שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קכד

תמוה אם מן הדין מותר לחלל שבת על חולה זה בספק רפואה זו איך יאמרו חכמים שלא להציל נפשו של זה מפני החשש שמא יבואו לחלל עם חולה זה או עם חולה אחר בדברים שלא יועילו ולא יצילו דבר זה כמו זר נחשב ואדרבא היה להם לחוש שלא לחוב בדמו של זה אלא שהרדב"ז הוצרך לומר כן לדעת רש"י שנראה בעליל מדבריו שכל שהוא ספק אין מחללין וזה לא יתכן דהא ספק פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה לכן הוצרך להסביר ולחלק כנז"ל וכל זה הוא לפירוש רש"י (שכתב בטעמייהו דרבנן דסברי שאינה רפואה גמורה) אבל בפירוש הרמב"ם שלא כתב טעם זה (שאינה רפואה גמורה) נוכל לומר לדעתו שגם בספק רפואה מחללין את השבת וכל התורה כולה אלא דטעמייהו דרבנן דאסרי להאכילו מחצר כבד הוא משום שאינה רפואה כלל דרפואות הסגולות לא חשיבי רפואות כלל אבל אם היה בהן לכל הפחות ספק אם מרפאות היו מודים רבנן שמותר להאכילו דבכל ספק בפיקוח נפש אזלינן לקולא וכן מתבאר מלשונו הטהור שכתב לדעת הרמב"ם דרפואות הסגולות אינן רפואות כלל ואפילו ספק רפואה אין בהם כדי לחלל שבת וכו' דמוכח להדיא דאם היה בהן ספק רפואה הוה מחללינן עלייהו שבת וכל איסורין שבתורה והרי זה סותר מה שכתב למעלה דבספק רפואה אין מחללין את השבת אלא ודאי צריך לומר דאף שכתב כן לפי דברי רש"י על צד הכרח כמו שכתבתי מכל מקום לדברי הרמב"ם אין לנו הכרח לומר כן אלא ספק ברפואה להקל שומעים ומסתמא ודאי דעתו באמת לפסוק כהרמב"ם כדרכו בקודש שעל הרוב נמשך אחר דעתו ואם כן סברתו לענין דינא היא דגם בספק ברפואה הולכים להקל וכדעת מרן מוהרמב"ח ומה שהרב ערך השלחן דחה דברי הרב מוהרמב"ח על פי דברי הרדב"ז במחילת כבוד גאונו אין נראה לי הדל כן ונהפוך הוא והרדב"ז תנא דמסייע להרב מוהרמב"ח הוא ולפי האמור דברי. שתי תשובות הרדב"ז עולות בקנה אחד דבין בזו (שבלשונות הרמב"ם) ובין בזו (שבחלק ד' סימן אלף חל"ק) דעתו היא בכל ספק להקל בין ברפואה ידועה וספק אם יתרפא חולה זה ובין בספק ברפואה עצמה אי מרפאה תו לא בכל ענין דנין להקל בספק פיקוח נפש כן נראה לדעתי הקצרה והבוחר יבחר:

והנה השגתי ספר איסור והיתר שנדפס מחדש עם הגהות זר זהב לרב גדול בדורנו יצ"ו והנני מעתיק מה שכתב בענין זה על דברי האיסור והיתר כלל ט"ן סי' ל"ה (ואם אין הרפואה ידועה אין בידי להתיר) וז"ל ואם אין הרפואה וכו' וכן כתב הרמ"א יו"ד סי' קנ"ה כל חולה שמאכילין לו איסור צריכים שתהא הרפואה ידועה או על פי מומחה ועיין בתוספת יום הכיפורים על יומא ד' פ"ג ובתשובה שמש צדקה שעמדו על לשון זה דמאי שנא הא דרפואה מכל פיקוח נפש וכו' עי"ש בדבריהם ובאמת מצאתי כן להדיא בהר"ן כדבריהם שכתב בפרק שמנה שרצים וכו' (הביא לשונו שכתבתיו למעלה בד"ה והנה מה שמפרש) וסיים אלא נראה כונת רבינו (האיסור והיתר) כן דלא סמכינן על כל הדיוט הבא ואומר שיתנו להחולה רפואה זו מאיסור זה כי ראה לאחר שהיה חולה בחולי זה נרפא על ידי רפואה זו כדרכן של הדיוטים שאומרים כן תמיד לא סמכינן עלייהו ועל זה קאמר הרמ"א אם לא שתהא הרפואה ידועה היינו שנודע ומפורסם לרבים שאיסור זה מרפא זהרופאים גם כן נותנים זה לחולי כזה כמו חלב סוסיא שמפורסם בזמנינו למחלת הרזון ומה שכתב או על פי בקיאים היינו רופאים אפילו נכרים וכן נראה מדברי הגר"א בביאורו וצריך עיון במגן אברהם סי' קכ"ח סק"ט במה שכתב שם מה שאין כן הרבון דאין הרפואה ידועה משמע לכאורה להיפך מדברי דהא שם הרפואה ואמירת רבונו של עולם היא בגמרא ואם כן ידעינן בודאי שפעמים מועיל רק שאינו מועיל תמיד כי אם למי שזוכה ואמאי קורא לזה המגן אברהם אין הרפואה בדוקה ועיין בתשובת הרשב"א ח"ד סי' רמ"ה שכתב בשם הרב ר' אהרן שכותבים כל קמיע בשבת עצמו לחולה שיש בו סכנה או ליולדת היכא דאינהו תבעי ליתובי דעתייהו אף על פי שאין אנו יודעים אם הוא מומחה אם לאו אבל אם אינם תובעים אלא שאמר חכם אחד יש לי קמיע אחת שמועיל לאותו חולי אפשר שאין כותבים אותו בשבת מספק אלא אם כן נודע דאיתמחי קמיע או אתמחי גברא שרוצה לכתוב הקמיע עכ"ל ומשמע שלא כדברינו אך אפשר שדוקא בקמיע החמור (נראה דצריך להיות החמיר) אבל לא ברפואות טבעיים וזה לשון הגהות מיימוניות מקור דין זה והמחאת רפואה שמא אין צריך המחאה גדולה כמין הקמיע שאם השרץ מרפא מכח חזוק טעמו אין צריך המחאה כל כך כמו בקמיע שאין בקמיע אלא מכח מזל שהם וכיוצא בהם יפה כחם ומותר ואף דאמרינן בפרק המפלת (ד' ל' ע"ב) דאיכא גופא דלא מקבל סמא ואם אין הרפואה מומחה אין בידי להתיר יותר מקמיע שאין מומחה וחולה ביום כיפור שאנו מחמירין קצת להצריך מומחין עכ"ל מוכח מדבריו דמיירי בכי האי גוונא שידענו שזה השר (נראה שצריך להיות הסם) הועיל לאיש אחר ולא נתחזק עדיין שהוא מרפא עכ"ד הרב זר זהב יצ"ו:

וכפי הנראה כשכתב דבריו הנ"ל לא עיין בו בפרק בהתשובה שבשמש צדקה שהזכיר רק כתב כן על פי הרשום בזכרונו כ צדקה עמד על לשון זה וכו' שבאמת מה שחשב למציאה ראיה כדבריהם מדברי הר"ן בפרק שמנה שרצים כבר זכה בה הרב קול בן לוי והביא דבריו הרב המגיה לשמש צדקה כמו שהעתקתי בשמו לעיל (בד"ה ועוד בה ההיא ראיה) ומה שכתב בכונת דברי האיסור והיתר והרמ"א דבריו נכונים וכן מה שכתב שאפשר שלא החמיר הרשב"א אלא בקמיע (שאין בקמיע אלא בכח מזל) הם דברים נכוחים לפום ריהטא אמנם ראיתי למרן חיד"א בברכי יוסף סי' ש"א אות ו' שהביא מה שהרמב"ם מחלק בין רפואה טבעית לרפואה שהיא דרך סגולה ושהעלה הרדב"ז דרפואות הסגולות אינן אף ספק רפואה וכו' ושוב כתב (בד"ה אכן ראיתי) שהרב אדמת קדש בחלק יו"ד סי' ו' הוכיח דהרמב"ן והרשב"א פליגי על הרמב"ם ולא שאני להו בין כשהרפואה היא בדרך סגולה לכשהיא בדרך רפואה בטבע ושכתב הרב אדמת קודש דהלכתא כוותייהו ושכן כתב הרב פרי הארץ וכו' (וסיים בברכי יוסף דלעת הפנאי צריך לעמוד לברר דעת הרמב"ן והרשב"א וכו') הנה לפי דברי הרב אדמת קודש נראה שלא נוכל לומר כמו שכתב הרב יצ"ו דלא החמיר הרשב"א אלא בקמיע וכו' והנה הרב יצ"ו לא העלה דבר ברור לדינא וכבר כתבתי למעלה דברי הרב המגיה לספר שמש צדקה שדעתו נוטה להקל בספק רפואה וגם כתבתי (בד"ה ואחר שעיינתי) שכן היא דעת הרדב"ז בהתשובה שבלשונות הרמב"ם מלבד אשר כמה גדולים הסכימו להקל בספק רפואה כמו שהבאתי למעלה:

ובשו"ת בשמים ראש סי' ט"ל כתב בהגהה יש לי עיון בהך דרבי מתיא בן חרש דמאכילין מחצר כבד ופליגי רבנן עליה ובעו רפואה בדוקה ולענין שבת ספיקא נמי דוחה ואולי שאינה בדוקה לאו ספק מיקרי כלל עכ"ל ושם בכסא דהרסנא כתב (בד"ה ושאלת) שתירוץ הרב המגיה נכון בסברא אלא שדחוק לומר דלרבנן אפילו ספק רפואה לא הוי עי"ש בלשון רש"י והרי אפילו ספקות וספקי ספקות משוינן ליה כודאי אצל פיקוח נפש ויש לי סברות רבות וחילוקים שונים אלא שקשה לבנות דינים להחמיר בנושא חמור הזה שהוא פיקוח נפש ולפום ריהטא יש להביא ראיה דספק רפואה מחללין שבת דהא משום חיי שעה דחינן שבת ולא עוד אלא דמשמע דאף על ספקות דלעיל הכי דינא לחיי שעה וכן נראין להדיא דברי הרמב"ם ואילו בפרק אין מעמידין ד' כ"ג אמרינן לחיי שעה לא חיישינן הרי דמעמידין חיי שעה באחריות משום ספק רפואה עי"ש בתוספות שדבריהם צריכים עיון ועיין בענין רופא אומר צריך ורופא אומר אינו צריך ודוק ועדיין יש מקום לחלק אלא שכבר כתבתי שקשה בעיני לומר כל כך חילוקים בענין הזה ועוד צריך להעמיק עיון בפירוש רפואה בדוקה עכ"ל העתקתי כל דב"ק למען דעת שרחוק הדבר בעיני הרב להחמיר בנושא הזה והסברא מכרעת לילך בזה לקולא והוא תנא דמסייע למה שכתבתי לעיל (בד"ה ואחרי שעיינתי) על דברי הרדב"ז ומתבאר מדבריו דבספק רפואה דעתו נוטה קצת להקל אלא שלא החליט ועל כל פנים יש לתמוה שלא זכר פסק הרמ"א שביו"ד סוף סי'