שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה ט

והוא על פי דברי השל"ה הקדוש במאמר תורה שבעל פה הובא בכללי המדרש שבתחלת מדרש רבה דפוס ראם דשאלו במדרש (לפי הנראה כונתו על בראשית רבה פרשת וירא פרשה נ"ו עי"ש) על פסוק הן אראלים צעקו חוצה מהו חוצה ומתרץ חצה כתיב (בלא וי"ו) ופירש רש"י לשון מהירות כמו דבר המלך נחוץ רוצה לומר האב חצה לשחוט את בנו עכ"ל וגם לא נפלאת היא לומר שגם הפייטן היתה כונתו לזה והמדפיסים מחוסר ידיעה להבין פירוש מלת חצה החליפו בחסה להביאו ללשון רחמנות והוצרכו להוסיף תיבת לא כמובן אבל האמת נראה כמו שכתבתי והבוחר יבחר

ב) בפיוט הנז' בפסוק בי חפץ ונכסוף לבבי וכו' כתוב בספרים לא באל"ף (לא לחשוף) וכתב הרב בתי כנסיות בסי' תקפ"ד שצריך להיות בוי"ו לו לחשוף ופירוש לחשוף הוא לקחת כמו ולחשוף מים מגבא בישעיה סי' ל"ו פסוק ט"ז

ג) בפיוט אנא כעב וכו' בהבית מה לידידי ואומר לא אוכל כי חתום הוא כתב הרב בתי כנסיות בסימן תקפ"א בשם הרב מר אביו שצריך להיות ואמר (לא ואומר) לא אוכל והוא פסוק בישעיה סי' כ"ט

ד) עוד שם בהבית הוסף יד וכו' וכל אשר יעשה יצליח כתב הרב בתי כנסיות שם בשם הרב מר אביו יש גורסים ובכל אשר יפנה יצליח וכתב הרב המחבר ולי נראה שכן עיקר לפי משך החרוז וציר משנה לנגש ונענה ובכל אשר יפנה עכ"ל ועיין לקמן ס"ק י"ב

ה) בפיוט אליך ה' נשאתי עיני בהבית רחום היה למשען לעם הרוה לען כתב הרב בתי כנסיות שם שצריך לומר לעם רוה לען (לא הרוה דמשמע לאחרים) ואם יקראו הה"א של הרוה בקמץ חטף (לא כאשר נקוד בספרים הה"א בחיר"ק) גם הוא נכון

וי"ו) וגם את דמעתי שימה בנאדך אם אינו בוכה לא יאמר זה דמיקרי דובר שקרים כדכתב בספר החסידים סי' ר"ן הביא דבריו הרב אליהו רבה בסי' תקפ"א סק"ט על כיוצא בזה כן כתב הרב טהרת המים במערכת הבי"ת אות ט"ל ועיין לקמן בסי' ב' אות כ"ו ועוד יש טעות הדפוס במחזורים החדשים בתיבת וירבו (אנחותי) נקוד הוי"ו בשב"א וצריך להיות בניקוד פתח

זיי"ן) בפיוט מבית מלוני בהבית ט' הקץ משנת כתוב בספרים יגונים חוזה וכתב הרב בתי כנסיות בסי' תקפ"א שצריך לומר יגונים הוזה (לא חוזה) והוא מלשון הכתוב הוזים שוכבים ישעיה סי' כ"א פסוק יו"ד

חי"ת) בבקשת בת אהובה (כעת לא ידעתי היכן כתובה ובמחזורים שלנו ליתיה) בבית האחרון קרב לי אבל רוע מפעלי אל תשא כתב הרב בתי כנסיות סי' תקפ"א שמצא כתוב נוסח אחר אם את רוע מפעלי לא תשא וכתב שגירסא נכונה היא

ט) בסליחה המתחלת בשם אין לומר אלקינו ואלקי אבותינו כן כתב הרב באר היטב סי' תקפ"א סק"ד וסליחה המתחלת בתיבת אדון בקצתם נדפס תיבות אלקינו וכו' ובקצתם לא נדפס וכתב הגאון מבוטשאטש באשל אברהם הנדפס מחדש שכיון שאין זה משמות שאין נמחקים וגם למאן דאמר אל"ף דל"ת מאדנות אינו נמחק מכל מקום תיבת אדון שלא נכתב בקדושה נמחק לזה יש לומר אלקינו ואלקי אבותינו לנכון בטוב עכ"ל

יו"ד) מה שכתבו בשם האר"י שלא לומר וידוי שלשה פעמים רצופים מנהג מדינות אלו לומר שלשה פעמים אשמנו ברצופים בימי סליחות ואולי אין קפידא כי אם בנוסח שמפרטים בו החטאים מה שאין כן נוסח אשמנו מלבד מה שהוא כולל עם בני ישראל ושייך וידוי על חשש מאי דביני ביני גם בכמה רגעים מעטים מצד שכבר נכנס לבית הספק על הכלל מלבד זה הרי אין בו פרטים ויש לומר שהשלשה פעמים הם נגד דבור מעשה מחשבה וכן ביום כיפור אומרים הוידוי בלחש ותכף אחר כך בחזרה והוא לכולי עלמא נגד יו"ד אזכרות ק' כן כתב בס' אשל אברהם להגאון מבוטשאטש

י"א) אחר סליחות דערב ראש השנה נכון לומר לכולי עלמא נוסח תתקבל בהקדיש ושמעתי שכן הוא מנהג רבים וכן הוא בכל ימי סליחות שבמדינתינו כיון שבספרד אומרים סליחות כל חדש אלול שייך אז שפיר לבקש שתתקבל צלותהון דכל עם בני ישראל כיון שרוב תפוצות עם בני ישראל מתפללין אז סליחות אך מצד שבבתי כנסיות ממהרים להתפלל על אתר (לאלתר) תכף אחר הסליחות כל תפלת שחרית על ידי זה אין לומר תתקבל אז דמאן פליג הסליחות מכל תפלת שחרית והרי זה כסליחות דבה"ב וכדומה או בבקשות שאומרים לפני ברוך שאמר והגם שכתבתי במקום אחר שעל בקשה כל דהוא שייך לומר תתקבל שעל ידי זה אין קפידא באיחור קדיש זה אל הלילה אחר המנחה מכל מקום אין להבדיל בין הסליחות להתפלה הסמוכה מה שאין כן במקום שמפסיקין קצת בינתיים להכין את עצמם בנקיות להנחת תפלין או טבילה לפעמים בקצתם בזה ראוי לומר תתקבל אחר סליחות בכל ימי סליחות לטובה כן כתב בס' אשל אברהם מבוטשאטש הנ"ל ומנהג עיר קדשנו ירושלים תוב"ב לומר קדיש תתקבל אחר הסליחות אף אם יתפללו שחרית תכף בלתי שום הפסק בין הסליחות להתפלה שמשכימים וממהרים להתפלל מפני בעלי המלאכות

י"ב) בפיוט אנא כאב זדוני נפל טעיות בכל הספרים שכתוב בהם וינוחם וצריך להיות וירוחם ואם וכו' והוא כתוב מפורש בישעיה סי' כ"ז כן כתב בספר מועד לכל חי סי' י"א אות מ' וטעות סופר הוא מה שמכנה הפיוט בשם אנא כאב זדוני וצריך להיות אנא כעב זדוני והכתוב שבישעיה שם לא מצאתי

י"ג) בפיוט למתודה חטאתיו וכו' יש איזה טעיות שצריך לתקנם א) במקום כי לא אדע יום דיני וכו' צריך להיות כי קרוב יום אסוני ושארי וכו' ב) במקום ורחמי אב רחקו ולא חמל על בנים צריך להיות ורחמי אב לא רחקו והוא חמל על בנים ג) במקום האריך לי וכו' צריך להיות אם לא האריך לי אפו כן כתב בספר מועד לכל חי סי' י"א אות מ"ו בשם סדור הרב בנימן הלוי ועוד יש טעות הניכר בדפוסים החדשים שכתוב כי לו כלו רחמיו וצריך להיות כי לא (באלף) כלו רחמיו

י"ד) בפיוט בן אדם מה לך נרדם וכו' אחר אמירת בטרם ימים פונים כתוב בספרים ומהרה רוץ וכו' ואחר כך כתוב ומפשע וכו' כתב הרב בתי כנסיות בסי' תקפ"א דבתחלה צריך לומר הפסוק ומפשע וכו' ואחר כך הפסוק ומהרה וכו' ואף דתנן באבות הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שאני התם דהם שני עניינים נפרדים המצוה והעבירה לא כן הכא דמתחלה צריך לברוח מהעבירה שהיא האסון ולרוץ לעזרה לפני ה' ומרן החבי"ף בספר מועד לכל חי בדף פ"ט הסכים לזה וכמו שאמר אדונינו דוד סור מרע ועשה טוב

ט"ו) בפיוט שבט יהודה וכו' כתוב עורה למה תישן והוא טעות וצריך להיות הנה לא ינום ולא יישן

ו) כתב הרמ"א בסוף סי' תקפ"א יש מקומות נוהגים לילך על הקברות להרבות שם בתחינות וכתב הרב באר היטב דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך המקום קדוש וטהור והתפלה מתקבלת יותר ואל ישים מגמתו נגד המתים רק יבקש מהשם שירחמהו בזכות הצדיקים שוכני עפר עיי"ש בשם מוהרי"ל והגאון פרי מגדים באשל אברהם כתב ובסידור מענה לשון יש תפלות מה שאומרים על הקברות ומשמע קצת שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדנו עכ"ל נראה שדקדק לכתוב שמבקשים מאת הנפש וכו' כדי שלא יהא חשש משום דורש אל המתים והוא על פי מה שכתב הרמ"א ביו"ד סי' קע"ט סעיף י"ד (על מה שכתב מרן להשביע את החולה לשוב אליו לאחר מותו להגיד לו את אשר ישאל אותו מותר) וז"ל ויש מתירין אף לאחר מותו אם אינו משביע גופו של מת רק רוחו עכ"ל ולכן כתב שמבקשים מאת הנפש וכו' כלומר ולא מהגוף דבזה אין חשש משום דורש אל המתים והרב חיי אד באות ה' הזהיר שלא ליכנס שם מי שאינו טהור מטומאת קרי שהחיצונים מתדבקים בו ולא ילך על קברי רשעים שהם כמזיקים ושלא ישים מגמתו להתפלל ולבקש מן המתים שקרוב הדבר שיהיה בכלל ודורש אל המתים אלא יתפלל להקדוש ברוך הוא שיעשה חסד בזכות המתים עכ"ל אולי אף הוא היה מתכוין לרמוז לדברי הרמ"א ולכן כתב שקרוב להיות דורש וכו' כלומר דאף שבמכוין לנפש ולא לגוף אין לחוש משום דורש וכו' מכל מקום קרוב הדבר שלא ידקדק בזה ונלכד בדורש אל המתים לכן נכון שיתפלל להקב"ה וכו':