה אסור קודם הבדלה ומה שכתב להתיר משום חשש סכנה הנה ודאי שאם יש לחוש לסכנה אין לך דבר שעומד בפני סכנה אך מסתמא קשה להאמין שיהיה בזה חשש סכנה אם לא ישתה עד שיבדיל על היין או בתפלה ואם באמת צמא כל כך עד שיש לחוש אפילו בחשש רחוק שיבא לידי חשש ספק סכנה יודיע צערו לרבים ולא יהיה נראה כמיקל דרך זילזול כמי שפורק משא מעליו ולא יהיה חשש חילול השם חלילה ולא גרע זה ממאי דקיימא לן ביו"ד סי' רמ"ב סעיף יו"ד שלא להורות דבר התמוה לרבים אם אינו אומר טעם ומראה פנים ואם כן בנדון דידן גם כן אם אינו מודיע צערו נראה לרבים כמתיר את האיסור וכל זה לשיטת הגאון שואל ומשיב דמן הדין מותר לשתות קודם הבדלה:

אמנם ראיתי בספר מנחת קנאות בקונטריס מנחת פתים שבסוף הספר שמתוספות פרק בתרא דיומא ד' פ"ז ד"ה מתפלל נראה דאסור עי"ש ודוק עכ"ל ודברי התוספות הם שעל מה שאמרו בברייתא דבערבית מוצאי יום הכיפורים מתפלל שבע מעין שמנה עשרה כתבו פירש רשב"ם טעמא משום דכיון דאכתי הוא בתענית חשוב כיום הכיפורים להכי מתפלל שבע ולפי שכבר פנה היום וחול הוי להכי מתפלל מעין שמנה עשרה עכ"ד התוספות וממה שכתבו דאכתי הוא בתענית וכו' משמע ליה להרב שדעת התוספות היא שאסור להפסיק התענית קודם ערבית ונראה שאינו מוכרח לומר כן דאפשר כונתם לפי שדברו בהוה שכן דרכן של בני אדם שאחר הנעילה מתפללים ערבית בעודם בתעניתם ולא מפני שצריך להיות כן:

ומדברי התוספות בפרק תפלת השחר ד' כ"ט ע"א ד"ה ונכללה בהביננו היה נראה שאסור להפסיק התענית קודם שיתפלל ערבית שכתבו מאי דאמרינן בנדה פרק קמא ד' ח' כל השנה מתפלל י"ח חוץ ממוצאי יום הכיפורים הוא מפני טורח צבור מפני התענית ואם איתא דמותר להפסיק קודם ערבית היה להם לחכמים לתקן שיפסיקו תעניתם ואחר כך יתפללו ערבית ולא לשנות נוסח התפלה מכל השנה אבל נראה שאין מזה הכרח לפי שאם היו מתקנים לפסוק התענות קודם ערבית היו צריכים כל העם לילך לבתיהם להפסיק והיה להם טורח צבור לשוב אחר כך להתאסף יחד להתפלל בצבור שמסתמא אין רצון הצבור להתפלל ביחיד בפרט בלילה הזאת וגם יש לחוש שתתטפנו שינה ומתבטל לגמרי כדאמרינן בפרק קמא דברכות ד' ד' ע"ב שלא יאמר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא וכו' לכן התקינו להתפלל מעין שמנה עשרה:

ג) נשא ונתן באמונה לאמתה של תורה הגאון כתב סופר בסי' ק"י במה שאמרו רבותינו בשילהי מסכת יומא הרואה קרי ביום הכיפורים ידאג כל השנה ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עולם הבא וזו הלכה העלה להשיב לשואלו על תלמיד חכם מופלג שוקד על לימודו אשר קרה לו מקרה בלתי טהור בליל יום כיפור ומסלסל בצער"ו מפחד ה' ומהדר גאונו דאם יש לתלות בשבעה דברים שבודקים את הזב ליכא סימן להרע או להטיב ואין לדאוג כל כך ושומר נפשו ירחק מרוב אכילה ושתיה ודברים המביאים לידי קרי ועכשיו שכל הירא הוא חושב מחשבות בערב יום הכיפורים למעט ולהרחיק מדברים המרבים זרע ומהרהר ביום וגם בליל יום כיפור הוא מלא רתת ופחד ואומרים מזמורים המסוגלים לזה ורוב המחשבה והרהור בזה גורמים לבא לידי זה ויש לתלות בו דלאו סימנא מילתא היא ואין לדאוג כל כך ומכל מקום לא יתיאש מהפורענות ומן הרחמים כמו שכתב מוהרי"ל ותלמיד חכם לא יחמיר להתענות שלא יתבטל מלימודו ח"ו ויוסיף שקידה בעסק התורה ויוסיף על לימודו והתיקון לזה (לשאר אדם) יעויין בקרבן נתנאל פרק יום הכיפורים סי' כ' ובעבודת הקודש להגאון הקדוש חיד"א ובתשובת מוהרי"ל סי' רל"ב ועיין בספר קנין פירות בקונטריס ספרא דחיי ד' ל"ט ע"ב הובא סדר התיקון לרואה קרי גם ידידי הרה"ג מוהר"ף יצ"ו בספר יפה ללב בסי' תרט"ו אסף איש טהור תיקונים לזה מפי סופרים וספרים וק"י בהם (י"ח תיקונים) ע"ש ועתה השגתי ספר פחד יצחק מערכת הקו"ף ושם (באות קרי) ראיתי תיקון לזה באריכות עי"ש:

ונסתפק הרב טהרת המים במערכת החי"ת אות ל"א לפי מה שכתבו הטעם דידאג כל השנה משום שמסתמא הרהר ביום ובא לידי טומאה זו או משום דשנאוי הוא לפני המקום ברוך הוא וזה מסתמא הוא מעבירות שבין אדם למקום ואם כן לפי מה שפסק הרמב"ם בשני מהלכות תשובה דעבירות שבין אדם למקום אסור לפרסם והוי כחילול השם ח"ו יהיה אסור למי שאירע לו כן לילך אצל חכם לשאול ממנו תיקון לנפשו על אשר אירע לו כדי שלא לפרסם חטאו שבינו למקום או דילמא כדי לבקש תיקון לנפשו אם ילך אצל חכם בכובד ראש ובהכנעה גדולה בוכה ומתאבל לבקש רפואה מן התורה שרי והעלה כצד זה אבל על כל פנים לא יגלה דבר זה לאחרים כי זה ודאי עזות פנים לפרסם חטאו ללא צורך ומה הבריות יאמרו מה שהרהר ביום וכו' או ששנאו וכו' ונמצא שם שמים מתחלל ח"ו:

ד) אונן במוצאי יום כיפור נשאל הגאון מוהרי"ל בספר יוסף אומץ בנימוקיו על א"ח סי' תקנ"ז ד' כ"ה ע"א אם יכול להבדיל למחר אחר הקבורה כמו בהבדלה דשבת דלפום ריהטא לא דמי לשבת כמו שכתב הטורי זהב ביו"ד סי' שצ"ו דשלשה ימים אחר השבת הוא זמנו אבל גבי יום הכיפורים ל"ל זה אמנם אחר העיון נראה שיכול להבדיל כי המעיין בתורת האדם להרמב"ן שהובא בהרא"ש סוף מסכת תענית שכפל ושילש למאן דאמר בפסחים ד' ק"ו וק"ז דאין מבדיל אלא כל היום כולו ותו לא והיא דעה שניה שבסי' רצ"ט לא הוי היום תשלומין דמוצאי שבת אלא כל דתקון בלילה הוי היום שלאחר הלילה כמו הלילה כמו קידוש דלילה עי"ש ואולם הרא"ש במסכת ברכות סבירא ליה שעיקר החיוב במוצאי שבת הוא וביום הוא תשלומין ואנן לא פסקינן הכי כמ"ש ביו"ד הנ"ל גבי אונן ומה שכתב הטורי זהב שם דוקא למאן דאמר עד שלשה ימים היינו לא מיבעיא למאן דאמר עד יום אחד דבודאי היום הוא בכלל הלילה כמו שכתב הרמב"ן אלא אף למאן דאמר עד שלשה נמי אמרינן כן משום דלא תיקשי ממחבר סי' רצ"ט הנ"ל ומה שמבדילין במוצאי תשעה באב צריך לדחוק כדכתב מגן אברהם ס"ק ב' ועיין היטב בר"ן פסחים בדף הנ"ל עכ"ל ואני הדל כתבתי בס"ד בשדי חמד מערכת הה"א אות ט"ו בדין הבדלת מוצאי יום טוב אם יש לה תשלומין ועד כמה נמשך התשלומין ובדף כ"ז ע"ג (בד"ה והשגתי) הבאתי דברי הרב הנ"ל וכתבתי שם דלפי מה שכתבו רבני האחרונים שהבאתי שם שאין להבדיל ביום אסרו חג דכל שעברה ליל מוצאי יום טוב אין להבדיל עוד הכי נמי במוצאי יום הכיפורים אין להבדיל עוד ושב ואל תעשה עדיף במילי דברכות ושוב הבאתי מה שכתב ידידי הגאון מוהרש"ל הכהן מוילנא יצ"ו בספרו הנחמד בנין שלמה ונשאתי ונתתי בדב"ק לך נא ראה:

ה) מה שלא תקנו רבותינו לעשות שני ימים יום הכיפורים משום ספיקא דיומא כמו בשאר ימים טובים מבואר בדברי הפוסקים בסי' תרכ"ד דאנחנו בקיאים בקיבועא דירחא ורק משום מנהג אבותינו בידינו ובדבר שיש חשש סכנה לתשושי כח להתענות שני ימים רצופים גם אבותינו לא נהגו בו משום שאין רוב צבור יכולים לעמוד וכו' ועיין בדברי הגאונים מוהרז"ש בשלחן ערוך שלו ומטה אפרים בסי' תרכ"ד, ובספר יוסף אומץ (אשכנזי להגאון מוהרי"ל) בנימוקיו על א"ח בדף כ"ו סוף ע"ד כתב דאפשר ליתן טעם כי באמת רוב שנים אין אלול מעובר ואף דלגבי שאר ימים טובים חששו למיעוט מכל מקום גבי יום הכיפורים שכיון דדחינן קיבועא דירחא שלא יבא יום הכיפורים ביום הששי או ביום הראשון משום ירקא או מתיא אם כן אם היו מתקנים שני ימים