שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קיז

שדרך בני אדם לסוך בו אפילו בלא רפואה ואם כן אף הכא בשאיפת עשב הטאבאק שדרך לשאוף אפילו בלא רפואה דברי אף בשבת וכן מצינו שם ד' ק"ט דרוחצין במי ורד ומי חמתן ובמי טבריה אף שהם מלוחים קצת ואינם ראויין כל כך לרחיצה בעלמא אם לא לרפואה מכל מקום כיון שדרך לרחוץ בהם לפעמים אפילו בחול לרחיצה בעלמא ולא לרפואה מותר לרחוץ ביום השבת דלא מוכחא מלתא דלרפואה עביד נמצינו למדים דמכל הני משמע דאין שום איסור בדבר לשאוף הטאבאק בנחיריו דלא מוכח שהוא לרפואה כיון שרגילים לעשות כן אפילו הם בריאים ודבר זה הוא פשוט עכ"ל הרי הוא כמבואר דגם אם שואפו לרפואה שפיר דמי מהטעם שכתב שגם הבריאים שואפים אותו ולא מוכחא מילתא דמשום רפואה הוא דעביד וממה שכתב הרב פרי מגדים במשבצות על דברי הרב טורי זהב שבס"ק כ"ז בלשון זה ושנו"ף טאבאק אף בריאים עושים כן עיין אליהו רבה אות מ"ז עכ"ל משמע שדעתם להתיר לחולה משום שאף הבריאים עובים כן אמנם השגתי עתה ספר אליהו רבא וראיתי שאחר שהעתיק דברי הרב טורי זהב כתב וז"ל ועשב הנקרא שנו"ף טאבאק הנוהגים במדינות אלו אף בשבת צ"ל (צריך לומר) משום שבריאים עושים כן וצריך עיון עכ"ל הנה מלשון זה אין נראה דפשיטא ליה להיתר שהרי מסיק בצריך עיון ואולי דעת הרב פרי מגדים היא דלו יהי דבר זה ספק הוי ספקא בדרבנן ולקולא:

ועל כל פנים דעת הרבנים הלק"ט ומים רבים ושערי תשובה (שהביא דברי בשתיקה) היא להתיר ונראה שכן היא גם דעת הרב טל אורות בדף ל"ג דאף דממה שכתב בסוף עמוד ג' ולפי האמור נראה על אבק הטאבאק ששואפין בחוטם ולפעמים נעשה כמו רגבים מדובקים ואי אפשר לנשוף אותו אלא אם כן מפררין אותו דק דק שאם עשה כן בשבת ומפרר אותו דק דק דשרי ואין כאן משום טוחן דהא כבר נטחן מתחלה עכ"ל דמשמע לכאורה דבעיקר שאיפתו פשיטא ליה דשרי ולא נסתפק אלא על פרירתו הנה מזה אין לנו להכריח דסובר להתיר גם לחולה דאפשר דרק לבריאים שרי אבל אם עושה לרפואה אפשר דסבירא ליה דאסור מכל מקום ממה שכתב שם בע"ד (ד"ה ודע) מוכח דדעתו להתיר גם אם עושה משום רפואה שהרי כתב דאסרו חז"ל כל הרפואות בשבת משום גזירה דשחיקת סממנים ומכל מקום יש דברים דלא שייך בהם גזרה דשחיקת סממנים ולמד כן מדברי הרב הלק"ט ח"א סי' ק"א הנ"ל ומדברי הרב דרכי נועם בסי' ט' (דברי הרב דרכי נועם אינם על מה שנשאל הרב הלק"ט וסיים נמצינו למדין שיש דברים דלא שייך בהו לגזור משום שחיקת סממנים עכ"ל והרי הוא כמבואר שדעתו מסכמת לסברת הרב הלק"ט דמותר אף אם עושה משום רפואה והיה מקום לחוש משום שחיקת סממנים:

גם הרב עיקרי הד"ט בסי' י"ד אות ח"ן הביא תורף דברי הרב מים רבים שהשיב כהלכה להיתר גמור אף למי שהוא עלול למיחוש הראש וכו' אלא שבמחילת כבוד גאונו כנראה טעה ח"ו בהעתק הדברים והנני מוכרח להעתיק לשונו הטהור ואבאר שיחתי וזהו השיב כהלכה להיתר גמור אף לעלול למיחוש הראש לשאוף עפר הטאבאק דרך נחיריו ולרסק בין אצבעותיו אותן צרורות ומלמולי עפר הנדבק ונצרר יחד מחמת הלחלוחית שבו ולשאפו מיד ושהרב טורי זהב בסי' שכ"ח ס"ק כ"ז שאסר להשים תוך החוטם אפר מעשב כתוש להפיק השכרות הוא עשב שפעולתו לרפואה לשאר דברים לא כן הטאבא"ק שלנו כי הוא גם כן צורך הבריאים ושלא לרפואה גם כן שואפים אותו וכן יש לומר על תשובת הרב דרכי נועם סי' ט' שאינו אותו העשב שאנו קורים אותו טאבא"ק רק אחר ואף אם יהיה אותו ממש מכל מקום יש לנו לומר דבזמנו ומקומו של הרב דרכי נועם הנזכר עדיין לא נתפשט בימיו ובארצותיו כאשר בימינו ובארצותינו ומשום הכי אסרו דכיון שלא היו מורגלים אז בו הבריאים מוכחא דלרפואה עביד מה שאין כן אצלינו (שם סי' כ"א) עכ"ל:

והנה משמעות לשון זה הוא שהרב דרכי נועם אסר לשאוף אפר העשב וכו' (כמו שאסר הרב טורי זהב) ולזה חילוק ידע דלא אמר אלא בזמנו ובמקומו שלא נתפשט וכו' ואחרי המחילה רבה אין הדבר כן וכמעיין בגוף דברי הרב מים רבים ישר יחזה שלא אמר כן על הרב דרכי נועם כי אם על הרב טורי זהב כמו שהעתקתי דב"ק למעלה והשגתי עתה ספר היקר דרכי נועם ועיינתי בתשובתו ואין שם רמז לאסור שאיפת טאבאק דרך נחירים וגם על הרב מים רבים יש לפקפק שממרוצת לשונו נראה שהרב דרכי נועם מר קעסיק בשאיפת טאבאק דרך הנחירים בשבת וחשיב ליה אוכל נפש כלומר שמשתמשים בו אף הבריאים שלא לצורך רפואה ובמחילת כבוד גאונו אין הדבר כן והרב דרכי נועם לא מיירי בהכי כלל אלא דבריו הם על שתיית הטוטין שמוצצין אותו דרך הקנים (כן היה בזמנו כידוע) אם מותר ביום טוב אי חשיב הנאת נפש או לא וכתב דחשיב הנאת נפש כיעי"ש ולא דבר מענין שאיפת הטאבאק דרך הנחירים ואיך נלמוד זה מזה והרי בימינו שאיפת הטאבאק אינו מצוי כל כך כמו שתיית הטוטין שפרץ לרוב גדולים וקטנים וקטני קטנים ואף אם נאמר דשניהם שוים ונלמוד זה מזה על כל פנים דברי הרב עיקרי הד"ט אינם מדוקדקים כאמור והנה נזדמן כי צדיק בא לבית מלוני מר ניהו ידידי הרב המופלא מוהר"ר גבריאל שבתי איש ירושת"ו יצ"ו ובקשתיו לעיין בדברי הרב עיקרי הד"ט שנראה שאינם מדוקדקים וכו' כנז"ל ואמר שלפום ריהטא נראה כן ואיה"ש יעיין עוד ובשובו לביתו כתב לי וז"ל לדעתי נפל טעות בדפוס שכל הדברים האלו אמרם הרב מים רבים על הרב מגן דוד והרב עיקרי הד"ט הביא כל לשונו של הרב מים חיים (רבים) ובמקום דרכי נועם צריך להיות מגן דוד הגם שהלשון מעט מגומגם עכ"ל יצ"ו וכבר העתקתי לשונו של הרב עיקרי הד"ט והמעיין יכריע אם יתכן לומר כדברי ידידי הרב הנ"ל יצ"ו:

וראיתי בספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו בסי' שכ"ח אות כ"ה שעל מה שציין הרב באר היטב בס"ק ל' לעיין בדבריו שבס"ק ל"ב כתב וז"ל עיין בזה בספר יסוד יוסף שהבין שהטורי זהב חוכך להחמיר במה שקורין שנופף טאבאק ובאשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש כתב דמשמע שהטורי זהב לא היתה כונתו על זה רק על עשבים שנוהגים להתרפאות בהם וכל שכן כל שאין שואפין רק על ידי שמתקנים האבק בא זה אומנות וכן כתב הפרמ"ג בשם אליהו רבה להקל בטאבאק ובסיפר מאורי אור בחלק באר שבע דף קי"ב ע"ב כתב שהבאר היטב סותר דבריו בס"ק ל"ב וגם בשלחן ערוך שאם הוא דרך בריאים גם לרפואה שרי כמו בסעיף ל"ז מ"א וכו' וליכא חשש גומא בלקיחתו וכו' עכ"ל לענייננו הנה הספרים שציין אין מצוים אצלי ומה שכתב בשם הרב יסוד יוסף כן נראה גם מדברי הרב באר היטב בציונו בסק"ל למה שכתב בס"ק ל"ב וגם שם ציין לס"ק ל' ומה שכתב שכן כתב בפרי מגדים בשם אליהו רבה כבר כתבתי למעלה דברי הרב באליהו רבה ומה שכתב בשם הרב מאורי אור לא הבנתי כונת השגתו על הבאר היטב ואיך שיהיה למדנו מדבריו שגם הגאון מבוטשאטש דעתו להתיר שאיפת הטאבאק בשבת גם בספר משנה ברורה הביא הגאון יצ"ו בס"ק קכ"ז בשם האחרונים שהסכימו דמותר לשאוף טאבאק בנחיריו בין שעושה כן לפי שעלול במיחוש הראש ובין להפיג השכרות דכיון שנתפשט שאיפת הטאבאק לגדולים וקטנים משום תענוג או משום ריח לא מוכחא מילתא דעביד לרפואה:

שוב השגתי חלק השני מספר ארחות חיים החדש הנ"ל וראיתי בסי' תרי"ב אות ו' וז"ל עיין באר היטב ס"ק ה' לענין שנופטאבאק ועיין בשו"ת באר יצחק סי' י"ג, וסי' ט"ו שכתב דאין להחמיר כלל וכן כתב בספר מאורי אור בחלק עוד למועד ד' רל"א ע"א וכו' אלו דבריו יצ"ו ואני מתפלא שנראין הדברים כשני כתובים המכחישים דממה שכתב ידידי הנגיד יצ"ו בשם שתי התשובות שבבאר יצחק (סי' י"ג וסי' ט"ו) מוכח והרי הוא כמבואר שאוסרים שאיפת הטאבאק ביום הכיפורים ואילו ידידי הרב הנ"ל יצ"ו כותב בשמם שאין להחמיר כלל ולא מצינא לאישתעויי ניתי ספרא וניחזי כי ספר הקדוש הזה (באר יצחק) לא ראיתיו מעודי ומי שנמצא בידו יראה איזה יכשר: