שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קז

אבותינו קמאי דקמאי וגם דגאוני בתראי שהם אחריו לא ראינו והגם שלא ראינו אינו ראיה והואיל ויש בזה נפקותא לדינא אם שלא כדרך הנאתן אסור מדאורייתא או מדרבנן בחולה שיש בו או אין בו סכנה אם אסור רק מדרבנן מותר להאכיל שלא כדרך הנאתן אפילו אין בו סכנה ואם מדאורייתא אסור ובחולה שיש בו סכנה יש בו חומרא אם הוא מדרבנן וסגי לחולה כשאוכל שלא כדרך הנאתן אסור להאכילו כדרך הנאתן ואם שלא כדרך הנאתן שוה לכדרך הנאתן ביום הכיפורים שרי להאכילו כדרך הנאתן דמאי שנא דסוף סוף נדחה איסור אכילה ביום הכיפורים לכן שם עינו ולבו לחקור ולדרוש ולבדוק אחר חידושו של הגאון שאגת אריה והעלה מתוך פילפולו הזך בדברי הש"ס והפוסקים בדין אוכל ביום כיפור שלא כדרך הנאתן דכל שאוכל שלא כדרך הנאת בני אדם כגון בשר חי של בהמה או עירבו בדבר מר שאין הגרון נהנה ממנו ליכא איסור דאורייתא ביום כיפור ודוקא שלא כדרך הנאתן כי האי גוונא וכיוצא בו שאין נהנה באכילה זו כדרך אכילת בני אדם שנהנה בגרונו ובמעיו אבל אם המאכל הוא טוב אלא שאינו כדרך הנאת דבר זה כמשקין היוצאים מן הפירות או ציר וכיוצא וכן אוכלין שאינן ראוים לאכילה בעצמותם מצד מרירותן ועירבן בדבר מה להמתיקן עד שנהנה גרונו מהם חייב ביום כיפור כיון שנהנה בגרונו וכל שכן במעיו וממילא נשמע דחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול כשיעור אבל סגי ליה כשאוכל שלא כדרך הנאתן בשר חי בהמה או מעורב בדבר מר אסור לאכול כדרך הנאתן כמו שאסור לו לאכול שיעור שלם אי סגי ליה בחצי שיעור הגם דשניהם דאורייתא כיון דשיעור שלם חמיר איסורו דחייב עליו כל שכן דאסור לו לאכול כדרך הנאתן אם אפשר שלא כדרך הנאתן דליכא איסור דאורייתא כלל ושוב שקיל וטרי אם יש איסור דרבנן ביום כיפור בשלא כדרך הנאתן והעלה דלבריא אסור בין יום כיפור בין שאר איסורין ולחולה שאין בו סכנה מותר כל האיסורין דברים שאין ראוים או שלא כדרך הנאתן אין חילוק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה ואם אין אכילה זו לרפואה אלא להציל נפשו לבל יחלש ביותר ואין בחולשא זו סכנה יש לצדד להחמיר לאכול דברים שאינם ראוים או שלא כדרך הנאתן משום דאחשביה לאכילה והמיקל לא הפסיד וכל שכן כשסגי ליה בחצי שיעור הגם שהוא איסור דאורייתא מכל מקום קיל איסוריה טובא ועוד יש לומר הגם דשלא כדרך הנאתן ואכילתו אסור מדרבנן דוקא בשיעור שלם אבל בחצי שיעור דכל עיקר איסורו משום חזי לאיצטרופי וכיון שאכל שלא כדרך הנאתן דלא חזי לאיצטרופי כשיאכל הרבה לא יהיה איסור תורה הגם דגם באיסור דרבנן חצי שיעור אסור עיין הג"א חולין פרק גיד הנשה גבי האי פלגא דזיתא הוא משום לא פלוג בין דאורייתא לדרבנן אבל חצי שיעור שלא כדרך הנאתן דליכא בשום אופן למיגזר אטו איסור דאורייתא כל כך לא אסרו חצי שיעור ואם אפשר בחצי שיעור שלא כדרך הנאתן אין להתיר שיעור שלם כמו בחולה שיש בו סכנה בכדרך אכילתן דממעטינן בשיעורא כל מה שאפשר שלא יהיה שלם כן הדבר הזה הגם דאיסורו מדרבנן אפילו בכזית אלו תורף דברי הגאון כתב סופר שם ובמה שכתב בדין חצי שיעור בדרבנן עיין במה שכתבתי בשדי חמד בחלק הכללים מערכת החי"ת כלל ט"ז ובדין אוכלים שלא כדרך הנאתם אם איסורם מן התורה או אינו אלא מדרבנן כתבתי בחלק דברי חכמים סימן כ"ב בסיעתא דשמיא:

ולענין אוכלים שאינם ראוים לאכילה שכתב הגאון שאגת אריה בסי' ע"ה שאסורים לכתחלה מדרבנן ודייק לה מדתנן אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה וכו' פטור לדעת הסוברים דמאי דאמרינן כל פטורי שבת פטור אבל אסור לאו דוקא בפטורי דשבת אלא הוא הדין בכל האיסורין לשון פטור הוא אבל אסור וכו' והעלה דחולה שאין בו סכנה אסור לאכול אוכלים שאין ראוים לאכילה דאף למאן דמיקל בשאר איסורי דרבנן לענין אכילה אין להקל ואפשר שעשאום כשל תורה כדכתב הר"ן בפרק כל שעה ואין לומר דאוכלים שאין ראוים לאכילה שאני דהוו כעפרא בעלמא דכיון דאוכלם אחשבינהו כדכתב הרא"ש בפרק כל שעה גבי חמץ שחרכו הנה הגאון ערך השלחן (הספרדי) בסי' תרי"א אות ד' הביא דברי הגאון שאגת אריה וכתב על דבריו דהגם דהרמב"ן והרשב"א והרא"ה בבדק הבית ורבינו ירוחם והריב"ש גם כן סברי דאין היתר אכילה ושתיה לחולה שאין בו סכנה אפילו באיסור דרבנן זולת בשולי עכו"ם אבל הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ה' כתב דמשקין אותו דברים שיש בהם מר מעורב כיון שאין בהם הנאה לחיך והכי נמי שרינן ביום כיפור אוכלין שאין ראויין לאכילה לחולה שאין בו סכנה כיון שאין בהן הנאה לחיך ומדברי הרא"ש בפרק כל שעה אין ראיה דהתם כיון דאכלן להנאה שלא לצורך רפואה ודאי אחשבינהו אבל אכלן לרפואה לא אחשבינהו אוכל וכעפרא בעלמא אכלן לרפואה וגם הרמב"ן ודעמיה דאסרי אכילה ושתיה איסורין דרבנן לחולה שאין בו סכנה אפשר שלא אסרו אלא בדבר שאסור מצד עצמו אבל ביום כיפור שהמאכל מצד עצמו מותר אלא שהשעה אסורה קיל טפי כמו שכתב הרא"ש ביומא והגהות מרדכי בפרק כ"א דשבת והרשב"א בתשובה וכו' ולכן באוכלין של היתר שאינם ראוים כיון דראבי"ה מתיר ביום כיפור סמכינן עליה בחולה שאין בו סכנה (ועיין לקמן בד"ה גם לענין):

ובשו"ת עמק יהושע להגאון מסלאנים (מח"ס שו"ת נחלת יהושע ועוד ספרים רבים שנדפס עתה שנית בווארשא על יד ידידי הרב המזכה את הרבים מוהר"ר יוסף לעוו יצ"ו וזיכני בו על טוב יזכר שמו) ראיתי בסי' יו"ד שעמד בדין זה אם ביום הכיפורים דלא כתיב ביה אכילה אסור אף שלא כדרך הנאתן והביא שיטת הגאון שאגת אריה הנ"ל והאריך מדף מ"ה עד דף ד"ן בפילפול עצום ונפלא כדרכו בקודש להוכיח שלא כדעת הגאון שאגת אריה הנ"ל אלא שלא כדרך הנאתן מותר מן התורה אלא שמדרבנן אסור וכתב בדף ג"ן ע"ג דנפקא מינה לענין חולה שיש בו סכנה שמאכילין אותו הקל קל תחלה (כדאיתא ביומא דף פ"ג) שצריך להאכילו שלא כדרך הנאתן דאינו אסור כלל מן התורה ודלא כהשאגת אריה וכו' וסיים בעמוד ד' הרי נתברר דיום הכיפורים אינו אסור שלא כדרך הנאתן מדאורייתא אלא מדרבנן ונפקא מינה לחולה שמאכילין אותו הקל קל וכן נ"ל וגם בסוף התשובה כתב ומכל מה שהבאתי לעיל נתברר דשלא כדרך הנאתן אינו אסור רק מדרבנן ולא מדאורייתא ונפקא מינה לענין מאכילין אותו הקל קל כדאיתא ביומא כן נראה לי (ועיין לקמן בד"ה ובספר בית אב):

גם לענין אוכלים שאינם ראוים לאכילה אם מותרים ביום הכיפורים לחולה שאין בו סכנה שקיל וטרי הגאון עמק יהושע בדף ג"ן ע"ד (בד"ה ודע) וז"ל ודע דגם במה שכתב השאגת אריה דאוכלים שאין ראוים לאכילה כלל אסורים לכתחלה ודייק כן מדתנן אכל אוכלים שאין ראוים פטור וכו' לדעתי אין נראה לי כן אלא באוכלים שאין ראוים כלל מותר לכתחלה וכדכתב הטורי זהב בסי' תרי"ב (סק"ו דהרמב"ם שכתב בשני מהלכות שביתת עשור באוכלין שאין ראויים דמכין עליהן מרדות וראבי"ה שהביא הטור דאוכלין שאין ראויים מותרים ביום הכיפורים לא פליגי דראבי"ה קאמר הכי על אוכלין שאין ראויין כלל כמו עפר וכיוצא והרמב"ם מיירי בעשבים מרים ובשמים באושים שזכר אותם בשביתת עשור שם) וכדכתבו התוספות והרא"ש בפרק כל הבשר ד' קט"ו דמעמידין בחלב נבילה ובקיבת כשרה שינקה מן הטרפה משום דחלב המכונס פירשא בעלמא הוא ומפרש רבינו תם בחלב קרוש דחשיב פירשא אלמא דשרי לכתחלה להעמיד משום דלאו אוכל הוא וכן כתבו הפוסקים אף שסוברים דשלא כדרך הנאתן אסור לכתחלה ובמקום אחר הבאתי ראיות לזה דשאינם ראוים לאכילה מותר לכתחלה ומה שדקדק מדתנן גבי אוכלין שאינן ראוים לאכילה פטור דמשמע אבל אסור לכתחלה לאו דיוקא הוא דמצינו במתניתין בכמה דוכתי דתני פטור בדבר שהוא מותר (והאריך קצת בזה) וכתב להוכיח כן מהירושלמי דאינו מדייק דלשון פטור הוא אסור אלא גבי שבת ואף לדעת הסוברים דבכל האיסורין דתני פטור הוא פטור אבל אסור יש לומר דאינו אלא בדליכא בההוא עניינא לישנא דחייב אבל גבי אוכלים שאינם ראוים (ביום הכיפורים) דתני ברישא באוכלים הראוים חייב יש לומר דאיידי דרישא תני סיפא פטור אף דמותר לכתחלה וכדאמרין בפרק במה מדליקין דף ל' אי בחולה שיש בו סכנה