שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קכב

האנושי אינו אלא הוא על צד מקרה ומי יודע אם כה יקרה תמיד ואפשר שלא כל הזמנים ולא כל העתים שוין ולא המקבלים ולא העושים אמטו להכי אסור אבל נדון דידן שהדבר ספק מצד הדעת ואפשר שיעשו אותה וחי אפשר דעבדינן לה והוא בכלל אומרים ספק נפשות להקל עכ"ל ונראה דלאו דחויי הוא דקמדחי אלא האמת שכן נראה כונת הרמב"ם דמה שאין הלכה כר' מתיא בן חרש לאו משום שעל הספק אין מחללין את השבת אלא משום שאין מחללין על תרופה שהיא דרך סגולה וכדכתב הרב והרי הוא כמבואר כן בדברי הרמב"ם:

שוב הביא (הרב קול בן לוי) מה שכתבו בהגהות מיימוני בהלכות מאכלות אסורות פרק י"ד שאלו לרבנו על נכפה וכו' והן הן הדברים שהביא מרן מוהרמב"ח הנז"ל (בד"ה עוד כתב בתוספת) בשם האיסור והיתר ותשובות מהר"ם ורצה הרב קול בן לוי ללמוד מזה לנדונו דכיון שהוא ספק אין מחללין דהא קאמר דבעינן שתהא רפואה ידועה וכתב לדחות דיש לחלק דשאני התם דהספק נפל בהרפואה עצמה אם הסם הזה מרפא או לא וכיון שאין הרפואה מומחית משום הכי אסור אבל בנדון דידיה שידוע שסם פלוני הוא מרפא ורק הספק הוא שמא הדבר שיש בידינו עתה איננו אותו הסם הידוע שמרפא אפשר דעבדינן ליה מספק ולא חיישינן לחילול שבת כיון שאם הוא אותו הסם הידוע ודאי רפא ירפא ואנכי הדל בהורמנותיה דמר לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי חילוק זה דהא מוהר"ם לא התיר אלא ברפואה ידועה ואמר מר שרפואה ידועה דאמר מהר"ם היינו שידוע בודאי שמרפאת וכיון שאמר מהר"ם שאם אין הרפואה ידועה אין להתיר הרי הכל נכנס באין הרפואה ידועה בין שמסופקים אם סם פלוני מרפא בין אם ידוע שסם פלוני מרפא ורק מספקא לן אם סם זה שבידנו הוא אותו הסם שמרפא ועל כולם הוא אומר שאין בידו להתיר מספק ועוד הביא שם לפשוט ספקו מדברי הר"ן בהלכות בפרק שמנה שרצים בההיא דמחמין לו חמין וכו' שהבאתי למעלה (בד"ה והנה מה שמפרש) וצדד לדחות ראיה זו וחזר וקיימה:

ועוד הביא ראיה מדברי הרשב"א במיוחסות סי' רע"א במי הנשבע שלא לשחוק בקוביא ונשתטה וחזר ונשתפה אך לא לגמרי אלא עתים חלים עתים שוטה ופעם אחת שחקו לפניו ומצא מרגוע ונשאל אם מתירין לו לשחוק והשיב כיון דאיכא רוח רעה אפשר דאתי לידי סכנה ומשום יתובי דעתא שרינן ליה אלא שאני מסופק שמא עילא מצא לשחוק ולא תתישב דעתו בכך ואפשר דמן הספק נשאלין אם יש בו דעת לשאול וכו' שאין זה איסור דאורייתא כל שלא פרט לרבים וכו' ואי נמי משום שיש כאן ספק נפשות עכ"ל (אמר המחבר תשובת הרשב"א הלזו הביאה מרן הבית יוסף ביו"ד סי' רכ"ח קרוב לסופו בדפום קאניסבערג היא בדף קכ"א ע"א ולהקל למצוא הדברים גם בדפוסים אחרים אסמן שהיא בין הגהת הבדק הביא המתחלת וגם מדברי הרא"ש וכו' להמתחלת כתב הריב"ש בח"ב) והא התם דספק הוא אם השחוק ירפאהו ואפילו הכי דעתו להקל ואם איתא דספק רפואה לחומרא לא היה מקום להתיר שם אלא משמע דאף על ספק רפואה לא חיישינן לאיסור תורה אלא שנסתפק אם יש בו סכנה ושמא עילא מצא לשחוק יען כי אין השכל מסכים דעל ידי שחוק יתרפא השוטה מכל מקום חש לה היות שבאותו פעם ששחקו לפניו מצא מנות ומידי ספיקא מיהא לא נפיק ובנדון דידן משמע דלדידיה שפיר מחללינן את השבת בספק רפואה ולפי מה שכתבתי יש להסכים דעת הגהות מיימוניות דלעיל לדעת הרשב"א דהכא שאני שבא הנסיון לחולה זה עצמו לפי דבריו אף דמידי ספק לא נפיק לית לן בה מה שאין כן בנדון דידהו דלא איתמחי ובהא סלקינן ונחתינן דאפילו ספק רפואה דוחה את השבת עד כאן דברי הרב קול בן לוי שרמז הרב שערי תשובה וציין לעיין באשל אברהם (שבשלחן ערוך הקטנים) מה שכתב בשם תשובת גנת ורדים ואיני צריך להעתיק לשון האשל אברהם כי עתה נמצא לרוב בהש"ע הקטנים הנדפסים בזמנינו רק זאת אגיד השערת דעתי כי מה שכתב הרב אשל אברהם בזה הן הן דברי הרב קול בן לוי וכמדומה שבטעות נרשם באשל אברהם גנת ורדים סי' ב' וצריך להיות קול בן לוי סי' ב' כי לפי הרשום בזכרוני כשמביאים הפוסקים דברי הרב גנת ורדים מסמנים החלק והכלל והסימן לומר (בדרך משל) חלק א"ח או יו"ד וכיוצא כלל פלוני סימן פלוני ולא יספיק להם לכתוב הסימן בלבד כן היא השערתי ומי שיש בידו ספר גנת ורדים ישכיל על דבר:

ומצאתי תשובה שלמה באריכות גדולה בספר שמש צדקה בחלק יו"ד סי' כ"ט בעניינים אלו ושם ראיתי שבאיזה דברים כיונה דעתי העניה לדעת קדושים בתשובה הנ"ל ובאיזה דברים יש סתירה מדב"ק למה שכתבתי אנכי ההדיוט ולא אוכל להעתיק אף תמצית הדברים של הרב השואל והרב המחבר רק אכתוב קצת מדברי הרב המניה מר בריה דהרב המחבר במה שנוגע למה שאנחנו עוסקים (אם מחללין את השבת על רפואה שאינה ידועה) והוא שבהגהה ג' כתב (בד"ה ועוד ראיתי) שהרב משאת משה בחלק יו"ד סי' ה' חתר למצוא היש מי שחולק על דברי ההגהות מיימוניות הנז"ל (בד"ה שוב הביא) ודק ואשכח תשובת הרשב"א במיוחסות .סי' רע"א (הנז"ל בד"ה ועוד הביא ראיה) ואחר שהעתיק דברי הרשב"א כתב וזה שלא כדברי ההג"מ דסברי דבספק רפואה דלא ברור אם זה הסם פסקו לחומרא ובעו רפואה ידועה ואף שבספר קול בן לוי בסוף דבריו רצה להסכים דעת הרשב"א לדעת ההגהות (כמו שכתבתי לעיל בשמו) אף אם נודה לדבריו מכל מקום תשובת הרדב"ז סי' ס"ו גם הוא מודה דחולקת על ההגהות וכו' (הביא תשובת הרדב"ז וגם מה שכתב עליו הרב קול בן לוי כמו שכתבתי למעלה בד"ה ועיינתי) וסיים שכן כתב הרב משאת משה וז"ל והלום חזי הוית לדברי הרדב"ז בתשובה והובאו דבריו במהריק"ש סי' שכ"ח אשר מתוכם היה נראה להקל בשגם לא ברירא מילתא שזה מעלה ארוכה לחולי זה שהרי כתב דאפילו שאל החולה דברים שאינם רגילות לעשותם לאותו חולי שומעין לו אלא אם כן רופא אומר שמזיקו דמשמע דוקא היכא דהרופא גזר אומר דאזוקי מזיק הוא דאין עושין הא היכא דאינו מזיקו אף על גב דאין זה מהתרופות הרגילות דכל שלא כענינו מגן שוה עבדינן ליה ומחללין את השבת ואם כן נגמור מינה דבנדון דידן שהרופא אומר דאין זה מענין ההוא ורגיל לחליו כל שאינו אומר שמזיקו מאכילין אותו אף על פי שאינה מיוחדת לו דאם לא יועיל לא יזיק דלא תהא איסור מאכל הסם האסור חמיר טפי ממלאכת השבת דזו בסקילה וזו באיסור לאו עכ"ל וכל שכן הוא היכא דאין כאן מי שיאמר דאין זו רפואה מענין החולי ההוא רק שאין ידוע להם וכל זה דלא כהגהות מיימוניות הנ"ל:

ואף שהרב שלא ראה תשו' הרדב"ז במקומה כמו שכתב שם רצה להשיא דעת הרב ז"ל לדבר אחר ולומר דהתם שאני משום דהחולה גופיה שאל דיתנו לו אותה הרפואה וכיון דמסוכן הוא עבדינן ליה נייח נפשיה אי נמי משום דלב יודע מרת נפשו וכו' וסיים וכך יפה לי לפרש דברי הרב אם דברי התשובה יוכלון שאת כי היכי דלא נשוייה להרב חולק להדיא אכת מרבוואתא הסוברים דכל שאינו ידוע די תהוי ארכא לשלותיה לא ספינן ליה מספיקא כמדובר עכ"ל באמת אמרו חכם עדיף מנביא דתנאי התנה אם דברי התשובה יוכלון שאת ואילו בדברי הרדב"ז איפכא קא חזינן דאף שמתחלה התיר מטעמים אלו מכל מקום בסוף דבריו פסיק ותני להתיר בלאו הכי בכל מילי דספק וכתב ואפילו אם תמצא לומר דספיקא הוי ספק נפשות להקל ואפילו ספק ספיקא (וכמו שהאריך שם בתשובת משאת משה הנ"ל בתשובתו להוכיח דאפילו בספק ספיקא אזלינן להקל עי"ש) באופן דמוכרחים אנו לומר דהרדב"ז פליג בהא אהגהות מיימוניות הנ"ל וכן נראה מדברי ספר קול ן' לוי הנ"ל דעם היות שבההיא תשובת הרשב"א טרח להסכימה עם סברת (כנראה חסר איזה תיבות וכונתו מובנת) בהאיך דהרדב"ז לא כתב כלום אלמא דבהא מסכים דפליג אהגהות מיימוניות:

ועוד בה ההיא ראיה שכתב הרב שם מההיא דמחמין חמין וכו' ופירש הר"ן וכו' (הם הדברים אשר כתבתי בד"ה והנה מה שמפרש) וכבר כתב שם דהספק הוא אם החמין ירפיאהו להדרגת