שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קו

הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו שהר"ן נסתפק כמה שיעורו אבל בפירוש המשנה להרמב"ם בפרק אמר ר' עקיבא משנה ז' ותוספת יום טוב שם מבואר דהוי רק פחות מעט כל שהו מרביעית עכ"ל וכונתו דאמאי דתנן התם זרעוני גנה פחות מכגרוגרת כתב רבינו התוספת יום טוב וז"ל פירש הרמב"ם קרוב לגרוגרת וטעמו נראה דמדלא פירש השיעור שמעת מינה דבפחות מעט קאמר והכא נמי דכתבו הפוסקים פחות מרביעית ולא ביארו שיעור הפחת כמה הוא שמעת מינה דפחות מעט קאמרי כן נראה כונתו ודבריו נכונים והוא שר המסכים למה שכתב בעולת שמואל שהביא הגאון המחבר יצ"ו:

ולמודעי אני צריך כי כל מאי דשקלו וטרו רבני האחרונים הנ"ל הוא על פי האמור בשלחן ערוך סי' תרי"ב השיעור באדם בינוני שהוא פחות מרביעית אמנם הגאון מהר"ר שלמה אבד"ק יוזיפוף בספרו ספר החיים בסי' תרי"ב ד' ע' עמוד ג' שנשאל כמה הוי שיעור מלא לוגמיו באדם בינוני בזמן הזה הנה בתשובתו יצא לידון בדבר חדש דשיעור זה לא שייך בזמן הזה דהחוש מעיד דמלא לוגמיו מצד אחד באדם בינוני לא יעלה אפילו כשיעור ביצה אחת שלנו אם כן מכל שכן דלא הוי כשיעור רביעית דהוי כשני בצים כמו שכתב החק יעקב בסי' תב"ע (דבריו הם בס"ק ח"י) והיינו מלא שני קליפות ביצה עיין שם ובעל כרחין בזמן הזה נתקטנו האנשים ובשלמא באכילה דאין חילוק בין ננס לעוג לא נשתנה השיעור בזמן הזה אבל שתיה שהיא לפי ערך האדם ומלא לוגמיו שלו אם כן כיון שנתקטנו האנשים ואף אם גם נתקטנו (נראה דכונתו דאף אם גם הבצים נתקטנו) מכל מקום בהכרח לומר דלא נתקטנו בשוה לפי ערך עם בני אדם דהחוש יעיד דמלא לוגמיו לצד אחד דאדם בינוני לא יעלה כשני בצים שלנו ואף כביצה ומחצה לא יעלו ובעל כרחין דהאנשים נתקטנו יותר מהבצים ולכך אף (נראה דצריך להיות אם) החולה לא יכול לנסות בעצמו אין לסמוך על שיעור זה שכתב בשלחן ערוך רק צריך לנסות בזמן הזה באדם בינוני לפי מהות החולה כמה עולה מלא לוגמיו או ליתן לו כפי האומדנא שהוא בודאי פחות ממלא לוגמיו ולא לסמוך על שיעור הכתוב בשלחן ערוך ומה שכתב מעלתו בשם באר הגולה דחצי שיעור דרבנן הם לאו מילי דסמכא דבריש פרק יום הכיפורים מוכח להדיא דביום הכיפורים חצי שיעור אסור מן התורה וכן כתב הט"ז וכל הפוסקים וזה ברור עכ"ל ראה זה חדש לא שיערוהו כל רבני האחרונים ולפי הנראה יש להחמיר כמו שכתב הגאון ומה שכתב בשם הט"ז דחצי שיעור אסור מן התורה כעת לא ראיתי בטורי זהב שכתב כן מפורש אבל הרב מגן אברהם בסי' תרי"ב סק"א כתב כן מפורש ומה שכתב בשם הרב באר הגולה שחצי שיעור הוא מדרבנן לא ידעתי איה מקום כבוד דב"ק ואדרבא רואה אנכי בבאר הגולה על מה שכתב מרן בסעיף ה' הא דבעינן שיעור היינו לחיוב אבל איסורא איכא בכל שהו שציין על זה יומא ד' ע"ג וכרבי יוחנן והרי הוא כמבואר דמפרש בכונת דברי מרן דחצי שיעור אסור מן התורה ואם כן אם כתב במקום אחר שהוא מדרבנן יש לתפוס עליו מדברי עצמו והדין אמת שאסור מן התורה כמו שכתב הגאון הנ"ל:

ולענין צירוף אוכלין ומשקין עיין לקמן אות כ"ט:

ולענין שתיה אם יש חילוק לענין חיוב כרת בין שאר משקין ץ דזייני למים דלא זייני הנה הרב דברי מנחם בסימן תרי"ב כתב בזה הלשון על מה שכתב הלק"ט דבשתית מים ביום הכיפורים ליכא כרת וכו' עיין מה שכתב בספר אדרת אליהו ד' מ"ח דישתקע הדבר ולא יאמר ועיין להרב משה ידבר ד' ו' ע"ב עכ"ל משמעות הלשון הוא שסברת הלק"ט כן היא באמת דבשתית מים ליכא כרת כי אם איסור אמנם הרב פחד יצחק באות היו"ד במערכת יום הכיפורים אסור באכילה ושתיה כתב בזה הלשון ועיין הלק"ט ח"ב תשובה רפ"ג המורה פנים דאפשר דהשותה מים ביום הכיפורים לא יהיה חייב כרת מן התורה ושתיה דאסרה תורה הוא יין דבש וחלב דזנים את הגוף אבל מים דלא מיזן לא עיין שם רפ"ג רפ"ד רפ"ה אבל חלילה להרהר צדק ולא כי אין לנו אלא סתם שתיה אפילו מים עכ"ל פחד יצחק שם ומבואר דהרב הלק"ט לא החליט לומר כן רק הוא הצ"ד דיש פנים לומר כן ועל כל פנים איך שתהיה סברת הרב הלק"ט כבר כתבו הרבנים הנ"ל דאין מקום להסתפק בזה ומים שוו לשאר משקין והשותה מהם חייב כרת כמו בשאר משקים ובקונטריס הכללים במערכת העי"ן כלל ס"ט נשאתי ונתתי בדין זה על מה שכתב ידי"ן הרב המגיה בספר ימי שלמה יצ"ו לפלפל בדברי הלק"ט ומשה ידבר הנ"ל ושם הבאתי שהרב יד דוד בחידושיו ליומא (בדפי הספר ד' בר"ך ע"ד) כתב שדברי הרב הלק"ט בזה אינם נראין והבאתי שגם בתפארת ישראל בפרק בתרא דיומא משנה ג' הוכיח ממשנה ההיא דגם מים דינם כשאר משקין דלא כמו שנסתפק הרב הלק"ט עוין שם והיא אחת מהראיות שהובאו בימי שלמה נגד סברת הרב הלק"ט ובספר רוח חיים ריש סי' תרי"א אחר שציין על דברי הרב הלק"ט לעיין בספר משה ידבר ד' ו' ציין לעיין בתשובות הגאונים שבסוף ספר נהרות דמשק סי' שכ"ה ובתשובת הרשב"ש סי' כ"ג ועיינתי בהם ולא מיירו באם יש לחלק בין שאר משקין לשתות מים שמצדד הרב הלק"ט דבתשובות הגאונים מיירו לענין ליל התענית שאסור לשתות אפילו מים אחר שישן (כשלא התנה קודם השינה) אם הצמא מאד וחושש שיבא ביום לידי סכנה מותר לו לשתות קודם עלות השחר או לא וכן לענין זקן חלש שהיה מתענה רובו של יום וכבר בא בחלישות בענין שחושש לסכנה שמאכילין אותו ולא שבקינן ליה שימות וגמרינן לה מעוברה שהריחה וכו' אלו תורף דב"ק (סיום הלשון שם צריך ביאור שכתב ל כל שכן אם היה זה זקן נכב' (כמדומה שתשלם התיבה באות ד' נכבד) שאם ימות ויסתכן על תענית זה יהיה הפסד לרבים עכ"ל ואנכי לא ידעתי צד להקל מפני זה) ועל כל פנים אינם ענין לסברת הלק"ט ותשובת הרשב"ש היא שנשאל מפני מה אין חיוב כרת מכל העינוים והלא כולהו דאורייתא נינהו והשיב שדעת הרבה גדולים דשאר עינוים (חוץ מאכילה ושתיה) אינם אלא מדרבנן ואף לדעת מקצת רבוואתא דכולהו מדאורייתא הטעם שאין בהם חיוב כרת הוא משום דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה והאבדתי ואמרינן בספרי דבר שהנפש תלויה בו אכילה ושתיה וישראל ישמחו עכ"ל ומה ענין זה למה שמצדד הרב הלק"ט ומה שעלה בדעתי לפרש כונתו לא הונח לי ומקום הנחתי למי שדעתו צלולה לפרש דבריו כשמלה:

והנה מתוך מה שכתבתי במערכת העי"ן הנ"ל מובן שלא היה בידי ספר הקדוש הלק"ט הנ"ל ומקרוב הוציאוהו לאור הדפוס שנית בעיר קראקא יע"א האחים ידידיי הרבנים המופלאים מוהר"ר מיכאל ומוהר"ר משה אלעזר הלוים יצ"ו והוסיפו בו הערות מאירות ועיינתי במפתחות הספר וכתבו בזה וז"ל דברי המחבר אינם רק לפילפולא בעלמא ועיין בספר שער הזקנים שתמה על תשובה זו והעלה בראיות ברורות שאין לסמוך על זה עכ"ל ואני הדל לא ראיתי מעודי ספר שער הזקנים אבל כבר הבאתי דרבני האחרונים אדרת אליהו ומשה ידבר ויד דוד ותפארת ישראל וימי שלמה הסכימו שאין לחלק בין שאר משקין למים ואחר איזה שנים השגתי ספר ארחות חיים (החדש) חלק ב' ובסי' תרי"ב אות ז' כתב ועיין הלק"ט ח"ב מסימן רפ"ב עד סוף סי' רפ"ה שחידש דבשתית מים ליכא כרת וכבר השיג עליו בספר שער הזקנים וכו' עכ"ל ונכון להגיה בדבריו שצדד במקום שחידש כדי שלא יטעה מי שאין ידו ספר הלק"ט ויבין שכתב כן בהחלט ואינו כן:

ח) אוכלים שאינם ראוים אם מותרים או אסורים ביום הכיפורים לחולה שאין בו סכנה וכן אוכלים הראוים אם מותרים שלא כדרך הנאתן הנה מקור דין זה (אכילה ושתיה שלא כדרך הנאתן ביום הכיפורים) יוצא ממקום קדוש מעין הנובע ורבים שתו וישתו לצמאם הלא הוא הגאון שאגת אריה סי' ע"ו דמיפשט פשיטא ליה כיון דלא כתיב אכילה ביום הכיפורים שלא כדרך הנאתן נמי אסור כמו דרך הנאתן כבשר בחלב וכלאי הכרם וכדומה דשלא כדרך הנאתן אסור משום דלא כתיב אכילה בהא נחית וסליק בתשובה הנ"ל ודחה הראיות שהיה נראה לו שמנגדתו אבל לא כתב ראיה לדבריו מרוב פשיטותו לדעתו הנשגבה שכן הוא והגאון כתב סופר בסימן קי"א עמד לבאר דין זה וכתב על מסקנת הגאון שאגת אריה שהוא דבר חדש אשר לא שיערו