שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קיד

אם כן אמאי נאכילהו אחר כך החמור ודוחק לומר דמיירי שאין עוד מן הקל והאריך לפלפל ובדרך הילוכו הביא מה שכתב מרן מוהרמב"ח בתוספת יום הכיפורים אהא דתניא בדף פ"ג ע"ב מאכילין אותו הקל קל תחלה דקשה פשיטא וכתב דאשמועינן דאף אם יהיה המציאות שבאכילתו החמור יספיק לו כשיאכל מעט ואם יאכל מן הקל יצטרך להרבות בכמות והוה אמינא דנאכילהו החמור כדי למעט בכמות קמשמע לן דמאכילין אותו הקל אף שירבה בכמות וכתב שזה נסתר ממה שכתב הר"ן דלגבי חולה אין איסור נבלה קל משבת דאף דנבלה בלאו ושבת בסקילה איכא חומרא בנבלה שהאוכלה עובר בלאו על כל זית שבה לא כן לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו איכא דמבואר מזה דרבוי הכמות דנבלה גרע מחומר האיסור ושוב הביא מה שמרן בפרשת דרכים וגם התוספת יום הכיפורים הקשו אסברת הר"ן הנ"ל והוא כתב ליישב ואחר שפלפל הרבה בדינים אלו כתב מה שעולה לפום דינא וז"ל והשתא לפי זה יצא מדברי הרמב"ם אלו הדינים א) שני איסורין שוים והאחד רפואתו בדוקה טפי בודאי מאכילין אותו הבדוקה ב) אף אם איסור אחד חמור טפי שהוא בלאו ואידך הוא רק בעשה מכל מקום כיון דרפואתו יותר בדוקה (מאכילין אותו החמור) ג) אבל אם החמור הוא במיתה אף שרפואתו בדוקה טפי מכל מקום כיון שהאחד קל ממנו והוא רק בלאו מאכילין אותו תחלה הקל ד) וכן אם החמור הוא בלאו אם הקל ממנו הוא מדברי סופרים לבד מקדימין גם כן הקל מדברי סופרים תחלה אף שרפואתו אינה בדוקה כהחמור ה) אמנם כל הנ"ל דוקא היכא שאם מאכילין אותו הקל תחילה שאינו בדוק כל כך אינו יכול לבא על ידי שהיה זו לסכנה אבל בלאו הכי בודאי מאכילין אותו תכף החמור אף שהוא במיתה דבכי האי גוונא אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש עכ"ל:

יט) אוכלין ומשקין דקיימא לן שאין מצטרפין יש להסתפק משקה הבא למתק את האוכל כמו ששרה פתו ביין ונבלע בתוך האוכל כמו חצי ככותבת פת ששרה בחצי ככותבת יין ונבלע היין תוך הפת והרי יש בין שניהם ככותבת אף שהפת עצמו אינו נתפח על ידי זה כל כך לשיעור ככותבת אם חייב על זה ונראה דחייב דהא ר' עקיבא סובר דאפילו היתר ממש מצטרף לאיסור באיסורי נזיר היינו שאם שרה חצי זית פת בחצי זית יין חייב עליהן כדאיתא בפסחים מ"ד ע"ב ונזיר ל"א ע"א ורבנן דפליגי עליה היינו דסברי שאין היתר מצטרף לאיסור אבל באיסור ואיסור כי האי גוונא ודאי מצטרפי כדאיתא בחונין ד' ק"ח ע"ב גבי חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלם דלוקה על אכילתן לכולי עלמא והכא נמי מצטרפי ואף שעכשיו לאחר שנבלע המשקה תוך האוכל אין באוכל לבדו ככותבת מכל מקום מאחר שידענו שיש בשניהם ככותבת נראה דמצטרפין וכן משמע במגן אברהם ריש סי' ר"י סעיף קטן א' והביא מהתוספות זבחים ד' ק"ט ע"א סוף ד"ה עולה אחר זמן ראיתי שיש מזה בספר חמד משה סי' ר"י סעיף קטן א' כן כתב הגאון צמח צדק בחידושיו למשניות סוף פרק ח' דיומא (בד"ה האוכל והשותה) ולא הודיענו מאי אמר רב אליהו רבה בזה וספרו אין מצוי אצלי:

ולענין צירוף בשתיות אם הוא בכדי רביעית או בכדי אכילת פרס שהוא מחלוקת הראשונים והובא בטור ושלחן ערוך סוף סי' תרי"ב ראיתי בספר גלות עיליות שהאריך קצת בדף קכ"ז ע"ב והלאה בדין שיעור שתית דברים האסורים אם הוא ברביעית או בכזית כשיעור אכילה וגם שקיל וטרי לענין הצירוף ובמסקנחו כתב (בד"ה ומעתה מיושבים) כללא דמילתא כל האיסורין כגון טבל והקדש תרומה ערלה כלאי הכרם דשיעור שתייתן בכזית (משום דדוקא בנזיר שנאמר בו וכל משרת ענבים לא ישתה הוא דשיעורו ברביעית וכן לענין שתויי יין שלא ליכנס למקדש דכתיב ביה אל תשת וכן בשתית סתם יינם דאסמכוהו אקרא דישתו יין נסיכם שיעורן ברביעית אבל משקין דשאר איסורין שהאיסור נאמר בלשון אכילה שיעורן כאכילה בכזית) וכן גבי יום הכיפורים דשיעורו במלא לוגמיו שיעור צירופן הוא בשיעור שתיית רביעית אבל נזיר וכיוצא דחיובן הוא ברביעית שיעור צירופו הוא בכדי אכילת פרס ושותה משקין טמאים גם כן צירופן הוא בכדי אכילת פרס וכו' שוב ראיתי בספר שארית יהודה לדו"ז מוהרי"ל בתשובה לא"ח סי' ט"ו (ע"ו) הביא בשם אחיו רבינו הגאון החסיד מלאדי שנתעורר בדברים אלו שכתבתי:

ושיעור כדי אכילת פרס כמה הוי הנה בשדי חמד מערכת אות ג' הבאתי דברי הגאונים חתם סופר בחלק הששי סי' ט"ז וראשית בכורים ד' ל"ב סוף ע"ב ול"ג ע"א ודרכי הוראה בח"א ד' כ"ט ע"ד ותורת חסד סי' ל"ב עי"ש שוב נדפס ספר ארחות חיים לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו וראיתי בסי' תרי"ב אות ד' שבשפלנו זכר לנו והעתיק בשמי הסברות שהבאתי במערכת אכילה הנ"ל ושם בסי' תרי"ח אות ה' הביא לנו בשם ספר מאורי אור בחלק בן נון ד' קס"ה ע"א שיש להורות להמון (כדי שלא יטעו) כל רביעית שעה אכילה כחצי ביצה בינונית וחצי רביעית שתיה:

כ) בדין שאיפת טאבאק דרך נחיריים אם מותר ביום הכיפורים כמעשהו בכל יום אעתיק פה את אשר שלח לי ידידי הרב המופלג הגביר המרומם מוהר"ר ברוך בענדט גאווראנסקי מכון שבתו בעי"ת מאסקאווא יצ"ו אשר מצא בספר לרב גאון בדור שלפני פנינו ואת אשר העיר ידידי הרב הגביר דגמיר וסביר יצ"ו ואלה דבריו מדי דברי ברומעכת"ה וכו' אמרתי לשאול את הדרת גאונו שליט"א מה העלה במצודתו בנידון שאיפת הטאבאק לתוך החוטם ביום הכיפורים ובכל שבתות השנה כי זה אשר מצאתי בתשובה י"ג בספר באר יצחק נדפס בשנת תקנ"ד בעיר וויען ואלו דברים אמורים על השער ספר שו"ת באר יצחק והמה שו"ת יקרות ומופלאות מאא"ז מאביר הרועים הגאון המובהק יחיד בדורו החסיד אלקי מאור עיני הגולה רשכבה"ג מוהר"ר יצחק זלה"ה שהיה אב"ד ר"מ בק"ק פוזנא ומגדולי תלמידיו היה הגאון אדונינו בעל מג"א כאשר יראה הרואה בספרו מג"א סי' א' ומובא בחיבור הזה שאלה א' באו"ח נשאלתי למעשה והוא דבר מצוי ושכיח בזמנינו אשר כמה אנשים עושים מעשה ערלים והרגילו עצמם בשתיית (עשב"י) דדברא שקורין טאבאקי השותים דרך נחיר האף אם מותר לעשות כן ביום הכיפורים והנה לפום ריהטא נראה בעיני כל שהוא היתר כי מה לאסור וכי להוסיף על חמשה עינויים יש אשר יש להם סמך מן הכתוב כדאיתא פ' בתרא דיומא ואני אומר כל התורה כולה הוא כן לדמות מילתא למילתא ואליבא דגמ' ופוסקים נראה לי לאסור ואני קורא עליהם עד אשר יצא מאפם יהא להם לזרא גרסינן ביומא פרק יום הכיפורים דף ע"ד ת"ר תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ויצטער או בצינה כדי שיצטער תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה שב ואל תעשה אף עינוי שב ואל תעשה ופירש"י שב ואל תעשה וכו' דבר המבטל ממך את העינוי הוא ואין זו אלא כגון הני דמתנותין לא יאכל ולא ישתה ע"כ אם כן מוכח מזה דדבר המבטל את העינוי במעשה ואם אינו עושה הוי שב ואל תעשה אסור לעשות ונדון דידן במעשה הוא מבטל את העינוי דהא ידוע ופשוט שהוא בעיניהם כמו שתיית יין שרף ובעלי מלחמות אומרים דנחמד בעיניהם כשתיה ואכילה לעמוד במלחמה יום או יומים בלא אכילה ומיתבי דעתן אם כן למה נתירו ואין לדחות מלשון רש"י הנ"ל דסיים ואין זה אלא כגון אלו דמתניתין לא יאכל ולא ישתה וכו' דזהו אינו דלא קאמר אלא לאפוקי עינוים במעשה כגון לישב בחמה או בצינה מה שאין כן לא יאכל ולא ישתה הוא עינוי בשב ואל תעשה אבל אין כוונת רש"י לאפוקי דברים אחרים הדומין לאלו דמתניתין דמבטלין העינוי דשרי זה אינו וכן נראה לדקדק אדרבא מלשון רש"י דכתב במתק לשונו ואין זה אלא כגון אלו דמתניתין ולא כתב ואין זה אלא הני דמתניתין אלא להראות כגון אלו דמתניתין כיוצא דהני דמתניתין דמבטלין העינוי במעשה ושב ואל תעשה הוא עינוי ועוד ראיה דאף אם נאמר דאם היה עושה הוא פטור מכרת ואין דומות לשאר עינוים המנויין במשנה מכל מקום הוא אסור דאיתא שם בגמרא דף פ"א פסקא שתה ציר או מורייס פטור הא חומץ חייב מתניתין מני ר' היא דתניא ר' אומר חומץ משיב את הנפש ופירש"י ומבטל העינוי אם כן מוכח בהדיא אף דאינו ראוי לשתיה אם אנו יודעין דמבטל העינוי הוא אסור ונדון דידן גם כן משיב נפשו ומבטל