שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה ח

דאשכחן בעבודה זרה בר' אלעזר בן דורדיא שמים וארץ בקשו רחמים עלי וכן אמרו חולה בביתו ילך אצל חכם ויתפלל עליו והמדרש מישתעי במתכוין לפעולתם

ג) מה שכתב הרמ"א בסי' תקפ"א יש מקומות שנוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום וכתב הרב מגן אברהם בשם המעגלי צדק דאפילו ערבית מתפלל משום דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור ומשמע שכונתו דמתפלל ערבית שלאחריו והרבנים פרי מגדים ומחצית השקל הביאו בשם הרב אליהו רבה שהקשה דבדרכי משה מפורש דהוא ערבית של אמש אבל לא ערבית שלאחריו וכתב הרב מחצית השקל דלפי הטעם שכתב המעגלי צדק משום אומרים לו גמור מתבאר דכונתו על ערבית שלאחריו והוה משמע לי דבין למר ובין למר אינו מתפלל אלא ערבית אחת לפניו או לאחריו אך ראיתי להרב מטה אפרים בסי' תקפ"א אות ל"א שכתב נוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום שחרית מנחה וערבית ואפילו ערבית שלפניו הוא מתפלל עכ"ל וכעת לא ידעתי מנין לו זה שהמנהג שיתפלל ערבית שתים ובעיקר הטעם שכתב המעגלי צדק שהמתחיל במצוה וכו' דמוכח מזה דמתפלל ערבית שלאחריו קאמר כדכתב במחצית השקל מעולם היה קשה בעיני מה טעם הוא להתפלל תפלת ערבית שלאחריו דמאחר דקימא לן היום הולך אחר הלילה אם כן אין לו להתפלל יותר מן המנחה שבו נגמר היום והרי התחיל וגמר ומה לו עוד ביום שלאחריו ולא מצאתי דבר ליישב דעתי בזה והנה זה הטעם דהמתחיל במצוה וכו' כתבו הרב הלבוש בסי' תקפ"א ס"א קרוב לסופו ומפורש שם דאין להמתפלל הסליחות שום עסק בתפלת ערבית שלפניו או שלאחריו וז"ל ויש מקומות שנהגו שהמתפלל סליחות מתפלל גם תפלת יוצר באותו היום ותפלת מנחה שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור עיין בסי' תקפ"ה ס"ד עכ"ל ומלבד שלא הזכיר כלל תפלת ערבית גם ממה שציין לסי' תקפ"ה יש לנו לומר דאין לו שום שייכות אלא במצוה דיומיה כמו בתקיעות שהתוקע דמיושב תוקע על סדר הברכות שבאותו היום מטעם זה ככתוב בסי' תקפ"ה וכמו כן ודאי יש לנו לומר דאין להמתפלל הסליחות יותר מהתפלות של אותו היום וראיתי מה שסיים הרב הלבוש בטעם המנהג הזה וז"ל ואפשר שנהגו כן משום שדרכן מי שמתפלל ביום הסליחות בציבור מתענה באותו היום ואם יתפלל השליח ציבור בכל יום יכבדו עליו התעניתים לכך מתפללין אחרים ומתענים להקל על השליח צבור עכ"ל ולא בינת אדם לי להבין מה טעם קאמר לתת לו כל התפלות של אותו היום והיה די לנהוג מפני זה שלא תהא תפלת הסליחות מוטלת על השליח צבור בכל יום אלא כל אחד יתפלל סליחות ביום אחד והשליח צבור כדקאי קאי להתפלל שחרית ומנחה כבכל יום ונראה דמה שכתב ואפשר שנהגו כן וכו' אין כונתו לתת טעם על מה שנותנים התפלות להמתפלל סליחות כי לזה הוא הטעם משום המתחיל במצוה וכו' אלא כוונתו לתת טעם למה שנראה מהמנהג הזה שאין השליח צבור עצמו מתפלל הסליחות אלא הסליחות יאמר מי שיזדמן ולא השליח צבור הקבוע לזה ישנו בנותן טעם לשבח שלא להכביד עליו ועל כל פנים מבואר בדברי הרב הלבוש שאין נותנים למתפלל הסליחות אלא יוצר ומנחה ותימה על רבני האחרונים שלא העירו בזה ועל הרב הלבוש אין לתמוה שלא הזכיר תפלת ערבית של אמש כדכתב מר רבו בספר דרכי משה דלפי הנראה לא ראה ספר דרכי משה כמו שיש כמה מחברים שלא ראוהו וכמו שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ו אות ג' עי"ש וצריך לעיין בספר אדני פז שציין הרב יפה ללב נר"ו בסי' תקפ"א אות ד' (שכתב בשמו שנדחק בדברי המגן אברהם ושלפי דברי הרב הלבוש אין מקום למה שנדחק) ואין מצוי אצלי

שוב נדפס ספר"א נהר בנין שלמה לידידי הגאון הכהן הגדול מוהרש"ך מווילנא יצ"ו וראיתי בסי' ל"ז שהתפלא מאד על הטעם שהמתפלל הסליחות מתפלל התפלות משום שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור דמה ענין מתחיל במצוה וכו' לכאן דזהו דוקא במצוה אחת שצריך לגומרה אבל סליחות מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה לעצמה והמצוה שהתחיל כבר גמרה ועוד תמה דבענין תפלה אפילו בתפלה אחת נכון יותר לחלק בין שני בני אדם זה שחרית וזה מוסף כדמוכח בראש השנה דתנן השני מתקיע וכו' וכמו בעבודת הקרבנות שהיו מחלקים העבודה לכמה כהנים משום ברוב עם הדרת מלך והאריך בחריפותו ובקיאותו ולכן העלה דטעם המנהג הזה לא משום המתחיל במצוה הוא אלא הטעם שהנהיגו כן הוא על דרך שאמרו ביומא ד' כ"ב דמי שזכה בתרומת הדשן זכה בסידור המערכה וסידור שני גזירי עצים דכיון דעבודת לילה היא לא היתה חשובה בעיניהם וגם דקשה מיקם ממיגנא לכן תקנו שיהיה להם זכות גם בסידור מערכה בלא פייס כדי שיהיו רגילים לבא כן הדבר הזה ממש בתפלת הסליחות שאינה חשובה כשאר תפלות לכן הנהיגו לתת להם פיצוי להתפלל כל היום כדי שיהיו רגילים לבא אלו תוד"ק והם דברים נחמדים ראוים למי שאמרן אלא שיש לפקפק קצת דהיה די בשחרית ומנחה ומה טעם לתת לו גם ערבית של אמש וכתב עוד דנראה לו שעתה שכולם אומרים הסליחות ביחד עם השליח צבור ואין הש"ץ מוציאם רק הוא מסיים הפרקים כדי שיאמרו כולם בשוה אין שייך לתת לו פיצוי כי אין לו שום טירחא בזה כי בלאו הכי הוא יקרא הסליחות לעצמו וגם לא שייך הטעם כדי שיהיו רגילים לבא כי אם ימנע זה ימצאו אחרים לעמוד להתפלל הסליחות אלו תורף דב"ק ואני הדל אינני בקי במנהגם של צדיקים עדת האשכנזים הי"ו אם המתפלל סליחות עתה נוהג כימי קדם (בזמן הרב הלבוש) להתענות באותו היום אם כן אכתי בעי פיצוי זה מפני התענית כמו שכתב הרב הלבוש ולגבי דידן אנחנו הספרדים הי"ו דלא סגי בלא שליח צבור בקי לומר הסליחות כי אין אומרים הצבור כי אם עניית איזה פרקים ולא כל אדם יכול לעמוד להתפלל בסליחות ושייך פיצוי זה גם בזמננו אלא דהעיקר חסר ולא נהגו כן במקומינו לתת תפלות היום להאומר סליחות ונהרא נהרא ופשטיה

ד) מה שנהגו בסליחות לומר תחנון בנפילת אפים ואומרים בסוף ואנחנו לא נדע ואין אומרים שומר ישראל מנהגי ישראל תורה ומיוסדים על אדני פז שבכל התפלות יש שצריכה בעמידה ויש בישיבה ויש בנפילה כדאשכחן במשה רבינו ואשב בהר ואנכי עמדתי בהר ואתנפל לפני ה' ומאחר שאין בנו כח להתפלל בענין אחר וכבר התפללנו בכל אופני התפלה אומרים ואנחנו לא נדע שכבר עשינו כל האופנים שאפשר וכל מקום ומקום כמנהגו ושומר ישראל באשכנז אין אומרים אותו אלא בתענית צבור וכיוצא בזה ויש שאר מנהגים כמבואר בשלחן ערוך ולכן בסליחות שאומרים בעמידה ובישיבה ובנפילה אומרים אחר כך ואנחנו לא נדע כן כתב הגאון מהר"ם שיק בסימן מ'

ה) באות זו ארשום בעה"י איזה חידושים והערות בנוסח הסליחות ואלו הן א')

בפיוט אם אפס שאומרים בסליחות חקור את כל אשר עשה כתוב בספרים האב על בנו לא חסה. ולבו אל כפים נשא וכו'. אמר לי תלמידי וחתני היקר ר' נסים הלוי הי"ו שראוי להיות חס בלשון זכר (האב על בנו לא חס) כי חסה הוא שרש אחר לשון מחסה אלא שמפני החרוז (סה סה) אומרים כן ולזה יש לתקן לגרוס עין האב על בנו לא חסה ואז תיבת חסה מוסבת על העין ושייך בה לשון נקבה אלו דבריו יצ"ו ויפה העיר ואחד חכם יצ"ו השיב שלא היה יכול הפייטן לומר עין האב וכו' לפי שאמר בתחלת פרק זה חקור וחו' על משקל שמנה הברות ואם היה מוסיף תיבת עין היו בו תשע הברות ואמרתי לו שאם היה כל הפסוק כולו הולך על משקל שמנה הברות היה מקום לדבריו אבל אמר אחרי כן ולבו אל כפים נשא והוא תשע הברות ומאי חזית דשרית פסקת האב וכו' אדלעיל מניה תישדייה אדלקמיה ולבו וכו' ותו הא מצינן לתקן שתהיו שמנה הברות לומר עין אב (לא האב) והאמת הוא שהפייטן לא שמר משקל ההברות שתהיו שוות שהרי בסוף פסוק זה אמר וירא אלהים את כל אשר עשה והן יותר משמנה הברות ואם כן היה אפשר לומר עין אב (או האב) וכו' כדברי חתני הי"ו ואם יהיה כן צריכה להיות קראית תיבת חסה מלעיל (לא כמו שהוא נקרא מלרע) ולי הדל נראה אולי נוכל לקיים גירסתינו האב על בנו לא חסה ורק צריך להיות חסא באל"ף לבסוף והוא על שאמרו בפסחים דף ט"ל ע"א מאי חסא דחם רחמנא עלן וכו' והכונה האב לא עשה מעשה רחמנות על בנו ויותר נראה בעיני דטעות נפל בספרים וצריך להיות האב על בנו חצה (בצד"י) לשון מהירות