שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קכח

כח) קשיא ליה להרב השואל לשון מרן בסי' תרכ"ג סעיף ב' תפלת נעילה כשחמה בראש האילנות כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה וצריך לקצר בסליחות שבאמצע תפלה וכו' כדי שיגמור קודם שקיעת החמה עכ"ל דמאחר שמתחיל אותה כשהחמה בראשי אילנות היינו סמוך לשקיעת החמה דכשהחמה בראשי אילנות תיכף ומיד היא שוקעת ואין כאן זמן לומר התפלה ולגומרה קודם שקיעת החמה והשיב הרב המפורסם בדורו מוהר"י פראג"י בתשובות מהרי"ף (שנדפסו עתה) בסי' ו' דתרי שקיעות הוו א) כשישקע גלגל חמה תחת האופק גופה נכסה ועדיין אורה מאיר בעולם והרקיע כולו מזהיר מאורה ב) כשתשקע אור החמה מתחת האופק שמנה עשרה מעלות אז אור החמה כלה מן הרקיע והיא סוף שקיעה ומתחילת השקיעה הנ"ל עד סוף שקיעה הנ"ל היא כדי מהלך אדם בינוני ארבעה מילין ועל השקיעה השנית הוא שכתב מרן כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה שבכל מקום שאומרים שקיעת החמה הכונה היא השקיעה השנית וציין כמה מקומות שאומרים הפוסקים שקיעת החמה והכונה היא סוף שקיעה דהיינו צאת הככבים כגון בריש סי' תקס"ב כל תענית שלא שקעה עליו חמה וכו' ובסימן רס"א יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקדש וזמן תוספת זה הוא מתחילת השקיעה וכו' וכן בהלכות יום הכפורים סי' תר"ח כתב מעין זה וכן בהלכות חנוכה סי' תער"ב אין מדליקין נר חנוכה אלא עם סוף שקיעתה והביא עוד כן מדברי הפוסקים בשאר מקומות וביאר עוד דמה שאמרו בפרק במה מדליקין משתשקע החמה הוי בין השמשות ושיעורו שלשה רבעי מיל הוא מסוף השקיעה דאילו מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ הוא יום גמור ונמשך שיעורו בכדי שיעור מהלך שלשה מילין ורביע דאותו זמן אינו בין השמשות ששיעור בין השמשות הוא רק שלשה רבעי מיל וביאר מה שאמרו כוכבים בינונים שהן בינונים בגדולה ובאורה שאם היו בינונים בגדולה ולא באורה או באורה ולא בגדולה אינם נקראים בינונים שוב ביאר דין תפלת הנעילה שהיא מתחלת בזמן נעילת שערי היכל והוא כשהחמה בראשי הדקלים ומזמן נעילת שערי היכל עד נעילת שערי שמים יש שהות הרבה ותפלת נעילה צריכה להיות בזמן נעילת שערי היכל דוקא ולא קודם לכן וצריכה להיות ביום דוקא אלא שאין קפידא להיות ביום אלא דוקא עד שיגמור חזרת התפלה אבל הסליחות ותחנונים שאחר התפלה אין קפידא להיות בלילה אלו תורף דב"ק ועיין בקונטריס פאת השדי לחלק הכללים במערכת הבי"ת (הוא שדי חמד חלק י"א) אות ב' מה שכתבתי בענין בין השמשות:

כט) בעל קרי אם מותר לטבול ביום הכפורים הנה בירושלמי דפסחים בפרק מקום שנהגו הלכה ד' איתא תניא (לענין הדלקה בליל כיפור) אפילו בתי כנסיות ובתי מרחציות לכן צריכה אפילו מקום שלא נהגו להדליק מדליקין עד כאן והקשה הרב קרבן העדה בשירי קרבן בבתי מרחצאות למה להו נר הא יום הכפורים אסור ברחיצה יש לומר לטבילת בעלי קרי דקיימא לן בעל קרי יורד וטובל ביום הכפורים כדאמרינן בפרק יום הכפורים עכ"ל הנה מה שכתב דקיימא לן בעל קרי טובל ביום הכפורים אין כונתו לומר דאנן הכי קיימא לן אלא כונתו לומר דהירושלמי נקיט הכי דהכי אתמר בירושלמי פרק יום הכפורים סוף הלכה א' בעלי קריין טובלין כדרכן ביום הכפורים ומתבאר שם דאף מי שראה קרי בערב יום הכפורים אם שכח לטבול בו ביום טובל כדרכו ומשמע ודאי דטובל גם בלילה ולזה צריך נר אבל ודאי מודה הרב דאנן לא קיימא לן הכי כמבואר בפוסקים בסי' תרי"ג בסעיף י"א דבעל קרי אינו טובל ביום כפור אפילו אם רגיל לטבול בשאר ימות השנה לתפלה וכן מבואר שם בסעיף י"ב דאשה אסורה לטבול אפילו הגיע זמן טבילתה ביום הכפורים והרמב"ם בשלישי מהלכות שביתת עשור אף שפסק שכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב ובין ביום הכפורים כתב לענין בעל קרי דאינו טובל (רק מקנחו וכו' ככתוב בשלחן ערוך שם) משום דטבילת בעל קרי בזמן הזה אינו אלא מנהג ואין מנהג להתיר דבר האסור וכו' וכן פסק הגאון מוהרז"ש בש"ע שלו אות י"ט וכתב טעמו של הרמב"ם עי"ש ובספר מתא דירושלים בפסחים על דברי הירושלמי הנ"ל כתב בזה הלשון תני אפילו בתי כנסיות ובתי מרחצאות עיין בשירי קרבן דתמה הלא רחיצה אסור ביום הכפורים דקיימא לן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים עיין רמב"ם פרק ג' משביתת עשור ודוקא בזמן הזה שאין לנו טבילה בזמנה פוסק בשלחן ערוך דאסור לאשה לטבול וצריך עיון דברי הרב הלבוש בסוף סימן תרי"ג דסותר למה שכתב בסי' תקנ"ד ס"ג ח' ועיין בא"ז (אליהו זוטא) שם ועיין שפתי כהן ונקודת הכסף בסי' קצ"ז מה שהאריך בענין טבילה בזמנה מצוה עכ"ל והנה מה שכתב בראשית מאמר דברים ככתבן אינם מובנים וכנראה יש חיסור לשון וכונתו ליישב תמיהת השירי קרבן ואמר שאין לנו צורך לאוקמי ההיא דהירושלמי דבתי מרחצאות דצריך נר משום בעלי קריין דאף משום הנשים צריך נר משום דקיימא לן דחייבי טבילות טובלין כדרכן מעיקר הדין אלא דבזמן הזה הוא דאסורה לטבול וכו' ואם לכך נתכוון אומר אני דלפי מה שמתבאר מדברי הרמב"ם הנ"ל דטבילת בעל קרי גריעא מטבילת כל חייבי טבילות וכן מסודרים שני הדינים בשלחן ערוך דין בעל קרי בסעיף י"א ודין האשה בסעיף י"ב ודרך הפוסקים על הרוב הוא להמריך הדברים בדרך לא זו אף זו והרב הלבוש נקט דין האשה בלשון אפילו עי"ש בסעיף י"ב אם כן יפה אשמועינן רבותא הרב שירי קרבן דאפילו בעל קרי מותר לטבול ביום הכפורים לדעת הירושלמי כמבואר בירושלמי דיומא הנזכר לעיל:

והנה בהא דאמרינן בירושלמי הנ"ל דתני מדליקין בבתי כנסיות ובתי מרחצאות במסורת הש"ס מראה מקום הוא לתוספתא פרק ג' דפסחים והתם איתא פונדקאות ובית המים (במקום בתי כנסיות ומרחצאות) וכתב במנחת בכורים (פירוש התוספתא להרב בעל ספר החרדים) בית המים לטבול בהן בעל קרי דסבירא ליה בעל קרי מותר לטבול ביום הכפורים כמבואר בפרק יום הכפורים ומדליקין אף במקום שנהגו שלא להדליק ולכאורה קשה פירושו דהא במתניתין דפרק בני העיר דף ז"ך ע"ב תנן וחכמים אומרים מוכרים אותו חוץ מארבעה דברים למרחץ ולבורסקי לטבילה ולבית המים אלמא דטבילה לחוד ובית המים לחוד ובפירוש בית המים כתב רש"י שם שני פירושים וז"ל בית המים לכביסה אי נמי לבית מי רגלים והכא בתוספתא אי אפשר לפרש כפירוש ראשון דכביסה ביום הכפורים מאי עבידתא וכמו שכתב מרן מוהרד"ף בפירושו על התוספתא הנ"ל להכריח מזה כפירוש שני של רש"י במגילה הנ"ל ויתכן לומר שמפני זה מחק בהגהות הגר"א שלש תיבות ראשונות שבדברי רש"י (לכביסה אי נמי) משום דבתוספתא הלזו מוכח דבית המים לאו היינו לכביסה ואין לנו אלא פירוש אחד דהיינו לבית מי רגלים ורבינו עובדיא כתב כלשון רש"י וצריך להגיה בדבריו כבדברי רש"י וצריך לדעת מי הזקיקו להרב מנחת בכורים לפרש בית המים שבתוספתא זו שלא כפירוש רש"י בבית המים שבמתניתין דבמגילה ואולי מפני שראה שברייתא זו הובאה בירושלמי דפסחים הנ"ל ושם הגירסא בתי מרחצאות לכן להשוותם פירש בית המים שבברייתא זו בית הטבילה דלשון זה כשהוא לעצמו יפה מתפרש על בית הטבילה אלא דכשהוא עם טבילה בהכרח לפרשו בענין אחר ובית הכנסת דתני בירושלמי יתכן לפרש דלא על בית הכנסת לתפלה קאמר אלא היינו פונדק דתני בתוספתא ובית הכנסת דהכא הכונה מקום כניסת רבים דהיינו פונדק וכמעט מוכרחים אנחנו לפרש כן שהרי אורחיה דתנא תוספאה למיתני מאי דשייר תנא דמתניתין ובית הכנסת הא תנא ליה תנא דמתניתין בפרק מקום שנהגו דקתני ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אלא ודאי דהאי בית הכנסת דתני בתוספתא כלומר מקום כניסת רבים והיינו פונדקאות ואף על גב דבתוספתא תני מקום שנהגו להדליק מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין והאי כבר תני לה תנא דמתניתין בפרק מקום שנהגו כבר נרגש מזה מרן מוהרד"ף בחסדי דוד וכתב שבא לחדש כאן סברת רשב"א ולבאר טעם לשני המקומות דבין מקום שנהגו להדליק ובין מקום שנהגו שלא להדליק הטעם הוא מחשש שלא יבא לידי וכו':