שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה ו

ואף שנראה שאין כן דעת מרן חיד"א (דלדעתו אין היתר אלא לחולה) כדאי הוא הגאון השיב משה לסמוך עליו ומה גם שנראה שכן גם דעת הגאון שב יעקב דלא בעינן שיהא חולי כמו שנראה ממה שכתב בשמו במחצית השקל (הנ"ל בד"ה ואולם) והרב עיקרי הד"ט בסי' א' אות ה' כתב דבריו בזה הלשון מי שהוא חלש ואינו יכול שלא לאכול קודם אור הבוקר מותר לו לטעום איזה דבר אף על פי שלסברת המקובלים אף לטעום קודם היום אסור מכל מקום אדם חלש שאני עכ"ל וכתב עוד הרב עיקרי הד"ט במקומותינו דאין רגילות לשתות קאווע בלא צוקער שאינו ראוי לשתות בלא זה לפי מה שהורגלנו וגם שעל פי הרופאים צריך לשתותו עם מעט צוקאר למתק מרירותו לכן מותר לשתותו עם צוקאר והיתר זה של הרב עיקרי הד"ט כתבוהו בסידורי התפלה (תפלת החדש) ומזה למדו (ההולכים בשרירות) להתיר לשתות קאווע עם חלב כיון שהרגילות הוא כן לשתותו עם חלב ואין להם על מה לסמוך דשאני סוקאר שאין דרך לשתותו בלא זה אבל בלא חלב ראוי הוא לשתיה ושותים אותו אחר סעודת בשר בלא חלב אם כן מי התיר להם קודם התפלה הא ודאי דאסור ואין ללמוד היתר מדברי הרב עיקרי הד"ט כמבואר וכבר בא הדבר מפורש בעיקרי הד"ט בעצמו בסי' טו"ב אות ל"א דעם חלב אסור לשתותו קודם התפלה

ורואה אנכי שכמו נבואה נזרקה מפי חכמי ורבני דורו של הרב עיקרי הד"ט שקראו עליו ערער במה שהתיר בסי' א' הנ"ל שתיית הקאווא עם סוקאר ואין רוח חכמתם נוחה הימנו מפני שיש לחוש שיבואו להתיר לשתותו עם חלב עי"ש והרי נתקיימה נבואתם בימים האלה דעינא דלאו שפיר חזי מדמה מילתא למילתא דלא דמי ליה והן רבים עתה שהתירו לעצמם שתייתו עם חלב על פי דברי הרב עיקרי הד"ט שבסי' א' ולא ידעו ולא ראו דבריו שבסימן י"ז דקרו בחיל דאסור דטעם ההיתר שעם סוקאר הוא משום שכשם ששתייתו בלא סוקאר מותרת מפני שאינו מרבה דם ואינו מביא לידי גאוה כמו כן עם סוקאר אינו מרבה דם ולא מביא לידי גאוה רק שכשלא היו רגילים כל כך בשתייתו עם סוקאר היתה נחשבת שתייתו עם סוקאר עמו תענוג ולכן היו אוסרים הקדמונים ועתה שנתפשט כל כך שתייתו עם סוקאר עד שכמעט אינו ראוי לשתותו בלא סוקאר ושתי"ה היתה נקראת לצורך שהיא קצת רפואה לנקיות וכו' וליישב הדעת והשתיה כדת של תורה וכיון שאי אפשר בלא סוקאר יצא מגדר תענוג וכיון שאינו מרבה דם ולא מביא לידי גאוה גם כשהוא עם הסוקאר משום הכי מותר אבל חלב הרי יש בו משום מרבה דם ומביא לידי גאוה ודאי אין לו שום היתר קודם התפלה כלל כמו שמפורש בדברי הרב עיקרי הד"ט דלשתותו עם חלב לכולי עלמא אסור א לשתותו עם סוקאר בלבד בזמנינו שהורגלנו בשתייתו עם סוקאר כולי עלמא לא פליגי דמן הדין מותר לא נחלקו אלא אם יש לאסור שתייתו עם סוקאר משום גזרה שמא יבואו להתירו עם חלב וזו דעת איזה מחכמי ורבני דורו של הרב עיקרי הד"ט שלא נחה דעתם בפירסום היתר זה והרב עיקרי הד"ט אף שכתב שאם היו מעוררים אותו על זה מקודם היה משמיט דברים אלו מספרו אבל אין אחר מעשה הדפוס כלום והוא כתב שאי אפשר לימחק ומשנה ראשונה אי אפשר שתזוז ממקומה וחזר וכתב לבטל את המעוררין והרבה להשיב על השגתם עליו דמאחר שגם הם מודים שמעיקר הדין מותר לשתותו קודם התפלה אף עם סוקאר וכן שורת הדין מחייבת כיון שאינו מרבה דם ואינו דרך גאוה וההרגל נעשה טבע ואי אפשר לשתותו עתה במקומותינו בלא סוקאר והאריך לומר שגם הרבנים האוסרים שתייתו עם סוקאר יודו דלדידן שרי והכל לפי המקום ולפי הזמן וכיון שהרגיל בכך אין דעתו מתיישבת אם לא ישתהו ואי אפשר לו לשתותו בלא סוקאר ודאי מותר מן הדין אליבא דכולי עלמא הנה כי כן מי יעצור כח לחדש לגזור גזרות מדעתו והלא כתב הרב הליכות אלי כלל קצ"ב בשם הרא"ש בשבת ד' קמ"ד דאף הגאונים לא היו יכולים לגזור גזרות מדעתם וכן כתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים ומטי לה משם הרא"ש ומגיד משנה ופרי חדש וציין הריב"ש סי' קכ"ה ומשמע מדברי הריב"ש דדוקא בדבר שאינו מסור ביד כל אדם אלא לבית דין אבל דבר המסור לכל יכולים לגזור אבל הריב"ש תבריה לגזיזיה דבסי' רמ"א כתב שאין לנו לגזור מדעתנו אף דשם מיירי בדבר המסור לכל וכן הוא משמעות כל הפוסקים שלא חלקו בזה ולכן אף ששתיית הקאווע מסור ביד כל אדם אין לנו לגזור מדעתנו ומדברי הרב פרי חדש ריש סי' תנ"א אנו למדין דאין לנו לגזור אלא בדבר שיש לחוש שיבואו לידי איסור תורה אבל אי לא אתי אלא לידי איסור דרבנן לא גזרינן ואם כן בשתיית הקאווע עם סוקאר דהחשש הוא שמא יבואו לשתותו עם חלב והרי כל עיקר איסור אכילה ושתייה קודם התפלה אינו אלא מדרבנן ודאי אין לנו לחוש לאסור שתייתו עם סוקאר שמותר על פי הדין משום גזרה שמא יבואו לשתותו עם חלב ועוד הביא דברי כמה מרבני האחרונים שכתבו שאין לגזור גזרות מדעתנו ואם כן יפה דן בהיתר שתיית הקאווא עם סוקאר שלא לחוש לאסרו משום גזרה דאטו חלב ומכל מקום כתב (בד"ה ואת אחרונים) וז"ל ומכל מקום פשוט כביעתא בכותחא דמאן דבעי למיהוי חסידא לשתותו בלי סוקאר קודם התפלה אף שבעלמא אינו שותהו בלי סוקאר רשאי להחמיר על עצמו ואף שלא לשתותו כל אם דעתו מתיישבת בלא זה וישא ברכה מאת ה' עכ"ל הא למדת דהנוהגים לשתות קאווא או טיי עם חלב על סמך ההיתר של הרב עיקרי הד"ט לשתותו עם סוקאר אין להם על מה לסמוך כי הפה שהתיר (הסוקאר) הוא הפה שאסר חלב כאמור ובהאי כללא דאין לגזור מדעתינו רשמתי בס"ד בשדי חמד בחלק הכללים במערכת הגימ"ל אות י"א ובקונטריס פאת השדי לחלק הכללים במערכת הגימ"ל אות ד' עי"ש

והנה הגאון שערי תשובה בסי' תקפ"א סק"ד כתב דהאידנא נהוג עלמא שלא לאכול (באשמורת ערב ראש השנה) רק שותים קאווא או טיי קודם הליכתם לבית הכנסת לפי שמאריכים בסליחות ונמשך עד אחר עלות השחר שאז אסור לשתות לכן מקדימין קודם הליכתן והשגתי עתה ספר מועד לכל חי וראיתי שבסימן י"ב אות ט' אחרי שהביא דברי שערי תשובה הנ"ל כתב וז"ל לדבר זה יסלח אדוני ואין היתר בדבר וכאשר כתבתי בספרי לב חיים (ח"א) ובהשמטות ומה גם להאשכנזים שנפשם דבוקה בשתיית טיי ורובם מערבין יין ואיכא למיחש דאי שרית להו על ערבי"ם בתוכה וישת מן היין עם הטיי עכ"ל והנה ספרו לב חיים ח"א אינו מצוי אצלי לעיין בדב"ק אמנם בהורמנותיה דרב אומר אני לישרי לן מר וכבר יצא הדבר בהיתר מאת הרב עיקרי הד"ט וכן עוד מאיזה רבנים שהבאתי למעלה וכן מה שסיים שרובם מערבין יין וכו' מי כהחח"מ היודע ועד עדות ידיעה ועדות ראיה שלא זו בלבד שאין רובם מערבין יין עם הטיי והן רבים שותים טיי בלי תערובת כי אם הוא לבדו ואף השותים אותו בתערובת איזה משקה המשכר אין עושים כן בבוקר השכם אליבא רקניא כלל אבל עם חלב רגילים הרבה בני אדם לשתותו וזה ודאי אסור אבל לא מפני זה נסתום הפתח לגמרי אבל כל כי האי מצוה לאודועי שזה אסור ושישתו בלי חלב וזה דבר שאפשר להשמע לא כן לאסור לגמרי ודאי אחרי שאדוקים מאד לא ישמעו ואין לגזור גזרות מדעתנו ולאסור את המותר על פי דעת הרבנים הנז"ל והשותים אותו שלא בדרך גאוה ותענוג כי אם ליישב דעתם כדי שיוכלו לומר הסליחות ותחנונים והתפלה בישוב הדעת וגם שרובם ככולם מתענים ביום ערב ראש השנה ואם לא ישתו קודם הליכתם לבית הכנסת יהיה קשה עליהם התענית כל היום הנה השותים אותו באופן זה יש להם על מה שיסמוכו ומי שיודע בעצמו שיוכל לעמוד בלתי שתייתו ותהיה דעתו מיושבת גם בלעדו ודאי הרי זה זריז ונשכר וכדברי הרב עיקרי הד"ט דמאן דבעי למיהוי חסידא רשאי להחמיר על עצמו שלא לשתותו כלל אם דעתו מיושבת עליו וישא ברכה מאת ה'

ב) לפי סברת מוהר"ל מפראג בספר נתיבות עולם נתיב עבודה פרק י"ב שמיאן לומר פיוט מכניסו רחמים (שנוהגים לאומרו בימי הסליחות) שאין לנו עם המלאכים כלום כי אם ה' אלקינו שומע קול תפלה וכו' (ומה שנתקשה מעלתו כבר נרגש הגאון בעצמו ואפרש דבריו שהם קצת סתומים וכו') הנה גם פזמון מלאכי רחמים וסליחה י"ג מדות האמורות בחנינה יש למנוע מכל מקום אנו אומרים עם הצבור הן אל כביר לא ימאס ודלוגו עלי