שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קכו

לכן מותר מה שאין כן הרבון שאינו ודאי והרי בהיתר איסור משום פיקוח נפש בעינן רפואה ידועה כדאיתא ביו"ד סוף סי' קנ"ה וכו' ונמצא דבאמירת הרבון איכא פלוגתא ומסתמא הוא הדין בהטבת חלום ונשא ונתן באריכות כדרכו בקודש ושוב בדף פ"ה עמד לבאר מה שנראה שני דינים סותרים דקיימא לן ספק פיקוח נפש דוחה כל התורה וקיימא לן נמי דאין להתיר איסור מפני פיקוח נפש אלא ברפואה ואמאי הא רפואה שאינה ידועה חשיבא ספק והרי משום ספק דוחין כל התורה והביא דברי הרבנים ערך השלחן בסי' שכ"ח שהבאתי לעיל (בד"ה וכן כתב הרב ערך) ותוספת יום הכיפורים שהבאתי לעיל (בד"ה שוב ראיתי שהספר) ופרי חדש בליקוטי א"ח סי' שכ"ח שהבאתי לעיל (בד"ה מכל מקום הרב) ובתר דשקיל וטרי כתב ליישב שני הדינים הנ"ל בשני דרכים והשני נוח לו ליישב בו דברי הרב מגן אברהם והוא זה דהרב מגן אברהם סבירא ליה דאף דכשהרפואה ידועה לאותו החולי וספק אם תועיל לחולה זה לפי הדרגת חוליו הדין הוא דמחללין עליו את השבת משום דספק פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה מכל מקום כשיש ספק ברפואה זו אם מועילה לחולי זה או לא אין מחללין עליה בספק זה וכמו שכתב הרדב"ז בלשונות הרמב"ם והביא דבריו הרב ערך השלחן וכו' וכו' ואמירת הרבון חשיבא רפואה שאינה ידועה ולכן סובר הרב מגן אברהם דאין לאמרו בשבת ולדידיה הוא הדין להטבת חלום וכו' ומסיק לענין השאלה הנ"ל דאף דלכאורה היה נראה להקל כדעת הרב סדר היום דאין כאן אלא איסור דרבנן (דאל ישאל אדם צרכיו בשבת) מכל מקום נכון לצאת ידי סברת הרב מגן אברהם ויעשו ההטבה בליל מוצאי שבת אלו תורף דב"ק:

הרי דכל יקר ראתה עינו דברי רבני האחרונים שהבאתי אנכי הדל ולא נעלם ממנו דבר ואין לתמוה עליו במה שלא הביא דברי הרב פרי מגדים שבסי' שכ"ח שחלק על הרב מגן אברהם כמו שכתבתי בריש אות זו דהשת"א הכא לאו בהאי דינא קעסיק למיפסק הלכתא כי אם לבאר דברי הרב מגן אברהם ואין נפקא מינה אם יש חולקים עליו או לא אמנם מה שיש לתמוה הוא על מה שכתב בסי' שכ"ח לאשר ולקיים סברת הרב פרי מגדים וכתב עלה הנפק מדברי רבינו הטור שם ואני ההדיוט תמהתי עליו שלא ראה דברי הרדב"ז והרב ערך השלחן דקיימי בשיטת הרב מגן אברהם וכו' ועתה תגדל התימה עליו איך במחילת כתה"ר שכח משנתו שבח"ב סי' ר"ך שהביא דברי הרדב"ז והרב ערך השלחן דקיימי בשיטת הרב מגן אברהם ולכל הפחות היה לי להזכיר דעתם ולכתוב שמדברי רבינו הטור נראה לו כסברת הרב פרי מגדים ואז היתה הרש"ת ביד המעיין להכריע אם לפסוק כהמגן אברהם דקיימי כוותיה הרדב"ז וערך השלחן או כהפרי מגדים דדייקי כוותיה דברי רבינו הטור לא כן עתה שלא הזכיר דברי הרדב"ז וערך השלחן הנה המעיין בדב"ק ל"ו ידון רוחו לפסוק כהרב פרי מגדים דמסייעי ליה דברי הטור:

ומה גם דלפי מה שכתב הרב בח"ב סי' ר"ך הנ"ל בתוך דברי הישוב לסתירת שני הדינים אליבא דהרב מגן אברהם שכדברי הרב ערך השלחן יש להוכיח מדברי מוהר"ם ריקאנטי שהובא בשיירי כנסת הגדולה סי' תרי"ח שריב"א חלה ביום כיפור ואמרו הרופאים אם לא יאכל ודאי ימות ואם יאכל שמא יחיה ואמר ברי ושמא ברי עדיף ולא אכל ומת תנצב"ה וכתב הרב אליהו רבה שם סק"ב דמשמע דמצד הדין אף במעשה דריב"א מותר רק הוא החמיר על עצמו וכן כתב מרן חיד"א במחזיק ברכה שם בשם הרדב"ז דפוס פיורדא סי' תמ"ד דבכי האי גוונא מאכילין אותו בעל כרחו מספק שמא יחיה וסיים הרב פתח הדביר הרי דכשהרפואה היא ודאית כמו אכילת לחם לרעבים הגם דלחולה זה הוי ספק אם יחיה מצד כובד חוליו אפילו הכי מותר מספק נפשות ולא אמרינן כיון שאין ההצלה ודאית נדינהו כמו אכילת חצר כבד כלב שוטה דמזה מוכח דגם אינהו סברי האי חילוקא בין ספק רפואה לספק אם יתרפא דלא כהרב פרי חדש ומהתימה על הרב ערך השלחן שלא זכר דברי הריב"א ואליהו רבה דקיימי כוותיה ולא דברי הרב פרי חדש דסובר בהיפך עכ"ל (וסיים ליישב בזה שני הדינים אליבא דהרב מגן אברהם כיעי"ש) הרי דהרב עצמו מביא וקורא דשלמים וכן רבים סברי לחלק בין ספק אם יתרפא לספק בגוף הרפואה דכשאין הרפואה ידועה לא אמרינן ספק נפשות להקל וזו היא דעת הרב מגן אברהם שבסי' שכ"ח ואם כן הדבר תמוה מה שנראה מדבריו שבסי' שכ"ח דנקיט כהרב פרי מגדים על פי דקדוקו מלשון רבינו הטור כנז"ל היפך כל הפוסקים הנז"ל:

איברא דכשאני לעצמי במחילת כבוד גאונו איני מבין דב"ק בהוכחתו מדברי הרבנים הנ"ל דסברי לחלק בין ספק יתרפא לספק רפואה שאם היו דבריהם על איזה נדון שהיה ספק ברפואה והיו מחמירים בו היה לנו הכרח מזה דבספק ברפואה לא אמרינן ספק נפשות להקל אבל אחרי שבנדונם הם המדברים ברפואה ודאית וספק אם תועיל לחולה הזה וכתבו להקל משום ספק נפשות איך נוכל להוכיח מזה דכשהספק הוא ברפואה הולכין לחומרא הלא בדין שבנדונם הכל מודים בו דהולכים להקל ובדין ספק ברפואה לא מיירו כלל ואם כן יכולים אנו לומר דאינהו סברי בטעמא דאין מאכילין מחצר כבד דהוא משום דסברי רבנן דאינה רפואה כלל וכדכתב הרב מוהר"מ בן חביב הנז"ל (בד"ה שוב ראיתי שהספר) וגם הרב פתח הדביר שם קודם לכן הביא דבריו בדף פ"ה ע"ב כיעויין שם אף גם זאת תשובת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם סי' קנ"ג הביאה שם קודם לכן בדף פ"ה ע"ב (בד"ה ברם איכא) ושם באותה תשובה החליט הרדב"ז לדעת הרמב"ם דטעמא דסברי רבנן דאין מאכילין מחצר כבד הוא משום שאינה אף ספק רפואה ואם כן לשיטתייהו ודאי אין לנו שום הכרח מההיא דחצר כבד דבספק רפואה הולכים לחומרא ואי הכי היכי מצינן לאוכוחי מדברי הפוסקים המדברים אעובדא דריב"א שכתבו להקל בודאי רפואה וספק אם יתרפא דסברי דבספק ברפואה עצמה סוברים להחמיר כדאמר רב פתח הדביר ואנכי לא ידעתי הא מיהא לפי שיטתו ודאי קשה איך בסי' שכ"ח דחה סברת הרב מגן אברהם אחרי ששלמים וכן רבים קיימי כוותיה ולענין דינא מתבאר מכל האמור למעלה שיכולים אנחנו לסמוך בספק פיקוח נפשות להקל אף בספק אם רפואה זו מועילה או לא כשהדבר ההוא הוא מענייני רפואה ותו לא מידי:

ואנכי חזון הרבתי להגאון עטרת חכמים בתשובה לאבן העזר סי' ל' שהביא (בד"ה וליתר) מה שכתוב באיסור והיתר כלל ט"ן בשם מהר"ם ונפסק כן ביו"ד סוף סי' קנ"ה דבעינן רפואה ידועה וכתב על זה שדבריו צריכים ביאור ובסוף התשובה כתב (בד"ה ומדי דברי) שהפרי מגדים כתב על דברי המגן אברהם בריש סי' שכ"ח דההיא דיורה דעה סוף סי' קנ"ה יש לומר דמיירי באין בו סכנה אבל המעיין בגוף דברי האיסור והיתר יראה שכתב דין זה על חולה שיש בו סכנה ולכן כתב דצריך לומר דשם לא נאמרה הרפואה באכילת שרץ מפי רופא רק מעכו"ם שלא היה רופא על כן לא רצה מהר"ם להתיר על סמך דבריו רק אם ידוע מבלעדי (אולי צריך להיות מבלעדו) הרפואה זו ודעת לנבון נקל שכל הרפואות שעושים במאכלות אסורות שיש עליהם אזהרת כרת או מיתה לחולה שיש בו סכנה אף שידוע ששייך רפואה כזו לחולאת כזאת מכל מקום אין להחליט שתהא לרפואת תעלה לאיש ההוא וממילא תמיד ספק בתועלת הרפואה ועם כל זה מותר והיינו משום דגם ספק פקוח נפש דוחה וכמו כן כשהספק מצד הרפואה ואף כשיש רק ספק בסכנה וגם ספק ברפואה מכל מקום מותר דגדול כח הצלת נפש מישראל עכ"ל והוא תנא דמסייע להקל בפיקוח נפש גם בספק ברפואה ועיין לקמן בסימן זה אות כ"ה מה שכתבתי בשם שו"ת הרי בשמים מהדורא תניינא סי' קב"ץ:

כה) חולה נכפה מכמה שנים ורופא מומחה לרבים מצא רפואה ונתרפאו בו כמה בני אדם וגם זה החולה משהתחיל להתעסק ברפואה זו עלתה לו ארוכה זה כשנה אחת והוא ששותה שלש כפות מעריצי"ן בכל יום ערב ובוקר וצהרים וחזקה עליו פקודת הרופא שלא יעבור יום אחד מבלי לשתות המעריצי"ן שאם יחסר יום אחד תשוב המחלה לאיתנה ולכן שאל החולה אם מותר לו לשתותו ביום כיפור והשיב הגאון אבד"ק סטרי יצ"ו בשו"ת הרי בשמים מהדורא תניינא סי' קב"ץ דנכפה הוי כחולה שיש בו סכנה כדכתב באיסור והיתר כלל ט"ן סי' ל"ה בשם מהר"ם ואף