שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קיג

עד שיאורו עיניו למה לא ביאר שמאכילין אותו הקל קל תחלה וגם לא ביאר פרטי האיסורים איזה חמור ואיזה קל כמו שביארם בהלכות מאכלות אסורות פרק י"ד ויישב דביום הכיפורים לפעמים הקל נעשה חמור והחמור נעשה קל כמו הא דטבל ונבלה דמאכילין אותו נבלה זהו רק בשאר ימות השנה אבל ביום כיפור משתנה הדין ואם יש לפנינו טבל הטבול ביום כיפור ונבלה שנתנבלה מאתמול מאכילין אותו טבל משום דבטבל אין כאן אלא איסור אכילת יום הכיפורים אבל איסור טבל אינו חל על איסור יום כיפור הקדום מה שאין כן בנבלה שנתנבלה מערב יום כיפור חל איסור יום כיפור על נבלה בכולל ובנבלה שנתנבלה היום כתב שהוא מסופק כי אולי חל איסור נבילה על יום הכיפורים כשם שחל על איסור שאינו זבוח וסיים דלזה צריך תלמוד עי"ש (בד"ה והנה עוד אחת) והגאון דבר משה הנ"ל הביא חקירותו בסי' ל"ה (ד"ה הן כאשר) ובסוף התשובה תמה עליו ובאמת נוראות נפלאתי על הגאון נודע ביהודה פה המתגבר בתורה יאמר דבר זה דענין איסור חל איסור לא שייך כלל בחולה ביום כיפור דכיון דהוא מסוכן וצריך לאכול ביום כיפור אזיל מניה איסור יום כיפור ואדרבא היתר גמור ומצוה לו לאכול ומהאי טעמא צריך לברך על אכילתו כמבואר בא"ח סי' ס"ד (ר"ד סעיף ט') ועיין מגן אברהם בס"ק כ"א הטעם בשם הגמ"יי חולה שאוכל ביום הכיפורים דבר פשוט הוא דהיתרא קאכיל ומצוה קעביד ואם כן כיון דאיסור יום כיפור אזיל מניה שמחוייב לאכול ומכל מקום ביש היתר ואיסור לפניו אסור על כל פנים לאכול האיסור כיון שיכול להחיות נפשו בהיתר ואם כן ממילא ביש שני איסורין לפניו ואחד חמור מחברו מאכילין אותו הקל ולא החמור דבודאי חל עליו האיסור החמור אף שנעשה ביום כיפור כיון שהוא צריך לאכול ביום כיפור מפני הסכנה אזיל מניה איסור יום כיפור והאיסור החמור מיתלא תלי וקאי לחול במקום שיכול להחיות את נפשו בהיתר או באיסור הקל ממנו וזה ברור מאד:

ועל מה שהצריך תלמוד הגאון נודע ביהודה בנתנבלה היום וכו' הנה הגאון דבר משה שם (בד"ה הן כאשר) כתב דבדברי הריטב"א בקידושין ד' ע"ז מבואר דאינו חל על יום כיפור אף לדידן דקיימא לן איסור חל על איסור בכולל ופלא על הגאון נודע ביהודה שהעלים עין מזה גם הגאון בשו"ת כנף רננה סי' ס"ב (ד"ה אמנם זה) הביא מה שנסתפק בנודע ביהודה אם איסור נבלה הוי איסור מוסיף לגבי יום כיפור משום דנבלה יש בה טומאה וכתב על דבריו דהריטב"א בקדושין ד' ע"ז כתב בפשיטות דנבלה שנתנבלה ביום כיפור אין איסור נבלה חל על איסור יום כיפור:

ובעיקר חקירת הגאון נודע ביהודה הנה הגאון מוהרש"ל אבד"ק יוזעפוף בספרו היקר ספר החיים בסי' תרי"ח דף ע"ג (בד"ה הנה הרמב"ם) כתב לפקפק ושוב כתב דיפה העיר הנודע ביהודה וכתב הוא ליישב החקירה והאריך לפלפל בזה עי"ש:

ומצאתי ראיתי שבענין זה האריך הגאון מוהר"א תאומים בספרו חסד לאברהם מהדורא תניינא בחלק א"ח סי' ס"ז בתשובתו להגאון דבר משה הנ"ל בקבלת ספרו וכתב לו שראה מה שכתב בדין חולה שמאכילין אותו הקל קל תחילה שבמקצת דברים כיוון לדעתו וכו' ולכן העתיק לו מה שכתב בדין זה והוא דאף דבשלחן ערוך סי' תרי"ח מבואר דגם ביום הכיפורים מאכילין הקל תחלה נראה דהיינו דוקא שלא להאכילו איסור החמור ביום הכיפורים כגון בעון מיתת ב"ד דחמור מכרת אבל כל שאין איסורו חמור מכרת לית לן למיזל בתר הקל תחלה דכיון שהותר לו איסור יום הכיפורים לא איכפת לן בהסתפח לו עוד איסור אחר שאינו חמור ממנו ויש ללמוד זה מדקיימא לן דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ואפילו הכי עשה דוחה תרי לאוין כבנזיר ד' מ"ח ע"ב כשהותרה טומאה למת מצוה מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין ואף שבמקום אחר הוכחנו בראיה ברורה דדוקא כשהותר הלאו לגבי העשה אמרינן מה לי חד לאו מה לי תרי לאווי כמו במת מצוה דהותרה מצוה לגביה אבל היכא דאתינן עלה משום דחיה לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ואם כן להסוברים דאיסורים דחוים הם לגבי פקוח נפש שפיר יש לחלק בין חד לאו לתרי לאוין ויש להדר אחר הקל גם ביום הכיפורים אולם לפי מה שיתבאר לפנינו דהותר יום הכיפורים אצל פיקוח נפש פשיטא דאין צריך להדר אחר הקל תחילה בזה:

ועוד איכא טעמא רבה בזה דהואיל והותר יום הכיפורים אצל פקוח נפש ממילא הותר גם השני הנספח דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי כדאמרינן בזבחים ד' ל"ב במצורע שחל שמיני שלו בערב פסח וראה קרי דנכנס למקדש דהואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ואף דאמרו בש"ס הואיל ואישתרי אמרינן הואיל ונדחה לא אמרינן הנה להלן יתבאר דיום הכיפורים הותר לגבי פקוח נפש וכו' וראיה לזה ממה שהרמב"ם בהלכות שביתת עשור לא ביאר שמאכילין אותו הקל תחלה כמו שכתב בפרק י"ד דמאכלות אסורות ואם היה מבאר פרטים אלו כאן לא היה צריך לשנותם שם ועל כרחין שביום הכיפורים לא נאמר דין זה דמאכילין הקל תחלה שוב ראה מה שכתב הנודע ביהודה הנ"ל (בד"ה וחקר) והשיב על דבריו ושוב קיים דבריו לשיטת הסוברים דאיסורין המה רק דחוים אצל פקוח נפש וכו' ושוב האריך להוכיח דהותרו איסורין אצל פקוח נפש:

ואחר כל אלה הדברים כתב בסוף התשובה (בד"ה ואחר) נבא לענין שאלתין שהתחלנו שמה שרצה לחדש בנודע ביהודה דביום הכיפורים יש ליתן לו איסור שהוא חל עליו ביום הכיפורים דבזה אין איסור חל על איסור ליתא דכיון דעל כרחין אנו מתירים לו איסור אכילה ביום הכיפורים ואיסור ז אי אפשר לו להנצל ממנו הוי כהיתר גמור וכיון שפקע איסור יום הכיפורים הדר חל עליו השני אלא דבזה נצב וקיים מה שהואלנו לדבר דביום הכיפורים לא שייך דין זה דמאכילין הקל תחלה דכיון שעל כרחין הותר לו איסור יום הכיפורים נהי דנימא דכשיש לפניו עוד נוסף איסור אחר על המאכל דניזיל בתר הקל תחלה דהיכא דיש לפניו די להציל נפשו באיסור הקל לא הותר כלל איסור חמור לגביה מכל מקום הואיל דאישתרי אכילת יום הכיפורים לגביה אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי וקצת צריך עיון למה שכתבו התוספות ביבמות ד' ח' (ד"ה רבא) דרבא סבירא ליה דלא אמדינן הואיל ואישתרי אישתרי רק כששניהם משם אחד לא כן כשהאסורין משני שמות והוא הדין בזה הואיל ושני מיני איסורין הן לא אמרינן הואיל ואישתרי אולם התוספות לא כתבו כן אלא לחד תירוצא ועיין בטורי אבן מגילה ג' ע"ב שכתב שתירוץ זה אינו עיקר להלכה ולהכי קם דינא דבכי האי גוונא מותר להאכיל לו איזה איסור הבא לפניו דהואיל ואישתרי אישתרי:

יח) חולה שצריך להאכילו דבר איסור (לפי שאין לו מאכל היתר) ויש שני איסורים דקיימא לן דמאכילין אותו הקל תחלה (כגון טבל ותרומה מאכילין אותו טבל דאף דשניהם בעונש מיתה בידי שמים מכל מקום תרומה חמורה מטבל לפי שיש היתר לאיסורו על ידי הפרשת תרומה) כדאיתא בסוף סי' תרי"ח כתב הרה"ג מוהרמ"א אבד"ק יאזלוויץ בקונטריס מנחת פתים שבסוף ספר מנחת קנאות דבחולה שצריך לאכול כזית איסור ויש לפנינו שני איסורין טבל ותרומה שיש להאכילו אותו הכזית משני האיסורין שהרי כל איסורין שבתורה אין מצטרפין זה עם זה כמבואר ברמב"ם ברביעי מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט"ז שדינו כאוכל חצי שיעור גרידא אם כן מה בכך שזה איסור קל מכל מקום הרי כשאוכל ממנו כזית שלם יעבור על איסור מיתה ואם יאכל משניהם הוא רק חצי שיעור דאין בו אף איסור לאו רק איסור בעלמא והא דאמרינן ביומא ד' פ"ג טבל ותרומה מאכילין אותו תרומה וכו' מיירי דאין צריך לאכול רק חצי זית ואם כן לא ירויח בזה שיערב הטבל עם התרומה אבל כשאמדוהו לזית שלם נראה ברור דיאכל מטבל ותרומה ביחד כזית וכן בדומה משאר איסורים שאינם מצטרפים והיא הערה חדשה לא ראיתי למי מהמחברים שיתעוררו בזה עכ"ל:

ובספר מתא דירושלים בחידושיו לפרק יום הכיפורים הלכה ה' ד' י"ד חקר הגאון בהא דאמרינן דמאכילין לחולה הקל תחלה וכן למי שאחזו בולמוס ומבואר בדברי הרמב"ם דאם יאורו עיניו באכילת הקל די ואם לאו מאכילין אותו החמור דבמאי עסקינן אי דהחמור הוא רפואה יותר בדוקה מדוע לא נאכילהו תכף החמור כיון דרפואתו יותר בדוקה ואם שניהם שוים לענין הרפואה