שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קכה

קנ"ה ודברי האיסור והיתר והגהות מיימוני בשם מוהר"ם שהבאתי למעלה שכתבו שצריך שתהיה רפואה ידועה ואף אם נאמר בכונתם כמו שביאר הרב זר זהב יצ"ו על כל פנים היה לו להביא דבריהם ולבארם באופן הנ"ל:

ודאתאן עלה (אם מחללין את השבת לחולה שיש בו סכנה ברפואה שאינה ידועה) ראיתי שנשאל על זה הגאון בשו"ת מוהר"ן יפה סי' כ"ג והאריך מאד בדין פיקוח נפש דוחה את השבת אם הותר או דחויה שבת אצל פיקוח נפש ובסוף התשובה (בד"ה וכיון) כתב על דברי ההגהה שבשו"ת בשמים ראש סי' ט"ל דרפואה שאינה בדוקה אינה בכלל ספק שהוצרך לומר כן מכח ההיא דאין מאכילין מחצר כבד) שאין הכרח משם לפי מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה שם דמה שאין מאכילין אותו הוא משום שהיא בדרך סגולה ואם כן כיון שאינה בדוקה הוי כקמיע שאינו מומחה שאין יוצאים בה בשבת עכ"ל ואיני מבין בעניותי מאי קא דחי דהא הרב המגיה שם קושיתו היתה על פירוש רש"י שכתב בטעמא דרבנן דסברי דאין מאכילין אותו דהוא משום שאינה רפואה גמורה שהרי כתב הרב המגיה ופליגי רבנן עליה ובעו רפואה בדוקה וכו' ופשוט דרפואה בדוקה דקאמר היינו רפואה גמורה שבדברי רש"י ולזה הוצרך לומר דשאינה בדוקה לאו ספק מיקרי אבל לפירוש הרמב"ם לא הוה קשיא ליה דפשט דברי הרמב"ם מורים דמחלק בין רפואה שהיא בטבע לרפואה שהיא בדרך סגולה ולאו דוקא כשאינה בדוקה ומשום דדמי לקמיע שאינה מומחה כדאמר מר אלא אף אם היא בדוקה סובר הרמב"ם דלא ניתנו האיסורין לידחות אצל רפואה כזו כן הוא פשט דברי הרמב"ם (אלא שהרדב"ז מדקשיא ליה עלה הוצרך לומר דלדעתו אינה רפואה כלל כמו שכתבתי בשמו לעיל בד"ה והשיב) והרב המגיה שבבשמים ראש לא הזכיר ואף לא רמז לפירוש הרמב"ם כי אם רמז לפירוש רש"י ולפירושו הוא שהוליד לומר דאינה בדוקה אינה בגדר ספק ואם כן אינו מובן מה שדוחה דבריו על פי פירוש הרמב"ם:

וסיים הרב (מוהר"ן יפה) שם ומכל מקום הדין אמת דמשום רפואה שאינה בדוקה אין מחללין את השבת כדכתב הרב מגן אברהם בריש סי' שכ"ח והביא ראיה מדברי הרמ"א ביו"ד סי' קנ"ח והרב פרי מגדים שם כתב וז"ל ומה שכתב שהרפואה ידועה צריך עיון דבספק נמי ספק פיקוח נפש להקל וביורה דעה יש לומר בחולה שאין בו סכנה דאיסור דרבנן אין מתירין כי האי גוונא ולא עיין במקור הדין שהוא מהגהות מיימוניות כמו שכתב בדרכי משה שם ומבואר שם דאפילו חולה שיש בו סכנה אין מאכילין אותו איסור ברפואה שאינה בדוקה שכן כתבו בפרק י"ד מהלכות מאכלות אסורות שאלו לרבי על נכפה שרצה נכרי אחד לרפאותו ולהאכילו שרץ העוף והשיב כי נכפה חולי גדול הוא וכמכה של חלל דמי ומותר אם הרפואה ידועה ואם אינה ידועה אין להתיר ואף דאמרינן בפסחים דהוה שייף לברתיה גוהרקי דערלה אותה רפואה ידועה היתה עי"ש שהאריך והכי דייק לשון המשנה ביומא ד' פ"ב חולה מאכילין אותו על פי בקיאין וכן עיקר:

ומכא שכן מה שהוא בגדר סגולה אף דמההיא דקמיע שאינה מן המומחה מהא דאין יוצאין בה בשבת אין ראיה דיש לומר דשאני התם דאפשר לו לישב בביתו מכל מקום הדבר פשוט כמו שכתבתי ובסנהדרין ד' מ"ז גבי קבריה דרב דהוו שקלי מניה עפרא לאישתא וקרקע עולם אינה נאסרת משמע היכא דנאסר אסור ליקח ממנו לרפואה אין להביא ראיה לנדון דידן דהתם על כרחין גם רפואה שאינה בדוקה מהני ממה נפשך דאם באמת יתרפא מוטב ואם לאו הרי אין כאן איסור כלל דאינו נהנה כלל וצריך לומר דהתם הוי חולה שאין בו סכנה ועוד יש ליישב בכמה גווני עכ"ל:

והנה אף שבמה שהשיב על דברי הגאון פרי מגדים שלא עיין במקור הדין דמבואר דמיירי בחולה שיש בו סכנה וכו' הצדק אתו גם ידידי הגאבד"ק בארדיטשוב יצ"ו בספר תהלה לדוד ריש סי' שכ"ח דחה דברי הפרי מגדים שלא עיין במקור הדין וכו' ומתבארת דעתו להחמיר דבעינן רפואה ידועה ועמד שם לבאר גדר רפואה ידועה מה היא עי"ש מכל מקום בעיקר סברת הגאון פרי מגדים דאף משום רפואה שאינה ידועה מחללין את השבת וכל התורה כולה כבר נתבאר מכל מה שכתבתי למעלה דשלמים וכן רבים קיימי בסברתו שכל ספק שבפיקוח נפש דוחה את השבת לא שנא אם הרפואה ידועה והספק הוא בחולה זה אם תועיל לו לפי הדרגת חוליו לא שנא אם הספק הוא ברפואה עצמה אם מועילה לחולי זה בכל ענין הולכין להקל:

ובספר ארחות חיים שנדפס מקרוב לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו ראיתי בסי' שכ"ח אות ג' שכתב בשם ספר חקר הלכה שדעתו להקל בזה ולפי שספר הנחמד הזה (ארחות חיים) עדיין לא נתפשט במקומות אלו אעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו מצוה לחלל את השבת עיין מגן אברהם סק"א והפרי מגדים תמה עליו דהא ספק פיקוח נפש להקל כמבואר בסי' תרי"ח וביו"ד סוף סי' קנ"ה מיירי בחולה שאין בו סכנה לענין איסור דרבנן ועיין בספר חקר הלכה ח"ב דף ו' ע"א שכתב דאין ראיה מיו"ד הנז' אבל בגוף הדבר נראה שדעת המגן אברהם היא דוקא כשהרפואה היא מענייני הרפואות רק שאנו מסופקים אם הרפואה מהני לחולי זה או לא אמרינן ספק פיקוח נפש להקל מה שאין כן אם אין ידוע לנו כלל אם זה הוא מענייני רפואה או לא לא אמרינן לחלל השבת מספק שמא היא רפואה וסיים ומכל מקום כיון שראית מגן אברהם מסי' קנ"ה נדחה ודעת הרב פרי מגדים דאין לחלק נוכל לסמוך בזה בפיקוח נפש היכא שמסופקים באמת שמא היא רפואה יעי"ש עוד פרטי דינים בזה ועיין עוד בפרי מגדים באשל אברהם סוף סי' תס"ח עכ"ד הארחות חיים וספר חקר הלכה ח"ב הנ"ל אין אצלי וכנראה מה שכתב שאין ראיה מיו"ד הוא מטעם שכתב הפרי מגדים דשם מיירי בחולי שאין בו סכנה וכו' וכו' ואם לכך נתכוון כבר כתבתי אשר היו תמהים על הפרי מגדים שלא עיין במקור הדין דמבואר דמיירי בחולי שיש בו סכנה ולפי מה שביאר בכונת המגן אברהם והפרי מגדים למדנו דאף בספק ברפואה אם רפואה זו מהניא לחולי זה או לא סבירא ליה להרב מגן אברהם שאם הדבר הוא מענייני הרפואות עושים אותה משום ספק פיקוח נפש והרב פרי מגדים סובר דאף אם מסופקים אם דבר זה הוא מענייני רפואה או לא אזלינן להקל וסובר הרב חקר הלכה דיש לסמוך בזה ודברי הפרי מגדים שציין הם בחולה שיש בו סכנה ואומרים הרופאים שצריך להקיזו דם (בערב יום טוב שהמנהג שלא להקיז בשום ערב יום טוב כמו שכתב הרמ"א בסוף סי' תס"ח) שרי מידי דהוה אחולה ביום הכיפורים שמאכילין אותו איסור תורה על פי רופאים וספק פיקוח נפש נמי שרי עכ"ל ולא ביאר לנו כונתו בציון זה מה עניינו למה שאנו עסוקים אם אין הרפואה ידועה אם מחללין עליה:

אחר החיפוש ראיתי מה שכתב הרב פתח הדביר בעניינים אלו בח"ב סי' ר"ך אות ב' ושם הביא דברי הרבנים פרי חדש ותוספת יום הכיפורים ותשובת הרדב"ז שהביא הרב ערך השלחן שהבאתי דב"ק למעלה ותורף דבריו הוא על מה שנשאל במי שחלם בליל שבת ונפשו עגומה אם מותר לעשות לו הטבת חלום או לא משום אל ישאל אדם צרכיו בשבת שהרי אומרים לו מטיבי החלום טבא הוא וטבא ליהוי וכו' ובתשובתו ביאר דהא דאל ישאל וכו' לאו דוקא צרכי עצמו אלא אף צרכי אחרים אין לשאול ולכן היה נראה לו לדחות ההטבת חלום לליל מוצאי שבת אלא שמעולם לא נהגו כן אלא מטיבים ביומו בבוקר משום שבלילה הוא זמן התעוררות הדינים וכו' ואף במוצאי שבת וכו' שוב ראה מפורש להרב סדר היום והביא דבריו הרב אליהו רבה שם שמותר להטיב החלום בשבת אף שאומרים רחמנא לישוייה לטב אין לחוש דעל פיקוח נפש ואפילו על ספק דוחין את השבת להדיא כל שכן כאן שאין הדיחוי כל כך שוב ראה דברי הרב מגן אברהם סי' קכ"ח ס"ק ע' על אמירת הרבון בשעת ברכת כהנים שנחלקו הספר פתרון חלומות עם תשובת הגאונים והמגן אברהם הסכים לדברי תשובת הגאונים שאין לומר הרבון אני שלך וכו' שאמרו בברכות דף ה"ן ע"ב משום איסור תחינה בשבת אלא אם כן מתענה תענית חלום והפתרון חלומות חלק וכתב אם מותר להתענות כל שכן שמותר לומר הרבון והמגן אברהם השיב דתענית הוא ודאי מבטל החלום