שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קי

שכן היא דעת רובא דרובא דאין באוכל ביום הכיפורים אוכלים שלא כדרך אכילתם אלא איסור דרבנן אם כן במחלוקת הפוסקים אם באיסורין דרבנן מתירים באכילה לחולה שאין בו סכנה או דוקא ליהנות מהם הוא דמותר ראוי לפסוק כדעת המתירים דהא הוי ספק פלוגתא בדרבנן ואף דבשאר איסורין דרבנן לא נוכל לפסוק כן כי ברבים היו הסוברים דאיסור דרבנן אסור באכילה לחולה שאין בו סכנה מכל מקום ביום הכיפורים דאיכא למימר דכולי עלמא מודו דמותר להאכיל לחולה ביום הכיפורים אוכלים שלא כדרך אכילתם משום רפואה כמו שכתב הרב ערך השלחן לחלק בין כשהדבר בעצמו אסור לכשהדבר מותר ורק יומא הוא דגרים איסורא הנה בכל כי האי גוונא נראה דשפיר נוכל לסמוך להתיר לחולה שאין בו סכנה לשתות סמים המרים לרפואה וכדעת הסוברים כן כנז"ל:

הן אמת שראיתי להגאון מוהרמ"ל ראזנבועיים בספר מתא דירושלים שדעתו נוטה דאכילת אוכלים שלא כדרך אכילתן ביום הכיפורים הוא איסור תורה ודבריו הם ביומא דף י"ג סוף ע"ד (בד"ה עיין) כתב דבס' ש"י הביא דעת הגאון שאגת אריה דכיון דלא כתיבא אכילה ביום הכיפורים חייב גם על שלא כדרך הנאתן ודפליג עליה מדלא אמרו בש"ס בבלי וירושלמי דמשום הכי לא כתיב לא תאכל ביום כיפור לאשמועינן דחייב שלא כדרך הנאתן והוא כתב להוכיח דגם על שלא כדרך הנאתן חייב מדאמרינן בריש פרק יום הכיפורים אסור ענוש כרת הוא ואמאי לא משני דאיירי שלא כדרך הנאתן דליכא כרת כי אם איסור אלא ודאי דגם שלא כדרך אכילתן חייב ויש לעיין עכ"ל הרי שכתב להוכיח שהוא מן התורה ואם כן אי אפשר להתיר לחולה שאין בו סכנה דרק איסור דרבנן הוא דמותר לחולה שאין בו סכנה:

אמנם לדעתי הקצרה דברי הרב ש"י נראים נכונים והוא עצמו לא כתב לדחות הוכחתו שאם יש איסור תורה לימרו בש"ס דמשום הכי לא כתיב אכילה כי היכי דלא לישתמע דדוקא בדרך אכילתם והוכחת הגאון הנ"ל נראה שהרגיש בעצמו בחולשת ראיתו ולכן סיים בויש לעיין דודאי אין זו הוכחה ברורה דיש לומר דסתם אכילה ושתיה דתנן במתניתין (יום הכיפורים אסור באכילה ושתיה) היינו כדרך אכילה ושתיה ועוד הביא ראיה אחרת וכתב דמזה מוכח בהדיא דהאוכל ביום הכיפורים שלא כדרך אכילתן חייב וסיים ששוב ראה שכבר הביא ראיה זו הגאון שאגת אריה ושמח שכיוון לדעתו ואחרי שדברי הגאון שאגת אריה כבר היו למראה עיני הגאונים הנז"ל ודחו ראיותיו קם דינא כדעת הגאונים הנז"ל דאין חיוב כרת לאוכל ביום הכיפורים שלא כדרך אכילתן ורק איסורא דרבנן הוא דאיכא ותו לא מידי ואם כן הדרן למילתין דאפשר לסמוך להקל לחולה שאין בו סכנה לאכול ביום הכיפורים (שהדברים מותרים ורק יומא הוא דגרים איסור) סמים מרים לרפואה כנז"ל ובספר ארחות חיים החדש ציין בסי' תרי"ב אות ה' לעיין בספר זכרון יצחק סי' פ"ד לענין אם מותר לאכול לכתחלה ביום הכיפורים מאוכלין שאין. ראוים לאכילה ואין ספר הזה מצוי אצלי ומשמעות הלשון הוא שמסתפק אף על אדם בריא ומסתמא כבר הובאו שם דברי הגאונים הנז"ל המדברים בענין זה:

ט) אם אכל דבר שאין דרך הבריאים לאכול פטור (אבל אסור) שאין זו דרך אכילה הילכך אם אכל בי"ר שעבי"ר ביום הכיפורים פטור הרדב"ז בתשובות החדשות סי' תצ"ט והובא ברב דגן ואמר לי זקן אחד מבני ארץ ישראל שבי"ר שעבי"ר הוא פלפלא אריכתא:

יוד) אכילה ביום הכיפורים לענין חיוב דשיעורו בככותבת אם הוא דוקא בהנאת מעיו או אפילו הנאת גרונו סגי הנה הגאון חתם סופר בחלק ארח חיים סי' קכ"ז כתב דכיון דביתובי דעתא תלי בעינן הנאת מעיו ואין מצטרף מה שבין החניכים כדמוכח בירושלמי פרק שמיני דתרומות הלכה א' עיין מפרש שם לחלק בין יוה"כ לשאר איסורים בזה ומר בריה בשו"ת כתב סופר א"ח סי' קי"ז כתב כי רבים ראו וכן תמהו דבירושלמי שם מבואר לתנא דברייתא דר' אליעזר סובר דלועס כבולע בכל איסורים וכן ביום הכיפורים והמפרש כתב דאף ביוה"כ דביתובי דעתא תלי סובר דבלעיסה נמי מיתבא דעתיה ורבנן חולקים גם בשאר איסורים דלועס לאו כבולע ולדידן דלועס אינו כבולע בכל איסורין או דבעי הנאת מעיו או הנאת גרונו מנא לן לחלק בין שאר איסורין ליום הכיפורים ובירושלמי מבואר בהיפך דאין חילוק וכתב שהגאון חתם סופר בכתבי הקודש אשר לו נרגש מזה וכתב דש"ס דילן פליג אירושלמי וכו' והגאון כתב סופר האריך לקיים מילי דאבות וכתב לחלק בזה בין אכילה לשתיה ומסיק כן לדינא דעל אכילת יום הכיפורים ליכא אף איסור תורה אלא בהנאת מעיו אבל מדרבנן אסור ועל שתיה מלא לוגמיו חייב בהנאת גרונו בלבד עי"ש ובספר דרכי הוראה לגאון בדורנו יצ"ו בח"א דף ל"ג ע"ד כתב לראיה ברורה מהירושלמי הנ"ל דבהנאת גרונו מיתבא דעתיה ולא זכר דברי הרב חתם סופר גם לא ראה מה שכתב מר בריה בכתב סופר הנ"ל ועיין בקובץ יגדיל תורה קונטריס תשיעי סי' קכ"ג דף רי"ד ע"ג אות ד' (הוא קונטריס גפן אדרת לידידי הגאון אבד"ק פאניוועז יצ"ו) פלפול נחמד כדרכו בקודש:

עתה ראיתי שהגאון מנחת חינוך בפרשת אמור סי' שי"ג דף קכ"ד ע"א וע"ב נסתפק בזה ומסיק ואלה דבריו שם (בסק"ב) ונסתפקתי דמבואר בש"ס חולין דף ק"ג כזית שאמרו חוץ מבין השינים ובין החניכים ופליגי ר"י ור"ל מר סבר הנאת גרונו בעינן ומצרף בין החניכים וכן אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל חצי זית או אותו חצי זית הוא פלוגתא למאן דאמר הנאת גרונו חייב דהרי נהנה גרונו בכזית ולמאן דאמר הנאת מעיו פטור דאכילה במעיים בעינן והלכה דהנאת גרונו חייב כברמב"ם פרק י"ד ממאכלות אסורות הלכה ג' וז"ל כזית שאמרו וכו' אבל מה שבין החניכים מצרף למה שבלע שהרי נהנה גרונו בכזית וכן אכל חצי זית והקיאו וכו' שאין החיוב אלא על הנאת גרונו בכזית מדבר האסור עכ"ל והנה בגמרא והרמב"ם נקטו כזית והיאך הדין ביוה"כ דלענין שיעור אף דאכילה הוי בפחות מככותבת דהיינו כזית מכל מקום לענין מייתבא דעתיה אינו פחות מככותבת ואיך הדין אם בין החניכים מצרף וכן אכל חצי ככותבת וכו' או אפשר לענין יתובי דעתא תלוי בהנאת מעיים וכו' והרמב"ם הנ"ל לא דיבר כי אם לענין כזית דמיירי בכל שיעורי תורה ולא מיירי התם לענין יום הכיפורים ולא ביאר לנו דין זה בהלכות שביתת עשור וכו' וצריך עיון דין זה עכ"ל וחידוש הוא לרב גדול שכמותו די כל רז לא אניס ליה שלא זכר דברי הירושלמי בפרק שמיני דתרומות הלכה א' הנ"ל שהובא בחתם סופר וכתב סופר דנראה שאין לחלק בין שאר איסורין ליום הכיפורים:

ובמכתב ידידי הרה"ג מוהר"ר מרדכי לוריא (מצפת) כתב לי בזה וז"ל בדברי חכמים סי' ג"ל בככותבת ביום הכיפורים אי בעינן הנאת מעיו הן אמת כי יש לי הרבה ראיות נאמנות כי כן הוא אכן סברת התוספות שבת דף י"א ד"ה לא יעמוד מנגדת לזה שכתבו דעל הוצאה חייב בשעת בליעה ולא משעה שינוח במעיו דאם לא כן אינו דומה חיוב דהוצאה לחיובי דכולהו דמיחייב בהם בשעת בליעה והשתא אם נאמר דביום הכיפורים הנאת מעיו בעינן הא אינו דומה חיוב דיום הכיפורים לשאר חיובים ועם כי כת"ר הי"ו טרוד מאד וכו' עכ"ד יצ"ו:

עוד ראיתי שם במנחת חינוך וז"ל מסופקני אף אם נאמר דהנאת גרון לבד לא מהני איך הדין בהנאת מעיים לבד בלא הנאת גרון שבכל האיסורים אינו חייב בהנאת מעיים בלא הנאת גרון כמבואר בפסחים קט"ז גבי מצה אם כרכו בסיב ובלעו ועיין משנה למלך פרק י"ד ממאכלות אסורות הלכה י"ב (בד"ה הואיל) ודעתו דבכל האיסורים כן (ושקיל וטרי קצת וסיים) וכל, זה במקומות דכתיב אכילה ובלא הנאת גרון לא הוי אכילה אבל כאן דביתובי דעתא תליא אפשר דלא בעינן רק מילוי מעיים אך ברור דבעינן הנאת גרון גם כן דאם לא כן אפילו אכל השיעור ביותר מכדי אכילת פרס הוה לן לצרף כל זמן שלא נתעכל החצי שיעור ראשון כיון דבמעיים יש שיעור שלם ועיין מגן אברהם סי' ר"י בשם כנסת הגדולה דבברכת המזון אפילו ביותר מכדי אכילת פרס מצטרף והמגן אברהם השיגו והפרי מגדים כתב דוקא אם אכל כזית דילפינן מן ואכלת בעינן כדי אכילת פרס אבל אם אכל כדי