שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קג

תוך שלשה ימים יש להאכילה פחות פחות מכשיעור זה ודאי תמוה שהרי יולדת תוך שלשה אינה צריכה אומד והרי היא כאילו אמדוה שצריכה כשיעור בפעם אחת והבו דלא לוסיף על הוראת הרמב"ן וכו' וכן שמעתי מפי הגאון בית דוד שגם מוח"ז אביר הרועים מוהר"ח (מוואלאזין) הורה למעשה דלא כהמגן אברהם עכ"ל:

ד) מה שאומרים הרופאים המומחים דהיוצא מפתח ביתו אליבא ריקניא דמו בראשו בזמן הקולירא רחמנא ליצלן מובן מזה דאם אינו יוצא מפתח ביתו אין התענית מזיק לו אם כן ביום כיפור יתענו ויהיו סגורים בביתם ויתפללו ביחידות ולא יקראו בתורה כי אין זה כדאי לדחות איסור דאורייתא אבל אם המומחים מסכימים שהתענית עצמו מזיק וכדכתב המגן אברהם סי' תקע"ו סעיף קטן ב' לא יתענו וישערו הרופאים כמה שיעור לגימה שיתחזק האדם וינצל מספק סכנה ואותו שיעור קאפ"ע או טייא או מרק ישתה פחות פחות מכשיעור מלא לוגמיו וישהה בין שתיה לשתיה כדי אכילת פרס שהוא לכל היותר תשעה מינוטין ולכל הפחות שני מינוטין וישתה הקאפ"ע בלא צוקר וחלב ומרק בלא תבלין ואם אפשר שלא כדרך אכילתן עדיף טפי כן כתב הגאון חתם סופר בחלק הששי סי' כ"ג:

ובספר ראשית ביכורים להגאון מוהרב"ך מווילנא כתב בדף ל"ג ע"א וז"ל וראיתי להזכיר מה שכתב הגאון חתם סופר אם לסמוך על דברי המגן אברהם סי' תקע"ו סעיף קטן ב' גם בצום כיפור עי"ש הן עלינו להודיע הדבר הגדול הזה לדורות עולם אשר בתלתא הוי חזקה מאלפים ורבבות אנשים ונשים תהלות לאל התענו כלם בצום כיפור דשנת תקצ"ב ותר"ט ותרכ"ז בכל מדינתינו אז ולא קרה להם כל רע חלילה ונודע זאת כמעט בכל העולם אז ואין לנו דבר ברור בנסיון באמת יותר גדול מזה וכאשר נודע זה ביחוד לכל האנשים שעסקו במצות פיקוח נפשות אז שביום הכיפורים לא נחלה שום אדם חס ושלום על ידי הצום כלל רק לאותם האנשים שלא נזהרו באכילתם ושתייתם ומלאו כריסם מדברים הקשים לגוף בערב יום כיפור וכל שכן במוצאי יום כיפור (שצריך שמירה רבה ביותר כנודע) על כן אם כי בארבע צומות יש לסמוך על דעת המגן אברהם הנ"ל (אף כי המגן אברהם לא איירי כלל בתענית חובה) אולם בצום כיפור חלילה לסמוך על דברי המגן אברהם בזה כלל וה' ירחם עלינו וכו' ועיין סי' תרי"ח סעיף ו' עכ"ל:

גם אשו"ר להגאון רל"ץ מוהרד"ח בספר ישרי לב שכתב בדף ה' ע"א שבשנת תרכ"ו שהיתה מגפה בעיר הקודש ירושת"ו לא תקפ"ץ נשאל כדת מה לעשות בצום הקדוש כי הרופאים צווחו ככרוכיא שאם יתענו יש סכנה אפילו לבריאים וכתב שהיה מהסם להורות שום היתר ביום הקדוש הזה כי בטחונינו באלהינו יתברך שמו שומר ישראל ואף שנודע כי בערי אשכנז הורו היתר בזה לא מלאני לבי להורות לא איסור ולא היתר רק צויתי שלא להטריח הצבור ברוב פיוטים וניגונים ושלי"ת לכל בני ישראל היה אור במושבותם ולא מת אחד באותו היום (כי אם קצת מאותם שנלקו מקודם) ויהי לנס לעיני העמים והשרים עכ"ל ובספר ארחות חיים החדש בסי' תרי"ח אות א' בדברי ידידי הגאון מר מחותנו אחר שציין שו"ת חתם סופר הנ"ל (בראש האות) ראיתי שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בענין זה בשדי חמד מערכת בין המצרים סי' ב' וציין לעיין בשו"ת מ"ע סי' ס"ו (ואינו מצוי אצלי) וכתב ששמע בשם מו"ר הגה"ק מוהר"ש אבד"ק בעלז שבשנת תר"ח שהיתה מגפה בר מינן הכריז שכל מי שירגיש חלישות הלב הרבה ישתה או יאכל כפי הצורך לחזק לבו ומשמע שהמעשה היה על יום הכיפורים ואם האמת הוא כן המורה לעשות כן יש לו עמוד גדול לישען עליו ואם ירצה ה' אשאל מקריינא דאיגרתא יצ"ו:

ה) חולה ביום כיפור דקיימא לן דמאכילין אותו על פי רופא אפילו גוי נראה לי דהאידנא יש להתיישב בדבר דבעיני ראיתי דשבקי להמנותייהו דלכל חולי קל אומרים תמיד שכשיתענה יסתכן כן כתב הגאון תפארת ישראל פירוש המשנה בפרק בתרא דיומא משנה ה' וכתב הרב בנו בהלכתא גבירתא שם בסוף יומא וז"ל ואני מוסיף דאנו רואים היום דרופאי ישראל שהרוב שלהם הם בעונותינו הרבים כופרים ובזדון לבם מייעצים להדיח בענין אכילת איסורין ובימי תענית יותר מעכומ"ז עכ"ל וז"ל הגאון מוהרא"ז בספר מטה אפרים סי' תרי"ח אות ב' והדבר תלוי בראות עיני המורה ובבקיאותם ובעיונם בענין הזה שיש שהתענית יום כיפור קל בעיניו ולכן אינו נותן לבו להתבונן היטב ואומר מותר עכ"ל ובשו"ת רמ"ץ א"ח סי' ט"ל אות י"א כתב וז"ל ורגע אדבר בענין שאלת רופאים על תענית יום כיפור דבזמן הזה צריך עיון אם לסמוך עליהם אף דמוהריק"ו שורש קנ"ט כתב דרופאים נכרים נאמנים יש לומר דהיינו טעמא משום דלא מרע אומנותיה דאם לא כן עדותו כמאן דליתיה ואם כן יש לומר דזה דוקא כשיוכל להתברר היפך דבריו ויתרע אומנותיה ובחולה ביום כיפור הלא נודע לו שנסמוך על דבריו וגם די באמירתו שיש חשש סכנה ואפילו אם לא יאכל ויחיה לא יתפס בשקרו כמובן וצריך לומר דיש לבא על אמתת הענין על ידי מומחים אחרים ובזה צריך עיון אם אינם לפנינו ובפרט בזמן הזה דאנו רואים דכולהו בחדא מחתא כולם מקילים בענין תענית ועיין בית יוסף יו"ד סי' קפ"ט בשם ספר התרומה וריצב"א ובענין נאמנות רופאים ישראלים עיין יו"ד סי' קכ"ז ברמ"א ושפתי כהן בענין הפסול לעדות בנאמנות לענין איסורין וגם החשוד לאותו דבר נאמן בשל אחרים דבעצמו יצרו תוקפו ואותם שאין מתענים מצד אפקרותא צריך עיון אם לסמוך עליהם עכ"ל ובספר רוח חיים סי' תקנ"א אות ד' כתב אם הרופא יהודי לא יהיה חשוד לעבור על דברי תורה ולחלל שבת כי אז אין להאמין בו במה שמיקל כי החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ונכרי גמור נאמן בזה יותר ממנו עכ"ד תן לחכם ויחכם להכיר את מהות הרופא כי אף אותם שמצד אפקרותא אין מתענים מכל מקום יש בהם רבים אשר אף כי אינהו בדידהו בהפקרא ניחא להו לא יאבו שאחרים יכשלו על ידם ורק הנראה לדעתם באמת יגידו ויש לצדד להקל משום ספק פיקוח נפש:

ודע שבמה שכתבו הפוסקים לסמוך על דברי הרופאים כתב הגאון חתם סופר בחלק אבן העזר ח"ב סי' פ"ב לחלק דעל מי שאנו מרגישים בו חולי ושינוי פשוט ומבואר דנאמנים הרופאים על כל פנים לשווייא ספק פיקוח נפש ומחללין שבת ויום הכיפורים וכל איסורי תורה לבד מגילוי עריות וכו' אך לעשות כודאי עיין בטור וב"י ודרכי משה יו"ד סי' קפ"ז ועל כל פנים ספק פיקוח נפש דוחה כל התורה לבד משלש עבירות החמורות וכו' אך זה דוקא כשאנו מרגישים בו חולי ושינוי אבל באדם המתחזק כבריא ולוחש לרופא ואומר לו כך וכך כאב יש לי והרופא שופט על פי דבריו כראוי לו אבל אנחנו לא נתיר לו לעבור ולזוז זיז כל שהוא מדברי התורה על פי חלומותיו ודבריו ודבר זה מבואר בא"ח סי' תרי"ז שכתב שם המגן אברהם בריש הסימן לחלק בין עוברה שהריחה שמאכילין אותה אפילו לא נשתנו פניה מאכילין אותה על פי עצמה לא כן אדם בריא כל זמן שלא נשתנה פניו אפילו אמר שלבו כואב עליו אין מאכילין אותו והבית חדש שם הביא זה מלשון רמב"ם ור"ן ורא"ש עי"ש ולא הביאו ראיה לדבריהם ואני מצאתי ראיה לזה במתניתין דפרקי אבות בעשרה נסים שנעשו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקודש לעולם וכתב שם תוספת יום טוב בשם רש"י שאילו הריחה ונתאוה לא היו מאכילין אותה וצריכה לנס שמעולם לא הפילה מריח ההוא ולכאורה יפלא הא אין דבר שעומד בפני פקוח נפש ומשנה שלמה פרק יום הכיפורים ד' פ"ב עוברה שהריחה וכו' ותירץ הגאון מוהר"ר שאול אבד"ק אמד בגליון תוספות חדשים דוקא עוברה שהריחה פירוש שכבר הוכר עוברה אז נותנים לה אבל לא הוכר עוברה עדיין אף שמרגשת בעצמה כאב ותיאבון מכל מקום כיון שלא הוכר עוברה לא היו נותנים לה והיתה מסוכנת להפיל ונעשה נס שלא הפילה אשה מריח וכו' והיינו דתנן לא הפילה אשה ולא תנן לא הפילה עוברה אלא על כרחין מיירי בסתם אשה שלא הוכר עוברה ודברי פי חכם חן ועל כרחין מיירי בלא נשתנה פניה דאילו בנשתנו פניה אפילו לכל אדם נותנין ועל כרחין בלא נשתנה פניה דלעוברה בעלמא דכריסה מעיד עליה על חולי שלה נותנים אבל אדם בעלמא