שדי חמד אסיפת דינים ראש השנה סח

יום הוא שנתחייב ארבע תפלות ובחנוכה בשבת והזכיר של חנוכה ולא של שבת חוזר לראש ואינו מזכיר של חנוכה דהא אין חובי להזכיר של חנוכה עכ"ד ומעתה נפשט לן הדבר דגבי ראש חדש דחובה הוא להזכיר של ראש חדש בכל התפלות דאם לא הזכיר מחוייב לחזור ולהתפלל אם כן ממילא כשלא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם דצריך לחזור ולהתפלל בודאי צריך לומר גם יעלה ויבא אבל בתענית צבור כשלא אמר המלך הקדוש וצריך לחזור ולהתפלל אינו חייב לומר עננו אבל רשאי לאומרו וכמו בשל חנוכה לגבי ברכת המזון ואין עוד להסתפק בזה עכ"ל הנה מה שכלל כל התפלות דראש חדש ועל כולן הוא אומר דאם לא הזכיר מחוייב לחזור ולהתפלל נראה דהאי כל לאו דוקא דהא בתפלת ערבית אם לא הזכיר אינו חוזר ולפי זה לדעתו אם לא הזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בליל ראש חדש וצריך לחזור (אחר שכבר אמר יעלה ויבא) כדי לומר משיב הרוח וכו' אינו אומר בה יעלה ויבא שהרי אינו מחוייב לחזור בשביל יעלה ויבא בלילה והויא הפסק בברכה כן נראה לפי דעת הגאון מוהרי"א הנ"ל ועל כל פנים לענין עננו מבואר בדבריו שאינו חייב לחזור ולאומרו אלא שאם רוצה היחיד לאומרו פעם שנית כיון שהוא בשמע קולנו רשאי וממילא מובן שאם אירע כן בשליח צבור שאחר שאמר ברכת עננו נזכרו שלא אמר המלך הקדוש וצריך לחזור אינו רשאי לומר עננו שנית בברכה כן נראה לדעתו לפי טעמו ונימוקו ולדעתי הקצרה דברי הרב בית אב יצ"ו נכונים והדין נותן שכיון שצריך היחיד לחזור התפלה משום המלך הקדוש הרי הוא ברי בחיובא לחזור לומר גם עננו ואפילו אם אירע כן בהשליח צבור הדין כן אלא שאיני מחליט לומר כן בשליח צבור מכיון דמאריה דשמעתא יצ"ו סגר עלינו המדב"ר בזה אבל כן דעתי נוטה והמעיין יכריע

טז) אמרתי בעשרת ימי תשובה האל הקדוש ושהיתי באולי יותר מכדי דבור ונזכרתי ואמרתי המלך הקדוש נראה שאין חשש בזה כי לא מצינו בזה קפידא רק לומר המלך אך על תיבת האל אין שום קפידא גם נראה שאין שיעור תוך כדי דבור שבברכות כי אם בהפסק דבור ולא בהפסק שהייה ושתיקה ואין מצטרפת שתיקה כלל בזה וצריך לעיין עוד ועל כל פנים כיון שהיה ספק תוך כדי דבור ובצירוף סברת הנ"ל אין חשש כלל כן כתב בספר אשל אברהם להגאון מבוטשאטאש בסי' תקפ"ב ודבריו צריכים ביאור דמה שכתב בדרך השערה דאין קפידא על תיבת האל וכו' הרי שלחן הלכה פסוקה בסי' תקפ"ב אם אמר האל הקדוש ותוך כדי דבור נזכר ואמר המלך הקדוש יצא גם מה שכתב דאין שיעור כדי דבור שבברכות כי אם בהפסק דבור הנה המעיין במה שרשמתי בשדי חמד חלק הכללים ריש מערכת הה"א ובקונטריס פאת השדי מערכת הה"א אות ג' ישר יחזה דהפסק בדבור הוא אפילו תיבה אחת (לענות אמן וכיוצא) שאם הפסיק בה צריך לחזור ולברך וממילא מובן דשיעור כדי דבור על השהייה הוא שאמרו כן גם מה שכתב כיון שהיה ספק תוך כדי דבור אין חשש כלל לדעתי העניה אינו פשוט לומר כן ומשמעות לשון הפוסקים הוא דדוקא בידוע שחזר תוך כדי דבור ואמר המלך הקדוש הוא דאין צריך לחזור משום דתוך כדי דבור כדבור דמי ולא בספק אם היה אחר כדי דבור

טו"ב) מי שהתענה שני ימים יום ראשון ויום שני בשבת רצופים לילה ויום וביום השלישי הוא ראש השנה והיה ראוי לו לשמוע הבדלה בליל מוצאי שבת מאיש אחר ולא שמע ועתה צריך הוא להבדיל וגם לקדש קידוש יום טוב של ראש השנה כתב מרן המגן אברהם בסימן רצ"ט סק"ט שלא יאמר שתי הקדושות על כוס אחד דהא אמרינן בפסחים דף ק"ב אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד אלא קידושא והבדלתא דחדא מילתא היא ופירש רש"י דתרוייהו משום קדושת יום טוב נינהו וכו' אבל הבדלה דחול אין לה ענין וכו' לכן יקדש על כוס אחד ואחר כך יבדיל על כוס שני והגאון רז"ש בשלחן ערוך שלו שם בסעיף י"ב כתב דאם אירע שלא שמע הבדלה במוצאי שבת ישמע הקידוש מאיש אחר ולא יטעום וכו' ואחר כך יבדיל על הכוס וישתה וכו' עי"ש ולא ביאר באם אי אפשר לו לשמוע הקידוש מאחר מה יעשה ישראל אם יקדש ויבדיל על שתי כוסות כמו שכתב המגן אברהם או יאמר שתיהן על כוס אחד והגאון מוהרא"ז בספרו מטה אפרים סי' תקפ"א סעיף מ"ה כתב שלא יאמר שתיהן על כוס אחד אלא יקדש על כוס אחד בלא ברכת בורא פרי הגפן ואחר כך יבדיל על כוס אחר בלא בורא פרי הגפן ואחר כך יברך בורא פרי הגפן וישתה משניהם וכו' עי"ש וכתב כן על פי מה שכתב המגן אברהם שיעשה בשתי כוסות כמו שעושין בסעודת נישואין שלפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מברך ברכת המזון על כוס אחד ומברך על כוס אחר ברכת חתנים ואחר כך אומר בורא פרי הגפן כמבואר באבן העזר סי' ס"ב ועיין במחצית השקל שיכול גם כן לקדש על כוס אחר בלא פרי הגפן ויקח כוס אחר להבדיל ולומר עליו בתחלה בורא פרי הגפן ואחר כך הבדלה ורק בכוס של קידוש הוא שאין לומר עליו בתחלה בורא פרי הגפן לפי שאסור לטעום קודם שיבדיל וכשאינו טועם הויה ההבדלה הפסק על כל פנים דעתו גם כן כדעת המגן אברהם דאין אומרים קידוש והבדלה זו על כוס אחד משום שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד (והרב חיי אדם השמיט דין זה ולא ידעתי למה ואולי קשיתיה בעיקר הדין דאיך יוכל להבדיל כלל דכשם שלא יוכל לחתום המבדיל בין קדש לקדש (כמו ביום טוב במוצאי שבת) שהוא שקר כמו שכתב המגן אברהם בסי' רצ"ט הנ"ל כן לא יוכל לומר המבדיל בין קדש לחול שהרי הוא יום טוב וכן הקשה ידידי הגאבד"ק ראדזין יצ"ו בספרו הבהיר משנה ברורה עי"ש לכן השמיט דין זה) גם הרב אליהו רבה בס"ק י"א העתיק דינו של המגן אברהם ומרן חיד"א במחזיק ברכה כתב כן גם בשם הרב תוספת שבת עיי"ש ועיין בספר נזר ישראל לידידי הגאבד"ק גוואזדיווץ יצ"ו בסי' כ"ג ח"ד ובחלק שני הנקרא מקרא קודש סי' מ"א אות כ"ד

אמנם הגאון מוהר"א תאומים בספרו חסד לאברהם מהדורא תניינא סי' ס"ג פסק דיאמר שתיהן קידוש והבדלה על כוס אחד והיה טעמו דהא דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד זולת קידושא ואבדלתא דמוצאי שבת דחדא מילתא היינו טעמא משום דאין עושין מצות חבילות וכו' שלא יהא נראה עליו כמשאוי או כדי שלא יפנה לבו מן המצוה וטעמים אלו אין להם מקום אלא בשתי מצות שיש להן משפט קדימה לאחת על חבירתה משום שהיא תדירה או מאיזה טעם שיהיה והואיל ומן הדין לא רמי עליה אלא חובת מצוה זו שראוי להקדימה וכשעושה שתיהן בבת אחת נראה שנחפז לפרק משאו וגם שאסור לו לפנות לבו ממצוה המוטלת עליו למצוה אחרת שאינה עדיין חובה עליו אחרי שלזו משפט הקדימה מה שאין כן בשתי מצות שוות ואין לאחת מהן שום מעלה על חבירתה להקדימה והואיל וחובת שתיהן עליו בשוה וזריזין מקדימין למצוה וחייב לזרז עצמו לכל אחת מהן כדאמרינן שהויי מצוה לא משהינן בזה לא מיבעיא שאין מקום לאסור לעשותן בבת אחת דאיזה מהן תדחה אלא אדרבא כל שאפשר לעשותן בבת אחת חייב להיות זריז ונשכר אלא שאם אי אפשר לעשותן בבת אחת איזו שירצה יקדים כן ברור בסברא

והיה נראה סתירה לחילוק זה מדתניא בסוטה ד' ח' אין משקין שתי סוטות ואין מטהרים שני מצורעים וכו' וכולם משום דאין עושים מצות חבילות הרי דאף ששתי המצות שוות ואין לאחת קדימה על חבירתה אמרינן אין עושים מצות חבילות אבל באמת אין מזה סתירה לחילוק הנ"ל כי משפט הסוטה אחר קינוי וסתירה היה מוליכה לבית דין שבעירו ואחר כך לבית דין הגדול ואחר החקירה והאיום היו משקין אותה ופשיטא שכל הדברים הללו שהיו עושים קודם השקאה אי אפשר לעשות לשתים ביחד ובודאי של אחת מהן קדמה לשל חברתה ולה משפט הקדימה ולכן שייך בה אין עושין מצות חבילות וכו' ועל דרך זה ביאר כל הדברים השנויים בברייתא דסוטה שאי אפשר שלא יקדים מעשה האחד לשל חברו אבל כשאין שום קדימה לאחת על חבירתה אין בזה משום חבילות חבילות ויש ראיה מפסחים ד' ל"ה דהכהנים יוצאים בחלה ובתרומה וכן במעשר שני למאן דאמר מעשר ממון בעלים הוא) אף שיש שתי מצות אכילת מצה ואכילת קדשים ועוד דילפינן מקראי דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ולמה לי קרא תיפוק ליה דאין עושין מצות חבילות ומשמע דאין עושין חבילות הוא מן התורה (אמר המחבר