שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה ז

אהבה אך מכניסי רחמים דרכי להאריך בנפילת אפים עד שמגיע שליח צבור לשומר ישראל כן כתב הגאון חתם סופר א"ח סי' קס"ו והרב שמש צדקה בחלק א"ח סי' כ"ג נשאל על בקשת מלאכי רחמים משרתי עליון וכו' שנחלקו בזה שני רבנים האחד רוצה לבטל המנהג מלאמרו בראיות ברורות וחברו הפיל יסודותיו ארצה והאריך בענין זה לבאר דאין שום חשש במה שאנחנו מבקשים מהמלאכים שימליצו טוב בעדנו שאומנותם בכך ללמד סנגוריא על ישראל וכונתנו לשמים ולבנו תמים ומאמינים באמת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו העונה בעת צרה וזולתו כאין וכאפס יחשב להרע או להיטיב וכתב בשם הרב שער אפרים סי' י"ג אם יבא אליהו ויאמר שנשנה מנהגנו לא נשמע לו והאר"י ז"ל ברר לעצמו מן בקשות ווידויים הטוב בעיניו והניח הצבור על מנהגם ואולי על כיוצא בזה נאמר ואל תטוש תורת אמך כמו שכתב במצרף לחכמה ד' י"ד סוד התפלות קבלו רבים נביאים זקנים וחסידים ואנשי כנסת הגדולה והגורע או מוסיף תיבה או אות אוי לו בזה ובבא וכו' עכ"ל והגם שעל סדר התפלות נאמרו הדברים מכל מקום גם הפיוטים ובקשות נלמדים מן הכלל שמלבד שאין למנוע אחרים מלאמרם אינו רשאי להוציא עצמו מן הכלל בשב ואל תעשה כדכתב בחות יאיר סי' רל"ח גבי ההפסקות בפיוטים באמצע ברכות וז"ל ומכל מקום בגלילות אלו שנתפשטו אין ליחיד לפרוש כלל אף שהיה נראה פשר דבר שיאמר אחר תפלתו בפני עצמו או במקום אחר וכו' מכל מקום נראה דאפילו החסיד בכל מעשיו אל ישנה מנהג הצבור וכו' והבית חדש כתב ששני גדולים נענשו על שבטלו לומר פיוטים בקהלתם לכן כל יחיד יחוש לעצמו שלא יפרוש מלאומרם עם הצבור עד כאן לשון החות יאיר ואף שניכרים הדברים שהמערער גם כן כונתו להרבות כבוד שמים אף שכונתו רצויה מעשיו אינם רצוים ויחשוך עצמו ויקבל שכר על הפרישה והמעמיד מנהג זה יעמוד בשמועתו וכל רוחות שבעולם לא יזיזו אותו (כי דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל) והחולק עליו יניח דברי יחיד (כי אף שדברי הרבה מן המפרשים מסייעים אותו אפילו הם מאה כיחידים דמו) וישמע לדברי המרובים וכו' אלו תורף דב"ק

ובסימן כ"ד כתב עוד בזה להעמיד דבריו הראשונים וכתב בשם הרב הלק"ט על ברכת תפלין שמחה היתה לי אם הייתי מהאשכנזים לברך שתים וכו' אבל מה אעשה שאין לי לשנות מנהג אבותי וכמה מנהגים זרים ותמוהים הוקבעו בכל תפוצות ישראל ויקיימום דור דור ושופטיו כגון לשים עטרת הספר תורה על ראש הקרואים בשמחת תורה במשא מלך חקירה ז' מדיני המנהגים וקריאה ביום כיפור בלשון יוני למוהר"ם פאדווה סי' ע"ח תפלת מוסף ומנחה בלא חזרה ועננו בין גואל לרופא ביום תענית למוהרלנ"ח סי' ט"ו וקריאת ספר תורה בתשעה באב על איש כפוף ועומד לפני הארון לדבר שמואל סי' מט"ר ועוד כהנה וכהנה וכו' ומוהרי"ב מסר לי שהיה נזהר כשהיה יורד לתיבה בימים נוראים שלא לשנות בדיבורו ונגונו אפילו אות אחת מהמורגל אף שהגירסא משובשת ירא וחרד מההיא דמוהר"י סגל שמתה בתו על שאמר סליחה אחת שלא היו נוהגים בקהל ההוא לאומרה וכו' ומה שהעיד על מו' מוהרמ"ח שבטל אמירת בקשת מלאכי רחמים וכו' שקר ענו בו וכו' אלו תורף דב"ק (עי"ש בסי' י"א דף י"ז ע"ג שכתב גם כן ככל הדברים האלה ועיין בספר משא חיים דף ס"ב אות רכ"ה מה שציין בענין שלא לשנות מנהגי התפלות) הארכתי להעתיק כל זה כי ממנו נקח תוכחת מוסר שלא לקפוץ בראש לבטל ולהזיז כל שהוא ממנהגי ישראל בעניינים כאלו זולת מה שנמצא מפורש בפוסקים דיש לבטל להם שומעים כי הם רשאים ולא ליתן תורת כל אחד בידו איש הישר בעיניו יעשה חלילה ואם איזה דבר מהנהוג בעניינים אלו כמו זר בעיניו לא ימהר לבטל ולא יחליפנו ולא ימיר אותו עד אשר יתיישב היטב וגם יתייעץ עם רבני דורו ולא יצא תקלה מתחת ידו וזכורני שבשו"ת תשובה מאהבה שרשמתי בסימן ג' אות ב' האריך בדבר זה שלא לשנות מנהגי ישראל בכיוצא לדברים אלו ועתה אין מצוי אצלי ועיין בשדי חמד בחלק הכללים במערכת המ"ם אות ל"ח והגאון קרבן נתנאל בסוף פרק קמא דראש השנה ערער על מה שאומרים בפיוט אזכרה ואהמיה וז"ל מה שאומרים לפני קונך תחינתינו הפילי חרוזה זו לא ישרה אצלי שנראה כמתפלל לאמצעי וזהו היסוד החמישי משלש עשרה עיקרים שאין ראוי לעבדם להיותם אמצעים לקרבה אליו אלא אליו בלבד יכונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו עכ"ל ובכל זאת לא כתב לבטל אמירתו רק גילה דעתו כי לא ישרה בעיניו

אחר זמן רב נדפס ספר עמודי אש לידידי הגאון מוהר"י אייזנשטיין נר"ו וראיתי בסי' ב' אות כ"ו דף ט"ו ע"ב וז"ל והנה אנו אומרים פיוט מלאכי רחמים ובשו"ת שמש צדקה סי' כ"ג וכ"ד האריך שיש לבטל מלאומרו גם בחתם סופר סי' קס"ו דעתו נוטה שיש לבטלו ותמיהני שלא ראו בספר תניא סי' ע"ב שהביא שהיה מי שמפקפקים בזה מלאומרו והאריך ליישב מה שיש להקשות עליו ועיין מור וקציעה סי' ג' מה שכתב ליישב נוסח שמרני וכו' ודבריו קרובים לדברי רבי אביגדור ואין לבטל מנהגן של ישראל עכ"ד נר"ו אפריון נמטייה דאשכח לן מרגניתא טמירתא דברי חד מקמיא בספר תניא (אין מצוי אצלי) שכתב ליישב אף הוא בטל את המעוררין ואישר וקיים אמירתו. ומתוך מה שהעתקתי למעלה עין רואה דבמחילת כבוד הגאון נר"ו אין דבריו מדוקדקים במה שכתב בשם הרב שמש צדקה דמשמע דדעתו היא שיש לבטל אמירתו ונהפוך הוא גם בשו"ת חתם סופר לא דבר אם יש לבטל מנהג הצבור מלאומרו רק אם יש למנוע אמירתו היינו יחיד הרוצה לחשוך עצמו מלאומרו ואף בזה כתב דלפי דברי מוהרמל"מ יש למנוע ומכל מקום אנו אומרים וכו' כנז"ל והרב פתח הדביר בח"ג סי' רס"ב אות ג' האריך בענין אמירת הרבון כל העולמים וכו' של ליל שבת קדש קודם הקידוש שעירער הגאון יעבץ בס' עמודי שמים מכמה טעמים ואחד מהם הוא משום בקשה למלאכים וכו' והרב המחבר כתב לסלק כל הערעורין ועל ערעור זה כתב ליישב על פי דברי הרב שמש צדקה הנ"ל עי"ש והרב עיקרי הד"ט א"ח סי' ה' אות ח' כתב שבפחד יצחק במערכת צרכי רבים וכו' הובא קונטריס ארוך מבעלי תריסין ואחר סמוך הובא פסק הרב שמש צדקה להכרעה של זכות להנוהגים לומר בקשת מלאכי רחמים ושבשו"ת מוהר"י ברונא סי' ער"ה כתב דאין לחוש כלל דאין זה דרך אמצעי רק דרך שפלות שהוא בוש בדבר לקרב אל המלך

ובשו"ת עולת יצחק לידידי הגאון מוהרי"ץ ציוני אבד"ק רעזיצא יצ"ו בח"א סי' מ"ה כתב על הפזמון מלאכי רחמים שהולך על דרך שאמר ר' יוחנן בסנהדרין מ"ד ע"ב יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצין את כחו ואל יהא לו צרים מלמעלה ופירש רש"י שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ע"כ ובמה יסייעוהו במה שיחלו פני השם יתברך ובמגילה דף ט"ו ע"ב נדדו עליונים פירש רש"י כדי שירבו תחנונים לבקש על הדבר וגם הוא יתפלל להשם יתברך ויש לדחות דכונת ר' יוחנן שכל הבקשות יהיו להקדוש ברוך הוא אף הבקשה שיהא הכל מאמצין את כחו ובזהר ויקהל דף ר"א ע"ב וכל מארי דעקו דצלאן וכו' ונטל לה האי ממנא ונשיק לה וכו' ואמר קודשא בריך הוא יחוס לקבלך ובגינך יתמלי רחמין וציין דברי הקרבן נתנאל הנ"ל (בסוף ד"ה ובסימן) וכתב מכל מקום יש לתרץ שהוא על דרך שאמרו מי שיש לו חולה ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים ואין זה נקרא אמצעי והכי נמי דכוותא ובספר בית אלקים להגאון המבי"ט בשער התפלה פרק י"ב (ד"ה ונשאר) כתב לבקש מהצדיק שיתפלל מותר מה שאין כן לבקש למלאכים שיתפללו וקשה דבעבודה זרה דף י"ז בראב"ד שמים וארץ בקשו עלי רחמים וכן הרים וכו' כתבו התוספות שר של הרים אלמא יש לבקש משרים של מעלה שיבקשו רחמים וכן בסוטה פ"ז כלב הלך וכו' אמר להם אבות העולם בקשו עלי רחמים ובש"ע הרב האר"י על פסוק נעשה אדם שרצה המאציל שיתנו לו כל עולם ועולם חלק ברצונם כדי שכולם ירחמו עליו ואם יחטא יפגום בכולם וכולם יבקשו עליו רחמים ואם יזכה ישישו וישמחו בו כולם מכל זה נראה שאין חשש לבקש מהמלאכים ומשרי מעלה שיתפללו עלינו אל הקדוש ברוך הוא ואין כונתינו אלא שיהיו מליצי יושר עלינו ולא בדרך אמצעי חלילה וחלילה ובשנתינו היא אסת"ר השגתי ספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו וראיתי בסי' תקפ"א אות ב' שהביא מן החדש בשם ספר מאורי אור בחלק עוד למועד דף נ"ג ע"א שכתב בנוסח מכניסי רחמים יש מפקפקים על פי המדרש שאינו קורא למיכאל וגבריאל וליתא