שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קד

אף שמרגיש כאב כמו אשה זו שלא הוכר עוברה ומכל מקום כואב לה עד שמפלת ומסתכנת מכל מקום אין ליתן לה על פי עצמה אף שלכאורה נראה לי שהאדם עצמו היודע מרת נפשו יכול ליקח לעצמו אם יוכל בין ביום הכיפורים בין באיסורין דאורייתא וקדשים כי דרכיה דרכי נעם מכל מקום אנו אין מאכילין אותו ביום הכיפורים ואין אנו מניחין אותו ליטול מהקדשים על פי דבריו שאין להאמין לו דכולי עלמא בחזקת בריאים קיימי עיין קידושין ע"ט ע"ב וק"ל והאריך עוד בזה במאי דתנן בפרק התינוקת נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנו דם שותת וכו' וכו' עי"ש דב"ק:

והנה הראשונים שלא הביאו ראיה ממתניתין דאבות הנ"ל שיש לחלק בין עוברה שהריחה לסתם אדם נראה שסוברים שאין מזה הכרח לפי שנוכל לתרץ כמו שכתב מרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד על דברי רבינו התוספות יום טוב שם וז"ל אין שומעין לה וכו' נראה דהכי פירושו שאם באת האשה לטעום מהם מיד אין שומעין לה להאכילה מיד הבשר אלא צריכים לתחוב לה כוש ברוטב תחלה אם נתישבה דעתה מוטב ואם לאו נותנים לה רוטב אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו וכו' לפיכך נעשה נס וכו' ובזה נחה קושית הרב ע"ח דאין לך דבד עומד בפני פיקוח נפש והוצרך לתרץ דאפילו הכי כהנים קנאים הם וכו' ולפי דעתי שדברי רש"י במה שכתב ובאת לטעום וכו' מורים כמו שכתבנו עכ"ל מובן שלפי זה אין הכרח לחלק בין אשה עוברה לסתם אדם ולכן לא הביאו ראיה ממשנה זו ואי נמי אפשר לפרש כמו שכתב הרב תפארת ישראל שם וז"ל אף דאילו הריחה היו רשאין להאכילה דלא עדיף בשר קדש מיום כפור שהוא בכרת ואפילו הכי בהריחה ביום כפור האכילוה מכל מקום אילו היה אפשר שתתאוה להבשר שם ע"י הריח מבשר שעל אש המזבח היו נזהרות המעוברות מליכנס לבית המקדש שמא תריח ונמצאות מצטערות שנמנעו מליכנס למקדש:

ומה שכתב הגאון חתם סופר שלכאורה נראה שהאדם עצמו היודע מרת נפשו יכול ליקח לעצמו וכו' אבל אנו אין מאכילין אותו וכו' אין כאן דעת הגאון מוהרא"ז שכתב ביד אפרים (על דברי מגן אברהם סק"א ובשאר כל אדם לא מהני אמירה אלא אם כן נשתנו פניו כדאיתא בסעיף ג') וז"ל בהר"ן מבואר דבריא שהריח וערערה נפשו מאכילין אותו על פי עצמו או על פי בקי המכיר בו וכו' ואפשר דגם הרא"ש מודה ונשתנה לאו דוקא וכן בר"ן מסיים גם כן דמכי חיור אפיה חיישינן לסכנתא ואפילו הכי כתב מתחלה מאכילין אותו על פי עצמו עכ"ל מתבאר שדעתו דכשלא נשתנו פני הבריא והוא אומר שצריך מאכילים אותו על פי עצמו:

ואם החולה שאוכל ביום כיפור חייב לקדש או לא רשמתי בסי' ב' אות ד' עי"ש:

ואם יכול לעלות לספר תורה בשחרית או במנחה רשמתי שם באות ז':

ו) מי שאמדוהו שיאכל ביום כיפור ככותבת מפני פיקוח נפש וקודם שגמר אכילתו נתיישבה דעתו ואמרו הרופאים שחלצתו חמה וניצול מהסכנה אם יש להתיר שיגמור אכילתו כיון דהותרה מעיקרא או לא עיין בספר מראה האופנים דף כ"ה ע"ג כן כתב בס' דברי מנחם ריש סי' תרי"ח ואינו מצוי אצלי ס' מראה האופנים הנ"ל ומתוך מה שרשמתי בשדי חמד חלק א' בחלק הכללים מערכת הה"א אות קי"א נראה לפום ריהטא דיש להחמיר בזה וצריך לעיין במלתייהו דרבנן קדישי הרשומים שם ולהתיישב בדב"ק ואני אמרתי בחפזי להעיר אזן כן כתוב בקונטריסי מזה זמן רב:

ועתה נראה לי פשוט וברור דכיון שחלצתו חמה וניצול מהסכנה אסור לו לאכול עוד וכן יש ללמוד ממה שכתב הגאון בנין ציון בח"א סי' ל"ד והוא שנשאל בחולה שיש בו סכנה שעל פי הרופאים צריך לאכול ולשתות ביום הכיפורים יותר מכשיעור אם צריך לשער בכל אכילה ושתיה אם יש סכנה כשלא יאכל וישתה או נאמר דמצות העינוי היא למערב עד ערב וכיון שלא יוכל לקיים מצוה זו מפני הסכנה שוב אין קפידא אם יאכל וישתה באותו יום גם בלא סכנה ובתשובתו כתב לפשוט ספק זה מכמה מקומות ודחאם ולבסוף הוכיח מדברי התוספות בכריתות ד' ח"י ע"ב בהא דאמר אביי ידיעות ספק מחלקות לחטאות ואמר ליה רבא בר חנה מה אילו אכל כזית חלב ביום הכיפורים שחרית וכזית חלב במנחה הכי נמי דמיחייב שתי חטאות (פירוש דיום כיפור במקום אשם תלוי קאי) וכתבו התוספות דהא דנקט כזית חלב ולא נקט מידי דהיתרא ומיחייב משום אכילה ביום כיפור היינו משום דבעי למינקט שיעורא זוטא (כזית) ומשום אכילה דיום הכיפורים הוה צריך למינקט ככותבת הגסה וממה שנדחקו התוספות לומר כן מוכח דפשיטא להו דאף משום אכילה שנייה חייב אף על גב דעל ידי אכילתו הראשונה הרי אי אפשר עוד לקיים מצות עינוי דמערב עד ערב שאם לא כן היה להם לתרץ דמשום הכי נקט כזית חלב דאילו משום אכילה ביום הכיפורים לא מיחייב אאכילה שניה ואחרי שלא נמצא חולק על זה צריך לחוש לדבריהם ולכן צריך לשער כשמאכילין לחולה ביום הכיפורים שלא להאכילו בין כשיעור ובין פחות מכשיעור (שעל כל פנים איכא איסור תורה) רק מה שמספיק להוציאו מספק סכנת נפשו וקשה מאד לשער כן בכל אכילה ושתיה שיתן לחולה ותמה ששום אחד מהפוסקים לא העיר בזה במה שנוגע לאיסור כרת וצריך זהירות ובקיאות יותר מעיקר היתר אכילה שלזה יספיקו דברי הרופא שצריך להאכילו דרך כלל אבל בענין זה צריך לשער דרך פרט בכל אכילה ואכילה אלו תורף דב"ק מתבאר דכל שיצא מידי ספק סכנה אין לו היתר עוד לאכול ואם כן אף ששיערו הרופאים בתחלה שהיה צריך לאכול כך וכך כשראו באמצע אכילתו שכבר חלצתו חמה ואין בו עוד חשש סכנה חזר להיות כבריא ואינו יכול לאכול עוד והגאון שואל ומשיב במהדורא ד' ח"א סי' כ' (סוף ד"ה הראשון) כתב שבערוך לנר בכריתות ד' ח"י ע"ב ד"ה הא דנקט נסתפק בחולה מסוכן והוצרך לאכול יותר מככותבת אם חייב אחר כך בעינוי כיון דכבר אין עליו עינוי שוב לא חייב להתענות וכתב שכן נראה לו עיקר וכתב ראיה דאם כן בחולה יהא צריך לשער שלא יתנו לו יותר מכפי השיעור שצריך לו להוציאו מידי סכנה ולא ראיתי מוזכר בפוסקים עכ"ל הערוך לנר וכתב על דבריו ונפלאתי מאד איך יעלה על הדעת שלא יקיים מצות תענו את נפשותיכם ופשיטא שעל ידי ככותבת אינו מיישב הדעת על כל היום רק שבשעת אכילה נתיישב דעתו ואם כן אחר כך שוב עובר על תענו את נפשותיכם וכו' אלו תורף דב"ק ואין אצלי ספר ערוך לנר לכריתות וכנראה לא סיים שם מה שסיים בתשובתו שבבנין ציון הנ"ל להחמיר כנז"ל ולפי דרכנו למדנו שגם הגאון שואל ומשיב דעתו להחמיר:

גם הגאון מוהר"ר אברהם אהרן יודילעוויץ יצ"ו בספרו בית אב סי' ץ' עמד בספק זה ופלפל בהראיות שהביא הרב בנין ציון וכתב (בסוף ד"ה איברא) דיבואו על נכון הראיות של הבנין ציון וגם הוא כתב להוכיח דעל כל פנים אף אם אין לנו הכרח על אכילה שניה שיהא חייב (משום שכבר אינו יכול לקיים עינוי דמערב עד ערב מחמת אכילה הראשונה) אסור הוא לאכול עוד מהא דתנן בדף פ"ב ע"א חולה מאכילין אותו על פי בקיאין ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו עד שיאמר די ואי נימא דהיכא דאכל כשיעור מפני הסכנה שוב אין קפידא ומותר לו לאכול גם בלי סכנה הא דקתני מאכילין אותו עד שיאמר די הוא מיותר דאי דקמשמע לן דרשאי להאכילו כשיעור בבת אחת גם בלא זה הוה ידעינן דעל פי עצמו דומיא דעל פי בקיאין וכמו דעל פי בקיאין נותנים לו גם כשיעור בבת אחת הכי נמי על פי עצמו אלא ודאי דקמשמע לן דכשיאמר די חוזר לאיסורו ככל אדם ואינו רשאי לאכול עוד וכן הוכיח מתוך דברי הרי"ף שהשמיט שיעורי אכילה ושתיה וכתב הר"ן בטעמו משום דאפילו פחות מכשיעור איכא איסורא ולא ניתנו שיעורין אלא לכרת ומלקות ולפי מה שהסכימו הפוסקים שאף לחולה נותנים לו פחות מכשיעור כדי להקל מעליו איסור כרת צריכים אנו לדעת השיעורים וכו' ואי נימא דאם כבר אכל כשיעור מפני הסכנה מותר לו לאכול אחר כך גם בלא סכנה אם כן קשה למה השמיט הרי"ף השיעורין הא איכא נפקא מינה להיתירא אחרי