שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קב

משמע מדברי הריטב"א בפרק ר' אליעזר דמילה ועיין באליהו רבה שכתב שמדברי האיסור והיתר גם כן משמע דבעינן שלשה ימים שלמים והיינו מעת לעת (תיבת משמע קאי אוהיינו מעת לעת דאילו מאי דבעינן שלשה ימים שלמים כן כתוב מפורש באיסור והיתר ריש כלל ט"ן סק"ב ואחר שתלד שלשה ימים שלמים מחללין עליה את השבת בין אמרה צריכה וכו') שוב מצאתי בספר נזר ישראל בשם שו"ת בית אפרים שגם כן כתב כדברינו ונמצא לפי זה דבין לענין מלאכת שבת ובין לענין יום הכפורים עד שלשה ימים מעת לעת חשבינן לה למסוכנת ומותר אפילו לא אמרה צריכה אני ומשלשה ועד שבעה מעת לעת כשאמרה צריכה אני ונראה דלענין יום הכפורים בודאי יש לצדד להקל דספק נפשות הוא ואפילו לענין שבת גם כן אם לא נזדמן לו אז נכרי לעשות על ידו שרי על ידי ישראל עכ"ל וכנראה אין בידו ספר ישועות יעקב ולכן לא הזכירו ולפי מה שהבאתי בסיעתא דשמיא מילתייהו דרבנן קדישי המדברים בזה ובצירוף דעת קדושים אליהו רבה והגר"א שהביא הרב יצ"ו נראה ברור להתיר לכל אשה ובלבד שתאכל פחות מכשיעור כדכתב הגאון ישועות יעקב:

וזאת להודיע שמה שכתבתי למעלה (בד"ה ואומר אני) שמה שכתב רבינו התרומת הדשן בדעת הרא"ש דאליבא דהלכות גדולות קאמר וליה לא סבירא ליה כתב כן לפי שלא ראה בתשובת הרא"ש וכו' הנה שוב עיינתי בתשובות הגאון בנין ציון (שרמז הרב כורת הברית יצ"ו) סי' כ"ה וראיתי שכתב שמדברי הרא"ש בתשובה זו היה אפשר לדון דהרא"ש עצמו לא החליט דחשבינן מעת לעת שלא כתב אלא בלשון אם תמצא לומר ובלשון זה יש לספק אם ספקו רק על האוקימתא דנוקי בתוך מעת לעת או על עיקר הדין אי חשבינן מעת לעת הנה הא מלתא הוה בידן ואתי גברא רבה ושדי בה נרגא דלא אמר הרא"ש אלא כמסתפק אמנם לדעתי הקצרה לא יתכן לפרש בכונתו שמסתפק בדין אי חשבינן מעת לעת דמאחר דלהצד דבעינן מעת לעת מביא ראיה חותכת מדאמרינן בריש פרק הערל גבי הבראת הקטן (וכמו שהביא הספר האשכול ראיה מזה) אם כן אם היה לו איזה ספק בדין היה לו לכתוב איזה טעם וסברא לחלק בין ההיא דריש הערל להא דיולדת או לכל הפחות לכתוב בסתם שיש לחלק בין חולה דעלמא לחולה דמחמת לידה (בלא שום טעם וסברא) כמו שעשה הרב תרומת הדשן כנז"ל אלא ודאי מוכח דהרא"ש בתשובה זו אינו מסתפק בעיקר הדין כלל ועוד אף אם נאמר דאפשר לפרש דמסתפק בעיקר הדין מכל מקום כבר הכריח בבנין ציון שם מדבריו שבשתים (בפרק ר' אליעזר דמילה ובתשובתו הנ"ל) זו דפשיטא ליה דחשבינן מעת לעת שכתב (בבנין ציון) וז"ל אבל צדקת בדבריך דממה שכתב בפרק ר' אליעזר דמילה על יום הברותו כיום הולדו דכיון דספק נפשות הוא יהבינן ליה מעת לעת ובשו"ת הביא ראיה מזה להך דיולדת מזה נראה דפשיטא ליה הך דחשבינן לענין פיקוח נפש הימים מעת לעת דאם לא כן מנא ליה דזה הטעם דחשבינן לענין קטן חולה שנתרפא מעת לעת דדלמא הלכה למשה מסיני הוא דנחשוב בזה השיעור דשבעה פעמים מעת לעת כמו שאר השיעורים דהלכה למשה מסיני הם ולא ידענו טעם להם דאין לומר דסבירא ליה שזה השיעור אינו מן התורה אלא שחכמים הציגו שיעור זה כיון דבלאו הכי כבר עבר יום השמיני ולזה נתן טעם למה אמרו חכמים כן דזה אינו דביבמות ד' ע"א מוכח דשיעור זה הוא מן התורה דלחד תירוץ שם מוקי מה דצריך קרא דמילת זכריו מעכב גם בשעת אכילה בענין זה דנתרפא וכלו שבעה פעמים מעת לעת בין שחיטה לאכילת הפסח הרי מוכח דפשיטא להגמרא דשיעור זה הוא מן התורה דאף שיש שם גם תירוצים אחרים הרי לא חלקו על דין זה אלא שהם אמרו דמשכחת גם כן באופנים אחרים ומדלא חלקו בפירוש ילמוד סתום מן המפורש עכ"ל הרי שהוכיח מדברי הרא"ש מבין שתי המקומות הנ"ל שסובר דמונין מעת לעת:

אך שוב כתב לצדד בזה וסיים וז"ל וכיון דעל כל פנים הרא"ש לחד שיטה כתב בפירוש דחשבינן השבעה ימים דיולדת מעת לעת ואין לנו ראיה שחזר מזה וגם התוספות בגטין שחשבו לדוחק אין ראיה דפליגי על הדין וכו' וכן משמע מהריטב"א בעירובין שכתב בשם התוספות שחושבין מעת לעת לכן על כל פנים לא יצא פסק התרומת הדשן בסי' קמ"ח הביאו המגן אברהם סי' ש"ל שאין חושבין מעת לעת מכלל ספק ושפיר עבדי גדולי האחרונים שבזמנינו שלא חששו לו דספק נפשות להקל שוב הוכיח מדברי הר"ן בחידושיו למסכת נדה ד' ל"ח דעל כרחין דסבירא ליה דלא חשבינן השלשה ימים מעת לעת (עי"ש סדר הוכחתו) וסיים ואף שראיה זו נכונה שדעת הר"ן להחמיר מכל מקום נגד זה ראיתי בדברי הריטב"א בעירובין ד' ס"ח שכתב בפשיטות בשם התוספות דשבעה ימים דלידה חשבינן מעת לעת לכן המיקל בספק נפשות לא הפסיד עכ"ל ומשמע דאינו מחליט לפסוק להקל (וזה שלא כמו שכתב בשמו הרב כורת הברית הנ"ל (בד"ה והנה בעיוני) ועם שיש לפקפק בראיתו מהריטב"א שיש לדחות דאליבא דבעל ההלכות קאמר כמו שכתבתי למעלה (בד"ה הן אמת דרבינו התרומת הדשן) מכל מקום לפי שיטתו שהראיה מדברי הריטב"א היא מוכרחת לא ידעתי למה חזר ממה שכתב בתחילה דשפיר עבדי גדולי האחרונים שלא חששו לדעת הרב תרומת הדשן דאטו משום שבחידושי הר"ן מוכח דקאי בשיטת הרב תרומת הדשן יצא מכלל ספק פיקוח נפש ומה גם שבדברי הר"ן אינו כתוב מפורש דאין מונין מעת לעת רק שעל פי הוכחה הוא שבאנו לדון כן לכן נראה שראש דבריו אמת במה שכתב דשפיר עבדי גדולי האחרונים שלא חששו לדעת רבינו התרומת הדשן דספק נפשות להקל שהמעיין בכל מה שטרחתי וכתבתי בעה"י מתורתן של ראשונים ואחרונים הערוכים למעלה כשלחן הערוך ישפוט בצדק שכן שורת הדין מחייבת להקל ולא להחמיר בזה ועל פי כל האמור הוריתי הלכה למעשה שבא לידי להקל ביולדת תוך שלשה ימים שאמר השואל שהיולדת רוצה להתענות עד שתרגיש צער בנפשה ואמרתי שאסור לה להתענות רק שתאכל פחות פחות מכשיעור וכדברי הגאון ישועות יעקב ותו לא מידי ובספר ארחות חיים הנדפס מחדש לידידי הגאון אבד"ק סאפינקא יצ"ו ראיתי בסי' ש"ל אות ו' שהביא תורף דברי הגאונים בנין ציון ונחל אשכול הנז"ל בקיצור והביא עוד מה שכתב מחותנו ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו בקונטריס אבי הנחל שבסוף ספר כורת הברית באות מ' שמצא בהרשב"א ד' ק"ל ע"ב ובתשובת הרא"ש כלל כ"ו סי' ג' ואיסור והיתר כלל נ"ט וריטב"א עירובין ד' ס"ח ומהרש"א שם ובשבת ד' קכ"ט בתוס' ד"ה רבא דבעינן מעת לעת ובערוך לנר לנדה ד' ל"ח הוכיח מהר"ן בחידושיו שם להיפוך והעיקר כרוב הפוסקים ובפרט בספק פיקוח נפש עכ"ל אפריון נמטייה דאייתי לן הני מילי דמר הכהן הגדול יצ"ו שפוסק כן והוא תנא דמסייע למאי דכתיבנא לעיל וכנראה לא עיין רב כהנא יצ"ו בספרי דבי רב הרשומים בדברינו שאם כן היה רואה שכבר קדמוהו רבנן במציאה שמצא מדברי הרשב"א והריטב"א ותשובות הרא"ש ואיסור והיתר ורק דברי מהרש"א שבעירובין ושבת לא קדמו אדם להזכירם שוב נדפס הח"ב מספר ארחות חיים הנ"ל וראיתי שבסוף סי' תרי"ז גם כן כתב כמו שכתב באבי הנחל (אך לא בלשון ואני מצאתי) וציין לספר ישועות יעקב סי' תרי"ז ובית אפרים יו"ד סי' ט"ז הנ"ל עי"ש דב"ק:

וכתב הרב מגן אברהם בסי' תרי"ז סעיף קטן ג' דיולדת תוך שלשה ימים דמאכילין אותה אף שאומרת אינה צריכה דינה שוה לחולה ולמעוברת דמאכילין אותם פחות פחות מכשיעור כמבואר בסי' תרי"ח ונמשכו אחריו רבני האחרונים עיין חיי אדם בכלל קמ"ד אות כ"ו ואות כ"ט וש"ע הרב מוהרש"ז בסי' תרי"ז סעיף ד' וסי' תרי"ח סעיף י"ג ומטה אפרים סי' תרי"ז ס"ד ובסי' תרי"ח ס"ח ובקיצור ש"ע הרב מוהרש"ג כלל קל"ג אות ט"ו אמנם מאור עינינו הגאון נצי"ב מל"ך יצ"ו בספרו הנורא העמק שאלה בפרשת שמות שאלתא ל"ח סק"ה ובפרשת הברכה שאלתא קס"ז ס"ק י"ז דף פ"ז ע"א אחר שכתב שדין זה שכתבו בעלי הש"ע דחולה גם כן דינו כמעוברת להאכילו פחות פחות אינו מוסכם מכל הראשונים דיש סוברים דדוקא במעוברת אבל חולה שצריך להאכילו אין מצריכים להאכילו פחות פחות אלא דהדבר יצא מפה קדוש הרמב"ן לדמות חולה למעוברת ונמשכו אחריו הרא"ש והר"ן ובעלי הש"ע וכו' סיים דמה שהוסיף המגן אברהם דהוא הדין יולדת