שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים קא

אם הם מעת לעת או לא בעינן מעת לעת ואם היה מעמיק העון בזה אף הוא ראה דברי הריטב"א בעירובין ד' ס"ח הנ"ל שמעיד על רבותינו התוספות שסוברים שמונים מעת לעת ולא היה מחליט בדעת התוספות בגטין שסוברים בהיפך אף גם זאת היה מזכיר שאינו פשוט שהרא"ש סובר דמונים מעת לעת שהרי לדעת הרב תרומת הדשן לא כתב הרא"ש כן אלא אליבא דהלכות גדולות וכו' כמו שכתבתי למעלה (נחזור לדין שלפנינו):

גם הגאון מטה אפרים בסי' תרי"ז אות ד' כתב דאם יש חשש קצת סכנה שהאשה חולה בטבעה המיקל לחשוב מעת לעת לא הפסיד ובאלף למטה שם כתב שכן כתב בספרו בית אפרים יו"ד סי' ט"ז וידידי הגאבד"ק גאווזדאווין יצ"ו בספר נזר ישראל סוף סי' ל"א (לענין יולדת בשבת) כתב דימים אלו אין מונים אותם מעת לעת וציין מגן אברהם ומחצית השקל ובליקוטי רימ"א שם כתב ועיין בבית אפרים יו"ד סי' ט"ז דסובר דחשבינן מעת לעת כיון דהוא ספק פיקוח נפש מקילין וכתב שאם היה בא לידו שאלה בזה היה מיקל עכ"ל ומובן שהרב בית אפרים לא זו בלבד ביום הכיפורים הוא מיקל כי גם בשבת החמורה מיקל והנה לענין חילול שבת בדברים הצריכים לה נראה שאין שייך לחלק בין אשה לאשה דכל הנשים שוות בזה ולכן סתם וכתב שאם היה בא מעשה לידו היה מיקל אבל תמיה לי מדוע אם כן בספרו מטה אפרים הטיל תנאי לענין יולדת ביום הכפורים שאם האשה חולה בטבעה המיקל לא הפסיד דמשמע שאם אינה חולה המיקל מפסיד והלא בשבת החמורה הדין שוה לכל הנשים ועוד יש לדקדק שמדבריו במטה אפרים משמע שדבר זה הוא כעין הלכה ואין מורין רק שאם הורה המורה להקל לא הפסיד ואילו גבי שבת כתב שאם היה בא מעשה לידו היה מיקל כמו שכתב בשמו בליקוטי רימ"א הנ"ל:

ואחר שזכיתי בספר התורה הזה (בית אפרים) עיינתי במיליה דמר וראיתי שכתב ובאמת בגוף דין התרומת הדשן שכתבו בפשיטות בשלחן ערוך וגם המג"ע (צריך להיות המג"א וכונתו על המגן אברהם) נמשך אחר זה בסימן ש"ל יש לתמוה על מה שכתב שהתוספות חולקים על הרא"ש שכתבו שדוחק לומר דבעינן מעת לעת וכו' האריך לבאר כונתם דמה שכתבו שהוא דוחק לא על הדין דמעת לעת הוא וכו' וכדכתב הגאון ישועות יעקב שהבאתי למעלה ובתוספת ביאור והסבר הדברים ושוב הביא מה שכתב עוד בתרומת הדשן דהרא"ש לא כתב דמונין מעת לעת אלא אליבא דהלכות גדולות וכיון דלא קיימא לן כהלכות גדולות אין מונין מעת לעת ולא אמרינן בזה ספק נפשות להקל וכו' וכתב על דבריו וז"ל ובעיני יפלא שלדעתי אין מי שיחלוק על הלכות גדולות בזה דמעת לעת מנינן רק שנחלקו עליו מטעם אחר שאי אפשר לפרש ההיא דעירובין דמיירי על ידי ישראל דמכל מקום אסור לרבות בשיעור ונהי שאין הכרח לומר דבעינן מעת לעת אבל על כל פנים אין מי שיאמר דלא בעינן ומצד הסברא אין לחלק בין חולשה דלידה לחולי דעלמא ומבואר בהגהות אשירי בפרק הדר ובחידושי הרשב"א בפרק ר' אליעזר דמילה דמעת לעת בעינן רק שאף על פי כן אסור להרבות בשביל האם (ואף שבתחילת התשובה כתב הסבר לחלק בין חולשה דלידה לחולי דעלמא כתב כן לפרש דברי הרב תרומת הדשן אבל מר ניהו גופיה לא סבירא ליה לחלק בהכי וסיים וז"ל) ולולא דברי התרומת הדשן ואחריו נמשכו שלחן ערוך והאחרונים אי הוה מיקלע עובדא הוה אמינא דהמיקל לא הפסיד דעל כל פנים יש בזה דין ספק נפשות להקל וקצרתי שאינו מענינינו כל כך עכ"ל ולכאורה נראה שדבריו שבתשובה סותרים למה שכתב במטה אפרים שהרי בתשובה כתב דלולא דברי התרומת הדשן וכו' היה אומר המיקל לא הפסיד משמע דעתה שכבר ישנם דברי התרומת הדשן אינו אומר דהמיקל לא הפסיד ואין נח לי לומר דבדרך ענוה כתב כן אבל דעתו היא כמו שכתב במטה אפרים שזה דוחק אבל הנכון הוא שבתשובה כתב כן לאשה דעלמא ובמטה אפרים כתב כן לאשה שחולה בטבעה וכו' ודבריו מתאימים והיו לאחדים:

והנה בעיוני בדב"ק בגוף הספר למדתי שני דברים שלא ידעתים מתוך מה שכתב בשמו בליקוטי רימ"א הנ"ל והם א) דהגהות אשירי נמי נקטי כדעת הרא"ש דמנינן מעת לעת אלא שכעת לא מצאתי דברי ההגהות אשירי שבמקום השייך לזה דהיינו בפרק הדר סי' י"א לא דבר מענין מעת לעת וכן בפרק ר' אליעזר דמילה אמנם אהניא לי שנתעוררתי לחפש בענין זה בספר אור זרוע הגדול (שדברי ההגהות אשירי בהרבה מקומות הם בשם האור זרוע) וראיתי שבחלק שני סי' ח"ק אות ג' כתב מעשה שילדה שבעה ימים לפני הפסח והתיר רבינו גרשום להחם המים לרחיצה גופה בליל פסח מדאמרי נהרדעי חיה שבעה שלשים וכו' עד שבעה אמרה צריכה אני מחללין וזו אמרה צריכה לפיכך התיר ורבינו אליעזר אסר שאין ברחיצה זו משום פיקוח נפש וכו' עיין שם הרי דבליל פסח אחר שבעה ללידתה דנו בה דין עד שבעה אמרה צריכה וכו' ומוכרח שסוברים דבעינן מעת לעת וכן ראיתי לידידי הגאון מוהר"א פוסק יצ"ו בספר כורת הברית בדיני יולדת ד' קל"א בנחל כרית אות י"א שהוכיח כן מתשובה זו וכתב שכן פסק הגאון בנין ציון בסי' כ"ה וכן כתב בשם האחרונים בהך דסי' תרי"ז שפקפקו להקל על פי שיטת הראשונים דצריך מעת לעת עי"ש ומה שכתב (הגאון בית אפרים) בשם הרשב"א לשבת ד' ק"ל כבר כתבתי למעלה על דברי הגאון נחל אשכול שיש לדחות דאליבא דהלכות גדולות קאמר וליה לא סבירא ליה וכדדחה התרומת הדשן מה שמפורש בדברי הרא"ש כנז"ל (ועוד למדתי מדברי הגאון בית אפרים) ב) שכל דבריו באותה תשובה בדין יולדת לא דבר אלא על יום הכפורים ועל זה הוא שכתב אי הוה מיקלע עובדא הוה אמינא דהמיקל לא הפסיד דהרי על דברי התרומת הדשן דמיירי על יום הכפורים קעסיק שכן כתב בתחילת התשובה ואין לדמות זה להא דתענית יולדת דאין מונין מעת לעת ובתר הכי כתב וז"ל וגדולה מזו כתב בתרומת הדשן סי' קמ"ח שממנו מקור הדין דגבי תענית יולדת לא בעי מעת לעת וכו' ואחר כל זה כתב ובאמת גם בגוף הדין של התרומת הדשן שכתב בשלחן ערוך וגם המג"א נמשך וכו' (כמו שכתבתי לשונו למעלה) ולא כתב בפירוש על יולדת לענין חילול שבת אי מונים לה השלשה ימים מעת לעת או לא אלא שהרב נזר ישראל יצ"ו הנז"ל (בד"ה גם הגאון) הבין כן בדעתו לפי שהרב מגן אברהם השוה דין שבת ליולדת לדין עינוי שפסק מרן השלחן ערוך בסי' תרי"ז וכיון שבבית אפרים תמה על שניהם אם כן מה שסיים אחר כך אי הוה מיקלע עובדא וכו' אתרי דיני דיולדת קאמר ולכן כתב כן בשמו ליולדת לדין חילול שבת (כן נראה לי בכונת הרב יצ"ו אף שהוא דוחק) ולי הדל נראה שאינו מוכרח לומר כן שאף שהרב מגן אברהם השוה שבת ליום הכפורים היינו להחמיר שאם החמיר התרומת הדשן ביום הכפורים כל שכן שיחמיר לשבת אבל הרב בית אפרים שבא להקל יש לומר שלא היקל אלא לענין יום הכפורים ולא לשבת החמורה ולכל הדברות מה שכתב הרב יצ"ו בשם הרב בית אפרים שאם היה בא לידו שאלה בזה היה מיקל במחילת כבוד גאונו לא דקדק הדק היטב כדרכו בקדש והיה לו לכתוב בשמו שאם היה בא מעשה היה אומר המיקל לא הפסיד כלשונו ממש שמזה אפשר להבין שהוא עצמו לא היה מיקל ואין להאריך ומכל מקום למדנו מדברי הגאון בית אפרים שגם הרשב"א והגהות אשירי סברי דמונים מעת לעת ובספר מנחת קנאות בקונטריס מנחת פתים בסי' תרי"ז על דברי מרן בסעיף ד' (שאין מונים מעת לעת) כתב דבספר האשכול בהלכות מילה פסק דהני שבעה ימים מעת לעת נינהו ועיין בנחל אשכול שם שהגאון ר"ן אדלער הגיה כן על הגליון בשלחן ערוך שלו עכ"ל וכבר כתבתי אנכי ההדיוט דברי הספר האשכול והנחל אשכול באורך ועיניך הרואות כי לא לבד ספר האשכול סובר כן כי ברבים היו הסוברים כן:

גם אשו"ר בספר משנה ברורה לידידי הגאון אבד"ק ראדין יצ"ו בסי' ש"ל ס"ק יו"ד שאחר שהביא מה שכתב במגן אברהם דהשלשה ושבעה דיולדת לענין שבת לא חשבינן להו מעת לעת כדאיתא בסי' תרי"ז לענין אכילה ביום הכפורים סיים וז"ל ועיין בסימן תרי"ז שמגמגם הגר"א מאד שם וכתב דמלשון הרא"ש בפרק מרובה משמע שסובר כן בפשיטות דכונת הגמרא היא מעת לעת ולא רק לתרוצי לדברי בעל ההלכות קאתי וכן מוכח בהדיא כדברי הגר"א בתשובות הרא"ש כלל כ"ו סי' ג' שסובר כן בפשיטות וכן